מסע לממלכה האשמית - נובמבר 2019

מעבר הגבול והביקור בעקבה

שעת בוקר מוקדמת והשיירה מגיעה לרחבת החנייה במעבר הגבול, כמה מאות מטרים צפונית לאילת.
בירוקרטיה של מעברי גבול, מכס ונכנסים לירדן. השמועות על בדיקות קפדניות ואיסור הכנסת רכבים עם כל מיני תוספות בהחלט גרמו לדאגה רבה בקרב חברי הקבוצה - האם חלילה יאסרו כניסה של רכב כזה או אחר ? הרי אין, כמעט, רכב שאין לו תוספת כזו או אחרת שאינה סטנדרטית, דבר שעלול לגרום לירדנים לבקש מאיתנו להחזיר את הרכב לארץ ולהכנס בלעדיו - והיו מקרים, מסתבר כי השגרה חזקה יותר מכל שמועה, בדיקות רגילות ותוך שעה וחצי אנחנו עם מספרים ירדנים ונכנסים לבקר בעקבה.

נכנסים לירדן

כביש הכניסה לעקבה וברקע - הרי אילת

מעבר הגבול ועקבה

עקבה

העיר היא בירת מחוז עקבה ומשמשת כמרכז תיירותי, בעיקר לצלילה. בשנת 2009 הוערכה אוכלוסיית העיר בכ-103,000 תושבים. נמלה הוא היחיד במדינה, ודרכו עובר רובו המכריע של הסחר הבינלאומי של ירדן.
האזור שבו שוכנת עקבה נודע בשם אילת בעברית (וככל הנראה, גם באדומית) בימי קדם. באזור שכן יישוב כבר בשנת 4000 לפני הספירה לערך, ובתל חליפה, כ-4 ק"מ מערבית למרכז העיר, סמוך לגבול הבינלאומי עם ישראל, נחשפו שרידיו של מרכז עיבוד נחושת אשר פעל בין המאה ה-10 למאה ה-5 לפנה"ס. מטבעות אקסומיים וקרמיקה מסין מעידים על כך שהעיר שמשה כמרכז מסחרי בינלאומי, אשר היה מקושר באמצעות דרך המלך אל פטרה ודמשק בצפון, ואל מצרים במערב. העיר הייתה מרכז אדומי ולאחר מכן שימשה את הנבטים. בתקופת בית תלמי כונה המקום בשם "ברניס", ובפי הרומאים "איילה" ו"אאלאנה". בתקופה הרומית העיר ונמלה פרחו, והקיסר טראיאנוס חידש את דרך המלך, אשר זכתה לשם "ויה טראיאנה נובה". בתקופתו של הקיסר דיוקלטיאנוס הועבר הלגיון העשירי פרטנסיס מירושלים אל איילה, ובעיר נחשפה כנסייה ביזנטית המתוארכת לסוף המאה ה-3. עם סלילת מסילת הרכבת החיג'זית בתחילת המאה ה-20 עלתה חשיבותו של נמל עקבה. עקבה היא עיר תיירותית כמעט כמו שאילת עבור ישראל - בניגוד לישראל, עקבה היא המוצא הימי היחיד שיש לירדן. בתי מלון רבים, ספורט ימי, צלילה ועד הם רק חלק מהדברים שניתן למצוא בעיר המיוחדת הזו - עיר המאפשרת לתייר להרגיש במדינה מערבית לכל דבר כולל אלכוהול וכדומה.

עולים על "דרך המלך" המובילה, בין השאר , לעמאן עוצרים לתדלק, נכנסים לשטח ומתמודדים לראשונה עם הדיונות הענקיות של ירדן.
ההרים המקיפים את הדיונות לא מותירים אף עין אדישה. הגוון האדמדם, הגובה, הצורות שפיסל הטבע כאילו רק לכבודנו, ההרים האלה בכל מקום - וכאילו אין די בזה, הדיונות שלא נגמרות צובעות את הקרקע בשלל צבעים ובגוונים שונים. הנהגים מורידים אוויר ומתמודדים עם טיפוס על הדיונות ונסיעה בין ההרים העוטפים את הדיונות מכל פינה.

ללא מילים

ההרים האדירים מסביב אינם הרים המורכבים מסלעים חזקים אלא מדובר באבן חול נובית.
כל מי שיגרד את ההר ייראה את החול נופל על הקרקע.

חבורה עליזה

אחרי שוטטות במרחבים הסמוכים לואדי ראם והתמודדות עם הדיונות, עצרנו לקפה טוב ובאור אחרון נסענו למאהל. אוהל עם מיטות, מקלחת ושירותים צמודים, חדר אוכל גדול עם שלל מאכלים אותנטים, ריח התה המקומי שסוגר את הארוחה מילא את חלל המאהל.

השקיעה בדיונות הסמוכות לואדי ראם

היום השני למסע

היום השני יוחד לסיור שוטטות מעמיק בואדי ראם. אחרי ארוחת בוקר טובה יצאנו לכיוון הואדי. עצירה מהירה במרכז המבקרים, רכישת כרטיסים חוצים את הכפר ראם ומגיעים לואדי הגדול ביותר בירדן - ואדי ראם.
הוא ואדי בדרום ירדן, הארוך ביותר בממלכה ההאשמית, ובו נופי אבן חול וסלעי גרניט. מקור שמו של הוואדי בארמית ופירושו: גבוה. הוואדי מכונה "בקעת הירח" וככל הנראה נקרא כך על ידי הבדואים שדימו את השטח המחורץ לפני הירח. ואדי רם ממוקם בדרום-מערב ירדן, מזרחית לערבה, כ-60 ק"מ צפונית-מזרחית לעקבה וכ-370 ק"מ דרומית לעמאן. הר רם, בשוליו, מתנשא לגובה של 1,754 מטרים, והוא ההר השני בגובהו בירדן.
הוואדי מהווה אחד מאתרי התיירות החשובים בירדן. בשנת 1998 הכריזה ממשלת ירדן על שטח של 720 קמ"ר הכולל את הוואדי וסביבתו כ"אזור מוגן" ופיתחה תוכנית שימור שמטרתה הגנת ערכי הטבע מפני מטיילים וציידים ושמירת האיזון האקולוגי המדברי העדין. האזור המוגן של ואדי רם הוכרז בשנת 2011 כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, לפי קריטריונים מעורבים לאתרי טבע ולאתרי תרבות. הסיבות הטבעיות כוללות נוף מדברי הכולל מגוון של ערוצים צרים, קשתות טבעיות, צוקים גבוהים, מפולות ענק ומערות טבעיות. הסיבות התרבותיות כוללות כ-25,000 פטרוגליפים, כ-20,000 כתובות וממצאים ארכאולוגיים רבים המעידים על 12,000 שנים של אינטראקציה אנושית עם הסביבה הטבעית באמצעות חקלאות ועיור. בכתובות קיימת עדות לרצף של המחשבה האנושית ולהתפתחות כתב אלפביתי קדום.

אחרי הפסקה לארוחת צהרים באמצע המדבר במאהל מפנק, עברנו לחלק השני של היום - "ארץ הקשתות". מספר דיונות אתגריות יותר, ביקור בקשתות המפורסמות ממש עד אור אחרון ושוב עולים על "דרך המלך" הפעם בדרכינו לכפר - ואדי מוסא, הצמוד לעיר העתיקה - פטרה.

ואדי ראם

היום השלישי - פטרה והערבה

ארוחת בוקר בבית המלון ומהר יוצאים לכיוון מרכז המבקרים של פטרה - היא בירת הנבטים.
עיר נבטית קדומה המפורסמת בארמונות הקבורה שלה החצובים באבן החול של הרי אדום, ומכאן שמה בעברית "הסלע האדום". העיר הייתה בירת הנבטים ונבחרה בשנת 2007 כאחד משבעת פלאי תבל החדשים. פטרה נמצאת בדרום ירדן בגובה של 885 מטר מעל פני הים. הדרך המקובלת להגיע לפטרה היא מהכפר הסמוך ואדי מוסא דרך קניון ה"סיק". הקניון עצמו צר למדי, ורוחבו אינו עולה על מטרים ספורים, בעוד שקירותיו מגיעים לגובה של כמאה מטרים. צלעות הקניון עשויות אבן חול נובית בצבע אדמדם, ועל קירותיו ניתן למצוא תבליטים של אלילים נבטים, כתבים ופסלים. לאורך צלעות הקניון ניתן למצוא שרידים של אקוודוקטים שנועדו להעביר מים לעיר. פטרה מפורסמת כיום בזכות המבנים החצובים במורדות ההר שנשתמרו היטב עד ימינו. הידוע מכולם הוא קבר מלכותי מפואר בשם "אוצר פרעה" (אלחזנה), שלצורך פיסולו הוזמנו אומנים מאלכסנדריה. גובהו 33.77 מטר ורוחבו 24.90 מטר, והוא נחצב מלמעלה כלפי מטה. את הרווח שבין העמודים הצדדיים מפארים פסלי ענק של רוכבי סוסים. לפי המסורת הבדווית בפטרה, זה המקום בו הכה משה בסלע, כאן נקברה מרים, אחות משה, וכאן גם מת אהרון על הור ההר, ג'בל הרון בערבית. הנחל העובר בפטרה נקרא ואדי מוסא, על שמו של משה רבנו, וכך גם שם העיר הסמוכה. מאוחר יותר, נבנתה פטרה על ידי האדומים במאה ה-9 לפנה"ס והייתה לבירת הנבטים, לאחר שאלה השתלטו עליה במאה ה-3 לפנה"ס. בעת העתיקה שימשה פטרה כצומת דרכים אזורי חשוב, אליה הגיעו אורחות גמלים של סוחרי קטורת ולבונה. בשנת 106 נכבשה העיר על ידי הרומאים. ההשפעה ההלניסטית והרומית ניכרת בשרידי מבניה המפוארים. בימי הצלבנים היה בה "מבצר עמק משה". שבה לתודעת העולם המערבי לאחר שיוהאן לודוויג בורקהרדט (Jean Louis Burckhardt), נוסע ומזרחן שווייצרי, סייר במקום ב-1812.

לאחר הסיום המדהים בפטרה, ירדנו לערבה , נסיעה מהירה על "כביש 90" הירדני - כביש 65 עד היציאה.
הייתה חוויה לא נורמלית ובהחלט יום הולדת שמח למושיקו גיאת.
נפגש בשטח.