מסע קסום להרים השמימיים - קירגיזסטאן 2018

הנסיעה למרכז אסיה

הטיסה לקירגיזסטן אורכת - 8 שעות לערך (תלוי באיזה חברת תעופה והיכן הקונקשן). באחת משתי חברות תעופה היחידות שמגיעות מישראל לעיר הבירה בישקק - חברה רוסית ( airoflut) או חברה טורקית ( פגסוס, טורקיש ).
הפעם טסנו באמצעות הרוסים ויש לומר כי המטוסים חדישים, השירות לא רע בכלל והטיסה ארכה, כאמור, 8 שעות - 4 שעות מישראל למוסקבה, ו 4 שעות נוספות לעיר הבירה בישקק.
השעה 05:00 - נחתנו בשדה התעופה ומהר מאוד מבינים כי נחתנו ב"מדינת עולם שלישי" - בדלפק קטן, טרם המפגש עם אנשי ההגירה שאמורים לחתום על הדרכון, מצטופפים עשרות ישראלים ואזרחים זרים אחרים במטרה להגיש טפסים שממלאים במקום לצורך קבלת הויזה - אשרת הכניסה לתיירים .הבחורה שישבה בחדר הקטן והעלוב, כאילו התעוררה והופתעה מכמויות האנשים שעמדו חסרי סבלנות אל מול החלון הקטן.
חדר קטן, מיטה, טלויזיה, מכונת צילום ומספר חותמות - זה כל מה שנדרש על מנת לאפשר לתיירים להיכנס למדינה שגודלה פי 9 ממדינת ישראל.
כל הניסיונות להסביר לקבוצה לפנינו כי הויזה הקבוצתית שלנו מוכנה וממתינה לנו בדלפק, לא הועילו. הקבוצה לפנינו התעקשה כי נמתין בתור כמו כולם כאשר בזמן הזה הבחורה הישנונית מטפלת באחד אחד מהקבוצה ומכינה להם את הויזה. רק אחרי הפעלת קשרים עם נציג החברה שיצר קשר עם הבחuרה ישירות הביא למהלך מאוד פשוט ומתבקש והיא יצאה החוצה עם הויזה הקבוצתית ושוחררנו לדלפק הדרכונים שעתיים מרגע הנחיתה!!
ביציאה לשדה שמחנו לראות את השלט אותו החזיקה קטרינה " adi groupe " - אז יכולנו לחייך ולומר " עשינו זאת " - עוד כמה דקות של המרת כספים, החלפת סים מקומי ועולים לאוטובוס שיוביל אותנו למלון בו ננוח כשעתיים עד שנצא לדרך.

ביקור במגדל בורונה

היום הראשון

השעה 08:30 ושיירת הרכבים הענקית ממתינה בקדמת בית המלון. הרכבים מצוחצחים, הדלתות פתוחות, ע"ג השמשות מספרי המכוניות ממספר 1 ועד 10 וכל שנותר זה לחתום על טופס ההשכרה ( נוהל השכרת רכב רגיל), להעמיס את המזוודות בתא המטען הענק שהבדיחה הראשונה הייתה כי בתא מטען של סאקויה ניתן להכניס ג'ימיני.
שנייה לפני שעולים לרכבים מקיים תדריך קצר וחד משמעי, הכרות עם הצוות/רכב הליווי שכולל את קאטיה ( קטרינה) המדריכה המקסימה, ניקלוא, המכונאי, אנדרי הקטן הטבח שלנו ואחרון חביב ,רוסלאן שהיה עוזר מדריכה, עוזר מכונאי ועוזר טבח.
נכנסים לרכבים ומתחילים להתמודד עם הפקקים עד שמצליחים לצאת מהעיר. המטרה/היעד - אגם איסיק קול = "האגם החם ".
הנסיעה לאגם עוברת בעשרות כפרים ציוריים המחזירים את הנוסע בו עשרות אם לא מאות שנים אחורה.
בדרך עוצרים במגדל בורנה-
ביקור במגדל בורונה (burona tower) הנמצא ליד הכפר טוק-מאק כ-80 ק"מ מזרחית לבירה בישקק, במחוז צ'וי שבקירגיזסטן. המבנה המפורסם המתנשא לגובה של 25 מטר הוא אחד מהסמלים של קירגיסטן, ונחשב כאתר המתויר ביותר במדינה אחרי אגם איסיק-קול.
מגדל בורנה והקומפלקס הארכיאולוגי סביבו הם השרידים של העיר העתיקה בלאסגן אשר הוקמה על ידי השושלת הקרא-ח'אנית באמצע המאה ה-10 לספירה, משמו של המגדל ניתן ללמוד על ייעודו המקורי שכן "בורנה" הוא עיוות של "מורנה" שמשמעו צריח מסגד בערבית.
גובהו של המגדל המקורי היה 45 מטר אולם חלקו העליון קרס ברעידת אדמה שהתחרשה באזור סביב המאה ה-15. על מנת למנוע את התמוטטות המבנה, המגדל שופץ וחוזק בשנת 1970 וכעת הוא פתוח לציבור הרחב אשר יכול לעלות לגג המבנה ולהשקיף על שרידי העיר העתיקה.
לאחר הביקור במגדל, המשכנו מזרחה לכיוון האגם שם נלון את הלילה הראשון של המסלול.

המלון שנבחר הינו מלון בוטיק קטן שכולו מוזיאון. ברחבה המרכזית של המלון פזורים מאות פריטים ישנים והיסטורים, חלקם אותנטים וחלקם שייכים לתקופה קדומה.

תדריך יציאה למסע

בישקק

בישקק בירת קירגיזסטן, נמצאת במחוז צ'וי למרגלות הרי הטיין-שאן ורכס הקיריגיז אלא-טו. העיר הוקמה בשנת 1878 ובין השנים 1926 ו-1991 הייתה ידועה כפרונזה על שמו של מפקד כוחות הצבא האדום באזור במלחמת האזרחים הרוסית מיכאיל פרונזה שקבע כי היא תהיה בירת קירגיזסטן.
לאחר פירוק ברית המועצות, קירגיזסטן זכתה בעצמאות, ובשנת 1991 שמה של העיר הוחזר להיות בישקק. העיר מונה כ-900,000 עד מיליון תושבים, ומגוונת מבחינה אתנית כאשר 66% מהתושבים הם קיריגזים ו-20% מהתושבים הם ממוצא רוסי. עקב הקרבה לסין וקזחסטן, בישקק משמשת כמרכז סחר וידועה בשווקיה אשר מושכים קונים מכל מרכז אסיה. דורדוי באזר ושוק אוש הם שני השווקים הגדולים וניתן למצוא בהם פחות או יותר הכול ובזול.
בישקק מציעה חיי לילה עשירים וסוערים, ובעיר ניתן למצוא מספר גדול של ברים, פאבים, דאנס בארים מועדוני לילה גדולים ומועדונים למבוגרים בלבד. מומלץ לבקר בכיכר המרכזית אלא-טו ולהיכנס למוזיאון הלאומי להיסטוריה, כמו כן בעיר אפשר למצוא מרכז מידע לתיירים, בתי מלון ברמת חמישה כוכבים, ומספר רב של מוזיאונים ותיאטראות.

ארוחת צהרים בבית משפחה מקומית

את ארוחת הצהרים זכינו לאכול בבית משפחה קיריגזית. השולחן הענק ערוך בכל טוב, הצבעים והריחות - תענוג.
לפני הכניסה לבית מורידים נעליים וזאת לא לפני שזוכים לצילומים עם הילדים במיטב התלבושות המסורתיות והשתתפות במשחק שאצלנו משתמשים בגולות ואצלם- בחלקי עצמו.

היום השני

הגענו לכפר סמוך לאגם איסיקול - אגם ענק בחלקה הצפון מזרחי של המדינה. 1600 מטר מעל פני הים. שטחו 6,236 קמ"ר ועומקו המרבי 668 מטר. האגם ניזון מלמעלה מ-100 נהרות ונחלים שאת חלקם ליווינו לאורך היום.
שמו של האגם בתרגום לעברית הינו "האגם החם" - השם ניתן לו בשל העובדה כי למרות טמפרטורת הקיפאון סביבו בתקופת החורף האגם אינו קופא דבר המיוחס לרמת המליחות הנמוכה שלו בהשוואה למי הים הרגילים. האגם גם נחשב לאחד מ-8 האגמים הגדולים בעולם ולאגם ההררי השני בגודלו בעולם ובמבט על כל אחת ממפות קירגיזסטן, אכן ניתן לראות שהוא מקבל מקום של כבוד .


את היום השני התחלנו במופע ציד עיטים - עניין מסורתי - לא נעים כ"כ לעיניים מערביות, בו עיט משוחרר בראש הר ותופס ארנבת שמשוחררת בשטח הפתוח מספר שניות טרם שחרורו של העיט - הציפור הענקית, שגם זכינו להחזיקה ולהצטלם איתה, מאתרת את הטרף בשניות ומתחילה "בעבודה" - לשמחתנו "העבודה" הופסקה טרם הארנבת החזירה את נשמתה לטורף אבל זה היה עניין של שניות - ברור לכולם כי במופע הבא או זה שאחריו הארנבת כבר לא תזכה לעדנה.

עיט ומאלפו - ברית ההישרדות

ציד עיטים

הציידים בקירגיזסטן ומונגוליה ידועים באילוף העיט הזהוב (Golden Eagle). הציידים במונגוליה ובקירגיזסטן משתמשים בעיטים זהובים מאולפים לציד שועלים וחיות אחרות. בתהליך ארוך ואיטי הם מסוגלים לביית ולהפוך את העוף הדורס למכונת ציד מהירה ודייקנית להפליא.

העיט הזהוב הוא עוף דורס בעל חושים מעולים ביותר. בזכות גודלו וכוחו של העיט הזהוב הוא זכה בתרבויות אירופיות שונות לכינוי "מלך העופות". תרם לכך הכתם הזהוב הגדול שעל עורפו שהקנה לו את שמו. הרומאים אף הפכו אותו לסמלם של הלגיונות הרומיים (מה שתורגם לעברית בטעות כ"נשר"). בימי הביניים ידעו על יכולות הציד של העוף הדורס הזה ובימים ההם רק למלך מותר היה לצוד בעזרת עיט זהוב מאולף. בני האצולה האחרים הורשו לצוד רק עם דורסים קטנים יותר.

ציד העיטים מתחיל בלקיחתם כגוזלים מהקן ואילופם, עד שהם הופכים ליד ימינו היעילה להפליא של הצייד המונגולי. הם בקיאים ומנוסים באורחות העופות ויודעים לפתח את התלות של גוזלי העיטים בהם. לאחר שהרגיל המונגולי את הגוזל להיות תלוי בו ולמעשה הפך להוריו, מאלף הצייד את העיט הצעיר לצוד, ממש כמו שהוריו היו עושים, עד שהוא הופך לצייד מושלם. זה תהליך ארוך ומתמשך של פיתוח התכונות והאינסטינקטים של הדורס. בסיומו מגיע העיט לביצועים מדויקים ויעילים להפליא. הוא לומד לרחף בשקט, בגובה רב, עד שהוא מאתר את הציד ועט עליו בהפתעה. בטפריו העצומים הוא מוחץ אותו למוות. רק אז ממהר אליו הצייד, שצפה בו בשקט, ושולף את הציד מטפריו וממקורו של העיט.
מצפייה בציד ניתן לראות כי העיט לא מרפה מהחיה עד אשר המאלף לא מציע לו משהו אחר - בד"כ בדמות חתיכת בשר טרי אחר.

התוכנית העיקרית ליום השני היא מעבר טוסור
מעבר הרים מפורסם, גבוה במיוחד, מזג אוויר "משוגע" שלא ניתן לצפות.
השיירה נכנסת לתחילת הציר ברום של 1600 מ' ומגיעה לרום של 3900 מ' בקירוב תוך כשעתיים עד שלוש. בדרך נהנים הנוסעים בציר המיוחד בהתמודדות עם מעברים טכנים, חציית נחלים, תצפית על קרחונים, שלג בצידי הדרכים וכן גשם ושלג שיורד מידי פעם.
הפשרת השלגים מייצרת מיני אגמים בצידי הדרכים שהופכים את החוויה, ובמיוחד לצלמים, למיוחדת.
מעבר טוסור הנמצא בגובה 3,893 מעל פני הים על רכס טאסקיי אלא-טו במחוז איסיק-קול בקירגיזסטן.
המעבר מחבר בין מחוז איסיק-קול ונארין, שלידו נמצאו שרידי הכפר העתיק טוסור. הנתיב המיוחד נפרץ בשנות ה - 70 על ידי הרוסים על מנת לאפשר לנוודים לעלות ולרעות את הצאן במרעה הקיץ המכונה "ג'יילו".

שעת צהרים והשיירה עוצרת לפיקניק - ארוחת הצהרים.
אנדרי מקבל פיקוד ומפעיל את החברים - מלקקים את האצבעות. המקום שנבחר ממש על גדות הנחל/נהר כאשר מסביבנו עדרי סוסים ויאקים.

היורטה

לאורך מאות שנים היורטה שימשה כבית העתיק של השבטים הקירגיזיים הנודדים, וכיום היא מסמלת את מסורת הנוודים העתיקה, האחדות והרעות של העם הקירגיזי. כאשר הטונדוק - אותו חלק אשר מחזיק את גג היורטה מופיע על הדגל הלאומי והסימבוליקה שלו מפורשת בכך שכול העם הקירגיזי נמצא תחת גג היורטה.
היורטה היא אוהל הבנוי ממוטות עץ הקשורים בחבלים ועטופים בשמיכות העשויות מצמר כבשים ומעורות של בעלי חיים, לרוב יש כיסוי חיצוני המעוטר באיורים מסורתיים על מנת לייפות את היורטה. היורטה היא מבנה פונקציונאלי כאשר במקרה של צורך או סכנה בהתקרבות שבט פולש ניתן להרכיב ולקפל יורטה בפחות משעה. ביורטה נהוג לשבת על הרצפה ולכן פרוסים בה שטיחים עבים המבודדים מן הקור. ברוב היורטות יש צד שהוא מטבח וחדר אוכל ובו נמצא שולחן נמוך אשר אוכלים מסביבו, וצד שהוא סלון וחדר שינה ובו נמצאים רוב בני המשפחה. כיום בקיריגיזיסטן, בעיקר בערים, ניתן לראות משפחות רבות אשר מציבות מספר יורטות בעיקר לאירוח תיירים כאשר בשטחים הפתוחים המדובר באורח חיים.

הנופים ממעבר טוסור

ביקור ספונטני ביורטה בצידי הדרך

נוודים על ציר טוסור

קירגיזסטן מחולקת למחוזות ובראש כל מחוז עומד "פקיד" או מושל במונחים המוכרים לנו. לכל מחוז יש "עיר בירה" - עיר ראשית, בה ממוקמים המשרדים הראשיים, מוזיאונים לתרבות הקירגיזית , שוק גדול יחסית ומן הסתם כמות התושבים בה היא מהגדולה במחוז.
נארין משמשת כבירת מחוז נארין, ובה כ-40,000 תושבים ונחשבת לאחת הערים הגבוהות במדינה - עיר השוכנת בגובה של כ-2,000 מטרים מעל פני הים את העיר חוצה נהר נארין, הנהר הארוך ביותר במדינה , למעלה מ 600 ק"מ אורכו - שאגב ליווה אותנו בחלקים נרחבים מהטיול.
שעת ערב והגענו למלון בנארין - מלון מפנק, מקלחת חמה אחרי דרך ארוכה ואינטנסיבית, ארוחת ערב בחדר אוכל גדול ומפואר. לאחר הארוחה המפנקת, זכינו להופעה פרטית - מוזיקה קיריגזית.

היום השלישי

היום השלישי המטרה היא לבקר באגם הנעלם - לצערנו עודכנו מספר חודשים טרם הטיול כי האגם התרוקן ואף קיבלתי תמונות מהאגם הריק. החלטנו לפסוח על הביקור באתר ובחרנו לבקר באתר היסטורי - טאש ראבאט(tash-rabat).
בסוף היום חזרנו למלון למנוחה לקראת הנסיעה הארוכה לאגם סונג-קול המתוכנן ביום הרביעי

מחנה יורטות בצידי הדרך

בתי קברות בהם הקבר לעיתים גדול יותר מהבית בו גדל המנוח

היום הרביעי למסע - אגם song-kul

עוד אחד מהצירים המיוחדים במסלול - ציר העולה בין מספר מעברי הרים, ביקור במפל, וטיפוס בסרפנטינות המכונות "33 התוכים" במגמת עלייה כמובן.
אין הרבה מה לספר על הציר מלבד כי מדובר באחד הצירים היותר מיוחדים והתמונות יעידו יותר מכל - בסופו של היום התכוננו החברים בשיירה - הכנה מנטלית ללינה ביורטות. האגם סון-קול נמצא ברום של למעלה מ-3000 מ' .
ההכנות ללינה לוו בפיזור חתיכות עצים ביורטות, חתיכות צואה מיובשת דבר המשמש חומר בעירה באיזורים אלו ומחזיק אש זמן ממושך יותר מעצים.
לחלקנו הייתה הלינה חוויה לא קלה אך לרוב החברים דווקא לא היה קר במיוחד למרות שבחוץ ירדה הטמפ' בלילה למינוס 5 מעלות.

מחנה היורטות על רקע האגם ברום של 3035 מ'

נווד - אחד מיני רבים שפגשנו על אם הדרך - לא נגענו..

ביקור ספונטני בבית בצידי הדרך - האישה הסכימה להכניס אותנו בשמחה

הסרפנטינות של 33 התוכים

מהדרך לאגם סון - קול

ואי אפשר בלי כמה תמונות מדהימות

היום החמישי למסע

השעה 05:00 והקמין כבר לא מחמם כמו שחימם בשעות הלילה המוקדמות - ראשוני נפגעי הקור מחליטים לצאת החוצה ולבדוק אם רק הם ערים - וככה מתברר כי הצלמים שבחבורה ומשכימי הקום שבכל יום קמים מוקדם, כבר התלבשו, נכנסו לרכבים ויצאו לגדות האגם לצלם - אמנון המתין בסבלנות לזריחה, כמוהו ירון, יניב ועוזי לא פספסו את השעה.
מייד לאחר הזריחה עלה הרחפן לאוויר וצילם את הצל שהטילו היורטות על המרחב.

טיפסנו על הר גבוה מעל המחנה (המחנה בגובה 3030, אז ההר לפחות 3200) לתמונה קבוצתית

המשך היום החמישי

השמש מחממת את מרחבי האגם ושכבות הבגדים יורדים אט אט - סיימנו ארוחת בוקר ועלינו לרכבים כאשר היעד הפעם הכפר kyzyl oy.
הדרך לכפר עוברת בצרים מדהימים, מפגשים רבים עם נוודים, טיפוס במעברי הרים עצירה לארוחת צהרים באגם פסטורלי ולבסוף מגיעים לכפר ומחלקים ללינה בין בתי המקומיים - זו הפעם הראשונה שאנו ישנים בבתי המקומיים - אצלנו הדבר מוכר כצימרים אך שם מדובר בדבר יותר אותנטי - החדרים בבתים מקושטים כמיטב המסורת, שטיחים צבעוניים מעטרים את רצפת החדר וקירותיו, תמונות של בני המשפחה תלויות על הקיר - תמונות חתונה או במדי צבא.

אגם מדהים לא רחוק מהכפר KYZYL OY

אולק טאריש

חמישה ימים חיכינו לצפות במשחק המסורתי - אולק טאריש. כל המקומות שהגענו אליהם הסתבר כי הנוודים כבר ירדו לעמקים בגלל החורף הקרב ובא ואין מספיק שחקנים וסוסים שיציגו עבורינו את המשחק המיוחד .
בהגיענו לכפר KYZYL OY הבנו כי נוכל לארגן כמות גדולה של שחקנים - מגרש יש, כמו שאצלנו יש מגרשי כדוררגל וכדורסל, וכל שנותר זה לתת לצוות לארגן את "המופע" וככה התחיל בוקרו של היום השישי .

מחוויות האולק טאריש

היום השישי

היעד הפעם - עוד יותר מערבה לעיירה בשם טוקטוגול.
גם הנסיעה לעיירה טוקטוגול חולפת בעשרות כפרים כשכל אחד מעניין יותר מקודמו. כמויות התלמידים המסתובבים ברחובות בדרכם מבית הספר ואל בית הספר בשעות לא ברורות (בעיקר ב-13:00 בערך וכן ב-18:00) גרמו לנו לסקרנות רבה. באחד מהכפרים זיהינו בית ספר הנמצא על ציר הנסיעה שלנו - עצרנו וביקשנו רשות מהשומר זעוף הפנים להיכנס - הביקור והכניסה שלנו אל בית הספר הפכה לאטרקציה ואנו - המערביים, הפכנו להיות האטרקציה - המורות החלו לספר לנו אודות הלימודים, סיפרו כי בתי הספר קטנים וכמות הילדים הולכת וגדלה ולכן יש 2 משמרות של לימודים - האחת עד 13:00 לערך והשניה מסתסיימת ב-18:00 בקירוב - וזו הסיבה כי רואים תלמידים בשעות מאוחרות בדרכם הביתה.
עם הכניסה שלנו לכיתה - התלמידים ישבו ושילבו ידיים וניתן היה לראות בעיניהם כי הם צמאים לתשומת לב. על הקיר מעל הלוח היה לוח עם אותיות ומספרים ושמחנו לשמוע את הקיריגזים הקטנים משננים את ה-A//B//C . הביקור היה נוגע ללב - היה מתוכנן ל-10 דקות ושהינו במקום למעלה מחצי שעה וכל דקה הייתה מענגת.
המשכנו לנסוע בין מעברי הרים, המשכנו לחצות נחלים קטנים שזורמים בשבילים, פגשנו עדרים של סוסים, יקים וכבשים עד שהגענו בשעות הלילה המוקדמות לבית המלון על גדות אגם/מאגר טוקטוגול

"ככה סתם, כאילו כלום.." היא קראה לפרה, קשרה וביקשה ממנה חלב

ביקור אצל נוודים שחיים בשיא הדלות - כואב הלב...בחוץ קררר

היום השביעי למסע

ממשיכים לנוע מערבה הפעם לכיוון העיירה אלא בוקה.
עזבנו את העיירה טוקטוגול, נסענו לאורך הנהר עד שהגענו לתצפית על הסכר הענק - סכר טוקטוגול.
ממשיכים לנוע לאורך נהר הטורקיז עד שמגיעים לאחת העיירות הסמוכות לכפר ארקיט ומגלים שנקלענו ליום שוק - בשבילנו זה חגיגה. פתאום אנחנו לא לחוצים ולא ממהרים - עוצרים הכל ויוצאים לחוות את החיים האמיתיים.
המקומיים חשדניים בעיקר לנוכח המצלמות, חלקם מתמסרים ומבקשים שנצלם ונציג בפניהם את התמונה. השוק מחולק לבדים הכוללים שטיחים ובגדים , לדוכני אוכל כמו לחמים, ירקות, בשר וכד' ולכלי עבודה ומוצרי מתכת אחרים. בילינו בשוק כשעה והמשכנו לטפס לעבר שמורת הטבע - סארי צ'לק. לצערנו מזג אוויר חורפי וגשום חלף במקום והסיור בשמורה התקצר במיוחד. המשכנו בנסיעה מערבה בין כפרים צבעוניים עד לעיירה הקטנה - אלא בוקה, שם התפזרה הקבוצה בין 3 בתי מלון.

היום השמיני

הנסיעה מאלא בוקה לטאלאס היא אחד הצירים המיוחדים ביותר במסע, יום שחיכיתי לו אמממ 7 ימים בערך :)
ציר המטפס גבוה למעברי הרים גבוהים במיוחד, אתרים בהם בחר הצבא להקים תחנות ממסר ואולי למטרות אחרות, מתקרבים לטג'יקיזסטן וקזחסטן. פוגשים משאיות המעבירות פחם ומוצרים אחרים בצירים שאין ספק כי ייקח להם יום שלם להגיע מנקודה לנקודה. השיירה נכנסת אט אט לקניון מוצל בו ניתן למצוא שאריות של קרחוני ענק ומה צריך לבקש יותר מזה. מזג האוויר משתנה ככל שמטפסים למעלה, הגישה למזוודה הכרחית להוספת שכבות של בגדים. מד הטמפרטורה ברכב מציג 5 מעלות והרוח בגבהים של 3,000 מ' בהחלט נותנת את אותותיה.

הגענו לטאלאס והתמקמנו במלון ששופץ לאחרונה. במסדרונות מספר כלי עבודה, המטבח וחדר האוכל לא כ"כ ערוכים לקראתנו אך החדרים גדולים במיוחד - מה שנהוג לכנות במקומות אחרים - סוויטות.
את ארוחת הערב זכינו לאכול במסעדה עם שולחן מלא בכל טוב.

יהדות קיריגזסטן

בקיריגזסטן חיים פחות מ-1,000 יהודים בעיר הבירה בישקק וזאת לאחר שבשנות ה-90, עם הסרתו של מסך הברזל, עלו רוב היהודים ארצה. יהודים ראשונים התיישבו באזור קירגיזסטן במאה ה-4 והיו אלו יהודים כוזרים או יהודים מאוזבקיסטן השכנה ומאיראן שהתיישבו במקום בזכות צומת דרכי המסחר שחצה את האיזור. לאחר כיבוש מרכז אסיה על ידי הרוסים והגוש הסובייטי הגיעו לקיריגיזסטן גם יהודים אשכנזים שכן משנת 1905 הרשו הרוסים ליהודים להגר לאזור.
בזמן מלחמת העולם הראשונה החלו גלי הגירה גדולים מאירופה לקירגיזסטן ואז היה מספר האשכנזים בקהילה גדול ממספר הספרדים. יהודים רבים, שחששו מפני הפגיעה בהם על ידי הרוסים במהלך המלחמה נמלטו לאפגניסטן השכנה. בתקופת מלחמת העולם השנייה ישבו בקירגיזסטן כ-20,000 יהודים שנמלטו מאזורי הכיבוש של גרמניה הנאצית. הקהילה היהודית בבישקק קיבלה הכרה אך ורק בשנת 1945 ושימש אותה בית כנסת אחד שהיה גם אשכנזי וגם ספרדי.

היום התשיעי

חוזרים לבישקק
הכבישים מלאים בעדרים שיורדים מההרים לעמקים. התנועה נוסעת לאט בסבלנות כשמגיע עדר מולם כאילו מקומם הטבעי של העדרים הוא על הכביש.
גם הפעם בחרנו בנתיב שעובר במעבר הרים, סלול כמובן, המטפס לרום של 3,326 מ' ומשם יורדת הדרך בסרפנטינות עד לכביש המקביל לנחל. שעת צהרים והחלטנו להיכנס לצד הכביש עד גדות הנחל ולאכול את ארוחת הצהרים. בין לבין נכנסים למנהרה חצובה שעוברים בה מאות משאיות בשעה בדרכן מ ואל בישקק - המנהרה לא מאווררת ולא ברור איך אפשר לפתוח חלון בתא הגזים הענק הזה. אין מאווררים בקיר המנהרה ונראה כי מדובר במנהרה פרימיטיבית ביותר. שאלנו את עצמנו כמה דקות יחיה אדם שייתקע במרכז המנהרה שארוכה 3 ק"מ, עד שיצא החוצה לאוויר הצח. הגענו לקראת החשיכה לבישקק- החזרנו את הרכבים ונכנסנו לבית מלון מפנק למנוחה ומקלחת טובה שלאחריה זכינו לארוחת ערב חגיגית במסעדה.
את היומיים האחרונים בבישקק ניצלנו לטובת סיור בפארק אלא ארצ'ה, ביקור ב-OSH MARKET, בכיכר המרכזית ועוד מקומות מרכזיים שנכון וחשוב לפקוד בעת ביקור במדינה כ"כ מיוחדת.
גם ניסיון לביקור בבית הכנסת היה אך מדובר היה בחג סוכות וניסיונות התיאום לא צלחו מה גם שנראה היה כי אין התלהבות מצד יהודי המקום.

אין ספק שמדובר באחד היעדים המיוחדים בהם יצא לי לבקר
מוזמנים להרשם לנסיעה הבאה לקירגזסטן.

אוכלים צהרים על גדות הנהר

מעבר הרים בדרך לבישקק

סרטון מסכם - ארוך אך שווה כל דקה