טיול מועדון סילברדו, רמת הגולן, 12.11.2020

"טיול סילברדואים, רוצה?" כך נכתב בהודעה שקיבלתי מעופר בווטסאפ. אני בדרך כלל עונה אוטומטית "כן", כי זו העבודה שלי ומי מתלונן כשיש עבודה?... לא אני. נהפוכו. סילברדו, פורד, ראם, טויוטה, ג'ימני, רנגלר, דאצ'יה... אני, תנו לי לטייל. מה אכפת לי באיזה מכוניות. העיקר בטיולים האלה - זה האנשים. מצידי שיגיעו בעגלות עם סוסים, רק שיהיו נחמדים ויביאו איתם הרבה מצב רוח טוב, ועם כל היתר כבר נסתדר. "הם חבר'ה טובים, אתה תיהנה איתם", כך הובטח לי. יאללה, ניגשתי לתכנן מסלול שיתאים ליכולות הרכבים.

ואז הגיע המספר. 50. בעברית צחה ומדוברת: חמישים! מה 50?... 50 קילומטרים?... 50 איש?... לא, 50 כלי רכב!... בעצם, יותר מ-50. שברולט סילברדו. פאקינג משאית של בין 6 ל-7 מטר אורך. זה אומר שיירה שתימתח לאורך קילומטרים.... מועדון סילברדו יוצא לסופ"ש מפנק ברמת הגולן, שמתחיל בטיול שטח. כי החבר'ה רוצים שטח-שטח, רוצים אקשן... נו שויין. עדיין גם קצת חם במשך היום, אז טבילה פה ושם באיזו בריכה בטח לא תזיק.

אללה יסתור, מה יהיה?.... חמישים סילברדו. שני מדריכים. אחד מוביל בג'יפ סופה, שני סוגר בג'יפ גרנד-צ'רוקי. זה לא טיול ג'יפים רגיל, עם 5-12 כלים. אלה לא סופות שלועסות את הסלעים, לנדקרוזרים שמרחפים באלגנטיות או ג'ימנים זערוריים, קלי תנועה וזריזים שזורמים בין המכשולים – המשאיות האלה חזקות מאוד וגם מהירות מאוד על הכביש, אבל ככל שהשטח הופך למאתגר, כך המימדים הכבירים והמשקל העצום בעוכריהן - והן זזות כמו שקיפודים עושים אהבה – לאט ובזהירות.... ואם זה לא מספיק, פתאום צריך לתכנן לעומק ובכובד ראש דברים שבדרך כלל לא טורדים את מנוחתנו יותר מדי, כמו למשל מקום מפגש שיכיל את הכמות הזו של טנדרים אמריקאיים מפלצתיים....

שלמה ואנוכי הגענו לפני כולם לתחנת הדלק "דור-אלון" בכניסה לקיבוץ האון. תחנה קטנה, חששנו שלפחות חצי מהקבוצה לא יצליחו להדחק לרחבת החנייה. להפתעתנו, אנשי הסילברדו שהחלו להגיע, יודעים משהו על אמנות ההשתחלות למקומות חניה מצומצמים. לא להאמין, אבל כולם הצליחו לחנות במתחם התחנה. הכלים מקושטים בדגלי המועדון, חלקם משופרים ומאובזרים בכל טוב הקטלוגים של אמריקה.

יש גם כמה מוגבהים ומאיימים, ובראשם המפלצת הענקית של טל שחר בשחור-רפטור מגורען על צמיגים ענקיים ולפי השאגה שלו, הדורמאקס טורבו-דיזל שלו מכיל אורווה רצינית. פה ושם נזרקים מספרים כמו 600 סוסים ומי יודע כמה מאות קג"מים – הדבר הזה נראה כמי שיכול לחפור את מצוקי רמת הגולן ולפרפר אותם במסלול בליסטי לתוך הכנרת.... מעולם הסופה שלי לא נראתה לי כל כך קטנה ומסכנה בין הענקים האלה. בינתים עושים הכרות עם האנשים - הקבוצה הזו היא של מועדון "סילברדו-ישראל" והמנהיג הבלתי מוכתר, הרוח החיה שלה, הוא זוהר אביגד – בחור קטן-קומה וחייכן עם אנרגיה בלתי נגמרת שלא צריך לבקש מהם שום דבר פעמיים – הם מיד נשמעים לו וזורמים איתו. חבורה שמחה וכיפית שמעבירה את ההמתנה עם בירות ואפילו נרגילה נשלפת.... לפני שיוצאים לדרך, הם מחלקים מעילים עם לוגו המועדון שהכינו עבור כולם לערב שאולי יהיה קר. מועדון רציני.

יצאנו בטור ארוך-ארוך לכביש 92 ופנינו לאנדרטת הטייסים הטורקים. השיירה ארוכה ולוקח לה כמה דקות להגיע ולהסתדר, אבל שוב – הסדר מופתי. שאריות הסקפטיות שלי עוד לא נעלמו, ציפיתי לבלגן, אבל כלום. נאדה. הם מסודרים וסבלניים. מקפידים לחנות בשורה מבלי לעלות על שטח חרוש וזרוע ואז גם מפתיעים את זוהר במתנה – תחתונים רקומים בסמל המועדון.... הבנתי עם מי ומה יש לי עסק - יהיה טוב ושמח היום. העברנו תדריך קצר על המסלול ועל הנקודות בהן נבקר ויאללה – מתחילים בטיפוס.

התחנה הראשונה שלנו – המעיין והבריכה של עין שוירח. כשגלגלי הג'יפ הגיעו לרחבה שלפני הכניסה למעיין, העפתי מבט לכיוון השביל המתפתל מתחתינו – כצפוי, השיירה נמתחת לאורך של קילומטרים. האחרונים עדיין לא יצאו מאנדרטת הטייסים הטורקים... עשר דקות אחר כך, כולם כבר למעלה. ביקור קצר בבריכה והסבר על המקום, כמה אמיצים פשטו חולצות וקפצו למים שבמפתיע לא קרים מדי.

אבל היום שלנו קצר, השיירה ארוכה ועוד מקומות לבקר לפנינו, ואנו יוצאים שוב לדרך, להמשך הטיפוס. עליה ארוכה, דרדרתית, קצת הצלבות, שבסיומה נתמרן את המפלצות לחניה בחורשת עין עקוב הסמוכה לעין תאופיק ולמוצב ה"נברונים", לארוחת בוקר.

רוב הכלים כבר הגיעו והתמקמו, ואז קריאה בקשר – יש לנו מישהו שתקוע בעליה. מה קרה? בעיה בהגה, "הגלגלים פוזלים" והכלי לא יכול לנסוע. אשר יגורנו בא – שברולט סילברדו הוא באמת טנדר פול-סייז מרשים, אבל נקודת התורפה שלו היא זרועות ההיגוי הקטנות והחלשות ביחס למשקלו העצום, לגודל הגלגלים ולעוצמה שמנוע הדוראמקס משחרר אליהם כאילו אין מחר. עכשיו פאר היצירה האמריקאית תקוע בעליה בזוית לא סימפטית, גלגליו הקדמיים פוזלים זה אל זה, זרוע ההיגוי הימנית לא נשברה אבל התעקמה קשות

התייעצות קצרה, והחלטנו למשוך את הגלגל ימינה באמצעות כננת. משיכה איטית ומבוקרת, אולי זרוע ההיגוי תתיישר איכשהו, מספיק על מנת שהכלי יוכל להיגרר למעלה עד לכביש 98 ולהמתין שם לגרר. חיברנו. משכנו. לרגע נראה שהעסק התיישר, אולם איך ששוחרר כבל הכננת, הזרוע המעוקמת חזרה והתקפלה פנימה. לא טוב. לא תהיה ברירה אלא לפרק אותה ולנסות ליישר בכוח. כלי עבודה, בוקסות, מפתחות? יש. טל שחר מגיע עם המפלצת שלו ושולף מהארגז מזוודת כלים מדוגמת. פטיש כבד?... יש. מלחציים?... יש אצלי בסופה. מפתח שוודי?... מפתח צינורות?... לום?... צינור מאריך?... כפפות עבודה... יש. יש הכל. ויש גם מוטיבציה ומספיק ידיים עוזרות. טל, שמכיר טוב את הכלים העצומים הללו נשכב מתחת לסילברדו הפצוע, מפרק את הזרוע המעוקמת בזריזות וחיש קל אנו מיישרים אותה והוא מרכיב בחזרה. כעת, עם גלגלים קדמיים שפונים לאותו כיוון, קל יותר לגרור את הפצוע למעלה אל הכביש. שם, במקום לחכות לגרר, הוא ידדה לאט ובזהירות למושב קשת יהונתן, היכן שממוקמים הצימרים הם תבלה הקבוצה את הלילה. בערב יגיע חלק חדש ויוחלף בזריזות, וביום הבא הוא יחזור לטייל עם כולם.

כל ההיתר כבר אכלו ושבעו ואפשר להמשיך. חוצים את כביש 98 ונכנסים לכביש המשובש שאין לו מספר ואין לו שם, שמתפתל לכיוון צפון מזרח. בתחילה קרוב יחסית לגבול עם ירדן – מצוק הירמוך ואחר כך מטפס צפונה בפיתולים לכיוון עין אי"ה. הכביש הזה לא טופל מעולם מאז נסלל, השד יודע מתי ובימי מי, והוא מלא בבורות ומהמורות והתנועה עליו איטית וזהירה, מה שיאפשר להתפעל מהנוף של מורדות רמת אירביד שבצד הירדני. על ההתחלה, המוצב הצה"לי הנטוש הידוע בשם "תצפית חגי", והיום הוא לא נטוש - צוותים של חברת החשמל עוסקים כאן באיזושהי משימה במתח גבוה. אפשר לעבור? "כן, רק אל תיבהלו אם יירד עליכם מסוק" זורק לי אחד החשמלטורים. מסוק?... מה מסוק?... אני מתקדם לאט, הג'יפ חוצה את חצר המוצב כשהשיירה מתגלגלת מאחוריי – ואז נגלה לעיני מחזה סוריאליסטי. משאית חונה באמצע הכביש, ועליה מה?.... מסוק!

חברת החשמל משתמשת במסוקים (יוז MD500 דיפנדר, הניחוש שלי שמדובר ב"להטוט" - מסוק-קרב-קל צה"לי לשעבר) לצורך הנחת/תחזוקת קוי מתח גבוה ולצורך ניקוי המוליכים של כבלי מתח גבוה. הדיפנדר הוא מסוק קטן, קל וזריז ביותר, והוא נוחת על משטח מתקפל המותקן על גבי משאית הנושאת מיכל דלק ומיכל מים גדולים, מתדלק ממנה ושואב ממנה מים, אותם יתיז על דיסקיות הקרמיקה השחורות המבודדות המותקנות על כבלי מתח גבוה, שכאשר צוברות אבק וליכלוך, מפסיקות להיות מבודדות ודורשות שטיפה במים המוזרמים בלחץ, המבוצעת באמצעות צינור המותקן על מסוק.

מול עינינו הנדהמות והמשועשעות, סיים נהג המשאית את התידלוק ושאיבת המים, ואז המסוק המריא ונתן באזזז ארוך מעל לשיירה שלנו, לפני שצלל לתוך הערוץ התלול של הירמוך ונסק ממנו שוב. טייס פעלולן יש לנו כאן, כאילו לא התרסק מסוק אחד כזה לפני שנה בהר מירון בזמן הנחת קוי מתח.... לרגע נראתה הסצינה כלקוחה מאחד מסרטי מלחמת-וייטנאם, עם נעימת ה"ואלקירות" הדרמטית של ואגנר המתנגנת ברקע....

הכביש המחורטש מתפתל בין שטחי מרעה, יורד בתלילות אל נחל מיצר, פה ושם הופך לשביל מנוקד שלוליות מים ובוץ ומטפס שוב לכיוון היישוב מיצר, ואז ירידה ארוכה לכיוון עין אי"ה - בריכה בטון חביבה מימי הסורים שנוקתה ושופצה על ידי חיילי חטיבת גבעתי לזכר חברם אילון יעקב הורביץ שנהרג בתאונת אימונים ב-2004. גם כאן המים לא ממש קרים והפעם יותר חבר'ה מהקבוצה צוללים לתוכם ב הנאה מרובה.

ואי אפשר היה להתעלם ממחזה מעניין נוסף – כשנכנסנו לחניה, ראינו משפחה, אבא וכמה ילדים, פורקים בזריזות ערימה של קרשים מסיטרואן ברלינגו. עד שכל הסילברדואים התמקמו והאנשים פרקו מהם, עבור כמה דקות ושכחנו מזה. מטפסים אל הבריכה ומה רואים? הילדים, חמושים במברגות, כבר כמעט סיימו להרכיב את שולחן הפיקניק המדוגם, נוסח שולחנות קק"ל, ולהציב אותו סמוך לבריכה. כן, ברור שהם משאירים אותו כאן, לטובת כל מי שמגיע לכאן. שיהיה.... משפחה יקרה, תושבי המושב נוב הסמוך, תודה לכם!

היום שלנו עוד לא הסתיים. כברת כביש קצרה ושוב אנו יורדים לשבילי הגולן המג'ועג'עים, בירידה מאמפי גולן לכיוון תל סורג, וטיפוס קצר אל נאות גולן וגבעת יואב. חלק טיפסו בקלות מרובה, חלק קצת פחות בקלות, אבל לבסוף כולם הגיעו למעלה ואת סיכום היום עשינו במצפה אופיר, אל מול נופי הכנרת הפרושה מתחתינו והשמש השוקעת. מכאן, אחרי שניפרד לשלום, הם ימשיכו לצימרים המפנקים שממתינים להם, למקלחת טובה ולעל-האש גדול ופרוע... ולפניהם עוד יום של כיף וטיולים בשישי.

אז מה היה לנו היום?...

יותר מארבעים טנדרים ענקיים, המוןןן אנשים שמחים, טובים וחמודים שלא הפסיקו לקשקש בקשר בכיף, ופינקו אותנו בעוגות ובבירות... אבל עם כל אווירת הכיף ו"סוף הקורס" שמסביב, גם היו ממושמעים וסבלניים ונהגו מצוין – ועם כל הכמות העצומה של כלי רכב ואנשים, הטיול הזה לא התיש את המדריכים - הכל זרם ועמד בזמנים והיה טוב וכייפי – קבוצת מועדון סילברדו ישראל, הייתם גדולים, תרתי משמע.

ולכן תודה וברכה על כיף של יום במחיצתכם – ראשית לזוהר אביגד, תמשיך לעשות מה שאתה עושה, באהבה ובמרץ בלתי נדלים. אחר כך לכל הקבוצה הנהדרת של מועדון סילברדו-ישראל, לכל מי שדחף לי ליד בקבוק בירה ופרוסה עבה של עוגת שמרים ביתית אלוהית... וגם לקאר-סנטר אשדוד, צמיגי אביב הלוי אשדוד וטכניק 2000 מראש הען שנותנים חסות למועדון סילברדו ומפנקים את אנשי המועדון – הם ראויים לזה!
ממש עשיתם לי חשק להוביל אתכם שוב!

קישור לאתר המוסך וסוכנות קאר סנטר אשדוד

קישור לפייסבוק של צמיגי אביב הלוי אשדוד

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן