יזהיר המוכר או ייזהר הקונה

בהתאם לעיקרון "ייזהר הקונה", הסכנות הנובעות מהתקשרות חוזית לרכישת נכס מוטלות על כתפיו של הקונה. סכנות אלו, כוללות פגמים או אי-התאמות שנתגלו לאחר הרכישה ומונעים שימוש ראוי בנכס, ובכפוף לכך שהמוכר לא הסתיר מהרוכש את הפגמים באופן מודע או מכוון. לאור ההתנגשות עם חובת תום הלב החלה על צדדים לחוזה, נדחה עקרון "ייזהר הקונה" בדין הישראלי ונקבעו לו חריגים רבים בחוק ובפסיקה. חובת הגילוי מהווה דוגמה מובהקת לעדיפותו של עיקרון תום הלב, ולפיה צד לחוזה מכר חייב בגילוי כל העובדות המהותיות להתקשרות ולנכס הנמכר. התכלית העומדת בבסיס חובת הגילוי, נועדה לקדם נורמות התנהגות מוסרית במהלך המשא ומתן להתקשרות החוזית, ולפיהן הסתרה של מידע מהותי ביחס לנכס המצוי בידי המוכר, עלול לעלות לכדי התנהגות בחוסר תום לב ואף לביטול ההתקשרות.

בהתאם לרציונל זה, נקבע בחוק המכר כי "הייתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה... ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה". בענף הרכב, זכתה חובת הגילוי למעמד מיוחד וספציפי במסגרת חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008. בהתאם להוראות חוק זה, על חברה או אדם העוסק במכירה של כלי רכב משומשים, חלה חובת גילוי מוגברת, וזאת על ידי מתן גילוי בכתב, המפרט את מצבו של כלי הרכב ואת כל המידע המהותי הקשור בו.

לסוגייה זו נדרש לאחרונה בית המשפט השלום בתל אביב-יפו, אשר דן בסכסוך בין חברה הפועלת בתחום מכירת כלי רכב משומשים, לבין רוכש פרטי, לאחר שנודע לאחרון כי ברכב ליקויים שאמנם תוקנו טרם ההתקשרות בחוזה, אך שוללים את אחריות היצרן של הרכב.

התמונה מתוך הדרכת נהיגה במעלות קשים של אתר השטח ואין לה כל קשר לכתבה

נסיבות המקרה:

במחצית שנת 2013 התקשר זוג רוכשים עם חברה המפעילה מגרש רכב (להלן: "החברה"), בחוזה לרכישת רכב משומש מדגם "פורד גלקסי" (מודל 2011), בתמורה לסך של כ-120,000 שקלים. בהתאם להצהרות החברה שקדמו לחוזה הרכישה, נמסר לרוכשים כי הרכב "עלה על הכביש" כשנתיים קודם לכן – תקופה לפיה הרכב עודנו מצוי תחת אחריות יצרן לשנה נוספת. כמו כן, בבדיקה שערכו הצדדים במכון בדיקה, טרם הרכישה, עלה כי הרכב עבר תאונה בעקבותיה הוחלפו מכסה מנוע ופגוש אחורי וכי שלדת הרכב תוקנה לאחר שהתגלו בה "ליקויים משמעותיים". על אף זאת, השלימו הצדדים את העסקה והרכב נמסר לרוכשים כנגד תשלום התמורה.

כחודשיים לאחר השלמת רכישת הרכב, ולאחר שנדלקה נורת חיווי השמן ברכב, פנו הרוכשים למוסך מורשה מטעם יצרן הרכב. ואולם, המוסך סירב לטפל בתקלה ומסר כי אינו מתכוון לכבד את אחריות היצרן בשל תיקונים ושינויים שנעשו ברכב באופן פיראטי ולא מקצועי. משכך, ולאחר דין ודברים בין הצדדים שהתמשכו על פני למעלה משנתיים – הגישו הרוכשים תביעה כנגד החברה.

התמונה מתוך הדרכת נהיגה במעלות קשים של אתר השטח ואין לה כל קשר לכתבה

לטענת הרוכשים, לאחר שנודע להם על הליקויים בשלדה הצליחו ליצור קשר עם האדם שהחזיק ברכב טרם מכירתו לחברה, וזה ציין בפניהם כי הרכב עבר תאונה קשה והוגדר כ"אובדן להלכה" (הגדרת ביניים בשוק הביטוח, המהווה דרגה אחת מתחת להגדרת "אובדן גמור" – "Total loss"). לטענתם, אילו ידעו את מצבו של הרכב והגדרתו כאובדן להלכה – עובדה שלא קיבלה ביטוי בחוזה ובמסמך הגילוי שצורף לו – לא היו רוכשים את הרכב. על כן הם זכאים לביטול החוזה, להשבת התמורה ששולמה על ידם ולקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש.

מנגד, טענה החברה כי הרוכשים היו ערים לליקויים שנגרמו לרכב עקב תאונות קודמות, וכי הדבר קיבל ביטוי בדוח הבדיקה שקדם לחתימת החוזה, בו צוין כי הרכב עבר מספר תיקונים משמעותיים. לשיטתה, הרוכשים התרשלו בבדיקת מצבו המכני של הרכב ולכן אין להם להלין אלא על עצמם. כמו כן, החברה טענה כי כלל לא הכירה את העובדה כי הרכב הוגדר כאובדן להלכה, ומשכך אין לראותה כמי שחייבת בגילוי מידע שאינו ידוע לה.

התמונה מתוך הדרכת נהיגה במעלות קשים של אתר השטח ואין לה כל קשר לכתבה

החלטה:

בית המשפט דחה את טענות החברה וקבע כי בדיקת הרכב במכון מורשה, אינה פוטרת את המוכר ממסירת פרטים רלוונטיים על מצבו של הרכב. נקבע כי בדיקות שעורך קונה ביחס לטיבו של נכס נרכש, הן נכונות וטובות כלפי הקונה עצמו – אך אין בהן כדי להקים חזקה של "ייזהר הקונה" ולפטור את המוכר ממסירת מידע ביחס לאי-התאמה בנכס. צוין כי הוראות חוק המכר, כמו גם ההוראות הרלוונטיות בחוק מכירת רכב משומש, דחו באופן מפורש את עיקרון 'יזהר הקונה', והעניקו עדיפות מובהקת לעיקרון 'יזהר המוכר' ולחובת הגילוי.

עוד נקבע, כי במקרה זה בו אי-ההתאמה היא כה מהותית, אין לקבל את טענת החברה לרשלנות מטעם הרוכשים. שכן, הבדיקה שערכו אכן גילתה ליקויים בשלדת הרכב, אך דוח הבדיקה לא הזכיר כלל כי הרכב הוכרז כ"אובדן להלכה". בהקשר זה, ציין בית המשפט כי אף אם התרשלו הרוכשים, ואפילו רשלנות חמורה, אין בה כדי לפטור את המוכר מחובת הגילוי, וזאת לאור פערי המידע הקיימים בין הצדדים ובשל נגישותו המוגבלת של הקונה למידע מהותי ביחס לנכס.

גם באשר לטענת החברה לפיה לא ידעה כי הרכב הוגדר כאובדן להלכה, ציין בית המשפט כי הוראות חוק המכר מציינות במפורש כי חובת הגילוי חלה על כל מידע שמוכר "ידע או שהיה עליו לדעת", ובמקרה זה חזקה על חברה מיומנת ומנוסה, שהיא עורכת את הבדיקות המקצועיות של כלי הרכב הנרכשים על ידה.

עם זאת, דחה בית המשפט את בקשת הרוכשים להורות על ביטול ההסכם והשבת התמורה ששולמה בעבור הרכב. זאת בשל השימוש שהמשיכו הרוכשים לעשות ברכב במשך למעלה משנתיים ממועד שבו נודע להם שנשללה אחריות היצרן. בשולי החלטה זו, הזכיר בית המשפט כי אילו היה נקבע שיש מקום לביטול ההסכם ולהשבת הרכב לחברה – הרי שהיה על הרוכשים לשלם לחברה "דמי שימוש" בעבור כל התקופה שחלפה מקבלת הרכב לידיהם ועד למועד הגשת התביעה, החלטה שאינה מיטיבה בהכרח עם הרוכשים.

לסיכום

לאור הפרת חובת הגילוי על ידי החברה ובשל היעדר ביטול החוזה והשבת הרכב על ידי הרוכשים בסמוך למועד בו נודע להם על שלילת אחריות היצרן – נקבע כי הרוכשים זכאים לקבלת פיצוי בסך של כ-38,000 שקלים – המהווים את ההפרש בין מחיר הרכישה לבין שווי הרכב בעת הרכישה, לאחר הפחתת ירידת הערך שנבעה מהגדרת הרכב כ-"אובדן להלכה". כמו כן, בית המשפט חייב את החברה בתשלום פיצויים לרוכשים בגין עוגמת נפש בסך של 4,000 שקלים וכן בהוצאות משפט בסך 20,000 שקלים.

להרחבה בנושא וסקירה של פסיקת בית המשפט העליון בשאלה חובת הגילוי הנדרש ממוכר נכס, בקישור הבא: הקליקו כאן למשרד גינדי-כספי

התמונה מתוך הדרכת נהיגה במעלות קשים של אתר השטח ואין לה כל קשר לכתבה