יומן מסע חוצה ישראל של מועדון JEEP - אוגוסט 2020

"מתאים לך להוביל מסע על טהרת המותג JEEP במהלך חודש אוגוסט הקרוב ? " - זו השאלה שנשאלתי בסוף חודש יולי ע"י עופר אוגש מנכ"ל אתר השטח הישראלי.
"חודש אוגוסט? אתה בטוח במה שאתה שואל?" מסתבר שבשקט בשקט נרקמו להן 2 שיירות של מותגי סמלת - יבואן סובארו (קישור לסיכום חוצה ישראל סובארו) וגם ג'יפ ויחד עם יבואן שלקחת חסות על המסעות של לקוחותיו ונרתם עם חברת ההפקה (תודה לאידיאה) לפנק ולפנק...
אוהבי השטח ונהגי הג'יפים היו צמאים למסע רציני, מעין גאוות יחידה של המותג הכל כך רציני הזה - JEEP.
מהר מאוד נרשמו מגוון ג'יפים: רוביקון, גרנד צ'ירוקי, צ'רוקי וגם ליברטי. מפגש הכנה בזום, שאלות נוקבות לגבי הצטיידות, מקלחות, רמת העבירות, לינה וכד' - ולבסוף התייצבו להם 13 רכבים על משפחותיהם , חלקם עם נשותיהם וטפיהם בנקודת ההזנק שבצפון הארץ - אנדרטת המסוקים שליד שאר יישוב.

גשר כפר הנשיא:

היום הראשון למסע חוצה ישראל ג'יפ:

המסלול של היום הראשון של חוצה ישראל ג'יפ הסתיים ביער הזורע ובדרך חלפנו את עמק החולה, הירדן ההררי, עמק בית נטופה, עמק יזרעאל וטיפסנו ללינה בהר גחר.
עבור חלק מהמשתתפים זוהי הפעם הראשונה עם הג'יפ בשטח, עבור חלקם זו הפעם הראשונה , בכלל, בשטח וללא ספק מדובר בחוויה מיוחדת.
מכשירי קשר בכל רכב, גג עמוס לעייפה בציוד, בעלי הרכבים מגלים מקומות שאף פעם לא האמינו שיכולים לשמש כמקום אחסון לעוד ועוד ציוד.
שיירה ארוכה של 15 ג'יפים הכוללים את המוביל ואת המכונאי המאסף, את כולם. בשיירה ניתן היה למצוא רכבים סטנדרטים וכאלו מושקעים בכל טוב, כמו אלו של עלא וג'לאל מהעיר ס'חנין שברכבם הושקעו עשרות אלפי שקלים וכמובן שלא ניתן שלא לראות או להתעלם מההשקעה ומיכולות השטח.

עלא באחד המעלות בהר חורשן:

קצת שעשועי עבירות בבקעת בית נטופה:

הלילה הראשון ביער הזורע היה לא קל.
חניון הר גחר היה ריק ושקט כשהתמקמנו, אבל אז, אחרי כשעה, הגיעה חבורה של אנשים ששום דבר לא מעניין אותם והשמיעו מוזיקה בווליום שלא היה מבייש גן אירועים - עד 04:00 למרות שביקשנו מהם להנמיך או להתרחק - לא עזר. חלק מהאנשים הצליחו לישון וחלקם פשוט נותרו ערים. לילה לא קל עבר על כוחותינו, אבל לא משהו שיפגע ברוח החוויה.

יער הזורע:

היום השני למסע חוצה ישראל ג'יפ:

נקודת הסיום של היום השני נמצאת ביער שחריה - "יער המלאכים".
הג'יפאים התעוררו בשעה 06:30 ליום חדש. התארגנו ויצאנו מיער הזורע, נסענו בשטחים החקלאיים של קיבוצי עין השופט ורמת השופט עד שהגענו לשמורת אלונה ולנסיעה לאורך נחל שלף והמעיינות המזינים אותו (עין שלף, עין דמומית ועין מחוללים).

קצת על שמורת אלונה: לשמורה יש חמישה גושים. עיקר שטח השמורה משתרע בין שמורת הר חורשן בצפון-מערב, גבעה 186 ודרך המוביל בצפון-מזרח, ומושב עמיקם בדרום. גוש נוסף משתרע לאורך נחל תנינים, מאזור "ההר העגול" במזרח עד עין אביאל במערב. שלושה גושים נוספים הם קטנים יותר: שטח בתה מצפון למפגש הנחלים דליה ומנשה (בקרבת שמורת בתות מנשה), מדרונות תלולים בקרבת כביש הגישה הצפוני לזכרון יעקב, וגוש נוסף ממערב לשמורת הר חורשן בו נמצאת "מערת היין".

משמורת אלונה הדרמנו לכיוון צומת משמר הגבול, דרך השטח כמובן ומשם בנסיעת כביש/דילוג ליער בן שמן שם נפגשנו לראשונה עם הפינוק של חברת סמלת - בר מיצים ענק ומפנק בתוספת גלידות עם תוספות - בקיצור, פינוק אדיר ושווה במיוחד!

פינוק ותענוג בלב השטח:

ה - שיירה:

שיירת הג'יפים עוזבת את בר המיצים. חוצים את יער בן שמן וממשיכים דרומה לכיוון עמק איילון, בואך מנזר לטרון/מיני ישראל. ביער המגנים, בואך צומת נחשון עוצרים לביקור לצד המטוס.
מטוס ה"נורד": בעת שנרכשו מטוסי האורגן מצרפת, ערב מלחמת קדש בשנת 1955, הותנתה העיסקה הצרפתית ברכישת מספר מטוסי נורד ששימשו במלחמת העולם השנייה את הצבא הבריטי והאמריקאני ונותרו על אדמות המדינות ששוחררו. שלושת מטוסים אלו עברו השבחה בגרמניה והועברו לצרפת ומשם מצאו את מקומם בצבא הישראלי למטרות תובלה והצנחה ובסיסו היה בשד"פ לוד. מטוס הנורד ביחד עם מטוסי הדקוטה שימשו את טייסת התובלה עד שנכנסו לשרות מטוסי הקרנף (ההרקולס) במחצית שנות השבעים.
מטוס נורד זה שקיבל את המספר 76, יצא מהשרות בסוף שנות השבעים, המטוס אוכסן בהנגר ונתרם לטובת האנדרטה לחללי חטיבת הצנחנים ביער המגינים. לצערנו עבר המטוס הזה התעללות של מהרסי היערות. בסך הכול הגיעו בשלב הזה שלושה מטוסי נורד לחיל האויר, כתוספת לעסקת האורוגנים, בשנים 1955-6. כיוון שמבצע קדש היה מבצע משולב לישראל צרפת ובריטניה, כאשר המטרה הראשונה - למנוע את האמברגו וההלאמה של תעלת סואץ בידי המצרים, והמטרה הבריטית - צרפתית: להשתלט על התעלה. לצורך זה שיגרה צרפת טייסת מטוסי נורד שמנתה 26 מטוסים, שנועדו להצנחה והעברת ציוד לסיני בזמן המלחמה, מטוסים שהוטסו בידי טייסים צרפתיים. הצנחות אלו של צנחנים ישראלים במעבר המיתלה ובא- טור היו פעולות הצניחה היחידה שערכה ישראל מעודה.
בעקבות לקחי המלחמה החליטה ישראל לרכוש עוד 3 מטוסי נורד בשנת 1959, שהתווספו לטייסת הדקוטות שפעלו בחיל האוויר. מטוסי הנורד שימשו בחיל עד שהוצאו מהשרות.

ממטוס הנורד בצומת נחשון/יער המגנים, המשכנו לאורך בסיס שורק לעומק השטח, לכיוון קיבוץ בית ניר וגלאון ומשם ליער שחריה לחניית הלילה השני.

ביקור במטוס הנורד 76 בצומת נחשון:

ביקור בכרמים של יקבי ברקן בצפון הנגב:

יער שחריה, - השיירה מגיעה לחניון הלילה הקבוע רק שנראה כי המקום נתפס ע"י חברת הפקות שהכינה אירוע לערב - לא רצינו עוד לילה לבן עם מוזיקה רועשת. נסענו ברחבי היער ומצאנו מקום מדהים, ברזי מים צמודים, עצים לצל מהשמש בבוקר שלמחרת וגם נוח לארח משפחות שהגיעו לבקר בשל הקרבה לכביש 6.

יער המלאכים-שחריה: יער נטוע אורנים שננטע על ידי קק"ל ונמצא באחזקתה. שטחו משתרע על 7,000 דונם וחלק ממנו משתרע בשטחם של היישובים חרבת א-ראעי וחרבת כרוע, ששכנו על גבולו המזרחי של כיס פלוג'ה במלחמת העצמאות. היער נמצא בחבל לכיש, מזרחית לקריית גת ולמושב שדה משה. קק"ל החלה בנטיעת היער בשנת 1957 והוא נקרא "יער המלאכים" לכבוד קהילת יהודי לוס אנג'לס אשר תרמה כסף לנטיעתו ועל שמה של המעברה שחריה ששכנה בקרבת מקום. במרכז היער מגדל תצפית מבטון וסביבו פינות פיקניק מסודרות וחניון נופש פעיל. בחורף גדלות ביער פטריות רבות. בתחומי היער זורמים שני נחלים: בדרומו זורם נחל לכיש ובצפונו נחל שחריה. האזור נמצא ליד שביל בית גוברין.

הג'יפים תרים בחבל לכיש:

משנים את הנוף - שיירת הג'יפים משתלטת על הנגב הצפוני:

היום השלישי למסע חוצה ישראל ג'יפ:

היום השלישי של המסע הוא יום מיוחד במינו מכמה סיבות: הראשונה היא שהיום רוב המשתתפים יזכו למקלחת חמה, שנית - עוצרים לקניות, שלישית מגיעים לתא שטח מיוחד ואהוב (עליי לפחות) - הנגב הצפוני עם גלישה למרכז הנגב, ואחרון חביב - בערב מצפה לחברים ארוחת ערב חגיגית ומיוחדת, כזו שלא רואים כל יום בשטח, וגם זה עוד פינוק מתנת סמלת - יבואן ג'יפ לישראל.
שיירת הג'יפים יוצאת מיער המלאכים. אנחנו חוצים את גן לאומי "מערות סמך", נוסעים בתוך הכרמים של מושבי שקף ואמציה (ענבי טלי), מגיעים, דרך השטח כמובן, לאזור קיבוץ דביר/להב ומטפסים ליער סנסנה ויער יתיר. השיירה מטפסת במעלות של יער יתיר, הר חירן וגולשת לכביש 80 בדרכינו לתל ערד.
במשך השנים בהם אנו עורכים את מסע הדגל של אתר השטח הישראלי, אנחנו זוכים לאירוח בקיבוצים באיזור (בית קמה, דביר, להב וכד'), לעיתים נדרשים בסיוע ועוצרים בכפר נוקדים בדרך מערד למצדה. השנה, בשל מגבלות הקורונה התקשינו לאתר מקום עד שמירי הררי, אשת הכל יכול מערד, חיברה אותי עם מנהל גן לאומי תל ערד שאירחו אותנו למקלחות חמות ונקיות. תודה ענקית מכל חברי הקבוצה לגבי מהרט"ג - המנהל את תל ערד.

מעלה הר חירן:

מחוויות היום השלישי למסע חוצה ישראל ג'יפ:

מעלה הר קומות:

יורדים בציר הגז:

השיירה יורדת בציר הגז דרך הר קינה, יהל וכיפון, מגיעים לנחל חימר - שיש הגורסים כי הוא הגבול הדרומי של מדבר יהודה.
השיירה נוסעת על שביל ישראל לעבר הר קומות - ככל שמדרימים רמת העבירות עולה. מספר מעלות בציר של הר קומות, לכל אחד מהמעלות יש מעקף המאפשר לאלו שלא רוצים להתמודד עם העבירות הקשה, דרך חלופית. המעלות רצופים בהצלבות ובבורות עמוקים המקשים על הרכב. בנוסף, יש גם דרדרת וזווית טיפוס לא קטנה.
רכבי JEEP עם הטכנולוגיה וכוחות הסוס שניחנו בהן, מטפסים את המעלה בקלות וזאת למרות הציוד הרב שהעמיסו על הרכבים. השיירה מסיימת את המעלות לקראת השעה 19:00. קבענו בשעה 20:00 במישור עמיעז עם המארגנים ועכשיו זה בדיוק הזמן לגלוש לעבר מישור עמיעז.
השיירה מתפתלת במורד אל עבר המישור כאשר מרחוק מזהים את האורות הכחולים של צוותי ההפקה בארוחת הערב המפנקת - מתנת סמלת. השעה 20:10 והשיירה הארוכה שמנתה 15 ג'יפים נכנסה לרחבת החניה והגי'פאים הופתעו - ללא ספק!! ארוחת ערב מפנקת, מוזיקת רקע, נגן סקסופון והרבה פינוקים. בסוף הערב המפנק המשיכה השיירה, חצתה את מישור עמיעז ועצרה ללינה בחניון הלילה של נחל אמציהו.

הר קומות:

חניון לילה נחל אמציהו:

היום הרביעי למסע חוצה ישראל ג'יפ:

05:30, אור ראשון ומשקימי הקום מתחילים להרעיש עם הרתחת המים לקפה של בוקר. לילה שקט אך חם במיוחד עבר על כוחותינו, בכל זאת צפון הערבה, מינוס 400 וחם.
תדריך בוקר ויוצאים לדרך לאורך נחל אמציהו - ציר המאפשר נסיעה מהירה. חולפים על פני נחל אביה וממשיכים דרומה לעין חצבה. תחילה חולפים את החממות, מגיעים לכביש הפנימי ומגיעים לתחנת הדלק לתדלוק אחרון והצטיידות. השיירה עולה על 90 לדילוג עד שמגיעים למוֹאָה הנבטית, או חאן מואה אשר הייתה עיר נבטית באזור הערבה, צפונית לפארן ודרומית למרכז ספיר. היא פעלה כתחנת מעבר בדרך הבשמים בממלכת הנבטים בתקופה הרומית. ביישוב היה חאן וסביבו מרכז ציבורי. במקביל, התפתחה במקום חקלאות ענפה. בפי הבדואים ששכנו באזור נקרא היישוב בשם "מוית עוואד".
שיירת הג'יפים מתכוננת נפשית לטיפוס של מעלה עשוש, חלק מהחברים מעדיפים להימנע מההתמודדות על המעלה הקשה ומקבלים הנחיות איך לנסוע במעקף, אך אף אחד מהם לא מוותר על החוויה של הצפייה באחרים שמטפסים את המעלה המאתגר.
תדריך מדוייק לנהגי השיירה, התמקדות בנושאי בטיחות ובחירת נתיב ובעיקר ללמוד להקשיב ולסמוך על המכוון (קישור להדרכות הנהיגה והמעלות של אתר השטח).
הג'יפאים שבחרו להשתמש במעקף יוצאים לדרך, יתר השיירה מטפסים את המעלה - לא קל!! אחד הג'יפים נדרש לגרירה בשל צירייה שבורה, בלאי שמשך עוד מתחילת המסלול וכאשר הג'יפ נכנס למאמץ קיצון - דברים קורים! אך כננת, רצועה והג'יפ מטפס ממרכז המעלה לראש מעלה עשוש.
שיירת הג'יפים מגיעה לנקודת המפגש עם הג'יפים עוקפים, נפגשים וממשיכים לצומת נחל ברק - שם נאלץ להיפרד מהרכב התקול. השיירה ממשיכה לכיוון רמת ברק, טיפוס מעלה הר כיפה ועצירה ללינה בחניון הר כיפה.

אחת המדרגות בהר כיפה:

היום החמישי והאחרון למסע חוצה ישראל ג'יפ:

שעת בוקר מוקדמת, חלקנו מתחיל אותו בצעידה קצרה למצוק ולנוף הנשקף מחניון הלילה - במילה אחת מדהים!
מתקפלים ונוסעים לעבר כביש 40 כאשר בדרך זוכים לראות עדר פראים. דילוג לכיוון קניון עדה, צעידה בקניון המיוחד, תצפית על נחל פארן הרחב מראש המצוק ונסיעה לנחל ציחור - כיוון כללי שער צניפים. כמות הצבאים שנגלית לעינינו במהלך הנסיעה בשמורת הנחלים הגדולים פשוט לא ניתנת להסבר - לא אומר אלפים כי הפסקתי לספור אחרי 100, אבל מאות פראים מסתובבים להם באדישות מופגנת.
השיירה ממשיכה לעבר בקעת עובדה, מעלה סיירים, נחל עתק, ציר הנפט ובשעה 19:30 לערך - מפרץ אילת הכחלחל נגלה לעינינו.

אוכל לסכם את הטיול הזה כחוויה מיוחדת במינה מכמה אופנים - המסלול, החברותה והנהיגה החוויתית שהייתה לי ב-JEEP רוביקון שלימד אותי ג'יפ אמיתי מהו!
תודה לסמלת, לחברת ההקפה וכמובן למשתתפים הנהדרים על החוויה!
נפגש בשטח.

הנוף ממצוק הר כיפה:

השביל לתצפית נחל פארן מראש קניון עדה:

מטפסים בקניון עדה:

קניון עדה:

קניון נחל עתק:

נחל וקניון עתק:

תודה ענקית למכונאי המסע - איהב סאלח ממוסך "פרח" בדלית אל כרמל

התודה לאיהב על המקצועיות, הסבלנות, על הקפיצה לסייע בכל תקלה וקושי הכי קטן. התודה גם לבני המשפחה - אשתו פדיה המקסימה, פרח, הבן הגדול , מאייס, ראזל והשובבה הקטנה חאלה.

משפחה יקרה

לעוד מסעות והדרכות של אתר השטח:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן