סיכום טיול סובארו דרייב צפון רמת הגולן 31/7/21

סופ"ש של סובארו – רק יום קודם טיילנו בדרום הרמה עם לקוחות סובארו, ולמחרת עלינו לצפון הרמה עם קבוצת פורסטרים ו-XV למסלול שידעתי שיהיה מדהים וטוב, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה.

מספר הנרשמים הרב הכתיב שתי קבוצות, שהחלו את הטיול בנקודות שונות. הקבוצה שלי התחילה בחניון "מסעדת ברכת-רם" המפורסמת שבפאתים הצפון-מזרחיים של הכפר הדרוזי מסעדה, יש כאן מגרש חנייה ענקי שמתאים מאוד למפגשי קבוצות גדולות שמתחילות טיולים באיזור. כבר בבוקר אני שם לב שהיום יהיה טוב כי מזג האוויר הרבה יותר נעים ופחות חם מאשר במרכז. כולם הגיעו בזמן - וחיש קל ערכנו תדריך, חילקנו מכשירי קשר ויצאנו לדרך.

המסלול הזה מיועד לג'יפונים ומוגדר כ"קל" וחלק ממנו נע על כבישים. אבל "כבישים" ברמת הגולן יכולים להיות גם צרים, מהמורתיים ומלאי בורות – המסלול שלנו מתחיל על שפת ברכת רם המרהיבה והמסתורית, ומטפס בעלייה סלולה בבטון ואספלט אך תלולה ביותר (תלולה עד כדי כך שבחורף רק רכב 4X4 יכול לטפס בה). לסובארואים אין בעיה בשיפוע הזה ואנו מתפתלים בדרכים החקלאיות הסלולות שמדרום לברכת רם, בין הכרמים והמטעים המוריקים של תושבי מסעדה ובוקעתא לכיוון טיפוס לתצפית הראשונה להיום, מפסגת הר כרמים בגובה 1,159 מטרים, הצופה אל החרמון, מסעדה וברכת רם.

זו אחת התצפיות המרהיבות ביותר בישראל לטעמי, שפותחת את התיאבון לתצפיות הנוספות שיהיו לנו היום וגם תיאבון אמיתי, לארוחת בוקר, אותה אנו עורכים מעברו השני של כביש 98, בצל האלונים של יער אודם.

אחרי שהבטן התמלאה ונרגעה, ממשיכים להתפתל בכבישים הצרים והפתלתלים של תל אל-קצעה, בין כרמים, מטעי דובדבנים וצימרים קטנים ומקסימים בסגנון ומראה טוסקניים לחלוטין ועולים לפסגתו של הר אודם, "ראס אל-אחמר" בערבית, על שם צבעו האדמדם. גם כאן, תצפית היקפית מרהיבה מגובה של יותר מ-1,000 מטרים, צריך רק להיזהר מכל מיני בזנ"טים בולטים בשביל (רכב אחד מהקבוצה השנייה עלה על בזנ"ט ופינצ'ר צמיג) יש כאן גם מחצבת סקוריה (סוג של טוף וולקני) שהיא בעצם בור עצום ועמוק (להיזהר לא ליפול לתוכו בחושך) והמשך המסלול לוקח אותנו דרך יער אודם מצפון לקיבוץ אל-רום, בציר איטי עתיר אבנים ובולדרים אותו אנו חוצים בזהירות כדי לא לפנצ'ר צמיגים ולכסח פגושים.

אנו חוצים שוב את כביש 98 לתצפית הגבוהה הבאה מראש הר החרמונית בגובה 1,191 מטרים. כאן זהו כביש סלול, אבל צר ומשובש ומלא בורות שמצריכים זהירות – על החרמונית יש מעין "אוכף" שמחלק את הפסגה לשתיים – צפונית ודרומית, על כל אחת מהן מוצב צה"לי לא מאוייש, בנוי ממשטחי בטון מזוותים. אנו בוחרים בתצפית מהפסגה הדרומית הצופה אל עמק הבכא וחוות הטורבינות החדשה, אנדרטת עוז 77 (בהם נבקר עוד מעט) ורכס הבוסטר, וכמובן אל תוך סוריה לעבר העיירות חאן-ארנבה וג'ובתא אל-חאשב, קוניטרה החדשה, תל אל-חארה ומאגרי המים הגדולים של הרמה הסורית. מכאן קל גם לדמיין ולהסביר את תמונת קרבות הגבורה על עמק הבכא שניהלו כאן לוחמי חטיבות 7 ו-188 במלחמת יום הכיפורים.

הירידה מהחרמונית דרך ברכת אל-שוע ופאתי בוקעתא, מובילה אותנו לכביש המקיף את תחתית מדרונות החרמונית מצפון ומזרח, לעצירה באנדרטת "עוז 77", לזכר לוחמי גדוד 77 של חטיבת השריון 7, שנפלו כאן במלחמת יום הכיפורים במהלך קרבות הבלימה הקשים. האתר מטופח מאוד, כל עץ כאן ניטע לזכרו של אחד הלוחמים, ומתחתיו לוחית מתכת עם שמו של הלוחם. יש כאן אמפיתיאטרון קטן, מסבירן בלחיצת כפתור ושני טנקים – "שוט-קל" ישראלי מהסוג שנלחם כאן במלחמת יום הכיפורים והוצב כאן לזיכרון, ו-62T סורי שניצב בנקודה אליה הצליח להגיע ונפגע בקרב וניתן לראות את הפגיעות שספג ושהשמידו אותו.

אנו ממשיכים בדרכנו לכיוון רכס הבוסטר (המורכב משתי פסגות – תל אל-מחפ'י עליו בסיס צבאי נטוש ודהרת-איברהים, הרכס נקרא כך על שם "בוסטר" – משאבת הגברה לשאיבת מים להשקיית שדות שהיה כאן בימי השלטון הסורי ברמת הגולן) לביקור בבניין מפקדת הכוחות הסוריים ברמת הגולן שנבנה עבור צבא סוריה ע"י הסובייטים בשנים 1960-1962. המבנה הוא חלק מ"שביל אלי כהן" ברמת הגולן, המורכב מנקודות ציון בהן ביקר ועבר סוכן המוסד אלי כהן הי"ד במהלך תקופת פעילותו בסוריה. הבניין אמנם נטוש והרוס בחלקו, אבל ניתן לבקר בו, להלך במסדרונות ולבקר בחדר הנצחה שבימי הסורים היה משרד המודיעין, ובו קיבל אלי כהן אישור חתום לצורך אחת מנסיעותיו ברמת הגולן. אפשר גם לעלות לגג המבנה לתצפית לכיוון העיר קוניטרה הנטושה.

את הפסקת הצהרים ערכנו ב"מצפה רונן" המשקיף על קוניטרה ועל מחנה "זיוונית" של האו"ם, ולאחר מכן אנו מדלגים לרחבת החנייה של עין מוקש. מכאן הליכה קצרה של כעשר דקות מביאה אותנו לבריכה של עין מוקש – בריכה בנויה עגולה בקוטר של כ-10 מטרים ובעומק של כ-7 מטרים (!) עם מדרגות שיורדות למים. הבריכה היא מאגר מים של הכפר הצ'רקסי עין-זיוואני שהתקיים כאן עד מלחמת ששת הימים ואז ננטש ונהרס. סביב המעיין והבריכה הונחו שדות מוקשים לרוב ומטיילים נועזים הגיעו אליה בדרך-לא-דרך תוך סיכון חייהם, וניתן למקום השם "עין מוקש" על שם השטח הממוקש שמסביבו. עד שב-1986 פינה חיל ההנדסה חלק מהמוקשים ואיפשר סלילת שביל להולכי רגל עד אליה. הרחצה כאן מרעננת ומומלצת – אך בשל עומק הבריכה, היא מיועדת ליודעי שחייה בלבד!

הטיפוס הבא הוא לתל-ע'סניה, או הר בני-רסן, עם חוות טורבינות הרוח הראשונה בישראל, גם מכאן תצפית לכיוון סוריה, אבל הזמן דוחק ואת הפינאלה ליום המהנה הזה אנו עורכים בבריכת אורחה (ג'וחאדר) הנמצאת סמוך לכביש 98 מעט יותר דרומה.

היה לנו יום מצוין, באמת. צפון הרמה תמיד נעים יותר בקיץ מאשר כל מקום אחר בישראל. נופים מטורפים, טמפרטורות נוחות, התרעננות במים קרירים, והכל בלי לפנצ'ר צמיגים ולאתגר את שלמות המכוניות... זהו אחד המסלולים האהובים עלי במיוחד שנחזור עליו עוד כמה וכמה פעמים בקיץ הזה ובוודאי בחורף – כאשר הכל מכוסה בשלג והאווירה קסומה ביותר!
תודה גדולה לכל הקבוצה על האווירה הטובה והיום הכייפי – נתראה בטיולים הבאים!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן