יומן מסע חוצה נגב - ממכתש רמון לאילת 19/8/20 עד 21/8/20

חום יולי אוגוסט כאן, אבל אחרי תקופה כל כך ארוכה של קורונה, הגבלות יציאה ובידודים, כולם רוצים רק לצאת ולטייל. כשבועיים לפני היציאה פירסמתי את הטיול עם חשש כבד שאולי אצא בגפי כי למי יש אינטרס לבוא איתי פה בחום הזה... אבל תוך ימים ספורים הרשימה התמלאה והשיירה נסגרה עם מקבץ נאה ומגוון של ג'יפים גיבורים, ממוגנים ובעלי הילוך כח, נהוגים על ידי נהגות ונהגים, חלקם חדשים בעולם השטח וחלקם שועלי קרבות ותיקים שטיילו המון וכולנו יוצאים יחד, להרפתקה מוטורית שבה נחצה את המדבר ממכתש רמון ועד לאילת במסלול שעובר כמעט כולו בשטח (זו לפחות הייתה התוכנית...).

היום הראשון למסע ג'יפים חוצה נגב:

נפגשנו ביום רביעי בבוקר בגן הפסלים שבכניסה למצפה רמון, חורשה קטנה ומוצלת בה ערכנו ארוחת בוקר קלה, סבב הכרות, חלוקת מכשירי קשר, תדריך לגבי המסלול ומיד יצאנו לתצפית מרהיבה על מכתש רמון מתוך אחת הנקודות של גן הפסלים עצמו. הסבר קצר על מכתש רמון שהוא המכתש האירוזי הגדול מסוגו בעולם, קצת על תהליך היווצרותו שהחל לפני כ-220 מיליון שנה וכמה מילים על תופעות גיאולוגיות מעניינות שניתן למצוא בו.

לאחר התצפית עלינו בשיירה מסודרת על הכביש המתפתל שיורד אל המכתש ונכנסנו לסיבוב קצר בשלוחת מוחילה ובדרך החדשה ועמוסת האטרקציות שנפתחה בה. מסלול קל ופשוט שעוד לא מרמז על ההרפתקאות הצפויות לנו ביום זה...

הורדנו קצת לחץ אויר בצמיגים לטובת נסיעה נעימה יותר בשלושת הימים הקרובים והמשכנו פנימה בשבילי המכתש. את הכניסה האמיתית לשטח עשינו דרך מעבר שן רמון על מדרגותיו ובהמשך חצינו את מעלה דקלים ועוד קצת אחריו הגענו למעבר נקרות שבו שלוש מדרגות גדולות, צרות ותלולות. עברנו על כולן ברגל תוך כדי הסברים והחבורה כולה חצתה את המעבר בהצלחה, עם הכוונות קרקע טובות והרבה משמעת עצמית.

את מעבר נקרות לקח לנו מעט יותר זמן, בדיוק לפי התיכנון. כעבור עוד מספר ק"מ הגענו לנקודה שזכתה לשם גן הסלעים. אחד הגרנד צ'ירוקים (ג'יפ) שבשיירה התיישב על סלע אבן גדול במעבר צר ומתפתל בנחל. מיד יצאו רצועות וכננות ולאחר כמה ניסיונות חילוץ הבנתי שהערב יורד ואיתו מגיע החושך. החלטתי שעדיף יהיה להקים את האוהלים במקום ולא להמשיך בחילוץ שעלול להיגרר ללילה ולהפוך לבעייתי ומסוכן בחשיכה המוחלטת. ביקשתי מכול המשתתפים שנרתמו למשימת החילוץ, להפסיק את עבודות החילוץ ולהתפנות להקמת האוהלים שלהם ולהכנת ארוחת הערב. את החילוץ נמשיך מיד על הבוקר!

החבורה התפנתה לבניית המאהל על שני חלקיו, קבוצה אחת שעברה את המכשול וקבוצה נוספת שתעבור אותו מחר בבוקר. הגרילרים וניחוחות הבישול הציפו את המחנה כולו. המיקום הלא רגיל והלא מתוכנן של חניון הלילה שלנו, הותיר אותנו בין שני קירות עצומים ותלולים בצידי הנחל, למעלה מ-100 מטר גובהם וביניהם פתח צר לשמיים כהים וללא זיהום אורי אשר איפשרו לנו לצפות בכמות מטורפת מעין כמוה של כוכבים. אין ספק שמראה כזה לא רואים בכל יום. נדיר!
לילה טוב על המחנה.

היום השני למסע ג'יפים חוצה נגב:

את היום השני פתחנו מוקדם והמשכנו את החילוץ שהופסק אתמול עם רדת החשיכה. עם מצב רוח טוב ורעננות של בוקר, פתחנו בסופו של דבר שתי כננות, עיגונים לרכבים עם הכננת לרכבים נוספים ומבחר של רצועות ושאקלים וחילצנו בסופו של דבר את הג'יפ העקשן שהתיישב היטב על הסלע. מיד אחריו העברנו את הרכבים הנוספים מעבר למכשול ויצאנו לנסיעה בנחל נקרות שנשטף היטב בגשמי החורף האחרון.
ה"זיפ-זיפ" שמכסה את הקרקע יוצר שכבה טובענית, כמעט כמו חול ים, דרש מאיתנו הורדה נוספת של לחץ האויר מהצמיגים ונסיעה מהירה יחסית, אחרת מי שנעצר - שוקע!.
סדרת נהיגה מיוחדת לכל המשתתפים ושוב כולל חילוצים של כלי רכב ששקעו, חלקם אפילו מורכבים - ואוו איזה בוקר!!.
חילוצים כאלו הם אירועים בלתי נפרדים מההרפתקה כולה שנקראת טיול ג'יפים בשטח וכמו שאחד המשתתפים אמר: "מי שחשוב לו לדעת מתי בדיוק מגיעים וללא הפתעות, שישאר על האספלט וישים וויז".

כעבור עוד כמה ק"מ במעבה הנחל, יצאנו מהנקרות והקפנו מדרום את הר משא לכיוון חירבת קצרה. מדובר במבנה בן שלושה חדרים ונראה שהמצודה הוקמה כאן כדי להגן על שיירות שהוליכו בשמים, שעלו בנקב התלול מנחל קצרה הנמצא ממש כאן תחתינו. הנוף לא פחות ממרהיב ונמשך עשרות ק"מ לאופק.

כדי להמשיך יש לרדת מדרגה צרה ותלולה תוך כדי תשומת לב שלא לסטות מהדרך, אחרת ההתהפכות מובטחת. הכוונה קרקעית טובה עשתה את העבודה והשיירה כולה ממשיכה הלאה על הדרך ללא תקלות.

התחנה הבאה היא העיר הנבטית מואה שפעלה כתחנת מעבר בדרך הבשמים בממלכת הנבטים בתקופה הרומית. בישוב היה חאן וסביבו מרכז ציבורי ובמקום התפתחה חקלאות ענפה. השרידים במקום מעידים על היותה תחנת דרכים חשובה גדולה ומשגשגת, והנוף הנשקף ממנה לכל עבר מרשים מאוד.

בעקבות העיכובים שהיו לנו ביום הראשון והשני של הטיול ולאחר הלילה המיוחד והלא רגיל שעבר על הקבוצה אתמול, החלטתי להגיע מעט מוקדם יותר בערב לחניון הלילה כדי שכולנו ננוח כמו שצריך ולמחרת נצא עם אנרגיות מחודשות.
ממואה יצאנו לכביש 90 וירדנו לתחנת הדלק בצוקים לטובת תדלוק, חידוש מלאים של אוכל שתיה וקרח. מילאנו חזרה לחץ אויר בצמיגים ויצאנו בנסיעת כביש לכיוון יוטבתה, שם אספנו רכב נוסף (שהיינו אמור לאסוף עוד אתמול בלילה. אבל נתקענו ללא קליטה עמוק בשטח, זוכרים..?) והתמקמנו בחניון לילה על הקו האוירי שבין יוטבתה לשחרות ומספיק עמוק בשטח כדי להרגיש אך ורק את המדבר. על הכנאפה שאלוש ואישתו פאטינה הכינו לנו (טוב נו.. היא הכינה והוא חימם..) קצת לפני חצות אני אפילו לא אספר לכם.

היום השלישי למסע ג'יפים חוצה נגב:

בבוקר היום השלישי למסע והשישי לבריאת העולם, נפרדנו לשלום משומרי השבת שלנו מיכאלה, אריה, רבקה וחיליק, אספנו את דודי שהעביר את הלילה באחת האכסניות באזור ויצאנו לכיוון מעלה שחרות.

חצינו את בקעת עובדה ושמורת צוקי שיירות וטיפסנו לגובה של 840 מטר לנקודת התצפית מהר ברך אל בקעת תמנע ופארק תמנע, שנחשבת לאחת מנקודות התצפית היפות בישראל. נוף שנראה לא אמיתי וכזה השייך לכוכב אחר.

בנקודה זו הפאג'רו של גילי ואמנון התחמם מעט והוחלט במצב שכזה מומלץ שניפרד והם ימשיכו בדרכם אל הנופש במלון שבאילת. שאר החבורה המשיכה בדרכה דרומה, נכנסנו לנחל בטמים מדרום להר בשמת ועצרנו לכמה תמונות במעלה סיירים.

בירידה ממעלה סיירים אנחנו כבר בתוך שמורת מסיב אילת וכעבור ק"מ ספורים בתא שטח שכולו נופי בראשית מרהיבים בואכה גבי עתק שאותם קשה לתאר במילים ופשוט צריך להגיע כדי להבין במה מדובר.

המשכנו בנחל עתק ועצרנו לעצירה אחרונה בהחלט, תחת צל מפרגן מאחד הקירות של הנחל לקפה של אלוש שאין על הקפה שלו, ואם זה לא מספיק אז גם כמה חתיכות של אבטיח אדום, קר ומתוק. פרט לאיזה נער מתבגר (לא חשוב שמות, סתם זורק.. נגיד אוהד..) שחברה שלו הודיעה לו שהיא כבר מחכה לו באילת, אף אחד לא רצה לזוז מהמקום. אבל נראה אתכם גיבורים מול נער מתבגר שחברה שלו הודיעה לו שהגיעה לאילת.. אנחנו נאלצנו לקום ולהמשיך הלאה.

עוד כמה ק"מ בנחל עתק והגענו לישוב באר אורה שעל כביש 90 ולנקודת הסיום של הטיול שלנו. תודה רבה לכל המשתתפים על כל העזרה, התמיכה, החילוצים, הרעות והג'יפאות. היה תענוג לטייל איתכם.
להתראות בטיולים הבאים,
קובי בצלאל.