יומן מסע חוצה ישראל ג'יפונים ללא הילוך כוח - חנוכה 2020

רק מספר ימים לפני שהמסע הזה התחיל, הסתבר לנו שמזג האוויר הולך ללבוש צורה של חורף עם כל התוספות, גשמים חזקים, רוחות וטמפרטורות נמוכות. הביטולים הגיעו בצרורות אבל הגרעין הקשה של החבורה, אלו שכבר השתתפו בכמה וכמה טיולים, החליטו להצטרף אליי למסע חוויתי וממש לא רגיל ועל כך אני מאושר עבורם. כשבוע לפני צאת המסע עשינו מפגש הכנה בזום שזה כבר מוזר, בדר"כ אנחנו נפגשים פנים אל פנים במשרד של אתר השטח הישראלי בתל אביב, ובכל זאת, עברנו על הרבה עניינים, פירוט המסע על המפה, איך מתנהלים בשיירה וכמובן כמה ציוד ואוכל להעמיס על הרכב. לאחר כשעה בזום הבנתי שיש לי קבוצה איכותית וחדורת מטרה ואם לומר את האמת, הרושם הזה רק הלך והתחזק לאורך המסע כולו. כדי לצמצם מרחקים לקראת בוקר הטיול, את הלילה שלפני עשיתי כהרגלי במטולה יחד עם אורן שהצטרף אליי לרכב, אלינו הצטרפו רותם המכונאי המלווה האלוף, שכבר עשה איתי מסע חוצה ישראל אחד, ורועי שהצטרף אליו לרכב. בהזדמנות זו אני רוצה לומר תודה ענקית לרותם שנתן לי ולכל חברי הקבוצה שקט וביטחון בראש לכל אורך המסע.

וידאו מקסים של נמרוד בכר

מסע חוצה ישראל לרכבים ללא הילוך כח - יום 1

מצפה דדו שמעל מטולה הוא נקודת המפגש והשעה שנבחרה היא 07:30. אנחנו שישנו ממש בקרבתו הגענו קצת לפני כן והחבורה כולה הגיעה תוך דקות ספורות. קפה כבר עומד על הגזיה, מפות פרושות בצידי הרכב שלי ואנחנו מתחילים בתדריך בוקר. לאחר סבב הכרות קצר (לתזכורת). עברנו על המסלול להיום עם מפה פתוחה, ליתר דיוק עם כמה מפות פתוחות כדי לכסות את כל 140 הק"מ שנעבור. חלוקת מכשירי קשר, מספרי ברזל ונהלים לנסיעה בשיירה ויאללה, אנחנו יוצאים לדרך. התחזיות להמשך השבוע מדברות על מזג אוויר שעלול להתפתח לקשוח ומאתגר אבל עכשיו הוא נראה נהדר, בוקר חורפי ואפור לבוש בערפל ועמוס במים זורמים.

יצאנו לדרך על שביל אדום שהוא דרך נוף מקסימה שמתחילה בין מטעי תפוחים ואפרסקים, עוברת בין משגב עם לכפר גלעדי, ממשיכה מתחת למרגליות ומעל לקרית שמונה ובאופן כללי יש תחושה של טיסה בגובה נמוך, כמה מאות מטרים מעל עמק החולה הפרוש תחתינו מכיוון דרום מזרח.

עצרנו לארוחת בוקר באחת מנקודות התצפית המקסימות לאורך הדרך ונכנסנו לביקור קצר בנקיקי יפתח. במקום קניון צר וקצר שנוצר כתוצאה מפעילות כימית ממושכת, הנקראת פעילות קארסטית, המתרחשת בין מי הגשמים וסלע הגיר ובזכותה נוצרות תצורות מיוחדות במינן. הקניון מסומן בסימון שבילים כחול ובתוכו יתדות טיפוס, חוויה מדליקה לילדים ולמבוגרים.

טיפסנו למצפה קרן נפתלי הנמצא בראש ההר ועצרנו להפסקת קפה קצרה, מהתצפית היפה ביותר בארץ על עמק החולה.

המשכנו בדרך דרומה ונכנסנו לשמורת נחל דישון לנסיעה בדרך יפיפיה ועמוסה בצמחייה לאורך השביל המלווה את הנחל. חצינו את עמק החולה בנסיעה מערבה ורובה במקביל לנחל דישון עד לנקודה שבה הוא מתחבר לנהר הירדן. עברנו את גשר בנות יעקב, המשכנו על שביל הירדן ההררי ועצרנו להפסקת צהריים בנקודת תצפית יפהפיה כשבאופק מדרום מחכה לנו הכנרת.

ליד הישוב כרכום אנחנו עולים על האספלט ומקיפים את הכנרת ממזרח, מקצרים דרכים בין מטעי בננות ויורדים על כביש 90 לאורך שמורת נחל תבור ושמורת נחל יששכר. עצירה לתדלוק וחידוש מלאים ואנחנו עוברים את בית שאן ונכנסים לחניון הלילה שלנו בגשר הקנטרה. החבר'ה מקימים אוהלים, מארגנים תאורה, מישהו כבר הדליק עם הילדים מדורה וריחות בשרים ומטעמים מכל כיוון, אנחנו לבד כאן בכל המתחם ומזג האוויר מתנהג עד עכשיו למופת.

מסע חוצה ישראל לרכבים ללא הילוך כח - יום 2

השכמה בשעה 7:00 לכולם או לפחות למי שעדיין לא התעורר אחרי לילה נהדר. אורן כבר ארוז ומכין לכולנו שקשוקה של החיים והחבורה כולה מתקתקת את הבוקר ולפני 8:00 כולם כבר בתדריך הבוקר מול מפות פתוחות. העדכונים לגבי מזג האוויר לא בדיוק מפרגנים למסלול שתיכננתי אבל אני מחליט שקודם כל נצא דרומה ונחצה את הבקעה וכשנגיע ניקח החלטה.

כעבור כ-50 ק"מ, בין הישובים משואה ושלומציון, ירדנו מכביש 90 ימינה, שם פגשנו את שלום ושתי בנותיו עם הלנדקרוזר שלהם, שלא יכלו להצטרף למסע כולו ובכל זאת התעקשו לבלות איתנו יום אחד לפחות. המשכנו בכביש מפותל שטיפס מהר וגבוה כשבסופו חניון קטן. ממנו שביל הליכה המוביל למצוק של המוסטרה וממנו נשקפת תצפית "המאה". מהמצוק תצפית מרהיבה למזרח השומרון ולבקעת הירדן, בית שאן מצפון וים המלח מדרום. המצוק מהווה סמן גיאולוגי חשוב ודרכו ניתן להבחין שקרן הסרטבא הינה גוש מורם (הורסט) וממנה התצפית הכי יפה בבקעת הירדן. אם תשאלו את מתיישבי המקום הם יספרו לכם שלמקום כוחות מיוחדים המחזקים אהבה, הקפה שאוהד הכין לנו היה הוכחה שהם יודעים על מה הם מדברים. אנחנו מצידנו החזרנו למצפה אהבה וניקינו אותו מכל פסולת.

בינתיים המידע שאספתי הן מהרט"ג והן מהמפות המטאורולוגיות הוא שהאזור כולו צפוי לגשמים ושטפונות ובאופן ספציפי נחל אוג בו תכננו לעבור, ואחריו מצוק ההעתקים שבעיניי הוא אחד המסלולים היפים ביותר בארץ. ההחלטה היא שלא לסכן את הקבוצה, גשם ושטפון באזור זה של צפון מדבר יהודה עלול להפוך את הקרקע כולה לעיסת בוץ חלקה וחמאתית עם חילוצים רבים שיבזבזו לנו המון זמן. ההחלטה היא לעלות על הכביש של בקעת הורקניה ולרדת שוב לשטח אל השביל הכחול שיוביל אותנו עד לתצפית המקסימה על מנזר מרסבא.

​​​​​​​דיר מרסבא, הנקרא על שם סָבָּס הקדוש (מר בערבית זה קדוש) הוא המנזר העתיק השני בגודלו במזרח התיכון אחרי סנטה קתרינה, שגם הוא שייך לכנסיה היוונית האורתודוכסית ושניהם לא נעזבו מאז בנייתם. המנזר הוקם בתחילת המאה החמישית לספירה ע"י סבאס הקדוש והוא יושב כיום מעל הגדה המערבית של נחל קדרון, מעל מי הביוב הגועשים והשוצפים.

חזרנו עם אותו השביל לכביש ולפני בסיס הצנחנים בנבי מוסא ירדנו מזרחה וטיפסנו לג'בל חרמון ולתצפית היפהפיה שלו על צפון ים המלח, מקום נהדר לארוחת צהריים.

​​​​​​​היום עובר כשלפרקים הגשם בא לבקר אותנו בעוצמות שונות. הטמפרטורה יורדת במהירות והשמיים אפורים באופן דרמטי. אני מציע לקבוצה את תוכנית ב' שבאה לתת מענה למזג אוויר שכזה, חיפוש מבנה נטוש מבין כמה וכמה הפזורים תחתינו בצפון ים המלח כדי שנוכל להעביר את הלילה יבשים. אנחנו מגיעים לצומת הלידו ופונים שמאלה, כעבור כמה עשרות מטרים עומד מבנה נטוש שבעבר שימש כמסעדה יפה שנבנתה בתקופה הירדנית. בשנת 67 חטפה פגז וננטשה וחזרה לתפקוד ב-70 ועד תחילת 1983. סיפור המסעדה עצוב, יש שמספרים שבילדותם היו באים למסעדה וטובלים במי ים המלח שהיו בגובה הבריכה במרכז המסעדה. גולת הכותרת שבה הוא העתק מדהים ומפורט של מפה צלבנית של הארץ, המצויר על הקיר של המסעדה עם תוספות של מספר יישובים שהיו קיימים בעת ציור המפה. איתן והמשפחה החליטו שהם נוסעים להעביר את הלילה בבית, סימונט ואורנה לקחו את אותה החלטה ומחר הם יפגשו אותנו כאן לתדריך הבוקר. שאר החבורה התחילה בפריקת הציוד, נצמדנו לקירות המבנה, פרסנו אוהלים, תאורה וקדימה לבישולים. המבנה המקסים והמיוחד היה טוב אלינו ובעיקר עשה את העבודה והגן עלינו מפני לילה גשום וקר מאוד.

מסע חוצה ישראל לרכבים ללא הילוך כח - יום 3

​​​​​​​קמנו לבוקר קריר ואפור אבל בעיקר יבש. ארזנו את כל הציוד ונאספנו בחניון של תחנת הדלק בצומת הלידו כדי לפגוש את שני הרכבים שחזרו מהבית וכמו אלופים הגיעו בזמן לתדריך הבוקר. בתחנה שירותים מסודרים, קפה נהדר ממכונת קפה ומאפים טריים, פתיחה נהדרת ליום שמצפה לנו.

​​​​​​​אנחנו עולים שוב על כביש 90 ויורדים דרומה כ-20 ק"מ עד למעבר מצפה שלם ופונים ימינה ומערבה (ולמעלה..) עד למצוקי דרגות, שם חניון הלילה בו היינו אמורים להעביר את הלילה האחרון במידה והיינו ממשיכים אתמול במסלול המקורי שלנו. אנחנו ממשיכים עם הסמ"ש הירוק וכעבור פחות מחמישה ק"מ מגיעים למעבר נחל תקוע שדורש מידה של תשומת לב ובעזרת הכוונה קרקעית כולם עוברים בקלילות עם הרבה תמונות פוטוגניות.

​​​​​​​אי אפשר שלא להתפעל במהלך הדרך מאיך שהמדבר נראה בעקבות הגשמים החזקים שירדו כאן עד לפני כמה שעות. זה נראה לא אמיתי אבל שבילי המדבר הצהוב שבדרך כלל מעלים ענני פודרה, עמוסים עכשיו בשלוליות ואין אבק, בכלל. התפאורה היא של קרקע צהובה ושמיים אפורים וסמיכים שנראה כאילו אפשר לגעת בהם. טיפסנו לראש חצצון שבו יש נקודת תצפית על ים המלח מהטובות שיש כאן באזור ועל מפל חצצון מהנקודה הכי טובה שיש. המפל רטוב על כל חלקיו וכל הבריכות שלו מלאות במים. מקום עוצמתי שכזה דורש הפסקת קפה שנמרוד האלוף מכין לנו בפעם המי יודע כמה ובזמן שכולנו מחבקים את הכוסות החמות ובולסים עוגיות, הוא מלהטט מעלינו עם הרחפן המדליק שלו ומידי פעם מהנדס אותנו כדי שהצילום יצא כמו שהוא רוצה.

​​​​​​​עצירה קצרה ברוג'ום א-נקה ששימשה כנקודת תצפית ובסיס של המשטרה הירדנית משנות ה-50 ועד למלחמת ששת הימים. הנוף מרהיב ביופיו אבל אנחנו נמלטים מהרוח ההיסטרית שבפסגת ההר אל בין קירות המבנה ועוצרים לארוחת צהריים קלה.

​​​​​​​אנחנו מגבירים קצת את הקצב בנסיעה עמוק בתוך המדבר כשרוב השבילים רחבים וכבושים. במצפה מדרג בתחנת אום דרג' יש מבנה חד קומתי ששימש את משטרת הגבולות הירדנית, אחת משש תחנות משמר הגבול הדרום מזרחי של יהודה בתקופה הירדנית, שהשתמשו בגמלים על מנת לפטרל בין תחנה לתחנה. הגענו כמתוכנן בזמן שקיעה והנוף אשכרה עוצר נשימה, אז ערכות הקפה והתה נפתחו בזו אחר זו, עוגות ועוגיות מכל כיוון וכמובן שהרחפן של נמרוד נכנס שוב לפעולה.

עוד קצת על שבילים כבושים ואנחנו מתחברים לכביש דרך ח'שם אל-כרם והישובים כרמל ומעון וממשיכים לערד ולתחנת ההצטיידות הגדולה היחידה במסע. החבר'ה מתפזרים וחוזרים תוך שעה עם עגלות עמוסות לאחר תדלוק ומילוי ג'ריקנים. צמד הנסיכות שלנו, סימונט ואורנה מחליטות להמנע שוב מהלינה בשטח ולוקחות חדר במלון בערד, איתן אוהב את הרעיון ולוקח חדר גם הוא. אני נותן להם את ערכת מכשירי הקשר לטעינה טובה במלון, נפרדים מהם וחוזרים לכביש, עוברים את ערד ויורדים עם כביש 31 לכיוון ים המלח. אחרי כ-7 ק"מ אנחנו נכנסים לשביל שלוקח אותנו לחניון הלילה בנחל מורג. חושך וקר והחבר'ה ממהרים להקים אוהלים. אוהד שולף את החכה עם תאורת הלד, משחק עם השלט רחוק ומגביר את העוצמה עד שהמאהל כולו מואר. שלפנו גזעים למדורה כדי לתת פייט לקור העז, מרקים מתבשלים על הגזיות, סטייקים קבבים ונקניקיות מרגז נצלים על הגרילרים ותחושת הסיפוק על עוד יום שנגמר נהדר אופפת את כולנו. המרקים מתחלפים בקפה ותה, הבשרים בעוגות ועוגיות, ואת כולנו מעניין רק דבר אחד - מתי הרוח תעצור ותנוח לרגע. זה לא קרה אבל בנינו את המאהל בצורת חצי מעגל, כשהרכבים הגנו על האוהלים מהרוח החזקה ואיפשרו לכולנו לישון.

מסע חוצה ישראל לרכבים ללא הילוך כח - יום 4

קמנו לבוקר חדש, הרוחות שהטריפו אותנו במהלך כל הלילה נעלמו. העמסנו את כל הציוד לרכבים וטיפסנו חזרה לתחנת הדלק בערד.

​​​​​​​אספנו את החבר'ה שהעבירו את הלילה במלון ואת שירלי, אישתו של ליאור, שהצטרפה ליומיים האחרונים יחד עם בן הזקונים שלהם שהצטרף לשני אחיו הגדולים. עברנו על המסלול מול מפה פתוחה, הצגתי כמה אלטרנטיבות להמשך היום בהתאם למזג האוויר ומצב השטח, תדריך בטיחות, כללי נהיגה בשיירה ויצאנו לדרך לכיוון ים המלח לאורך נחל זוהר. הסיבוב לתחנת הדלק ביזבז לנו זמן ואני מחליט לוותר על עצירה באחת התצפיות של כביש 31 על ים המלח כדי להתקדם. דקה לאחר מכן אוהד מעדכן בקשר שמשהו אצלו בגיר לא בסדר ומבקש לעצור, אז נכנסנו לתצפית. בזמן שהחבורה מתפעלת מהנוף רותם ואוהד עושים כמה בדיקות, דקות יקרות חולפות להן, בסופן התקלה נעלמת ואנחנו מחליטים להמשיך. עוד כמה דקות ואוהד קורא שוב בקשר והפעם זה כבר נשמע פחות אופטימי. אנחנו פונים ימינה בצומת זוהר ומושכים קילומטר נוסף למטה לתחנת הדלק. מחשב הרכב של הצ'ירוקי המסוקס לא מאפשר להמשיך בנסיעה ואינו משלב להילוך (לאחר מכן הסתבר שאכן היתה תקלה בקולר של השמן) ואוהד ושתי בנותיו נאלצים לחכות לגרר ואנחנו נפרדים מהם בהפתעה גמורה ובאסה גדולה.

​​​​​​​חזרנו כמה מאות מטרים לאחור ופנינו שמאלה ודרומה לשביל כחול ולמסלול נחל פרצים וכעבור כשלושה ק"מ נוספים הגענו לפתחו של נחל סדום. מי שלא היה כאן שיסגור לעצמו את הפינה ויגיע מהר שכן מדובר במסלול קצר אבל מיוחד במינו, מפותל מאוד ומענג לנסיעה עם קירות לבנים גבוהים משני צידיו ושביל ש"מטפס" עליהם בכל עיקול. אם יש מקום שחייבים לשחרר רחפן לאוויר אז נחל סדום בהחלט מתאים להגדרה ונמרוד שוב מוציא ממנו תמונות משגעות.

​​​​​​​אנחנו חוצים דרומה את מישור עמיעז וממשיכים על הכביש כשפנינו למרפסת של נחל צין. המרפסת כבר אחרי השיטפון שעבר בה יום קודם וכרגע יש מים אבל שום דבר לא זורם. המקום מקסים אז התיישבנו להפסקה קלה לקפה וסנדוויצ'ים שהתקצרה עוד קצת כי הגשם שוב הגיע מבלי שעדכן מראש.

​​​​​​​יצאנו חזרה מהשביל המוביל למרפסת וחצינו את כביש 90 כדי להכנס מיד מעבר אליו לשביל השחור של נחל אביה. נחל אביה מפותל ויפה עם קירות גבוהים בצידיו. כעבור כ-5 ק"מ יש מפגש שבילים עם נחל אמציהו ואנחנו ממשיכים לזרום איתו דרומה בנסיעה נעימה ומהירה על שביל חצץ דק והתחושה דומה לנסיעה על מים. אפרופו מים, הגשם כל הזמן נוכח ברקע והשמיים קודרים, מאוד.

​​​​​​​יש הפוגה מהגשם ואנחנו מנצלים את ההזדמנות ועוצרים לארוחת צהריים. בינתיים אני מושך עידכונים לגבי מזג האוויר הסוער ומעדכן את הקבוצה על שינוי במסלול. אנחנו נוותר על נחל עשוש ונגיע לחניון הלילה אשלים דרך הכביש. מצד שני, זו חוויה מדהימה להיות באמצע המדבר בחורף גשום וקר, שינוי המסלול משחרר לנו את לחץ הזמנים ומאפשר לנו להנות מהפסקה ארוכה יותר באמצע נחל אמציהו.

​​​​​​​ההפסקה מסתיימת כשהגשם התחזק שוב ואנחנו ממשיכים בנסיעה מהירה ונעימה בנחל אמציהו עד למפגש מחודש עם כביש 90 ליד עיר אובות. איתן ומשפחתו מחליטים להפרד מאיתנו ופונים צפונה לביתם, אנחנו לעומתם פונים שמאלה לכיוון דרום. עצירה קצרה לתדלוק וחידוש מלאים בתחנת הדלק בצוקים וממשיכים עוד דרומה, ימינה בצומת מנוחה ושוב ימינה בצומת ציחור עד לחניון הלילה אשלים הצמוד לצוקי פארן. התמקמנו בזמן שקיעה ותאורת השמיים עדיין מעלינו, החניון מסודר, נקי וכמעט ריק. שוב ריחות בישולים עולים לנו בנחיריים וכמו בכל מסע חוצה ישראל, ארוחת הערב האחרונה בטיול משותפת לכל הקבוצה. כעבור כשעתיים שמעתי מישהו צועק מרחוק "קובי.. קובי..", זרקתי מבט לראש ההר והנה דרור שהגיע עם שיירת החוצה ישראל המקבילה לנו. יצאתי להוביל אותם לחניון המרוחק שלנו וכרגע החניון כבר מלא והומה. לילה טוב.

מסע חוצה ישראל לרכבים ללא הילוך כח - יום 5

​​​​​​​הבוקר האחרון שלנו בטיול ואנחנו מתארגנים במהירות וביעילות. ארוחת בוקר מצויינת קפה חזק לשעות הבוקר וכולם עומדים סביבי לתדריך. יש לנו היום מסלול יפהפה וארוך של למעלה מ-120 ק"מ ורובם בשטח. שיירת הבוטיק שלי יוצאת לדרך ומיד ביציאה מהחניון אנחנו נכנסים לנחל פארן על הסמ"ש האדום.

​​​​​​​בקושי 4 ק"מ על השביל והגענו לתחנה הראשונה שלנו, היא קניון עדה. הקניון חתור בסלע ותחילת המסלול בתוך הקניון עם עליה בסולם וחבל שנמצאים במקום. ההמשך בהליכה מתונה על קו הרכס עד לחזרה לשביל אבל מאחר ואנחנו ביומו האחרון של מסע חוצה ישראל ולא סתם בעוד טיול, למרות שיש מסלול הליכה מקסים שאורך 3 שעות, הזמן שהוקצב לביקור כולו הוא 20 דקות. יצאנו לסיבוב קצר, טיפסנו, הצטלמנו, הילדים היו בעננים וחזרנו לרכבים.

​​​​​​​השיירה יורדת עם הסמ"ש האדום דרומה לאורך שמורת הר הנגב. גם כאן השבילים מהירים מאוד ואנחנו לוחצים חזק על הגז עד למטוסי המטרה שזה סוג של בית קברות למטוסים ומדובר באטרקציה ייחודית ומיוחדת לילדים ולמבוגרים.

​​​​​​​אנחנו כבר עמוק בשמורת הנחלים הגדולים (ציחור, קטיפה, צניפים וגרזי) וממשיכים עם נחל קטיפה לבקעת צניפים ויורדים לנחל עצמו. הגב יבש וריק ממים אבל אנחנו כאן לטובת ארוחת צהריים מאוחרת ואחרונה בהחלט, כ-200 מטר לפני הגב. זה הזמן להוציא את כל מה שנשאר בצידניות וזה ממש לא מעט, אורן ואני הפלאנו בשקשוקה חריפה ומפנקת ובאופן כללי, כולנו אכלנו המון אוכל..

​​​​​​​עלינו חזרה לרכבים ודרך נחל צניפים המשכנו לשביל הארוך שיקח אותנו לכיוון דרום מזרח, עד למעלה עקוף ולאחריו כביש 12 ובקעת עובדה. ימינה לאורך הבסיס וכעבור מספר ק"מ שוב שמאלה מהכביש על סמ"ש שחור, חצינו את בקעת סיירים וטיפסנו לתצפית מהר ברך הצופה על בקעת תמנע כולה והנוף ממנה מרהיב ומהפנט.

​​​​​​​ירדנו חזרה מהר ברך בשבילים הכבושים שסביבו וקו המתח הגבוה סימן לנו פחות או יותר את כיוון היציאה לכביש. אנחנו על כביש 10 וזה מרגיש קצת חו"ל, בכל זאת, מתי יצא לכם לנסוע לאורך גבול מצרים?
שמורת מסיב אילת ממזרח לנו והנוף לאור השקיעה מקסים. אנחנו יורדים מהכביש ומטפסים לתצפית המרשימה בהר יואש ממנה ניתן לראות עמוק לתוך סיני ולמפרץ אילת וכשהראות ממש טובה ניתן לראות גם את הרי סעודיה. זוהי גם נקודת הסיום של המסע המדהים שלנו. כמה מילות סיכום ופרידה כולל טקס קבלת מדבקות חוצה ישראל עם אתר השטח הישראלי, צילום קבוצתי על רקע הנוף המיוחד שמאחור והרבה חיבוקים ונשיקות.

​​​​​​​באופן אישי, אני רוצה להודות לחבורת הבוטיק הנהדרת שהיתה לי הזכות והעונג, להוביל במסע היפהפה והעוצמתי הזה. המסלול היה ארוך וגמענו כמעט 800 ק"מ כשרובם הגדול בשטח, מזג האוויר היה מהמאתגרים שיכולנו לקבל, גשם מכל הסוגים, רוחות חזקות וטמפרטורות נמוכות ובכל זאת, היתה אווירה חמימה וחיובית שליוותה אותנו לכל אורך הדרך. אני כבר מחכה בקוצר רוח למסע חוצה ישראל הבא שיצא בחול המועד פסח בסוף מרץ 2021.
תודה לכולכם, תודה לצמד הנסיכות סימונט ואורנה שהיו הכח הנשי שבחבורה, תודה לאוהד ולבנות על הקפה, על התאורה ועל מצב הרוח הטוב, תודה לאיתן ומשפחתו על תחנת הכוח המאובזרת שלהם, תודה לשלום והבנות שהצטרפו אלינו ליום השני של המסע, תודה לרמי ולנמרוד והילדים על אינספור הפסקות קפה ותודה ענקית נוספת לנמרוד על צילומי הרחפן המרהיבים(!!!) תודה לליאור ושירלי ולכל שלושת הילדים המקסימים שלהם, תודה לרותם המכונאי האלוף ולרועי הקורע שהרביצו בנו סטייקים מהסרטים והיו הכוח המאסף שלי, ותודה אחרונה לאורן החבר שלי מהבית, שהתגלה כסמ"פ מצטיין.​​​​​​​

להתראות בטיולים הבאים,
שלכם,
קובי.