סיכום מסע אתגרי סובב ערבה ונגב בן ארבעה ימים 1-4/12/21

מגוון רחב של ג'יפים, ג'יפאיות וג'יפאים עומדים לתדריך המסע ומוכנים לצאת לדרך. לשמחתי מלווים את המסע הזה 2 חברים - ד''ר פיני סגל ושי גור, בוגרי קורס ההדנ''מ שלנו שעדי צפתי ואנוכי מעבירים (הדנ''מ = הדרכת נהיגה מתקדמת).

היום הראשון:

התחלנו מצפון לבקעת נעצוץ לכיוון נחל חיון ו''מעלות האקדחים''. אנחנו מתקדמים בצירים שאני שמח לבדוק בפעם הראשונה ולנווט לכיוון כללי ותוך כדי לבדוק דרכים שקורצות לי. מתחילים בטיפוס קצר במעלה דגן ומשם למעלה הפיתון כאשר בסוף המעלה יש לדיסקו 3 שאיתנו פנצ'ר. החבר'ה מתפעלים את הגלגל בצורה זריזה אבל לצערנו, הלך הצמיג. לשמחתי, יוסי בעל הרכב, מספיק מנוסה בכדי לדעת שכשאתה מגיע עם ג'יפ שאין דומה לו בשיירה, רצוי להביא 2 גלגלי ספייר, כך שלא הייתה בעיה להמשיך איתנו לתוך עומק השטח.

המשכנו לכיוון קמר צניפים וירדנו את מעלה צחור. כאשר אנחנו נכנסים לתוך הנחל (צחור) אנו נתקלים ב''גדודים'' של צבאים משוטטים לעיתם ומתענגים על מה שיש למדבר להציע ולהראות. המשכנו לשמורת הנחלים הגדולים ומשם לשמורת עשוש. עוברים מסלול יפיפה ופתלתל דרך רכס מנוחה ועמק הדממה וממשיכים צפונה לכיוון מעבר תלם עשת.

השיירה נעה בצורה מהירה ונראה שזו חבורה מנוסה ואפשר למשוך קדימה.

את היום הראשון במסעות אני מנצל בעיקר בכדי להכיר את הנהגים בשיירה שלי בכדי לאמוד את ההתמודדות שלנו עם המכשולים אשר יקראו בדרכינו בימים שאחרי.

הגענו למעלה עשוש, המון ג'יפים עולים את המעלה הזה אבל אחד הדברים המאתגרים הוא גם לעשות אותו בירידה מבוקרת כאשר המבט שלנו היישר אל תוך המעלה. אני מכווין את החבר'ה, כל אחד ואחת בתורם, והכל עובר חלק, ללא תקלות ובהנאה גדולה, ומה שלא פחות חשוב גם השמים הסתדרו לנו בול לצילומים.

הספקנו למרות הקלומטרז' הרב (110 ק''מ בחורף) לצאת באור יום מהשמורות שהיו בדרכינו ופנינו לתדלוק זריז בצוקים. משם, כמה דקות על הכביש והגענו לחניון הלילה שלנו בנחל עומר.

שם אירגנו ילדי משפחת גרינפלד הדלקת נרות לחנוכה ולמרות שהרוחות כיבו את הנרות, השמחה בלב נשארה דולקת.

התמודדות קטנה עם איזה פנצ'רון בפג'רו של ''הגרינפלדים'' ואנחנו יושבים אחרי ארוחה טובה מסביב למדורה לסיפורי או בדיחות אלף לילה ולילה.

היום השני:

תדריך נהגים בשעה קצת נוחה יותר מהקיץ, בכל זאת צריך לתת לשמש לצאת ולהתחיל לחמם אותנו מהלילה הקריר. החבר'ה מוכנים ואנחנו יוצאים לדרך.

בתחילה מערבה בנחל קצרה. עולים את המעלות, המדרגות והמכשולים והחבר'ה עוברים יפה מאוד עם הכוונות מינימליות. הגענו למדרגת נקרות והתחלתי בנוהל די קבוע כשמירב גרינברג איתי. אני מטפס ושם את הרכב בצד, מכווין את מירב שנעמדת בצמוד להר בסוף המדרגה השנייה, מוכנה לחילוצים שיבואו.

הג'יפים מתחילים לטפס ואחד אחד עוברים בצורה יפה. אולי 2-3 רכבים זקוקים לעזרתה של מירב במדרגה השנייה.

תוך כדי מסתמנת לנו עוד בעיה טכנית בפג'רו של ''הגרינפלדים''. הרכב מסרב לנעול את הנעילה האחורית והטרקשן קצר מלהושיע. כמה ניסיונות, כמה בניות, נהיגה מצוינת של אליסף וגם הפג'רו עובר.

ממשיכים מיד למעלה דקלים ולי יש איזו סולחה קטנה לעשות עם איזו מדרגת סלע ששברה לי כמה חוליות לפני קצת יותר משנה. הסולחה הייתה מוצלחת ואפילו עשינו סלפי לסיום האווירה הרעה ביננו.

הייתה סולחה מרגשת ונרשמו גם קצת דמעות ולא רק ממני.

לקראת המעלה, אליסף מעדכן שנראה שהנעילה הסתדרה ומשם החבר'ה טיפסו בקלילות את המעלה והמשכנו ללא עיקובים מיותרים לכיוון מצד סהרונים שהיה עמוס במטיילים רגליים. הפסקת צהרים קצרה וממשיכים למעלה נוח שגם כאן לא נרשמו אירועים חריגים. לאחר יום ארוך ומלא אתגרים, אנחנו בנסיעה על מצוק הצינים מעל מכתש רמון היפיפה. נכנסים למצפה רמון לתדלוק אך עדיין, היום לא מסתיים...

בשל הכרות מוקדמת שלי עם כמה צירים פנימיים, נכנסנו עם הג'יפים לניווט לילה קליל לכיוון חוות ננה. יוצאים מהצד המערבי אל כביש המוביל אותנו לחניון הלילה הקר (קר מאוד) בבורות לוץ.

התארגנויות, מדורות ולפתע, מופיע עידן כץ שמלווה אותי כבר כמה שנים במסעות וחוצי ישראל הרבים שאני עושה ומצטרף לחבורה.

היום השלישי:

התעוררנו לבוקר קר בבורות לוץ אבל החבר'ה ממשיכים ולוחצים קדימה. כולם בשעה המדויקת בתדריך הנהגים ואנחנו יוצאים לדרך, מתחילים בנחל אילות המדהים עם האלות המרשימות.

ללא הפסקות אנחנו מתייצבים אל מול מעלה אזוב בכניסה להר חמרן. עושים הפסקה קצרה שבמהלכה אני מבחין בכתם שמן לא יפה על הגלגל האחורי ימני של הלאנדקרוזר של פיני. במבט קצת יותר מעמיק אנחנו מבינים שטמבון ברזל חדש יש אבל ברקסים אין. רמת תחזוקה נמוכה גורמת לנו לבטל את הברקס האחורי ולסתום את היציאה של שמן הברקס. שי מיד ניגש לעבודה ומכין את הרכב לנסיעה החוצה מהשטח. הוחלט שעידן, שהגיע לשמחתי בלילה, ימשיך איתי לעזרה ופיני, שי, מיקה והמפקד דן דן יוצאים מהשטח ונותנים דו''ח מצב לפני שהם עולים על הכביש.

התיקונים גבו לנו זמן יקר ואנחנו לא רוצים לרדת מההר בחשיכה מה שגרם לי לקבל החלטה: ניקח את המעקף של מעלה אזוב ושלושת המדרגות המאתגרות שלו, לא נורא כי אני יודע שמחכים לנו לא מעט אתגרים בדרך.

מטפסים ומטפסים ומגיעים לירידה המפורסמת ל''אמבטיית חמרן''. אני כבר סיימתי את המעלה והג'יפים יורדים במיומנות לאט לאט. אני תופס מקום להכוונה כאשר עידן ממתין בראש המעלה להכוונה של סיום המעלה וליציאה ממנו. החבר'ה שיחקו אותה ואנחנו ממשיכים לקטע הפחות אהוב עלי במסלול, המעלה והשפ''צ הידוע לכיוון מעלה חמרן הצפוני, מיד אחרי הקטע המאתגר של האמבטיה.

אני מטפס ויורד להכווין את עידן שיתפוס מקום להכוונה בחלק התחתון של המעלה, ואני נשאר להכווין את המקטע של השפ''צ. החברה בנהיגה מדויקת, אפילו אין הרמות גלגל (אולי אחת או שתיים) - מתוך שיירה כזאת, פשוט כבוד לנהגות והנהגים שלנו.

יורדים את ההר, עדיין באור יום, וממשיכים בדהרה לכיוון צומת ניצנה ומשם על הכביש. בגלל הנהיגה בכביש המישורי אחרי יום כזה, יש אומרים שזה היה האתגר האמיתי. מגיעים עד מצודת רמת בוקר ואז נכנסים לעוד ניווט לילה של כמה ק''מ עד לחניון הלילה שלנו, למרגלות הר חלוקים.

החבר'ה שוב מתחילים בחגיגות האוכל והמדורה דולקת, בכל זאת הלילה האחרון שלנו.

היום הרביעי:

התעוררנו לבוקר חמים (יחסית לבורות לוץ) ועל פי הדיבור בערב, החלטתי להוריד קצת את הרגל מהגז ולעבור למסלול קליל יותר (ביחס לימים שעברנו) ולצאת לכיוון נחל צין. החבר'ה כבר מאוד משופשפים והנחל היפיפה הזה בעיקר תרגל את החבר'ה כי האתגרים בנחל באמת כבר קטנים עליהם. היום זרם עם יותר עצירות וצילומים וכמובן בנחת בין אתגרים קטנים שהמסלול יודע לספק לנו. המשכנו עם הג'יפים לכיוון מרפסת צין ונחל חצרה, שם גם סיימנו את היום שלנו.

נפרדנו איש איש לדרכו אך לא לפני ששברתי שיא בהריסת שלושה צינורות של קומפרסורים תוך כדי ניפוח אויר בסופה שלי.

מודה לכל המשתתפים, היה באמת תענוג גדול. תודה על שיתופי התמונות ונפגש באתגר הבא, אתגר קשוח לא פחות ואף יותר - חוצה ישראל אתגרי חורף בפברואר (ינואר בתפוסה מלאה)

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן