סיכום טיול לנחל צין - 11/1/20

כידוע לכולנו, ככל שמדובר בטיולי שטח ובמיוחד במדבר, "עונת הטיולים" נפתחת בסוכות ונמשכת אל תוך החורף והאביב. המדבר שלנו מרהיב עין אבל אין מה לחפש בו בעונות החמות, אלא אם אתם מזוכיסטים שרוצים לטעום קצת גהינום לוהט, רוחש זבובים וצרעות... אבל בחורף, זהו גן עדן של ממש. שמיים מעוננים חלקית בכחול עמוק מהווים ניגוד מרשים לצבעי המדבר הצהובים-חומים, האויר צונן וצלול, האנשים לא מזיעים, המכונות לא מתאמצות (אלא אם הן שוקעות בבוץ חלקלק) והכל רגוע ונינוח יותר. המינוס היחידי –השמש שוקעת מוקדם, ועל כן יש לתכנן היטב שעות כניסה ויציאה מהשטח, לחשב מקדמי בטחון למקרי תקיעות, חילוצים ובלת"מים.

נחל צין הוא אחד הנחלים הגדולים בנגב, ועם אורך כולל של כ-120 ק"מ, הוא השני באורכו לאחר נחל פארן. הצין "מתחיל" ממישור הרוחות שמצפון למצפה רמון, עובר מדרום וממש למרגלות מדרשת בן גוריון בשדה בוקר, ובצפון הערבה נשפך למערכות ניקוז המים של מפעלי ים המלח ומוסט אל האגן הצפוני של ים המלח. אבל כשג'יפאים בישראל אומרים "מסלול נחל צין", הם מתכוונים בדרך כלל לקטע שנקרא בערבית "ואדי פוקרא" בין מעלה עקרבים לכביש הערבה שהוא קלאסיקת ג'יפאות ישראלית שבשנים האחרונות קצת נזנחה - ולכן החלטנו לשוב אליו ובגדול – מסלול קצר (רק 23 ק"מ) אבל "עבה" – כזה שלא נחשב קשה במיוחד, אבל אופיו יכול להשתנות בבת אחת לאחר אירועי גשם ושטפונות, כאשר שבילים מסומנים יכולים להימחק ומעברי ערוצונים הופכים למלכודות בוץ לא פשוטות. גם בימים כתיקונם, לאורכו מכשולים רבים שמאיטים קבוצות גדולות ודורשים כיוונים וזהירות, במיוחד אם יש בקבוצה כלי רכב נמוכים יחסית.

המפגש נקבע לתחנת הדלק שבצומת הערבה לשעת בוקר מוקדמת יחסית, שמונה וחצי, שהצריכה מהמשתתפים יקיצה מוקדמת וחשוכה ונסיעת כביש לא קצרה, אבל כולם התייצבו בזמן. אז מי איתנו בטיול? דודי וטניה סימון עם הילדים באיסוזו טרופר ישן אבל משופר, רק שבוע אצלם וכבר טיול שני איתו. אבי וסיגל בטויוטה פראדו בנזין ארוך, איתי בפראדו קצר, פלג ושחר בצמד ג'ימנים משופרים, יניב ובנו ברנגלרJL ספורט חדש, מיכה ואורי בשני גרנד צ'רוקים וכמובן - את השיירה תוביל הסופה החבוטה והנאמנה שלי...

נסיעת כביש קצרה ואנו נכנסים לשביל הכחול של נחל חצרה. כמה דקות לניקוז אויר מהצמיגים למי שמעוניין, ועוד כמה דקות נסיעה שמכניסות אותנו לאוירת המדבר וחיש-קל עוצרים ופורסים ארוחת בוקר סמוך למפל חצרה. לוקיישן מרהיב לכל הדעות, במיוחד אם זוכים לתפוס שיטפון... למרות הסופ"ש הגשום ברחבי הארץ, הפעם לא זכינו לכבוד הזה... ועדיין זהו אחד המקומות היפים והמרשימים בנגב.

אחרי שכולם שבעים, אנו יוצאים לדרך והאתגר הראשון מגיע מהר מאוד – טיפוס מדרגת "מעבר חצרה". בשיירה שלנו מגוון דגמי רכב שכל אחד מהם מדגים טכנולוגיה שונה ודורש צורת נהיגה שונה – הסופה וצמד הג'ימנים מייצגים את גישת האולדסקול: צמד סרנים חיים, מתלים משופרים ארוכי מהלך ונעילות דיפרנציאל אוטומטיות והמדרגה מבחינתם היא רק מטרד קל ולא יותר.

גם הטויוטות בעלות הנעילה האחורית לא מתקשות כלל וגם הרנגלר JL בעל מהלך מתלים מעולה ואלקטרוניקה מהירת תגובה לא סופר את המעבר. צמד הגרנד-צ'רוקי WK2 בעלי מתלים נפרדים ומהלך קצר והם מניפים גלגלים באויר, אולם בקרת משיכה אלקטרונית מצויינת לא מתרגשת מהסלעים וההצלבות, כאשר הגרנד של אורי בעל המתלים הרגילים מעט נמוך ומצריך יותר תשומת לב והכוונה מהגרנד של מיכה בעל מתלי אויר שמאפשרים הגבהת המרכב (על חשבון מהלך המתלה). והטרופר? כבר בתחילת הנסיעה מדווח לי דודי על "רעשים" מכיוון נועל טבור קדמי. בזמן טיפוס המדרגה, שהרכב לא מתקשה בו כלל, הוא מרים גלגל קדמי שמאלי גבוה באויר ובזמן שהוא נוחת ונוגע בקרקע, נשמע קול פיצוח/פיצוץ מתכתי מחליא שלא מבשר טובות.... מכאן ואילך, דודי ייסע בהנעה אחורית בלבד.

אנו ממשיכים וגולשים אל נחל חצרה, השביל מחליף צבעים מכחול לאדום והנוף המרהיב שמבלבל את העינים משכיח מאיתנו שהאקשן לא נגמר. עכשיו אנו יורדים ב"מעלה תומר" התלול והדרדרתי, שמתהדר בצמד מדרגות שמצריכות כיוונים ומוריד אותנו לכיוון ערוצו של נחל צין. יורדים מהשביל לתצפית על גבי שיש וממשיכים עם השביל האדום. עוברים את הפיצול המוביל לציר המצלעות (מסלול אתגרי למיטיבי הגה שלא מתרגשים מנזקי פחחות, בפעם אחרת, מבטיח), יורדים ומטפסים בעוד מדרגות ועוברים במעבר צר על פי תהום, ובכל טיפוס שכזה אני מתרשם מחדש מנהיגתו קרת הרוח של דודי בטרופר הנכה שמצליח לעבור הכל בהנעה אחורית בלבד. ארוחת צהרים זריזה, ולפנינו עוד מכשולים ואתגרים – חציית מעבר מים עם מדרגה שעשויה לנגוף חלקי פלסטיק נמוכים או לחילופין – מעקף קצר אבל בוצי וחלקלק עד מאוד ואני מחליט "לפתוח" אותו עם הסופה הגבוהה והנעולה ועטוית צמיגי שטח אגרסיביים, חזירת-שטח זקנה שכמותה, והיא מפלסת דרך בבוץ ועוברת בקלות מפתיעה. הטויוטות, הרנגלר ואחד הג'ימנים, בקצת יותר מאמץ וסל"ד מצליחים לעבור אחריה. שחר בג'ימני מחליט לדלג מעל המדרגה והגמד הרשע המשודרג בעל זויות המרכב המעולות חולף מעליה כאילו לא היתה שם.

הטרופר לעומתם לא יצלח את עיסת הבוץ ללא הנעה 4X4, ולכן דודי מהמר על מדרגת הסלע, ומתיישב על הפגוש האחורי. רצועה נשלפת והסופה מושכת אותו קדימה. ואז אורי בגרנד צ'רוקי הנמוך מנסה את מזלו במעבר הבוץ – מרווח גחון מצומצם וצמיגי כביש בעוכריו ולאחר כמה נסיונות הוא מתיישב על גחונו. פלג ואורי שולפים מגפי גומי, מחברים לולאות ריתום והסופה מושכת גם את הגרנד הלבן (שהפך לחום מבוצבץ) מהעיסה הטובענית. למיכה בגרנד השני, השחור, הגבוה יותר עם קפיצי אויר, יש יותר מרווח מתחת לגחון ועם הרבה נחישות הוא מצליח לעבור.

אז האתגר הזה מאחורינו והיידה, לאתגר הבא... "מעלה הסכין" – עליה קצרה ותלולה, רצופה הצלבות עמוקות, המטפסת על שלוחה צרה ברוחב הרכב, שמדרונות תלולים משני צדדיה. לכולם אין כאן בעיה, אבל יש לנו טרופר ללא הנעה קדמית... אני כבר מתכנן איך למשוך אותו וצועד לכיוון המעלה עם צמד רצועות וחופן שאקלים וצועק לדודי שיתחיל לעלות כמה שיוכל ואת מה שלא יצליח בשארית המעלה נמשוך אותו – אבל דודי רק מיישיר מבט, מסתכל למעלה בלבן של העיניים, אוחז חזק בהגה ולוחץ עד הריצפה... הטרופר שואג, מתחיל לטפס, מקפץ, הגלגלים והאחוריים מסתחררים ויורים אחורנית סילוני חצץ, זנבו מחליק שמאלה וימינה ושוב שמאלה וגם קצת באויר, ודודי מתקן עם ההגה ולא מרפה מהגז... מעשה שטן, הוא עובר עוד מטר ועוד מטר ועוד בור, מתגבר על המעלה ומתייצב למעלה! איזה אוטו גיבור! וכמובן - גם נהג מצויין ונחוש.

המסלול אמנם קצר, אבל לוקח את הזמן והשמש כבר רצה מערבה, מתכוננת לשקוע. מכאן ועד לכביש כבר מרחק קצר ונשאר לנו עוד מעבר מים ובוץ אחד שאחרי כל הרפתקאות היום הזה, הוא כבר קליל ולא נחשב. עדיין באור יום, גלגלינו עומדים על כביש 227. בטויוטה של אבי וסיגל דולקת נורת האלטרנטור. אולי קיבל שפריץ של מי בוץ וחדל לתפקד? אבי לא רגוע, ומעדיף לפרוש מוקדם ככל האפשר .

מכיוון שאנחנו רוצים לטפס במעלה עקרבים ולסיים בצומת רותם שעל כביש 25, אנו מנפחים אויר בצמיגים בזריזות ומתחילים בנסיעה... לא הספקנו לעבור חמישים מטרים, וקריאה בקשר לחזור בחזרה. משהו קרה. הטרופר הכחול הגיבור של דודי וטניה החליט שעד כאן. הוא עשה את כל מסלול הצין וניצח את כל המכשולים בהנעה אחורית, הוציא את משפחת סימון בשלום מהשטח, אבל עכשיו לא מוכן לזוז יותר – מיסב גלגל שמאלי קדמי קרס והתפרק והגלגל, ביחד עם הנאבה, נפרד לשלום מהמתלה הקדמי ותלוי בזוית מוזרה, מוכן ומזומן להיפרד סופית מהרכב.

על זה אומרים "אופס". טוב, שינוי בתוכניות. אני משחרר את הקבוצה, איתי ייקח את הילדים של טניה ודודי הביתה לבאר שבע, ואנו נשארים איתם לחכות לגרר, שיבושש להגיע ונמתין לו כמעט חמש שעות.... מסוג הדברים שיכולים לקרות בטיולים וצריך לקבל באורך רוח וחיוכים, כי כעסים על חברות הגרירה ונהגי גרר המאחרים פשוט לא יעזרו... אבל בסוף הוא הגיע והכל בא על מקומו בשלום. הטרופר הגיבור הגיע למוסך ותוקן כדי שיהיה מוכן לטיולים הבאים. למרות התקלה, היה לנו טיול מעולה, זורם, ללא בעיות. נהיגה מצויינת ואוירה טובה, ביחד עם הנופים והתנאים שמסביב שיצרו לנו חוויה אמיתית. נהניתי להוביל אתכם, להתלכלך אתכם בבוץ וגם להמתין אתכם לגרר.... נתראה בטיולים הבאים.

גלריית התמונות מהטיול

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן