יומן מסע חוצה ישראל אתגרי, סוכות 2019

נפגשנו כולנו ב-07:30 בבוקר בחורשת טל. חלקינו ישנו בסמוך לנקודת המפגש וחלקינו הגיעו היישר מנסיעה ארוכה מוקדם בבוקר.
לשמחתי הרוב הכמעט מוחלט של הג'יפאים שיוצאים איתי יצאו איתי לפחות שניים - שלושה מסעות בעבר וגם הילדים כבר הכירו ככה שהחיבורים היו מאוד מהירים. הילדים ''הוותיקים'' נראו כאילו ממש חיכו לפגוש את חבריהם מהמסעות כשהם גם מזמינים אלייהם את החברים החדשים.

לאחר שחנינו התרכזו כל החבר'ה מסביב לג'יפ שלי לתדריך, כשהשאלה הראשונה שנשאלת ע''י הילדים: "איפה ג'ים?" ג'ים - הכלב שלי, קיבל פטור לחוצה הזה מאחר שנפצע באחד הסיורים שלנו בשטח ע''י קוץ תמר שגרם לזיהום. האכזבה של הילדים היתה ברורה כי מי אני ומה אני לעומת ג'ים? אני בחיים לא אביא להם את הכדור אחרי שזרקו...

היום הראשון

יצאנו לדרך מחורשת טל על הכביש לכיוון דרום (כפר סאלד) כשני ק''מ עד לכניסה המזרחית לגבעת האם דרך סמ''ש (סימון שבילים) ירוק. נכנסנו לשטח ולאחר 200 מ' קיבלתי את הקריאה המסמנת את תחילת החוצה האתגרי... ''נמרוד בוא מהר לאחור'' כאשר אני מקבל קריאה כזאת ועוד מבן דודי (שיצא עם כל המשפחה לחצות את ישראל איתי) ידעתי מיד שקרה משהו רציני. המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש היא תאונת דרכים בפניה לכניסה לשטח, כי אחריי הספיקו להיכנס אולי 7 רכבים, השאר עדיין מבחינתי על הכביש כי עדיין לא קיבלתי את האישור בקשר מסוגר השיירה הקבוע שלי ב''חוצי סוכות'' עידן כץ. מבלי לחשוב פעמיים סובבתי את הג'יפ כשהחבר'ה במיומנות פינו לי את הציר הצר ממילא. כשהגעתי ראיתי את מרינה עם הג'ימני האלמותי שלה כ-10-8 מ' מתחת לציר במתלול בשפ''צ (שיפוע צד) רציני. היה נראה לא הגיוני בעליל מה שקרה שם כי הציר - ציר קק''ל - ישר, מרינה הסבירה שהסחת דעת קטנה והתעסקות עם מערכת השמע של הרכב עזרו לה להגיע למצב הזה, אבל מרינה כמו מרינה - בחורה קשוחה יושבת בג'יפ, קרת רוח וממתינה להוראות. לשמחתי היה לי עוד ייתרון מאוד משמעותי בחוצה הזה, ארבעה מבין שבעת מסיימי קורס ההדנ''מ (הדרכת נהיגה מתקדמת) שהעברנו השנה היו איתי בחוצה, פשוט תענוג.
ירדתי אל הרכב לבחון את המצב, תוך כדי הסברתי לחבר'ה מה ברצוני לעשות. החבר'ה מיד נערכו לעזור, ליאור הכין את הכננת של הרוביקון שלו להתחברות לחלקו הקידמי של הג'מני, פיני כיוון את צביקה שתפס פיקוד על הג'יפ שלי לעמידה נכונה על מנת שנוכל לאבטח את הג'מני שלא יתהפך לנו מהשפ''צ, אורן ייורד לחבר רצועות לג'ימני. עברנו על כל החיבורים והקשירות, וידאנו שאנחנו סגורים ביננו על הפעולה ואז התחלנו במלכת החילוץ כאשר כל הקבוצה מתבוננת במרחק בטוח. 15 דקות מרגע תחילת החילוץ ומרינה למעלה ללא שום סריטה, לה או לרכב. נשמנו כולנו לרווחה כשבראש אני חושב שהמיונים לחוצה התחילו להשתלם, נהג/ת עם פחות ניסיון היה מפנה את ההגה לכיוון המעלה וזה היה יכול להיגמר רע מאוד עם כמה גלגולים של הרכב בשפ''צ.

אחרי שסיימנו המשכנו בדרכי אבני הבזלת המטלטלות של הגולן, תוך כדי מעברים בנחלים זורמים ופינות חמד כל הדרך דרומה. את ההפסקה הגדולה שלנו עשינו בעין עקוב תוך כדי הכנת האוכל שכשכנו במים כשעוד נסיעה ארוכה לפנינו. סיימנו לעקוף את הכנרת מהצד המזרחי שלה ועכשיו הזמן לנסיעת כביש ותדלוק עד לבקעת הירדן בשביל לצמצם טווחים לבוקר המאתגר שלמחרת.
את חניון הלילה הקמנו בגבעה צפונית לישוב גיתית כשנדמה היה שכל החבר'ה מטיילים כבר שנים יחד, ארוחת ערב גדולה משותפת. החבר'ה המבוגרים שהגיעו ללא משפחות תפסו את הפינה השקטה שלהם.

באותו הלילה התחיל צפי לגשם ושטפונות אך במקום הרבה גשם קיבלנו קצת גשם קצת רוחות ומופע ברקים משגע שלשמחתנו חוץ ממופע מרהיב הגשמים היו ממש זניחים.

היום השני

לאחר הדרכים המטלטלות ברמה עברנו לבקעת הירדן, מתחילים להיכנס לעומק המסע והאתגר, אם מוציאים את אתגר החילוץ מהיום שלפני...
מתכנסים בבוקר, רואים שלכולם שלום. תדריך ויוצאים לכיוון הסרטבה. לסרטבה טיפסנו דרך בריכת יחזקאל, הטיפוס בסך הכל ממש לא נורא מאז שהצבא האמריקאי סידר את הדרך, ההתנהלות היתה מהירה עד למכשול העיקרי ''מעבר הסיפון'' שנשאר כשהיה, אולי קצת קשוח יותר אחרי הקיץ שעבר עליו. אט אט עברנו את המעבר כאשר רכבים שנזקקו לעזרה נמשכו בעדינות ומיומנות ע''י ליאור. קפה, הסבר קצר ויורדים בחזרה לכיוון אנדרטת הבקעה להפסקת צהריים קצרה ותדלוק. המשכנו לכיוון אלמוג ונכנסנו לשטח מכיוון נבי מוסא כשדרך ארוכה עוד מחכה לנו עד האזור של נחל ערוגות. המשכנו לכיוון מצוקי דרגות דרך סיבוב המוות והמשכנו לכיוון המעבר של נחל תקוע שבינתיים סודר בצורה כזאת שאין ממש אתגר מה שעזר לנו להתקדם בקצב מהיר. המשכנו בשטח למיקום חניון הלילה שלנו, מקום בטוח מהגשם שלא הגיע בסופו של דבר כשאנחנו כ-150 מ' מהשמורה שבה אסור לישון. החבר'ה היום התקלחו במקלחות השטח שהכינו למסע מבעוד מועד ועברו לארוחת הערב.
לאחר ארוחת הערב ההורים עשו סדר והילדים הכינו להם מדורה. לאט לאט כשאף אחד לא שם לב הגיע הקטע המרגש ביותר בחוצה עבורי - הילדים כולם התרכזו מסביב למדורה כשאחד החל לנגן בגיטרה וקול זמרת אחת נשמע ואז כולם הצטרפו אליהם בשירה. בצורה לא מוסברת כל המבוגרים ולא רק ההורים התמלאו גאווה בילדים/נוער שלנו ויצאו לצלם את המאורע בטלפונים.

היום השלישי

את היום התחלנו ישר באתגר של המעלה הדרומי של נחל ערוגות כאשר נוצרו בו מדרגות רבות והצלבות לא פשוטות ובטח לא לרכבים עמוסים כפי שהרכבים שלנו עמוסים בחוצה ישראל. עידן התמקם למטה להזנקה של הרכבים, אני במחצית המעלה בקטע של המדרגה ותומר בחלק העליון כאשר הוא גם מופקד על הסופה של עידן למקרה שנצטרך גרירה או שתיים. בסופו של דבר החבר'ה עברו בצורה יפה את המכשול כאשר לא יותר משניים שלושה רכבים נזקקו לעזרה. המשכנו לכיוון מעבר עוזי וגם שם החבר'ה שיחקו אותה למרות ''שקיבלנו" שני פנצ'רים, החבר'ה הטיפלו בבעיות בזריזות וביעילות.
המשכנו לכיוון ערד דרך הכפר הבדואי של שבט ג'הלין כשנרשמה הרבה התרגשות אצל הילדים שבדיוק חזרו מבית הספר וראו שיירה מכובדת של 18 ג'יפים.

המשכנו לערד להצטייד להמשך המסע ולהגשמת חלומות לחולמים על ארומה או מקדונלדס...
התכנסנו שוב כולם ויצאנו דרומה לכיוון נחל מורג בשעה מוקדמת יחסית לבקשת הילדים בשל ההגעה המאוחרת לחניון הלילה ביום שלפני.
בשעה מוקדמת ודי נוחה להתארגנות מצאנו את עצמינו בחניון הלילה של מעלה יאיר, לאחר תצפית מרשימה על ים המלח החבר'ה הכינו ארוחת ערב, קצת פיתות על הסאג'. רק אז, לשמחתנו התחילה הסופה. טוב שקיבלתי עדכונים שוטפים מ''חדר המצב'' של המדריכים האחרים באתר השטח שהיו בטיולים בשטח בעצמם. המדריכים דיווחו שסופה מתקרבת. הספקנו לחזק את כל האוהלים שלנו מבעוד מועד. בסך הכל היו לנו שעתיים סוערות עם עוד מופע ברקים נחמד ולאחר שנרגע החבר'ה יצאו חזרה ''מהמקלטים" - האוהלים שלהם כמובן.

היום הרביעי:

כהרגלנו מתכנסים לתדריך הבוקר עם דגש על היום שהולך להיות מאתגר לא רק מבחינת אתגרי העבירות, גם אתגר המרחק לא פשוט, היום אנחנו בעצם חוצים שוב ממזרח למערב את הארץ. התחלנו בירידה איטית של מעלה יאיר, החבר'ה עבדו יפה ולא נרשמו קשיים מיוחדים. בירידה למטה היה זה דווקא עידן הסוגר שלי ששבר את התושבת של קפיצי העלה הקדמיים של הסופה שלו, לאחר שכולם ירדו הערכנו את הנזק וידעתי שלתומר פלד המכונאי שיצא ללוות אותנו (כמיטב המסורת) ייקח בערך חצי שעה של ריתוך שטח (שני מצברים, כבלי הנעה ואלקטרודות שהבאנו בדיוק למקרה כזה). השארנו את תומר ועידן בשטח ואני החלטתי להמשיך עם הקבוצה לכיוון מערב. התחלנו לטפס בכביש לכיוון הכניסה לנחל חלמיש במסלול יפיפה שעובר ממש מעל נחל חמר עד לבארות אפעה. משם דילוג גדול בכביש לכיוון חניון הרועה שם תדלקנו בתחנת הדלק שממול. הכנו צהריים כשתוך כדי תומר ועידן כבר חוברים אלינו ומיד נכנסנו שוב לשטח לכיוון רמת צפרים, משם להר רות בואכה נחל ניצנה. כשהגענו בסמוך לתצפית תל חפיר היינו צריכים לקחת החלטה - האם לוותר על הר חמרן, שהוא חלק אתגרי מאוד ביום שלנו ולנסוע בעיקוף קטן אך נוח לחניון הלילה שלנו - חניון לילה נחל חורשה או לא? בנקודה הזאת נתתי לחבר'ה שתי אופציות ככה ש-4 רכבים נסעו עם עידן ישירות לחניון הלילה והשאר, 13 במספר, יצאו לכיוון הר חמרן.

הטיפוס עבר יפה והירידה לאמבטיה מאתגרת. בתחתית האמבטיה התכנסנו לקראת המעלה התלול, הדרדרתי ובעל ההצלבות החריפות שאמור להוציא אותנו מאזור האמבטיה. עליתי על הסופה וצלחתי את המעלה ואחרי אני מזניק אחד אחד בעזרת מכשיר הקשר. כמה חבר'ה בודדים הצליחו לעלות ולפחות לחצי נדרשה עזרה מליאור בקטע האחרון. לצערנו האחרון שעלה היה תומר ובעלייה מהירה מדי נשברה הקורונה פיניון האחורית, מה שאומר שעכשיו צריך להעלות אותו לאט ובצורה מבוקרת, בעיקר בחלק הנמוך מאוד של הירידה. בעזרת שני רכבים - על מנת שלא יהיו נזקים מיותרים, חילצנו אותו, תוך כדי הרעשים שבקעו מהביצה לא בישרו טוב וגם חשוב לזכור שבשלב זה עוד לא ידענו בבירור מה היתה התקלה, נוסיף לזה גם חושך וקיבלנו המשך טוב להרפתקה. כמובן שאם היינו יודעים במקום היינו מפרקים את הדרייב שפט האחורי וממשיכים ב-2X4 עם עזרה פה ושם. הרכב של תומר נמשך למעלה ע''י הרוביקון של ליאור והרוביקון של יבגני. החבר'ה עבדו קשה מאוד במעלה בשל זה שכמעט כל רכב היה צריך עזרה וגרירות ושוב לשמחתי החבר'ה של ההדנ''מ שיחקו אותה בתוספת חיזוק משאר המטיילים.
המשכנו הלאה והתחלנו לרדת מההר תוך כדי שאני מזהה כמה ערודים שצופים בנו ומסתלקים מיד כשאנו מתקרבים. הגענו למחנה הלילה כשכולם מחויכים ושמחים, לנוהל הלילה הרגיל שלנו רק ששמנו לב שבחניון הלילה הנוכחי ישנם לא מעט עקרבים ועשינו שיעור קטן על מציאת עקרבים צהובים באור אולטרה סגול.

היום החמישי

יצאנו מחניון הלילה שלנו לכיוון כביש 10 ושם נפרדנו ממשפחת דותן המקסימים ומתומר שהעדפנו שלא ימשיך איתנו במתכונת הנוכחית כשיש לנו עוד הרבה שטח לפנינו. המשכנו דרומה ופנינו מזרחה לכיוון בורות לוץ ושוב דרומה בשטח לכיוון נחל ערוד המאתגר. נחל ערוד סיפק לנו המון אתגרים וחילוצים אך גולת הכותרת הייתה בחילוץ שלי כאשר בחוסר תשומת לב נכנסתי לשפ''צ והתיישבתי על סלע כך שלא יכולתי להזיז את הרכב.

ליאור מיד קפץ קדימה וחילץ אותי לפנים ללא בעיות בעזרת הכננת. איך שסיימנו עם הרכב שלי החבר'ה עברו אחד אחד, עד שהגענו לעידן שכבר היה בבעיית אלטרנטור קלה מה שלא בדיוק עזר כאשר כבה המנוע בירידה תוך כדי שהגלגל הקידמי בבור עמוק. ראיתי שיידרש זמן לחילוץ הזה ולכן שלתי את הקבוצה קדימה למצוא מקום נחמד לארוחת צהריים כשרק מנחם צנציפר חברינו נשאר עם הטויוטה המפלצתית שלו לעזור בחילוץ, כי אצל מנחם אין לחץ ומה שצריך לקרות קורה והכל תמיד בסדר, מי שמכיר את מנחם יודע שהוא פשוט מורה לחיים ואדם נדיר בפני עצמו. לאחר כשעה של סבלנות ובעזרת עיגונים לסלעים באזור שלפנו את הסופה של עידן והגענו אל הקבוצה ששמרה לנו מארוחת הצהריים ובינתיים היו מאורגנים למופת כולל רשת צל פתוחה מהסופה שלי שהובילה למקום ע''י יוסי השותף של פיני לג'יפ. בנחל ערוד היו כמה קבוצות באותו היום, גם כשהתקדמנו במהירות רכבים נתקעו מדי פעם בקבוצות האחרות ככה שההתקדמות היתה איטית. בכל פעם צצה בעייה קטנה בקבוצה אחרת והלילה מתחיל לרדת. כשירד הלילה היינו בדיוק בקטע מחוץ לשמורה ולכן לקחתי החלטה לישון שם בערוץ נחמד שמצאנו ולא להיכנס שוב לשמורה בלילה (על מנת להגיע לסוף המסלול חייבים לעבור בשמורה) ככה נכנסנו לחניון לילה בערוץ יפיפה.

היום השישי

קמנו בידיעה שזה הבוקר האחרון שלנו יחד וממחר חוזרים לשגרה, נראה היה שכולנו היינו מוכנים להמשיך לטייל עוד כמה ימים ביחד, הקבוצה התחברה בצורה מעוררת השתהות. לאחר תדריך הבוקר יצאנו לסיים את המסלול של נחל ערוד שכבר היינו ממש לקראת סיומו. יצאנו לכיוון כביש 90 לנסיעה דרומה לתדלוק וקניית מים שכבר התחילו להגמר. בתחנת הדלק ביוטבתה בשל פנצ'רים וחוסר בגלגלי ספייר נפרדנו ממרינה, שזה כבר החוצה השלישי שלה ומעוז, יוסי ורון המקסים, לא לפני שהענקתי לו בטקס קטן וצנוע את התעודה על ההשתתפות בחוצה ישראל.
נכנסנו לשטח באזור רמת גרופית לכיוון שמורת צוקי שיירות. המשכנו עד לדיונות המרשימות של נחל כסוי ושם בדיונות הילדים רצו לשחק ואנחנו הקמנו רשת צל גדולה לכולם לארוחת הצהריים. המשכנו בדרכינו לכיוון מקדש הנמרים (''קצת קולטורה'') או יותר נכון הנמרות המספרות את הסיפור המעניין של הפולחן הפרהיסטורי. המשכנו בשטח עד לכביש מספר 12 בואכה נחל שלמה היפיפה והקטע האחרון של המסע שלנו. אני מאוד אוהב לסיים את המסע מעל מפרץ אילת כשעוברים בסיום את הנחל הזה שפשוט כל פעם נראה לי יפה יותר.

התכנסנו לצילום המסורתית כשממש אי אפשר להכניס לפריים את כל הרכבים שלנו, כמות מכובדת ללא ספק. הפעם בטקס סיום החוצה נוספה למדבקה המסורתית תעודה לכל ילד שצלח איתנו את החוצה והאמת, הגיע לכל אחד מהילדים שכל פעם משאירים אותנו המומים, כשפשוט נותנים להם הם יודעים להסתדר גם עם הקידמה וגם עם הבסיס בשטח, פשוט אחלה ילדים. ניכר היה שהילדים מאוד התרגשו ולא פחות ההורים כאשר דן דן הקטן בן - השנתיים וחצי, הגיע לקבל את התעודה לבד בביטחון של טייס F16.

לסיכום:

רוצה אני להודות קודם כל לכל המטיילים שיצאו איתי, מהילדים ודן דן הקטן ביותר ועד לזקן השבט שלנו מנחם. לבני פלדבאום חברי על העזרה בתכנון המסלול, תודה לכולם על שיתוף התמונות ובמיוחד לליאור פרנקל ודב פיש עם גלריות מדהימות. החוויות המשותפות, השקיעות במדבר, הבקרים המוטרפים ואפילו על הלילות מלאי הברקים. כמובן תודה לצוות שמלווה אותי בצורה נאמנה ועושה לי את החיים הרבה יותר קלים: תומר פלד עם הילדים רון שירה ליאן וסבא פטר וכמובן לסוגר הקבוצה ואחראי על המורל + מקלחות עידן כץ.

תודה רבה לכולם וניפגש בדרכים משובשות...

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן