יומן מסע לאלבניה - ארץ הנשרים

אלבניה: "ארץ הנשרים" ממוקמת בחבל הבלקן. המדינה גובלת במונטנגרו בצפון, קוסובו בצפון מזרח, מקדוניה ממזרח ויוון בדרום. במערבה של המדינה שוכן הים האדריאטי.

3.5 מיליון תושבים חיים כיום באלבניה, כשמרביתם מוסלמים החיים אורח חיים חילוני. בשגרתם הם אוכלים חזיר, שותים אלכוהול ואפילו מכינים את המשקה האלכוהולי הייחודי להם - "רקיה", בביתם הפרטי.

האלבנים לא לבושים בשגרה לבוש מסורתי והנשים לבושות באופן חשוף למדי. אז לעומת התפיסה הרווחת, הדת במדינה לא מהווה נושא מרכזי ומהותי בחיי היום יום של המקומיים.

אלבניה, נחשבת כיום לאחת המדינות היפות בעיקר בזכות נופיה המרהיבים שמשלבים רצועות פראיות של טבע, יערות עד, עמקים, נהרות, אגמים, שרשרות של הרים נישאים וחוף ים מהיפים בכל אירופה.

כפי שהדברים נראים בחודש יוני 2019, התיירים עדיין לא "פשטו" על אלבניה ועפ"י לוחיות הרישוי שעל הרכבים רובם היו מהארצות הגובלות (לרבות אטליה שלה קשרים טובים עם אלבניה) ולוחית אחת צהובה מישראל... נציין כי במספר מקומות שהיינו התעניינו המקומיים במוצא הרכב שלנו וכשאמרנו - ישראל, התקבלנו בחום, לבביות ואהדה.

לאלבניה אפשר להגיע בנסיעה מיוון, ממקדוניה, מקוסובו, וממונטנגרו, ובשיט לעיר הנמל דורס.

הארץ מתאפיינת בקוטביות שבין הבירה טיראנה, שבתהליך "מערביזציה" מואץ, לבין עיירות הספר והכפרים ששם הקידמה מתאחרת. כל זאת למעט תופעה מוזרה שאי אפשר שלא לראות מהמטר הראשון שנוסעים באלבניה – כל רכב שני (ללא הגזמה) הוא מרצדס! מכל הדגמים מכל השנים פשוט מדהים.
אגב כל החצי השני הם BMW, , AUDI ו RANGE ROVER וכל הב.מ.וו הם X5, אז נטמענו לא רע בנוף....

אנחנו התחלנו את הטיול בבלקן ביוון, לאחר שהגענו מטיול של שלושה שבועות בדרום אטליה במעבורת מברינדיזי לעיר הנמל איגומניצ'ה.

איגומניצ'ה עיר נמל אופיינית עם עשרות טברנות הפתוחות 24/7 ומפרץ מקסים.

המושג "צפון יוון" הוא מונח "ישראלי" שנועד להגדיר את האזור ההררי שבצפון יוון הנמצא צפונית מקו איגומניצ'ה - אלכסנדרופוליס גובל בצפון עם בולגריה, מקדוניה הצפונית ואלבניה, ומהגבול עם בולגריה במזרח ועד לחוף הים האדריאטי במערב.

המפה באדיבות GOOGLE MAPS

הטיול בחבל ארץ הררי זה, כאשר בכוונתנו בסופו של דבר להמשיך לאלבניה, יראה כמעין מעגל גדול החוצה את ההרים בתחילה לכיוון מזרח, (מדי פעם ניתן "לרדת" לחופי הים האגאי המקסימים, ולבסוף חוזרים מערבה על הגבול עם בולגריה ומקדוניה). זה נותן אופציה לכלול בטיול גם את מקדוניה הצפונית שנחשבת הפנינה של הבלקן.

היעד הראשון בטיולנו הוא גוש הרים נישאים – הרי פינדוס, שעל שמם קרוי כל האזור פארק לאומי פינדוס - יוון.

גוש ההרים שזור דרכי עפר לרכב 4X4 ודרכים צרות שמכוסות אספלט. האזור כולו מיוער ובינות לרכסים בעמקים שוכנים כ-50 כפרים קטנים. כפרי זגוריה. הנ.צ. הראשון היה קניון ויקוס שהוא הקניון היפה ביותר באזור.

ה-X5 לא איכזב (זה לא דיפנדר, אבל....), לאחר שהתפתלנו על קוי הגובה של שרשארות ההרים, ירדנו אל העמקים ושם פגשנו אגמים שפניהם כמו מראה.

אנחנו בחרנו להיכנס לאלבניה דרך צפון מקדוניה שהיא ארץ קטנטנה אבל גם בה יש נופים והיסטוריה.

בגבול עם אלבניה מצוי אגם אוכריד ולחופו העיר אוכריד. האגם הוא אחד היפים באירופה, מימיו צלולים כבדולח. בדרך עשינו "הקפה" קטנה ונסענו לבקר בבירה סקופיה.

לאורך הכבישים חקלאים מוכרים את תוצרתם.

מסעדה על הנהר בתוך שחזור של מפרשית מהמאה ה19.

אינסוף פסלים ואנדרטאות בסקופיה הבירה

אגם אוכריד

אגם אוכריד חצוי לשני חצאים האחד שיך למקדוניה והשני שיך לאלבניה. קל מאוד לחצות בכביש החוף את הגבול וכך עשינו.

הכניסה לאלבניה דרך אגם אוכריד מביאה את המטייל לעיר פודגרץ' שם מיד רואים שזו ארץ אחרת. אז לפני שנרחיב את הסיפור על התרשמותנו נביא קצת מובאות רקע על המדינה.

במשך 46 שנה היתה אלבניה המדינה הסגורה והמבודדת באירופה. אחרי שהצליח לשחרר את המדינה הקטנה מציפורני הנאצים, אנוור הוג'ה הפך לעריץ הכל־יכול שלה. גם יחסית למדינות מזרח אירופה אלבניה התנהגה משונה. כשהוג'ה הרגיש שחרושצ'וב זונח את מורשת סטלין, הסתכסך עם ברית המועצות והעביר את תמיכתו לסין. כשסין אירחה את ניקסון, הוג'ה המאוכזב נטש גם את תמיכת סין. אלבניה נותרה מנותקת, עם לבדד ישכון. במקביל ניהל הוג'ה גם טיהורים פנימיים והאשים את מהמט שֶהוּ, מספר 2 הנצחי שלו, בריגול לטובת שישה שירותי ביון שונים במערב ובמזרח, וזה התאבד או נרצח.

הוג'ה תמיד עמד על רגליו האחוריות בפני מתקפה מצד יוון ויוגוסלביה, בשילוב בין ארצות הברית וברית המועצות, ולכן ב–1967 הוא יצא לפרויקט הגנתי חסר תקדים שבנייתו נמשכה עד שהשיב את נשמתו, שני עשורים אחר כך. בפרץ פרנויה לאומי, המדינה הקטנה רושתה ב–750 אלף בונקרים. בונקר לכל ארבעה אלבנים. 24 בונקרים לקילומטר מרובע, שזללו 2% מהתקציב השנתי, ושבבנייתם מתו עשרות כל שנה. "אם נרפה ממשמרתנו גם רגע אחד הם יכישו בנו כנחש", אמר הוג'ה.

בניית הבונקרים החלה ב-1967 ונסתיימה ב-1986 לאחר מותו של הוג'ה. הבונקרים נבנו בחופים, הרים, כרמים, שדות ובתוך הערים. המשטר פיתח דוקטרינה של "צבא העם" ופיתוח מלחמת גרילה. כל תושב עבר מגיל 12 אימון בירי בקלצ'ניקוב. כל משפחה בכפר הייתה אחראית על ניקיון הבונקר שלה. הבונקרים נבנו מבטון ופלדה בגדלים שונים מבונקר לשלושה אנשים עד בונקר גדול. ההוצאה על הבנייה הזו דלדלה את קופת המדינה שהייתה ריקה בלאו הכי.

בונקר ליד הגבול עם מקדוניה

בונקרים "משפחתיים" בכפר ליד פודגרץ

במלחמת קוסובו השתכנו פליטים אלבנים בבונקרים שעמדו בהפגזות של הסרבים. ב-2004 נתגלה מצבור של 16 טון גז חרדל באחד הבונקרים. ממשלת ארצות הברית תרמה 20 מיליון דולר להשמדת המצבור הזה.

עד 1992 אלבניה הייתה תחת משטר קומוניסטי, סגורה לעולם, מתבשלת בכשלי המשטר המושחת שלה. 25 שנה מאוחר יותר, היא אמנם רחוקה מלפתור את כל הכשולים האלה ויחד עם זאת בעוד שיש שכונות שלמות בערים הגדולות שמחוברות לתשתיות חשמל ומים באופן פיראטי, המדינה הסדירה את נתיבי התיירות המרכזיים במדינה ככבישים מהירים בסטנדרטים הגבוהים ביותר. כמו כן, בעוד שחסר שילוט מסודר להרבה מהיישובים, לכל כנסייה העלולה להוות מוקד עניין (ויש מאות כאלה באלבניה) יש שלט חום יפה המכווין אותך מהכביש המהיר בדרכים עקלקלות, עד להר הקרוב ביותר.
בשנתיים האחרונות השתנתה הגישה במדינה כלפי התיירות. ראשי המדינה הבינו שיש באלבניה משהו ייחודי ומאוד מבוקש כיום, ולכן דאגו להשקיע משאבים רבים בתשתיות התיירות. אם רק לפני שנה וחצי תיירים התלוננו על היעדר תחנות דלק מחוץ לערים הגדולות, על כבישים ראשיים שאינם סלולים כלל ועל הצורך בהצטיידות במזומנים כיוון שאין כספומטים, כשאנחנו הגענו למדינה, הרגשנו שכל הבעיות הללו כבר הוסדרו. לא נתקלנו בבעיות של תדלוק, לינה, אוכל, רשת סלולרית, אבל - העיר פודגרץ לא זכתה להרבה משאבים למרות שלבאים ממקדוניה זה "השער למדינה". ואכן העיר קטנה, והתרבות האורבנית של מדינות עולם שלישי נגלית מיד. המפתיע הוא כאמור לעיל נהר המרצדסים שזורם מולך, לפניך ומאחוריך.

פודגרץ והאגם נמצאים בערך בקו האמצע של אלבניה במימד צפון – דרום. על כן אפשר לבחור לפנות לכל אחד מחבלי הארץ. אנחנו התחלנו בחלק הדרומי שבו מצויים כמה אתרים היסטוריים ופינות טבע ומעל לכל הוא גוש ההרים היוצר קו חוף מהיפים באירופה ואזור טיול באזור הררי משל עצמו.

עיון במפה מבהיר את הנאמר לעיל.

מפת אלבניה באדיבות גוגל

אגם אוכריד, העיר פודגרץ, החבל הדרומי שניתן לראות היטב. את ציר הכביש לאורך החוף מהעיר וולורה לעיר סרנדה. במרכז שתי הערים הגדולות טיראנה הבירה ודורס הנמל הראשי, ובצפון העיר שקודרה על אגם שקודרה המשותף לאלבניה ומונטנגרו. החבל ההרי ממזרח לשקודרה הוא משוא. פנינו לצפון הלא הוא החבל של שרשרות ההרים, דרכי השטח והכפרים הקטנים ששם התייר הוא אטרקציה (לא הג'יפ שלו) כאלו יש שם הרבה..

בדרך לוולורה יש את העיר בראט שם נמצאים אתרים היסטוריים וגם רכס הרים שהטבע פיסל בצורות מדהימות. במהלך הדרך, בחרנו לעצור בכמה נקודות מעניינות. לאחר מכן, עצרנו ב-Manastiri I Ardenices, כנסיונת חמודה ליד העיר Ardenice. הירידה בשבילה מהכביש אינה משמעותית, וציורי הקיר שלה והנוף ממנה, ממש משגעים. לבסוף עצרנו גם בעיר Fier, שהרשימה אותנו מאוד בתנופת הבנייה וההתחדשות שבה. עיר ממש צבעונית וחמודה.
לבסוף הגענו ל-Vlore, גם וולורה היא עיר חוף חמודה, סמוכה ללגונה מהממת בפארק Vjose-natre
אחת האטרקציות היפות בעיירה, היא התצפית ב-Kuzum Baba. בראש התצפית יש (כמובן!) מסעדה וכנסייה.

וולורה עתירה במלונות מכל הרמות וכל כמות הכוכבים רובם על חוף הלגונה יתרתם על צלע הר הסמוך למפרץ ומהם נוף מדהים.

נוף ממרפסת המלון בוולורה

השלב הבא היה נסיעה על כביש SH8 לסרנדה (Saranda). הכביש עצמו יפהפה, רץ על קו החוף, עם נופים משגעים של רכסים היורדים ישירות למים, מצוקי חול, חופים ומה לא, לא תוכלו להפסיק לעצור לתמונות. לאחר נסיעה לאורך החוף שאורכת כמעט יום שלם מגיעים לאזור העיר סרנדה שבסביבתה אתרים היסטוריים (ג'ירוקוסטה), בדרך עצירת חובה בשמורת הטבע “העין הכחולה” (Syri I Kalter), שמורה עם נביעה תת מימית מרהיבה ביופיה. בזבזנו הרבה זמן בניסיון לתפוס את צבעי המים העזים והשונים כל כך במצלמה. הבריכות של המים הצלולים והקרירים וחום היום שעמד על 30 מעלות צלסיוס, הזמינו רחצה ושכשוך.

המצודה בג'ירוקאסטרה שהפכה למוזאון.

ג'ירוקאסטרה, שנקראת גם העיר הלבנה. זוהי עיר הררית מיוחדת, עם בתים מקסימים ובניה מדהימה. בילינו שם לצערנו רק חצי יום, ולטעמנו זה היה קצר מדי. בעיירה יש כמה בתי אחוזה מרשימים שהיו בתים פרטיים, הולאמו על ידי השלטון הקומוניסטי והיום משמשים מוזיאונים. אנחנו ביקרנו ב-Skenduli House ונהנינו ממש.

העליה לג'ירוקאסטרה

ניתן לבקר בבתים נוספים, במבצר ובמנהרת המלחמה הקרה.

ג'יפאים מכל העולם בג'ירוקאסטרה

תותח מהמאה התשע עשרה במבצר בג'ירוקאסטרה

לאחר שסיימנו את הביקור בדרום שמנו פעמינו אל האזור ההררי בצפון שהוא על גבול מונטנגרו וגבול קוסובו. הדרך לשם חוצה את כל המדינה מדרום לצפון ולפיכך החלטנו להקדיש גם יומיים לבירה טיראנה ולאתרים שבה.
עיר הבירה ממש שוקקת ומערבית, מלאה מסעדות, בארים ומועדונים. יש בעיר שלוש אטרקציות שאסור לפספס. הראשונה היא מוזיאון ה-Bunkart, המספר על ההיסטוריה של אלבניה ועל הבהלה שלהם ממלחמה גרעינית. היה סיור מרתק, חוויה ממש חזקה ונחשפנו לזוועות ששליט טוטליטארי יכול לגרום לעמו. הבונקר השני הוא הבונקר של השליט אנוור הודג'ה (אני משוכנע שלנסראללה יש משהו כזה וגם לחמאס) זה ממש "כפר" מתחת להר מוגן בסדרת דלתות הדף מבטון מזוין בעובי חצי מטר העומדות בטור - אחת לפני השניה בפורטל של הבונקר. מעבר לכך יש שם מתחם שלטוני, מתחם מגורים, מתחם של בית ספר, מתחם של בילוי (תיאטרון), וחדרים של יחידת שומרי הראש.
האתר השלישי הוא אטרקציה נוספת, הר ה-Dajtit, שהעלייה אליו אפשרית או ברכבל מרחוב סמוך למוזיאון, או לאוהבי ההליכה, ברגל. הנוף מלמעלה יפהפה, ועל פסגת ההר תמצאו מסעדות, שבילים קטנים להליכה, רכיבה על סוסים, רכבי שטח ועוד.
מטיראנה נסענו לעיר שקודרה שגם היא עיר השוכנת לשפת אגם שמחולק בין אלבניה למונטנגרו. העיר עצמה אינה מפותחת כמו הבירה טיראנה, יש גם שם מבצר עם מוזיאון המתאר את תולדות מלחמות האלבנים לדודרותיהם והעיר היוותה עבורנו את הבסיס לגיחות שעשינו אל האזור ההררי שסמוך אליה - האזור ההררי שבגבול מונטנגרו וגבול עם קוסובו.

sea food market מסעדת דגים מהטובות בשקודרה

מפה באדיבות גוגל הפורשת לפנינו את תא השטח המדהים לטיולי ג'יפים.

האגם והעיר בשם שקודרה

העיר שקודרה שוכנת במרחק של כשעה נסיעה ממרגלות ההרים וניתן היה לעשות שתי גיחות כל אחת למשך יום אחד שבו טיילנו אל עמקים נסתרים ולכפרים קטנים נידחים.
קשה לתאר כמה יפה החלק הזה של אלבניה. המסלול לט'אט'י היה מדהים הגם של-X5 לא היה קל...
המסלול לוולבונה היה קשה גם לזוגתי שאפילו הקפיצים הרכים ומערכת ה-leveling של ה-X5 לא עזרו לה להתגבר על טילטולי הדרך, אבל הנופים ההרריים והכפרים הנידחים - היוו פיצוי על ה"קושי".

במשעולים לוולבונה

הירידה לטאטי

הרי prokletje

מעבר ההרים zia kolata

בדרך למונטנגרו

לאחר ש"נגענו" באזור ההררי (בהעדר רכב מתאים לשטח), נאלצנו לקצר את שהותנו שם והמשכנו למונטנגרו ומשם למדינות האלפים.

שלום לך אלבניה

ואם לסכם את מסענו הקצר באלבניה:
אלבניה היא מדינה עם היסטוריה ארוכה ובלתי נתפסת - כמעט 5,000 שנה של השפעה מרעיונות יווניים, האילירים, רומאיים, ונציאנים, ביזנטיים והעות’מאניים.
אלבניה זולה יותר משכנותיה, במיוחד כשמדובר בעלויות מעבר, אוכל, דלק, לינה.
באלבניה החופים היפים ביותר בכל אירופה. החופים המסולעים הופכים את המים לטורקיז מדהים, צלולים לחלוטין מה שמרגיש כאילו אלו תמונות ערוכות בפוטושופ. יש המון חופים נסתרים שאתם יכולים להיות בהם הרחק מן ההמון הסוער.
האלבנים שמחים לעזור ולסייע, מילת המפתח "בסה" בתרגום חופשי “אמונה” או “אמון”, היא חשובה ביותר עבור האלבנים. במשך מאות שנים, אלבנים מצייתים לקוד ה”בסה” אשר בעצם אומר שזוהי חובתם לדאוג לאנשים זקוקים לכך.
האלבנים הם אנשים פשוטים כנים ולא חווינו אף פעם נסיון "לעבוד" עלינו.

אלבניה בטוחה פחות או יותר כמו כל מקום אחר באירופה. אתם פחות נתונים בסיכון להפוך לקורבן לפשעים קטנים באלבניה מאשר מדריד, ברצלונה, רומא, או בפריז. למשל פשעים אלימים הם נדירים ביותר. הטרדות ברחוב הן נדירות מאוד.
לעומת זאת הנהגים משוגעים. נוהגים בצורה חסרת כל זהירות ומסוכנת. צריך להשמר מהם.

האוכל - אלבניה קרובה לאיטליה, והם ספגו הרבה מתרבותה. הפיצה באלבניה מעולה, כנראה הדבר הטוב הבא אחרי הפיצה האיטלקית. פרות ים מדהימים, אתם יכולים לאכול סרטנים טריים וטעימים, מולים, דגים, קלמרי… הכול במחירי מציאה והכי טרי שיכול להיות. מאכלים אלבניים מסורתיים כמו טאבה קוסי (טלה אפוי עם יוגורט) ופאטלחאנט מבושור (חצילים ממולאים) הם ייחודיים וטעימים, תמיד עשויים ממרכיבים מקומיים טריים.

אם החופים הם היפים באירופה, אז מה יגידו ההרים. קשה לתאר במילים כמה יפה בהרים.

כל אלו הם הסיבות מדוע אנחנו מתכננים להגיע לאלבניה שוב ובקרוב והפעם עם רכבים מתאימים לטיולי השטח.

למעוניינים בטיול של 10-12 יום באלבניה ברכבי שטח, ניתן לפנות למשרד אתר השטח 4X4 בטלפון: 1-700-700-494 או במייל Info@4x4.co.il