יומן מסע אתגרי ממזרח למערב הנגב, חנוכה 2019

היום הראשון:

נפגשנו בכניסה הצפונית למסלול של נחל צין, בואך המכתש הקטן. החבר'ה הגיעו בזמן כשהם מעדכנים שעד באר שבע גשם זלעפות. השמים גם אצלנו היו די קודרים, אבל לא נראה שגשם חזק מאיים על האזור. החבורה עצמה - 14 ג'יפים, כשמתוכם שלוש סופות שבהן נמצאים אנשי הצוות שלי ואני. עידן כץ בסופה השחורה שלו סוגר את החבורה, גיתאי עם חגית, מיש ואורי בסופה האדומה (שושנה) על תקן מכונאי שדה (סרטונים בהמשך הכתבה), בן דודי אורן משען (כיף גדול) ואנוכי בסופה שלי, שעד היום אני לא סגור מה הצבע המדויק שלה...
לשמחתי באחד עשר הג'יפים הנוספים למעט ג'יפ אחד או שניים הג'יפאים מכירים אחד את השני מצוין ממסעות קודמים וכמובן מחוצה ישראל האתגרי שעברנו בסוכות (לצפייה בסיכום מסע חוצה ישראל אתגרי, סוכות 2019- הקליקו כאן) והמסע מקבל אוירה של משפחה, כאשר רוב החבר'ה כבר הפכו לחברים אישיים שלי ממזמן.

התחלנו בתדריך על המסלול, תדריך בטיחות ומה שמצפה לנו במסע. היום הראשון הוא יום שאפשר לקחת בו את הזמן (יחסית) ויש אפשרות להפסקות ארוכות יותר. ידעתי שביומיים שיגיעו אחריו נצטרך להגביר את קצב הנסיעה ולהתמודד עם מכשולים רציניים הרבה יותר.

המכ''ם ''וחמ"ל'' אתר השטח בישרו שלא צפויים גשמים ובטח שטפונות בקרוב. אז מפני שאני מכיר את הרוב המוחלט של החבורה ואת היכולת שלהם לשמור על קצב נסיעה טוב, בהחלטה של רגע, החלטתי להתחיל דווקא מנחל חצרה, לעבור דרך מרפסת צין ולהיכנס למסלול.

המסלול של היום הראשון זרם חלק עם הנוף המשגע של נחל צין, הכל הלך מצוין עד שבולם הפוקס של הטויוטה של פיני החליט לפרוש מהמסע ללא אזהרה מוקדמת. לאחר אבחון של גיתאי הוחלט להמשיך עד לחניון הלילה בזהירות ושם להתחיל ''לשכנע'' את הבולם לחזור לכשירות...

הגענו אל חניון הלילה של נחל עומר ומיד אחרי שהחבר'ה סיימו את ארוחת הערב והחלו להדליק מדורות ניגשנו לעבודה.

גיתאי החליט שהכל יהיה בסדר, למרות שרק הוא חשב כך, אנחנו היינו סקפטיים. אבל אצל גיתאי התוכנית כבר היתה בראש ובחניון נפתחת עמדה ומתחילים בעבודה.

שני גדמי-הבולם מפורקים ומובאים אל שולחן העבודה המאולתר, שם הם נקדחים ומושחזים בידיו המנוסות של שי גור כהכנות לריתוך עצמו. מצברים מפורקים אל הקרקע, כבלים משורשרים בסדר הנכון, אלקטרודות מחוברות וטקס הריתוך מתחיל, כאשר הבולם עטוף היטב במגבת רטובה על מנת למנוע התחממות-יתר של השמן. קשה היה להימנע מהדמיון לטקס ברית-מילה מרגש, כשבסופו הוגש הבולם המתוקן לאביו במעמד רשמי כדת וכדין...

פיני מקבל את הכבוד להרכיב את הבולם שלו חזרה למקומו, כאשר בדרך מתברר שיש לאלתר תושבת גומי ודיסקית רחבה במקום אלה שאבדו בדרך. אני מפשפש קצת בסופה שלי ומוצא כמה חלקים לאילתורים, בסופו של דבר הפרוייקט מסתיים בהצלחה. וספויילר קטן: הבולם החזיק יפה לאורך כל הטיול הקשוח עד הדרך הביתה.
וכמובן שכל התהליך צולם ותועד:

בסיום העבודות הוענק הבולם בחזרה בטקס מרגש עד דמעות...

היום השני:

קמנו ליום חדש עם בולם מחודש ועם ידיעה שדרך ארוכה מאוד עוד לפנינו. כולנו תקווה שהבולם יחזיק מעמד בנסיעה הקשוחה הבאה עלינו לטובה.

לאחר תדריך יצאנו לדרך, נכנסנו לנחל קצרה שמאפשר תנועה מהירה וחלקה בנוף עוצר נשימה. את מעלה קצרה החבר'ה ''תיקטקו'' ללא שום בעיות מיוחדות. המשכנו קדימה לכיוון נחל נקרות כשהקצב שלנו מהיר יחד עם זאת עדיין מאפשר לנשום את הנוף ולהינות מהריח של המדבר המתחדש.

הגענו למדרגת נקרות שבדרך כלל לא מהווה מכשול רציני, אך הפעם נראה שעברו עלייה ימים לא פשוטים. הגעתי למדרגה ובגלל קשקוש מיותר פיקששתי את זוית הכניסה שלי, אך לאחר מקצה שיפור קצר הייתי מוכן לעלות את המדרגה. אבל במקום זה, נשמעו קולות לא ברורים שהגיעו מהמנוע... כיביתי את הרכב וקראתי לגיתאי בקשר שיבוא לבדוק אם יש פה איזה עניין רציני או ששוב, כיאה לכל סופה, היא בועטת כשבא לה...

הכל היה נראה תקין ולאחר מכן עלינו בקלילות. מיד אחריי הגיע יבגני ולאחר שעלה בקלילות יחסית עם הרוביקון שלו, בחרתי להעמיד אותו בכוננות לחילוצים ומשיכות שלא אחרו לבוא.

עברנו את מדרגת נקרות והגענו למעלה דקלים, הכל עבר חלק עד ש... יואב החליט להצטרף לחיל האוויר, והמריא עם הטראנו לאוויר, למה שנראה כיעף הפצצה. עוד לפני נחיתת הגלגלים הקדמיים על הקרקע גיתאי מזהה שהם פוזלים זה-כלפי-זה ומבין שהולך להיות פה מעניין. עכשיו בקרת נזקים, וברור מיד שיש היגוי לגלגל צד-נוסע בלבד, ואילו הגלגל התאום חופשי ומאושר. בדיקה זריזה מגלה שאחד מתפוחי-ההיגוי נשבר.
ניסיון לגרור את הטראנו הפצועה מעט קדימה לטובת משטח עבודה נוח נכשל, גיתאי מודיע לי בקשר ש"פותחים אירוע" והחבר'ה שממתינים עדיין מאחור פורסים שולחן. חגית מבררת עם גיתאי כמה זמן אמור להתארך התיקון, ומבשלת לחבר'ה מרק חם במתכון מתאים לפי הזמן הצפוי.
בינתיים אני מגיע ברגל, בניגוד לצו מצפוני, תוך כדי מיניתי את יבגני ואורן להוציא את הרוביקון עם חגי והחבר'ה שלו לכביש לפני השבת. בינתיים ברזנט ועליו כלים, רותמים את האוטו לאחוריו של הטויוטה של בני למטרת עיגון, ויואב משחרר ברגי גלגל. מרימים על ג'ק, הגלגל יורד והתמונה ברורה. יואב שמכיר את חולשות הרכב שלו ונמנה גם מתלמידי סוויץ בראש מוציא מהבוידעם של האוטו ערימת תפוחים (בקלות היינו יכולים לפתוח באסטה של תפוחים מהכמות). מאתרים את התפוח הנכון בעל התבריג ההפוך וחולצים את הגדמים השבורים בעזרת חולץ ייעודי. מצליבים חלקים בין החלק השבור לתפוח החליפי, כולל הקפדה על אוריינטציה זהה לטובת פרונט מכוון, ומרכיבים הכל. גם המרק נגמר בתזמון מחושב והשיירה ממשיכה למעלה.

המשכנו בדרכינו לכיוון נחל גוונים ומשם שוב לנקרות עד לתצפית המרשימה במפער ערוד על מכתש רמון. ממשיכים תנועה ועוברים את הר רמון עד לבורות לוץ אשר נמצאים כ-950 מ' מעל לפני הים והקור חשב לאיים על החבורה, אבל המהירות שבא החבר'ה התארגנו והמדורה שנדלקה השכיחו מיד את הקור. צחקנו, אכלנו טוב ושקענו לתוך לילה.

היום השלישי:

קמנו לבוקר הרבה פחות קר ממה שציפינו, אני יודע שהיום זה היום המאתגר ביותר שלנו. כבר אתמול במהלך היום התקלות הרגילות של הסופות חזרו. אצל עידן אין שלישי ודפיקות לא נעימות מכיוון בית הסטליטים מהסרן האחורי. אצלי הראשון והשני יצאו לנופש ולא השאירו סימן, יום סטנדרטי... מתכוננים לצאת לדרך כאשר אני משנה את סדר התנועה ומעביר את גיתאי להיות מספר 2, למקרה שנצטרך עבודות כננת ושאר מנעמים.

סיימנו ארוחת בוקר זריזה ואת התדריך היומי ויצאנו אל נחל אילות שצלחנו במהירות יחסית. לאחר הפסקת בוהריים קצרה בנחל חורשה יצאנו לאתגר הראשון שלנו בדרך להר חמרן - מעלה אזוב.

התחלנו לטפס ובגלל שהראשון שלי עשה טובה ונכנס ידעתי שאסור בשום אופן להוציא מהילוך חזרה (מקווה שברור שהסופות שלנו ידניות). אז יש לי שני הילוכים שאיתם אני הולך לנצח: ראשון Low וראשון High...
את המדרגה הראשונה והשנייה עברנו גיתאי ואנוכי עם הסופות בקלילות, מה שכמעט הטעה אותי ורמז שהמעלה כבר פחות נורא ממה שהיה בשנה שעברה. ליתר ביטחון ביקשתי מגיתאי שיכין את הג'יפ שלו למעלה למקרה שנצטרך כננת - והיינו צריכים ועוד איך. החבר'ה עבדו קשה במדרגה הראשונה, לא מעט אבנים הוזזו, לא מעט ניסיונות ולא מעט עבודת כננת כשהשיא היה שיעור מתבקש במכפילי כוח.

את המדרגה השנייה כולם דילגו וגם את השלישית (נפרצה דרך חדשה משמאל / מערבה למדרגה). כמובן שיש מעקף לכל הבלאגן הזה אבל בשביל מה באנו...

הגענו לאמבטיה, סיימתי לטפס ובקשתי מאורן, בן דודי, לכוון את החלק העליון והפניה בסוף המעלה ואני ירדתי להכוונה בחלק התחתון.

החבר'ה עברו כמו גדולים ולא נרשמו אירועים חריגים, גם לא באתגרים שהגיעו אלינו בהמשך וכך ירדנו מההר המרשים הזה כשהנוף שנשקף כמעט 360 מעלות והריאות מתמלאות באושר.

המשכנו לכיוון נחל ניצנה ומשם לנחל רסיסים עד להגעה לכביש מזרחית לעזוז.

כולם סיימו והפלא ופלא, גם הבולם של פיני מהיום הראשון עומד איתן.

התקבצנו לכמה מילות סיכום ויצאנו איש איש לביתו כאשר הרפתקאות הלילה של הצוות (עידן, גיתאי, חגית, הילדים ואנוכי) רק מתחילה... את הסיפור על החלפת הנעילה והחזרת הסטליטים הישנים בתחנת הדלק טללים עוד תשמעו באחד המסעות סביב המדורה. למרות שכמובן תעדנו את הסיפור המלא:

כמובן שברצוני להודות לכולם על מסע מדהים ומאתגר עם חברה מצויינת.
מודה גם ליבגני דנישבסקי ולבנו המוכשר אילן על התמונות וכמובן לדב פיש שטרח, צילם והעלה ובכלל, לכל מי ששיתף אותנו בצילומים.
כמובן תודה לצוות שלי עידן כץ וגיתאי נווה (כן ההוא מסוויץ' בראש).

נתראה בשטח...