יומן מסע ממזרח למערב הנגב 2018 - מסע אתגרי

זה לא סוד שהמסלול של חוצה הנגב הוא אחד מהאהובים עליי במיוחד, לאחר הגשמים המסלול הזה מלא בקטעים ירוקים ובבוץ באמצע המדבר.
אז לילה לפני נפגשנו בתחנת הדלק של עין חצבה - יואב וליאור כמובן עם הילדים ואני וג'ים ומשם נסענו לחניון הלילה הדרומי של נחל צין תחתון ממש בכניסה לנחל

היום הראשון

בשעת בוקר, סביב 9 החבר'ה התחילו להגיע, תדרוך קצר ויצאנו לדרך. בגלל שבחוצה ישראל הקודם עשינו את המסלול הזה מצפון לדרום הפעם החלטתי שנעשה אותו הפוך, בניגוד לכיוון התנועה שלנו.
היום הראשון נועד בעיקר כדי להיכנס לאווירת המדבר והמים, למתוח קצת את הרכבים ובשביל שאני אוכל ללמוד את הקבוצה לפני שנכנסים למסלול הלא פשוט של חציית הנגב.

כצפוי נחל צין במלוא הדרו - המון מים בוץ ושמש ליוו אותנו למרות שהדיווחים מהחבר'ה שנשארו בבית היו שיש סופה בכל הארץ וגשם לא מפסיק לרדת, ואנחנו? אנחנו בתוך חלום. כמובן שלכל אורך המסע דאגו שאר מדריכי אתר השטח לעדכן אותי בתחזיות מזג האוויר על מנת שלא נמצא את עצמנו בתוך שיטפון חלילה.

השיירה שלנו היתה מגוונת ודי ארוכה מרוביקון קשוח דרך טויוטה, מיצובישי וגם ג'ימני, טרנו, הרינג'רובר המרשים של ווילי ואפילו שתי ויטארות מהימים שהיה להם עוד הילוך כוח.

את נחל צין והאתגרונים שבו עברנו בכיף ורק בקטע היציאה היתה לנו תקלה קטנה עם יואב כשהחליק מעט בציר היציאה שנעשה צר מאוד בקטעים מסוימים אבל משיכה קלה והמשכנו.

לקראת סוף המסלול כמובן שלא יכולתי להתאפק והמסלול של נחל חצרה קרץ לי, החלטתי להיכנס גם אליו. מסלול מפוטל ויפיפה כשלעצמו. הציר מסתיים ממש על ציר 90 מול נחל אביה. הגענו לכביש ופנינו דרומה לכיוון חניון הלילה של נחל עומר אשר נמצא דרומית לישוב צופר.

נכנסנו לחניון הלילה, החבר'ה התחילו להתארגן. כשכולנו ביחד לקח רביב את הפיקוד על המנגל כשהילדים בונים את המדורה ללילה.

כל הזמן הזה אנחנו מקבלים דיווחים על הסופה המשתוללת בארץ כשאנחנו רק התחלנו להרגיש טיפות חשבתי שאולי מזג האוויר הצליח לתפוס גם אותנו אבל תוך 10 דקות קלילות כאילו לא היה. אחרי הארוחה הגיע השוס של הילדים לטיול כשנשלפו המרשמלואים עם השיפודים.

היום השני

למחרת קמנו מוקדם וב-07:30 התחיל תדרוך הנהגים, בהמשך היום מחכה לנו יום לא פשוט גם מבחינת קלומטרז' וגם מבחינת האתגרים...

השיירה יצאה לדרך כאשר אני מוביל עם הסופה, ווילי המנוסה סוגר את סוף השיירה.

נכנסים לנחל קצרה לכיוון מערב עד המפגש עם נחל נקרות ואנו ממשיכים עם הפנים מערבה לכיוון בורות לוץ.

את נחל נקרות ואת המעבר של מדרגת נקרות זאת הפעם השנייה שאני פוגש בתוך שבעה ימים. ממש בשבוע שלפני הובלתי כאן קבוצה של מאווריקים X3 במסגרת טיול ענק של יבואן קאן אם עופר אבניר. במהלך הטיול ההוא היה גם מי שהצליח להתהפך במדרגה הזאת (לשמחתי לא בקבוצה שאני הובלתי).
קודם לכן במעלה נקרות אחת מהויטארות חטפה פנצ'ר אבל תפעול מהיר של החבר'ה, הוחלף גלגל והמשכנו. למדרגת נקרות הגענו במשנה זהירות ואכן אחד-אחד עברנו את המדרגה כשגם הוויטארות העדינות והנמוכות יותר עברו בהצלחה ללא גרירות ואמצעים חריגים.

המשכנו למעלה דקלים וגם שם החבר'ה הוכיחו נהיגה למופת וקצב מהיר.
ממש אחרי מעלה ערוד עם המפאר שמתגלה אליינו בתצפית מרשימה על כל מכתש רמון, לפני המעבר של הכביש וכניסה לחניון הלילה שלנו בבורות לוץ נפרדנו מהחבר'ה של הוויטארות לשלום לפני היום השלישי שמתאים לרכבים קשוחים יותר ומכיוון שלא רצינו להיכנס להרפתקאות שיכולת להיות גדולות על הרכב הזה ולגרום לנזקים סיכמנו מראש שעל היום הזה הם יצטרכו לוותר.

הגענו לבורות לוץ כאשר החניון כבר די מלא אבל הצלחנו לתפוס לנו פינה מרוחקת ממש לצד תחילת המסלול שלנו למחר.
הגובה של החניון הממוקם כ-990 מ' מעל פני היום והקור היה מורגש ותקף ללא רחם. את החבר'ה שלנו זה לא עניין. המנגל נפתח שוב בניצוחו של רביב, המדורה הוקמה, המרשמלו יצאו ואפילו הדלקנו נרות חנוכה לאחר קרב לא פשוט מול הרוח... לאט לאט החבר'ה נכנסו לאוהלים לשנת לילה קרה.

היום השלישי

לשמחתי גם הקור בבוקר לא הכריע את החבר'ה ובשעה 08:30 כבר התחלנו בתנועה לתוך נחל אילות הטכני. כשנסתיים נחל אילות עברנו לנחל חורשה העולה צפונה לכיוון הר חמרן ממש לפני התחלת הטיפוס האתגרי של מעלה אזוב עצרנו להכניס משהו לפה ולחלץ עצמות כשהשמש סוף סוף מצליחה להפשיר אותנו.

פנינו מזרחה לציר של מעלה אזוב, המעלה הזה עם השנים הולך ונעשה אתגרי יותר והמדרגות הופכות גבוהות יותר והדרדרת גם היא משתבחת עם הזמן...

את שלושת המדרגות עברנו לאט לאט ובזהירות כאשר לאחר המדרגה השנייה מי שרצה עשה את המעקף חוץ מהעקשנים ביינינו שהיו חייבים לנסות את המדרגה ולפעמים היו צריכים מעט עזרה, אבל זה כל הכיף.
לאחר שהתגברנו על המעלה המשכנו ישירות לאמבטית חמרן כאשר הירידה לאמבטיה נעשתה יותר אתגרית מהאמבטיה עצמה וחייבים לרדת את הירידה בזהירות ובריכוז.

עלינו באמבטיה כולם, כל אחד בדרכו ולאחר מכן כששמתי לב שיש ''מעקף'' לציר החלטתי ללכת על המעקף. דבר אחד לא זכרתי מהשנה שעברה (רק רכב אחד נסע משם) זה שהמעקף מסתיים בעלייה לא פשוטה בכלל שהלכה והקצינה מהשנה שעברה.

גם כאן לא היה צורך לגרור אף אחד וכולם עלו את המעלה המחורץ ''והמדורדר'' הזה.

בשל יכולות הקבוצה והקצב המהיר הצלחנו לשמחתי לסיים את המסלול בלילה ממש בכביש הגישה לעזוז.

היה מאתגר מאוד עם קבוצה מצויינת של אנשי שטח שלא נבהלו מהקור ומהסערה שהיתה כנראה בכל מקום מצפון אלינו.

בסופו של דבר אני רוצה להודות לחבר'ה.
לרביב שעמד על המנגל ודאג לכולם ועל הצילומים לליאור ויגאל.

כרגיל נהנתי מכל רגע, מהנוף ומחבורת מטיילים איכותיים.

ניפגש בשטח,

נמרוד.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן