יומן מסע חוצה ישראל לנשים, פסח 2021

פרטים על חוצה ישראל נשים הבא

היום הראשון למסע

הבנות יורדות מהג'יפים עם המון התרגשות וחיבוקים של חברות וותיקות, יש מבניהן שזה כבר המסע השני או השלישי שלהן יחד וחברויות שנרקמו במסעות קודמים ממשיכות עמוק אל מחוץ לחוצה ישראל. אני מרכז את כולן ומתחילים בתדריך. מה צפוי היום, מה יהיו האתגרים לפנינו ומסיים בתדריך בטיחות וכללי הברזל שלנו כשיירה.

השירה יוצאת ממצפה דדו אל קרן נפתלי, דרך הנוף המופלא המשקיף על עמק החולה. את החרמון ורמת הגולן רואים ברקע למרות שהראות באותו בוקר לא מי יודע מה...

הפעם החלטתי לנסות מסלול חדש שמוביל אותי מאצבע הגליל דרך הצד המזרחי של הגליל העליון ודרך הגליל התחתון, מה שמוביל אותנו דרך הכבישים המרשימים לחורפש ולבית ג'ן הצפופה. ההתחלה נראית מבטיחה ואנחנו נכנסים לבית ג'ן, שם עקב טעות שלי באחת הפניות הקבוצה מתפצלת לשתיים, אבל כל עוד יש את שולה וחבורה שלמה של נשים שלא מתרגשות אין בעיה. מעביר לשולה בווטסאפ את הנ.צ. שלנו ותוך דקות ספורות היא מגיעה עם החצי השני של השיירה.
נכנסנו לשטח לכיוון הר הלל. אנחנו עוברים דרך היער הסבוך עם כמה מדרגות סלע, אורית קצת מפקששת אבל גלית ועירית נמצאות ממש לידה ומבצעות חילוץ מהיר.
המשכנו במסלול וכשאנחנו עוברים את גן האופניים, ציפור הנהגת של ''צוות ציפור'' יורדת מהרכב ומיד נמשכת פנימה. "גן האופניים" זאת פינת חמד שהקים אנואר, תושב המקום, עם גדר שעשויה ממאות אופניים ובפנים אפשר להתארח לסיור קצר ולשתות קפה במקום (שווה להגיע לראות).
המשכנו בשטח לכיוון הר שמאי ויצאנו באזור כפר מרר. התקדמנו לכיוון עילבון ונכנסנו לנחל ארבל, כאשר נוף הכנרת ומצוק ארבל נגלים אלינו ככל שהתקדמנו. המשכנו להתקדם בנחל ועברנו על שפ''צ (שיפוע צד) לאורך הנחל, שניה אחת של חוסר ריכוז משכה את זמירה ואילנית והג'יפ שלהן נעמד בפוזה מאתגרת כששני הגלגלים הימניים כבר בוואדי ושני הגלגלים הנוספים נוגעים לא נוגעים בקרקע... רגע מותח בהחלט אבל הבנות לא מגלות סימני לחץ, אז מייד התחלנו את עבודת החילוץ כשכל הבנות נרתמות לעגן את הרכב ולתת קונטרה דרך רצועות הגרירה במשיכה מההר. ביחד התגברנו על האתגר והמשכנו בתנועה דרומה.

כשהתחיל להחשיך החלטתי שנצא מהשטח לפני מעלה חיטים, דרך כפר זיתים. יצאנו לכיוון בית שאן ולאחר תדלוק הגענו לגשר הקנטרה. הקמנו אוהלים והצוותים החלו לעבוד על ארוחות הערב המדוגמות. חשבנו על ישיבה מסביב למדורה אבל כנראה שהיום הארוך והקשה הכריע אותנו... וכולנו שקענו באוהלים לשינה.

היום השני למסע

היום השני נפתח בכל הכוח עם התעמלות בוקר ע''י גילי שסחפה גם אותי. אחרי המתיחות ותדריך בטיחות, יצאנו לעבר בקעת הירדן.
היום החלטתי לעשות מסלול שעשיתי מעט מאוד פעמים בעבר, אבל לפי קצב ההתקדמות וגיבוש הקבוצה ידעתי שנוכל לצלוח את המסלול. נכנסנו קצת צפונית לברדלה ולשמורת נחל בזק עילי אל מעל ואדי אל ח'שנה, דרך בקעת בזק וחצית נחל מילחה. הבקעה הייתה מוכנה לקראתנו, הכל סביב ירוק והפריחה בשיא עוצמתה. המשכנו לכיוון מושב מכורה ומשם בנסיעה לשומרון לציר סכיני שמוט. נכנסים אל ציר אל פלך ומתחילים תנועה בתוך שמורת נחל מכוך, עוצרים בבור מים, קצת הסברים וממשיכים היישר למעלה מכוך שאותו צלחו הנשים בזריזות.

משם היישר אל הסכינים כאשר נוף ים המלח מלווה אותנו ככל שאנחנו מתקדמים עד הפניה לכיוון הקרנטל. יצאנו מהשמורה ליד מבואות יריחו, תדלקנו באלמוג ושם גם הצטרף החלק השמח והמרים של החבורה - הלו היא עירית וזוגתה למסע ים. החלטתי לשתף את הבנות בהתלבטות האם להיכנס לציר המוביל למצוקי דרגות, כשברור לנו שאנו נכנס אל תוך החושך. כינוס נהגות זריז הבהיר לי שהבנות לא מוותרות על שום חלק מהחוויה והשיירה התחילה לנוע לכיוון בקעת הורקניה כאשר ממש בכניסה, בגילוי לב אמיץ ונכון - גלית חששה שהיא לא מספיק עירנית למקטע האחרון ולכן צרפתי אליה לליווי את הג'יפ של בני ואורית. נכנסנו לכיוון מצוקי דרגות דרך מצוק העתקים כשהחבורה שומרת על סדר תנועה מופתי ומצב רוח בעננים ואני חושב בלב שלא יכולתי לבקש קבוצה טובה מזאת.

הגענו אל חניון הלילה שלנו במצוקי דרגות, הבנות הקימו אוהלים, הצוות התורן בישל ארוחה לכולן (ואיזו ארוחה!!) והפעם הן לא ויתרו על המדורה, השירים והריקודים, היה ערב שישי שמח במיוחד.

היום השלישי למסע

התחלנו תנועה בשעה 08:00 בבוקר, ללא איחורים כהרגלן. יצאנו לכיוון ערד, דרך מעבר תקועה והכי חשוב התעמלות בוקר ע''י המאמנת הרשמית של הקבוצה - גילי, על קצה ראש חצצון עם הנוף המטריף.

המשכנו תנועה לכיוון רוג'ום א נאקה ומצפה מדרג לתצפית קצרה ולקפיצה קצרה ליד חשם אל כרם אל ביר א שרקי והתמקמנו בבריכה המרכזית לארוחת צהריים. לצערנו, למרות שהמים היו עמוקים, לא הגענו אליהם כי הירידה היתה מורכבת ומסוכנת. סיימנו את ארוחת הצהריים ויצאנו לכיוון שמורת מעון עם השדות הירוקים. לאחר עצירה ליד בארות המים הצלולים המשכנו היישר לנחל צבים ונחל לטאות, מסלול שהתוואי שלו השתנה מאז שעשיתי אותו בפעם האחרונה והיינו צריכים לאלתר לא מעט מעברים תוך כדי תנועה, אבל עם החבורה הזאת לא באמת צריך להרחיב... אלופות!

יצאנו לכיוון ערד שם עשינו ''מלא מחדש'' ברגע שנפתחו החנויות ומשם ללילה היחידי במסע שבו יש לנו מקלחות ושירותים מסודרים בחאן הנוקדים. שוב ארוחת ערב מדוגמת ושינה חזקה...

אני מלמד את בני לעשות ווילי

היום הרביעי למסע

התחלנו את היום ביציאה לכיוון מצדה. מיד בכניסה לשטח, לכיוון נחל קנאים, התחיל להסתמן יום עם לא מעט בעיות טכניות כשהרכב של רונית מתחיל להראות לנו שהוא צמא לאוראה. מוודאים שאנחנו מבינים את הנורה שנדלקה ושאין סיכון לרכב וממשיכים בשמורת יהודה לכיוון נחל מור ונחל יעלים עד לנחל מורג. פונים דרומה לדרך רמבו כאשר ביציאה בני יורד עם רונית לתחנת הדלק זוהר לקניית אוראה, אנחנו ממשיכים עם הפנים לכיוון פרצים תחתון ועולים לכיוון מישור עמיעז עם נוף מרהיב שמתאים בול לארוחת הבוקר.
משם יצאנו לנסיעה מנהלתית ותדלוק בצוקים, כאשר הרכב של בני מתחיל להראות בעיה בטעינה של האלטרנטור, אז הוחלט שנמשיך לקטע הבא בלעדיו והוא ינסה למצוא פתרון באזור. נכנסנו אל נחל עשוש כשהג'יפ של חגית עם שותפתה אפרת סוגר את החבורה. לצערי אין לנו מספיק זמן לתת לבנות להתנסות במעלה עשוש הפעם ואנחנו ממשיכים לכיוון התיאטרון. עצרנו לארוחת הצהרים בשיטה הענקית של נחל זעף. שם, כשהבנות בהתארגנויות אוכל, נראה שבני לא ימשיך איתנו ואני צריך להיפגש איתו על מנת לקחת את הציוד של שותפתו למסע ימית. יצאנו זריז מהשטח בין פראן לצוקים ובליווי צמוד עד לתחנת הדלק בצוקים, שם בני יאלץ למצוא פתרונות לבד כאשר אנחנו ממשיכים בלעדיו. העמסתי את הציוד וחזרתי אל הבנות שהיו כבר מוכנות לתדריך, לפני המקטע הטכני הבא. הבעיות העיקריות שלנו הן להגיע ולהתחיל את מסעף תלם עשת כשיש לנו מספיק זמן לסיים את המעלה הטכני לפני החשיכה, אי אפשר להשאר שם בחושך בגלל שהשטח הינו שמורת טבע וגם בגלל המורכבות של נהיגה במקטע זה ללא אור. כן, גם הפעם הבנות עמדו בזה בהצלחה.

המשכנו לחניון הלילה באר אשלים, כשהצוות התורן של ארוחת הערב בלילה האחרון עמוק בתוך הבישולים. אני מקבל שיחה מבני: הכל סודר, אלטרנטור הוחלף ואני מגיע אליכם.

ארוחת ערב מדוגמת כיאה לערב האחרון שלנו יחד, יושבים מסביב למדורה כשבראש מחשבה שמחר היום האחרון אז אפשר להשתגע וגם לקום קצת יותר מאוחר...

היום החמישי למסע

אז לגבי הלקום קצת מאוחר... בשעה 05:30 מגיע בסערה רכב של רפאל ומודיע לי שצריך לפנות כאן עד 06:10 כי מתחיל תרגיל ואיך לא ראינו בצמתים את השילוט שלהם (בלילה)! אציין שגם התאורה בכניסה לחניון הלילה ליד בריכת המים לא עבדה. אמרתי לבחור שיהיה לו ולרפאל בהצלחה עם להעיר 30 נשים, אבל 06:10 לא יקרה.

על אף ההתראה הקצרה הבנות קמו ללא כל תלונה והתארגנו מהר, תוך כדי כך מודיע לי הבחור שבעצם אין בעיה ואנחנו יכולים להישאר לארוחת בוקר, בתנאי שנצא מהחניון מזרחה ודרומה. זה התלבש בול על התוכנית ועדיין החלטתי לא לגלות לבנות ולהמשיך להתארגן ליציאה, כי מה אכפת לי להרוויח כמה שעות בשטח ביום האחרון. התארגנו ליציאה כאשר שוב הבחור מגיע ואומר לי שיש עוד שינוי ושאנחנו לא יכולים לצאת מפה לפחות עוד שעה ואנחנו חייבים להישאר כי אי אפשר לצאת לכביש 40 בכלל... עשיתי כן יפה עם הראש ואמרתי לבנות להמשיך להתארגן ואנחנו יוצאים מזרחה חזרה דרך הפראן, וכך היה.

יצאנו מזרחה לפראן ופנינו דרומה לנחל צחור, בשל זה שהבחור מרפאל הסגיר את תוכנית התרגיל לכיוון מערב יכולנו לנצל את הידע שעמד לרשותי ולהיכנס לביקור קצר בארמון ושם קרה הנס... גילי הצליחה לייצר שקט מופתי של 30 בנות לטובת התעמלות הבוקר, קצת נשימות והרפיה ותרגילי צ'יקונג.
סיימנו לחזות ב''נס השקט'' והמשכנו דרומה לכיוון שמורת כסוי אל החולות ועוד לפני ששמתי לב הבנות כבר בראש הדיונה. המשכנו דרומה לכיוון באר מילחן ובאר מתק, כאשר אנו עוברים בנחל מתק ועוצרים בקירות המרשימים בהם ניתן לראות באופן ממשי את תהליך התגבשות אבן הקוורץ. המשכנו לתצפית האהובה עלי בהר ברך ומשם בדרך מלאת ההדורים עד לכביש 12, שלדעתי הירידה ממנו לכיוון אילת היא מהמרשימות שיש לנו בארץ.

הבנות הודיעו לי שהן עדיין לא מוכנות להיפרד ובטח לא לוותר על ארוחת צהרים משותפת ולכן בכניסה המערבית ביותר לנחל שלמה עצרנו לעוד ארוחה אחת משותפת.

המשכנו לרדת לכיוון אילת בנחל שלמה עד הסיום שלנו.

בנקודת הסיום חיכתה לי ולבנות הפתעה נעימה - הילה (מהחוצה הקודם) קפצה להגיד שלום היישר מיום ההולדת של בנה ולחגוג איתנו את סיום החוצה.

זה היה חוצה מאתגר, הן בגודל הקבוצה והן בתוואי השטח והבלתמי''ם, אבל לא יכולתי לעבור חוצה כזה עם קבוצה טובה מזאת.

אני רוצה להודות לכל המשתתפות, לבני פלדבאום הענק שתמיד שם לסגור בשבילי את החבורה ושבליווי שלו הקבוצה וגם אני מרגישים בטוחים יותר ונינוחים יותר. לאורית גררו שעזרה לי להקים קבוצה כזאת של בנות שרק גדלה משנה לשנה. לשולה שתמיד יודעת את מה שרובינו לא, ובכל בעיה יש לנו שולה לפתרון. לגילי על הבקרים מלאי הספורט וכמובן לאיקה ובטי שתרמו לנו לאורך כל המסע עם הידע האדיר שלהן.

נפלה בחיקי הזכות להיות חלק ולהוביל קבוצה שכזאת, תודה לכולן וניפגש במסע הבא...

פרטים על חוצה ישראל נשים הבא

לעוד מסעות והדרכות של אתר השטח:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן

פרטים על חוצה ישראל נשים הבא