חזרנו אל משעולי הג'יפים של חבל ארץ קרוב אבל ירוק ומרהיב גם בשיא הקיץ. החום הכבד לא הפריע לקבוצה קטנה ואיכותית להגיע ולהינות מהדבר הכי קרוב בישראל לנופים של טוסקנה
לכל ג'יפאי ישראלי מוכרחה להיות פינה חמה בלב לרמות מנשה והר חורשן. חבל ארץ גבעי ומדהים ביופיו, אמצע הדרך בין המרכז לצפון, השילוב המנצח של גבעות מיוערות, שדות ירוקים, נחלים ומעיינות שירוק תמיד גם בקיץ (ובחורף הכל הופך לרענן ומדהים אפילו יותר, כולל הרבה בוץ שמבטיח שמחה רבה...), ואבן שואבת לאוהבי הטבע והשטח מכל הסוגים – ברגל, על סוסים, אופניים, אופנועים, טרקטורונים, SBSים וג'יפים. החל מפיקניקים רגועים בחיק הטבע ועד לחובבי העבירות וספורט האקסטרים לסוגיו עם שלל מעלות ומכשולים טכניים שמבטיחים הרבה שעות של אדרנלין.
קצת קשה לצאת לטייל באוגוסט. קשה לברוח מהחום הנורא, הלחות המעיקה ונחילי הזבובים, הדבורים והצרעות שמזג האויר הבלתי אפשרי הזה מביא אותם לשיא בלתי נסבל של חיוניות טורדנית, אבל רמות מנשה והר חורשן הם סוג של מיקרו קוסמוס משל עצמו – הגובה, הבריזה המרעננת ושפע הצל הופכים את האיזור הנפלא הזה למקום מפלט ראוי לאלה שרוצים קצת שטח וירוק בעיניים ומוכנים לצאת מהקופסה הממוזגת. וכך התייצבו להם ארבע משפחות לטיול בקבוצה מצומצמת ואיכותית של שבת בבוקר. למרות שהמסלול מתאים בהחלט גם לג'יפונים כפולי הנעה כמו דגמי סובארו, דאצ'יה דאסטר, טויוטה ראב4, דייהטסו טריוס וכו', שמחתי לגלות שהפעם כולם הגיעו ברכבים מתאימים בעלי הילוך כוח שיקלו על התנועה ולא יצריכו יותר מדי עיכובים וכיוונים במעבר המכשולים – ג'יפ רוביקון, טויוטה לנדקרוזר, מיצובישי פאג'רו ושברולט טריילבלייזר מוגבה.
בנוסף, לקבוצה קטנה יתרונות רבים – זריזות וקלות תנועה, תמיד יהיה מקום לכולם באטרקציות לאורך הדרך, תחת העצים המצלים ובמעיינות המרעננים ומכשולים שיעברו בקלות ובמהירות.
נפגשנו בתחנת הדלק בצומת עדה, היכרות ותדריך קצר ונכנסנו לשטח ליד מי קדם ו"גינת רון" הסמוכים למושב עמיקם. נופי אבן הגיר של שמורת אלונה ההררית המיוערים בצפיפות בחורש ים-תיכוני, מכניסים אותנו לעניינים. שבילים טכניים, עליות, ירידות, סיבובים. לא קשה, לא מאתגר, אבל בהחלט משהו שמצדיק שילוב LOW ומצריך את כלי הרכב למתוח מתלים פה ושם. כיף. ארוחת בוקר בצל עץ ענק עם "שולחנות" ממשטחי אבן טבעיים, הקפנו את חירבת טאטא ועלינו לשבילי הר חורשן דרך שביל סובב פסגה הטכני, ירדנו בהצלבות וטיפסנו לנ.ג. 186 לתצפית.
אחר כך ירדנו למעבר מתחת לכביש 6 ואת הצהריים עשינו בצל האקליפטוסים ליד עין מחוללים. את הטבילה ההכרחית בכל טיול שנערך ביום קיץ לוהט, ערכנו במפלוני המים הצוננים שב"מערת הריינג'ר" הסמוכה לעין העמק – "מערה" העשויה מסבך של קנים מעל למעיין שמימיו זורמים במדרון מסולע ויוצרים "מפלים" קטנים שתענוג לשבת בתוכם ואף אחד לא רוצה לקום וללכת משם... אבל בסוף מוכרחים להמשיך, אז יצאנו לצירי היער הנופיים של יער מגידו לסיום בתחנת הדלק בצומת מגידו על כביש 65.
מסלול מרהיב ומהנה שמשלב את כל מה שצריך – נופים, נהיגה מענגת, מכשולי עבירות "בקטנה", עצירות ומנוחות מרובות וטבילה כיפית, הסתיים בהצלחה מרובה ללא נזקים, ללא פנצ'רים, עם חבורה נהדרת שהפגינה נהיגה מצויינת, משמעת קבוצתית והרבה מצב רוח טוב ואפילו החום לא הפריע בכלל.
נהניתי להוביל אתכם ומקווה לפגוש את כולכם בטיולים הבאים.
למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן
1 תגובות
1
אורח/ת - איציק פגארו
30 באוגוסט 2018 ב 18:27
היה יום כיף ענק. שיקשקנו את העצמות, נחנו בצל העצים.
תודה ענקית לדרור שעשה את היום הזה מעניין. מעבר לשטח גם סיפורים מעניינים.
אחרי יום כזה, חזרתי הביתה ונרדמתי כמו תינוק.
תגובות