טיול סובארו דרייב מבת שלמה הישנה ליער מגידו - 5/1/2019

נקודת המפגש שלנו היא הכניסה לישוב בת שלמה הישנה שמהווה עבור חובבי שטח רבים, שער לשמורת הר חורשן, שמורת יער אלונה ושמורת נחל דליה ויובליו. בַּת שְׁלֹמֹה היא מושבה ברמות מנשה בשוליו הדרומיים של הר הכרמל, בקרבת המושבות זכרון יעקב ובנימינה. המושבה הוקמה בשנת 1889 במימון הברון רוטשילד והיא קרויה על שם אמו של הברון רוטשילד, בטי דה רוטשילד, ואביה, סלומון מאיר רוטשילד. אם נלך עוד קצת אחורה בזמן אז היא נקראת על שם בתו של שלמה המלך, טפת, שנישאה לבן אבינדב.

חברי מועדון סובארו דרייב מורגלים לטיולי שטח תכופים וכולם מגיעים בזמן, חמושים בסובארו XV, פורסטר ואאוטבק. חלקם מכירים מטיולים קודמים וחלקם חדשים שרק הצטרפו למועדון. רגע לפני שאנחנו יוצאים לדרך אני אוסף את כולם אליי לתדריך נהיגה. אתמול עברתי על המסלול והשטח בוצי מאוד וחלק. מערכת ה 4X4 המצויינת של סובארו תדע לעבור את כולו אבל רק בתנאי שהנהגות והנהגים מבינים ויודעים מה צריך לעשות כדי שהיא תפעל נכון. את היכולת הזו אני אוכל לבדוק רק תוך כדי תנועה ובהתאם לכך יקבל המסלול את אופיו האתגרי. חלוקת מכשירי קשר ומספרי ברזל כולל מאסף ואנחנו יוצאים לדרך.

המסלול שלנו מתקדם בכיוון כללי מזרחה עם נטייה קלה דרומה ומיד בתום הירידה מבת שלמה, אנחנו נכנסים לשבילים שלאורך נחל דליה. נַחַל דָּלִיָּה הוא נחל איתן, שזרימתו מתחילה בסמוך לקיבוץ דליה. זהו אחד הנחלים הראשיים המנקזים את מי אזור רמות מנשה לכיוון מערב אל הים התיכון. הנחל נמצא דרומית לנחל מהר"ל וצפונית לנחל התנינים ובשנת 2008, הוכרז אזור המשתרע על פני כ-800 דונם באזור נחל דליה ויובליו, כשמורת טבע.

השבילים בנחל דלייה מלאים שלוליות בוציות ואחרי שהתלכלכנו קצת, כיאה לרכבי שטח, פנינו לטפס את מעלה משרה שמתחיל בעין משרה ומטפס לנ.ג. 186 ממערב. המעלה דרדרתי וכולל כמה מדרגות לא גדולות. הדרך עצמה אינה מהווה בעיה אבל מאחר וירד כאן באזור המון גשם והכל רטוב, הקרקע שברובה הגדול מורכבת מסלעי גיר וקירטון, חלקה מאד והטיפוס מאתגר הרבה יותר מהרגיל. לאט לאט, תוך הסברים והכוונה קרקעית החבורה כולה טיפסה והגיעה לעץ שבראש המעלה. המשך נסיעה וטיפוס לנ.ג 186 שמהווה נקודת תצפית מרהיבה בה עצרנו להפסקה ולארוחת בוקר.

המשך תנועה ואנחנו יורדים בשביל צר מאוד, גם הוא עמוס במדרגות קטנות ולצידיו חממות אפרסקים ריקות מפרי. פונים דרומה בשביל עמוס בשלוליות ענקיות ונהנים מהשפריצים הגדולים, כל רכב בתורו. חצינו בגשר אירי גבוה תחת כביש 6 והמשכנו על שלוחה גדולה לכיוון מזרח. מצפון לנו נחל דליה ומדרום נחל התנינים. בשלב מסוים השביל שלנו עושה סוג של איגוף מצפון וזאת כדי לעקוף את אזור עבודות הבניה למאגר מים שמקימים כאן.

כעבור שני ק"מ נוספים השביל שלנו פוגש את כביש 672. פניה שמאלה וצפונה תיקח אותנו בדרך נוף יפה עד למרכז הכרמל ולעיר חיפה, פניה ימינה תוביל אותנו לסופו הדרומי בישוב גלעד (אבן יצחק). אנחנו עצרנו קילומטר אחד לפני הישוב גלעד ויצאנו לסיבוב רגלי בגבעת הרקפות שאמנם עדיין אינה בשיא פריחתה ולמרות זאת נראית נפלא.

חזרה לרכבים ואנחנו ממשיכים על שביל ירוק שהכניסה אליו נמצאת כמה מאות מטרים צפונית לגבעה. השביל לוקח אותנו מזרחה, פחות או יותר על קו פרשת המים של השלוחה. מדרום לנו נחל ספלול וחירבת ספלול ובה שרידי יישוב וכלי צור, בזלת וחרסים מתקופות הברונזה התיכונה, הרומית וימי הביניים.

כחצי ק"מ לאחר מפגש השבילים הירוק עם הכחול, פגשנו את הקבוצה השניה של מועדון סובארו דרייב בהובלתו של חברי, עדי צפתי, שיצאה הבוקר לאותו המסלול פחות או יותר, רק מהכיוון הנגדי. החלפת עדכונים חמים מהשטח על איפה היינו ולאן פנינו ואנחנו ממשיכים כל קבוצה בכיוון שלה.

בשלב מסוים ירדנו מהשביל הראשי לשביל קטן יותר מצפון ועצרנו בעין כפר. ליד שוקת לפרות יש מבנה אבן סגור ולו דלת ברזל, אותה אפשר לפתוח ובפנים מתגלה מעיין. עומקו חצי מטר עד מטר והמים נקיים עד צלולים.

חזרנו לשביל ומהר מאד ירדנו ממנו והמשכנו עם עלייה נוספת ארוכה ומפותלת שלאורכה מפוזרות מספר מדרגות ובסופה מגיעים לגבעה 400. לגבעה המתנשאת מדרום-מזרח לשרידי "כפרין" ומדרום לרכס "בית ראס" (חורבת בית ראש) ארבעה שמות מוכרים: "גבעה 400", "תל זארק", "כפרין 9" ו"גבעת הנשימה". הראשון והרווח שביניהם מציין את העובדה שפסגתה בגובה של 400 מטר מעל פני הים. תל זארק הוא שמה בפי הערבים שהתגוררו בעבר באזור. פירושו "הגבעה הצופה למרחוק". גם אם יתכנו פרושים נוספים, זהו פרוש יפהפה ומתאים מאוד לגבוהה שבגבעות רמת מנשה ("ארד-אל-רוחה") המצטיינת בתצפית מדהימה לכל רוחות השמיים.

ביום של ראות טובה ניתן לראות ממנה בבהירות את שפלת החוף והים ממערב, מחוף הכרמל, דרך בקעת אלונה, גבעת אולגה וחדרה ועד איזור נתניה. משם מסובבים את המבט אל "הר אמיר", הנראה כה קרוב, עד שנדמה שאפשר להציץ לחלונות בתי אום-אל-פאחם ולגעת באתר "שיך-א-סקאנדר". ממזרח שרוע עמק יזרעאל, על מאגרי המים ועל שדותיו המעובדים, הנראים כמשבצות צבעוניות של חום ירוק וכחול. מעבר לשדות העמק מתנשאים הרי נצרת, הר תבור, גבעת המורה והגלבוע. כאשר הראות טובה באמת, רואים גם את הרי הגלעד, הרי הגולן והחרמון המושלג. מצפון צופה עלינו הר הכרמל, על יערותיו ועל ישובי הדרוזים שהוכרזו לאחרונה כ"עיר הכרמל". רכס ה"מוחרקה" הנראה מעין השופט כפסגת הכרמל, נראה מכאן כמקום כלשהו באמצע ההר.

מגבעה 400 המשכנו בשבילים המערביים של יער מגידו וצפונה לכיוון אנדרטת הקיבוצים שהוקמה לזכר חברי הקיבוצים שנפלו במערכות ישראל. מיקומה ביער הקיבוצים סמוך לקיבוץ משמר העמק. הרעיון להקמת האנדרטה נתקל בהתנגדויות רבות. הדילמה העיקרית הייתה בעצם נחיצות הקמתה, היות שבמקומות רבים בארץ יש אנדרטאות לחברי הקיבוצים שנפלו במערכות ישראל. לבסוף נתקבלה ההחלטה ונבחר המקום - גבעה נישאה ביער משמר העמק. המקום נבחר בגלל היותו צופה על עמק יזרעאל, ערש ההתיישבות וקרבתו לג'וערה ולמערת הפלמ"ח בקיבוץ משמר העמק, דבר המאפשר ליצור את המשולש הווירטואלי של מורשת ההגנה. תחילה, משרד הביטחון התנה את אישורו ותמיכתו בתנאי שלא יהיה ציון שמות החללים באתר אך לבסוף הוחלט לחקוק באתר את שמות הנופלים כולם, מהחלל הראשון משה ברסקי וחבר קיבוץ דגניה עד ימינו. באנדרטה מגדל תצפית עם גרם מדרגות המטפס לראשו וממנו תצפית מרהיבה לאזור כולו. משמאל למגדל 4 קירות גדולים וארוכים עליהם חקוקים 3050 שמות הנופלים.

עצרנו לארוחת צהריים מאוחרת ביער משמר העמק הצמוד לאנדרטה. השמש בשלבי שקיעה מתקדמים ובמקביל ירידת הטמפרטורה. קפה ותה אחרונים והחבורה שלי מוכנה לפיזור ויציאה לדרך הביתה.

היה לי טיול יפהפה עם קבוצת אנשים נהדרת ואיכותית.
להתראות בטיולים הבאים,
קובי.

לצפייה בסיכום של הקבוצה של עדי צפתי - הקלק כאן

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן