סיכום טיול מועדון רקסטון לרמת הגולן - 8/5/21

כמו כל טיול לרמת הגולן, נפגשים היכן שהוא בעמק החולה או בחוף המזרחי של הכנרת.
מכך שחפצנו להקדיש את היום היפה שנפל בחלקנו לצפון הרמה, נפגשנו ליד גבעת "האם" הסמוכה לקיבוץ כפר סאלד, שם יוצא שביל הטיפוס לרמה בעקבות הלוחמים. מי ומתי נדע עוד מעט. בינתיים צריך להזכיר גם את התדריך, היכרות עם חבורה מקסימה, כולם נוהגים ברקסטון לדגמיו השונים, וכולם אוהבי ארץ ישראל.
כמה מילים על המסלול, תוואי השטח, מה נראה, איך ניסע, איפה נעצור ועוד סעיפים של תדריך משימה.
על סעיף הבטיחות בוודאי שלא פסחנו, וחיש קל אחרי בדיקת קשר השיירה על הדרך, מוכנה לזינוק.

מתחילים תנועה

גבעת "האם"

רגע לפני העליה לרמה, סטינו לפסק זמן קצר לעלות על גבעה קטנה שהיתה נקודת ציון וגובה למחלקת המדידות הבריטית עת עסקה במיפוי ארץ ישראל. מאז קרו הרבה דברים על אותם רגבים. בתחילה חפרו כוחות צה"ל הצעיר בונקר קדמי לנוכח המוצבים הסוריים שעומדים ומאיימים על ארצנו מלמעלה, והסורים גם כבשו את המקום בתחילת מלחמת העצמאות, ביולי של 1948. רק לקראת סוף המלחמה כבשו כוחות צה"ל את הגבעה וביצרו אותה כנגד הכוחות הסוריים שנשארו מאיימים מרום מושבם על רמת הגולן.
בשנת 1956, כחלק מהסכמי שביתת הנשק פינה צה"ל את המקום לטובת כוח או"ם שהתמקם במקום למטרותיו. מספר ימים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, תפסו כוחות פיקוד צפון את הגבעה והיא היתה לנקודת התחילה של קרב ההבקעה כנגד שרשרת המוצבים הסוריים שעל קו הרכס. הדרך העולה מהגבעה לעבר קו הרכס נפרצה ע"י כוחות ההנדסה הקרבית של פיקוד צפון, והיא שימשה את הציר המרכזי של ההתקפה. שם המקום הערבי היה גבעת אבו חנזיר (אב החזיר), ועדת השמות שהקים ראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון למלא את הוראתו לתת שמות עבריים לכל צעד ושעל בארץ שלו שם ערבי, קראה לגבעה על שם הנרייטה סאלד - אחת הנשים הפעילות והמובילות של הציונות, שניים ממפעליה היו הקמת הסתדרות נשות "הדסה" ועליית הנוער מגרמניה. וציון זכרה נקראה הנרייטה סאלד "אם עליית הנוער" והגבעה נקראה על שמה גבעת האם.

מסתם גבעה עם נ.ג. למקום מכובד במורשת הקרב ובתולדות הציונות

למרגלות גבעת "האם"

בעקבות לוחמי גולני לתל פאחר

הפרק הראשון במסלולנו היה טיפוס על ציר ההתקפה של חטיבת גולני לכיבוש המוצב הסורי בתל פאחר. הציר לא קשה לתנועה, מן הסתם ראה אלפי מטיילים שגלגלי רכבם הדקו את הקרקע הטרשית של רמת הגולן, ולאחר זמן נסיעה לא ארוך במיוחד נכנסה השיירה לאתר זכרון מטופח ויפה לזכר מורשת הקרב שגבה 34 קורבנות של מפקדים וחיילים על כיבוש תל פאחר במחלחמת ששת הימים.

אתר הנצחת הקרב על תל פאחר

על הזחל"מ

בונקרים ותעלות קשר סוריים

יעדנו הבא הוא הכפרים עין פית וזעורה

הכפרים עין פרת וזעורה הם שני כפרים שתושביהם העלווים שהזדהו עם השיעיים, ננטשו בעת שחטיבת הטנקים 8 עלתה לרמה בציר אוגף תל פאחר לריכוז מאמל בהמשך לכיבוש תל עזאזיאת ויתר המוצבים הסורים שלמרגלות החרמון.
הדרך עוברת בין חורבות בתים וחורשות, מתפתלת עד למבואות העיר מסעדה בפאתי יער אודם. ממרום הבתים העליונים של הכפר זעורה ניתן לראות את החרמון בכל הדרו ובהמשך לעבר יער אודם חולפים ליד תופעת טבע נדירה שנקראת "ג'ובה" שהיא מכתש עגול בקרקע שנוצר בקריסת החצי העליון של בועת גזים ענקית שהצטברו ללא לבה בין שכבות הסלע. התוצאה היא מכתשים עגולים להפליא בעומק כמעט זהה לקוטרם, שהיו הם מקום פורה לצמחיה ועצי תאנה רבים. ביקרנו במכתש כזה שקוטרו כ-70 מטר ועומקו כ-50 מטר שנקרא ג'ובה קטנה, ואת הג'ובה הגדולה, שגם בערבית נקראה ג'ובה.

הג'ובה הקטנה

אל כבירה, שקוטרה 300 מטר ועומקה כ-100 מטר. במקום גם פרסנו להפסקת קפה בצל העצים הרבים.

יוצאים מחורבות זעורה

הג'ובה הקטנה

ג'ובה אל כבירה

יעדנו הבא - אנדרטת עוז 77

בדרכנו לאנדרטת עוז 77 עברנו את יער אודם, הקפנו את הר אודם, ונסענו על דרך הפטרולים להר חרמונית. כברת דרך שבה התחלפו הנופים מאזורים בלתי מיושבים עם חורבות מהעבר לכרמים, מטעים וארץ מיושבת בתושביה הגאים של רמת הגולן. הדרך גם הקפיצה אותנו אל דפי ההסטוריה ל-6 באוקטובר 1973, עם תחילת המתקפה המתואת סורית מצרית במלחמת יום הכיפורים.
המקום - עמק הבכא. היום בוקרו של יום הכיפורים של שנת 1973. את הקו תפסו הטנקים של גדוד שריון 74, שכל אותו היום נלחמו בגבורה והדפו את ההתקפות הסוריות של חטיבת השריון 85. לקראת ערב לקחה חטיבה 7 - חטיבת השריון הסדירה של צה"ל את הפיקוד על הגזרה וגדוד 77, בפיקוד אביגדור קהלני, הגיע והתפרס על העמדות החולשות על העמק שלימים כונה עמק הבכא. ההתקפה הסורית השניה באה ונמשכה גם ב-7 וב-8 לאוקטובר, שוב ללא הצלחה לפרוץ את ההגנה תוך שנגרמו לה אבדות רבות, אך גם ללוחמי השריון של חטיבה 7 ובעיקר גדוד 77 היו נפגעים רבים. משנכשל גם נסיון התקפה זה, החליטו הסורים לרכז מאמץ עליון לפרוץ את הקו בגזרה הצפונית וריכזו כוח של 100 טנקי 62 מדיוויזיה 3, היא הכוח שידוע גם כמשמר הנשיאות, שהצטרפו ליתרת 70 הטנקים של חטיבה 85 הפגועה. ב-9 לאוקטובר עמדו מול המתקפה הסורית המרוכזת הזו, סה"כ 50 טנקי צנטוריון של חטיבה 7 ועוד טנקים בודדים של חטיבה 188 המותשת. הסורים הצליחו ליצור לחץ חזק וטנקי החוד שלהם הגיעו עד למספר של מטרים בודדים מעמדות הטנקים של קהלני. כוח סיוע בן 11 טנקים בפיקודו של יוסי בן חנן שהגיע ברגע האחרון מן האגף, סייע בשבירת המתקפה הסורית. ובשעות הצהרים של אותו יום החלה התקפת הנגד לניצול השבירה וכל העמדות השולטות על עמק הבכא נתפסו מחדש ע"י הטנקים של קהלני.

טנק סורי "נוגע" בטנק ישראלי - קרב מגע של שריון

עמק הבכא ופתחת קונייטרה

קו התילים בדרך לכפר רמתניא

המשך מסלולנו מאנדרטת עוז 77 היה לאורך קו התילים על שביל הפטרולים. התילים ברמת הגולן הם תופעת טבע שגם היא נובעת מהפעילות הוולקאנית שהתרחשה במעבה האדמה שמתחת לרמת הגולן. רבים מהר לאורך הקו היורד ממדרונות החרמון דרומה, לעבר שבר נחל הרוקד והסיבה היא לחץ עצום של לבה רותחת שחיפשה דרך להיפלט דרך קרום כדור הארץ לאטמוספירה אך לא הצליחה למצוא את הלוע דרכו להפלט. כתוצאה מהלחץ התרוממו שכבות הקרקע ויצרו גבעות רמוט דמויות חרוט שאין לוע בראשן ואילו הלבה מצאה דרך להפלט החוצה דרך דופן ההר ויצרה מעין בקע צידי החל מהר חרמונית ודרומה. עברנו דרך הר בנטל, הר אביטל, דרומה להר יוסיפון ולשיפון שם ביניהם מצאנו חורשה קטנה עם צל נחמד לפרוס שולחן לארוחת צהרים.

בדרך להר יוסיפון

הכפר רמתניה

לאחר ארוחת צהרים וחיסול מלאי פחיות השתיה והבורקסים, שמנו פעמינו לעבר הכפר רמתניה. כפר שעלה על הקרקע במאה הראשונה לספירה ע"י החשמונאים שכבשו את רמת הגולן. הרומאים שכבשו את הארץ כולה באותה העת הרסו את המקום ועל שבריו בנו הביזנטים ששלטו בארץ ישראל עד 4 יולי 1187, שם בקרב היודע בשם קרב חיטין, שהיה בקרני חיטין כ-5 ק"מ מהעיר טבריה, הביסו צבאות צלאח א-דין את הכוחות הצלבנים וכבשו בסופו של דבר את כל ארץ ישראל. גם כל מסעות הצלב שבאו לאחר מכן שיעודם כיבוש מחדש של ירושלים, לא צלחו בידי צבאות מלכי אירופה, וארץ ישראל נשארה תחת כיבוש המוסלמים ולאחריהם הממלוכים ולאחר מכן הטורקים, עד מלחמת העולם הראשונה עת כבשו צבאות הגנרל אלנבי את ארץ ישראל והפכו אותה לאחת מארצות המנדט הבריטי.
רמתניה בערבית "מרעה לגמלים" היה כאמור כפר ביזנטי ששרידים ארכאולוגיים מעידים על קיומו במאה השישית לספירה. בעת החדשה במאה התשע עשרה היה נסיון של יהודים ציונים מהעיר צפת לרכוש את אדמות המקום ולישבו אך הם נטשו אותו לאחר שנה בלבד וחזרו לצפת.

שרידי הכפר רמתניה

בין עתיקות

והסיום

לסיום יצאנו מהחורבות של רמתניה אל עבר חציית נחל יהודיה, והסתיים לו טיול יפה גדוש בהסטוריה ומורשת קרב, בין נחל חרמון לנחל יהודיה.
בדרך הביתה עוד המשכנו לראות מעל קו האופק את פסגותיו של הר החרמון.

ההר שרואים מכל מקום

ירוק ועוד ירוק

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן