יומן מסע חוצה נגב אתגרי - אל עומק המדבר, פסח 2022

הקו המנחה אותי בבחירת מסלול הוא פשוט - מה שעושה לי את זה. יש סיכוי טוב שירגש גם את חובבי הטיולים והנהיגה שבאים איתי לטיול...

ולכן בחרתי בפסח 2022 לחצות את הנגב בנופי בראשית, בצירים מעט פחות מטוילים, כאלה שמזמנים לנהג ולרכב אתגרים על מנת להגיע אליהם. מסע של כ-250 ק"מ שטח נטו!

למסע התקבצו 14 כלי רכב, משפחות וזוגות, חלקם מטיילים ותיקים איתנו באתר השטח וחלקם מצטרפים חדשים למשפחה.

היום הראשון למסע ג'יפים חוצה נגב אתגרי

את המסע התחלנו במצפה גבולות ממש בעוטף עזה. תדריך ראשוני, היכרות מהירה, הסבר על מסלול היום ו.. ישר אל תוך החולות ומרחבי הנגב המערבי.

תחנה ראשונה - הדיונה הגדולה בצפון שמורת חולות עגור. מצאנו את הדיונה ריקה מאדם ומוכנה, חלקה ומזמינה לטיפוס. הזדמנות נהדרת למלא את נעלי הילדים (והבגדים והשיער....) בחול נקי וגם הזדמנות טובה לעצירה לארוחת בוקר.

בתום ההפסקה שנוצלה גם לשיחה ודגשים בנושא נהיגת חול, עולים על הציר החולי בכיוון דרום-מזרחה ונהנים מנסיעה על גבי הדיונות ועל הדרך מחדדים את כישורי הנהיגה. ביום הראשון בד"כ גם לומדים מה קשור כמו שצריך על ובתוך הרכב ומשפרים. כמו שלמדו נוסעי הגרנד ויטארה הכחולה והישנה שבהמשך זכתה לתואר מועדון החמש...

בהמשך הציר אנו שוברים צפון-מזרחה דרך שטחי האימונים של צאלים, לכיוון העיר הנבטית "רחובות בנגב", תוך כדי טיפוס לגבעות המאפשרות תצפית מרהיבה ל-360 מעלות. מעל האתר אני מסב את תשומת לב החבורה אל גודלו של האתר הנטוע בלב השממה.

רחובות בנגב שמוזכרת כבר בספר בראשית ושרידיה מרשימים מאוד, במיוחד שרידי הכנסייה הביזנטית (אחת משמונה) שמעידה על גודלו וחשיבותו של הישוב שבשיאו אכלס מעל 10,000 תושבים.

משם אל העץ הבודד בנחל שונרא שאירח אותנו לארוחת צהריים.

הזדמנות מצוינת לשוחח ולהכיר את החברים למסע. אני מתרשם כי מדובר בחבורה מקסימה ומגוונת, ההתרשמות שלי תקבל משנה תוקף ביומיים הבאים.

אוספים את עצמנו אל כלי הרכב ויוצאים דרומה - אל נחל לבן הייחודי והיפה. נוסעים בתוכו עד לכביש 211 בואכה עזוז וניצנה.

תוך כדי תנועה אני עוצר ומביט לאחר, השיירה נראית נהדר. הקצב על פי התוכנית והנהגים בהחלט מראים התמדה ונחישות כפי שתנועה בציר חולי מחייבת.

חוצים את הכביש ואי אפשר שלא להתרשם מטיול האופנועים הגדול שנוסע צפונה עליו, עם מאות רוכבים שנעים בסדר מופתי ומעורר כבוד, שאפו!

חצינו את הכביש חזרה לנחל לבן ומיד דרומה ומזרחה להר רביד. הנוף משתנה באחת והופך מחולי לטרשי בסגנון נגב. הגבהות הופכות להרים והנחלים לערוצים.

צפונית להר רות פונים צפונה לכיוון חורבות שבטה, שם בחורשה נתמקם ללילה ראשון.

מוציאים את המנגלים, המדורה נדלקת והבשר נצלה וכאשר מרימים את העיניים מעלה מפת הכוכבים ברורה כמו שרק לילה מדברי יודע להציג.

קרירות הלילה לא מפריעה להירדם. תם לו היום הראשון בתחושה של עונג וציפייה למחר.

היום השני למסע ג'יפים חוצה נגב אתגרי

קצת קשה להתעורר ולצאת מהשק"ש אבל רעש הרחפן של רגב וריח הקפה שהוא כבר הכין לא מותירים ברירה.

ארוחה קלה, התארגנות על הציוד והרכבים והשיירה פונה אחר כבוד (ויש הרבה כבוד!) מזרחה. על ציר דרורים, לכיוון רמת ציפורים. היום כבר אפשר להתחיל להבין מדוע הטיול מוגדר כאתגרי . הנסיעה על הסכין דרומית לנחל דרורים מרהיבה.

וכבר בסופה כאשר מתחילים לרדת אל מפל דרורים יש צורך בהכוונה בין המדרגות. זוג אופנוענים שאנו פוגשים במורד נזקק לעזרתנו, כאשר אחד מהם מותש עד כלות כוחותיו עולה ונופל שוב ושוב. עוזרים לבחור להרים את האופנוע ודוחפים אותו מעלה.

בסרטון ניתן לראות את הזוג עובר את סוף השיירה בתום החילוץ.

בנקודה זו כבר אפשר להבין שמדובר בחבורה הרבה יותר קשוחה ממה שנראה . הזוג ברתנא מפגין כישורי נהיגת שטח אמיתיים וגורם לסוזוקי ויטארה שלהם להיראות כמו כל ג'יפ מסוקס עם נעילות. מה שלא עושה הטכנולוגיה עושה הנחישות והלמידה, וגם הכישרון.

ואם בטכנולוגיה עסקינן, בשיירה גם סובארו פורסטר ישן שהתחפש לרוביקון עם מיגון וצמיגי שטח מלא, שפיצה על העדר יכולות השטח של הדגם בנכונות לתת בגז (ובראש) ללא רחם היכן שנדרש. בתום הירידה הזהירה - עצירה לתצפית על מפל נחל דרורים היפה.

כמצופה מטיול אתגרי נשלפה הכננת והמתקשים דילגו את קטע ההצלבות במעלה שלאחר תצפית מפל דרורים. ובכל זמן מעניין לצפות בלנד רובר דיפנדר החדש נהוג בידי משפחת ויינרמן כהן נוסע את המעלה כאילו הוא ברחוב דיזנגוף.. אפילו לא מעלה אבק.

למי שלא ברור מהו מסע אתגרי אז הקטע הזה בא במקום! הציר ממשיך מזרחה בנוף נהדר, מדרגות סלע על הציר מידי פעם מחייבות מידה של זהירות והכוונה ותוך כדי שאני מכוון גוברת אצלי תחושת הביטחון שהטיול יהיה מוצלח. עזרה הדדית הקשבה ובעיקר חיוכים הופכים את הטיול והיום לעונג של ממש.

השיירה שנעה לאורך של כקילומטר נסגרת ע"י אלון רגב (יפורט בהמשך) בנונשלנט כדרכו...

יורדים מרמת ציפורים במעלה נצר אל בורות ציפורים להפסקת קפה נוספת. משם גלשנו אל כביש 40 בנוף המרהיב שעוטף אותנו ואי אפשר שלא להודות גם על מזלנו בכל הקשור למזג האוויר הנעים.

בהגיענו לכביש נכנסים לחצי שעת הצטיידות וגלידה בתחנת עבדת וחוזרים לשטח. הפעם מדרום מזרח לכביש 40.

אל הציר שלוקח אותנו אל מאגרות נחש צמא. הסיפור הרשמי מספר שהיה ניסיון לבנות מאגרי דלק על ציר הנפט אילת-אשקלון שלא צלח. אבל יש יותר תאוריות על יעודן האמיתי של מאגורות אלה מאבנים בציר הקשה שיורד אליהם כנראה. מאתר אחסנת אורניום ועד השד יודע מה... סיפור טוב תמיד נחמד בלב המדבר, באחת התצפיות המרהיבות על נחל צין. המרפסת שמול המאגורות היא מבחינתנו אתר מושלם לארוחת צהריים, אין מסעדה עם נוף שמתקרב לזה!

השלב הבא מעורר התרגשות בקרה החבר'ה - הירידה במעלה זיק אל נחל צין. להקת הנשרים שחגה מעל המעלה ממש כאילו ממתינה למשהו, והאמת היא שהמעלה קשה מאוד ומסוכן גם בעליה וגם בירידה. אני מתדרך את הנהגים על הדרך הנכונה לרדת מורד מורכב וארוך שכזה. באופן שכבר לא מפתיע אותי במחצית השנייה של היום השני, השיירה יורדת בדיוק כפי שתודרכו בבטיחות ובאלגנטיות עד לנקודת הסיום. כל רכב שמגיע זוכה למחיאות כפיים מאלו שכבר למטה, נהדר! והנשרים ימתינו למישהו אחר.

הנהיגה בנחל צין למי שאינו מורגל בנופי המדבר מיוחדת ומרהיבה, וגם למי שכן. הנחל האדיר והמצוקים הגבוהים הם תפאורה מושלמת בדרך לנחל זרחן ובקצה קצהו גב זרחן, נקודת חמד אמתית. מי הגב שמתאדים לאט ונשמרים קרים מאוד בשל היות הגב מוסתר תחת הסלע וחלון לו מלמעלה, מוצלים משך כל שעות היום. במקום מתקיים דיון לגבי טיב המים, עומר זילברמן בן ה-11 וחצי לא מוותר כרגיל וטובל ... וקופא.

הדרך אל נחל חווה ומגש מסילת הברזל עורכת כ-45 דקות ומביאה אותנו באור אחרון לנקודת הלינה שלנו ללילה השני.
קירות הנחל עוצרים את הרוח והשיירה חונה. מיומנים קצת יותר- ארוחות הערב המשגעות מתבשלות או נצלות והמדורה ליד האיסוזו הכחול הידוע בשמו "הנבלה" מזמנת לישיבה של כיף ענק. האנשים כבר מתחילים להכיר קצת יותר והאמת היא שלמרות גודל החבורה וגיוונה, אין שם אחד, ילד או מבוגר, שאי אפשר שלא לחבב. זכיתי.
בלילה השני העייפות עושה את שלה. נהיגה ארוכה ומאתגרת הדורשת ריכוז בכל רגע ורגע ידועה ככדור השינה היעיל ביותר. לילה מדהים ורק השיירה שלנו בשטח, אי אפשר לתאר את השקט.

היום השלישי למסע ג'יפים חוצה נגב אתגרי

בוקר כחול עולה על נחל חווה ואנו מסיימים במהירות התארגנות ליציאה.

היום האחרון צפוי להיות מאתגר יותר מהקודמים, אבל השיירה כבר חמה על ההגה והחבר'ה יותר חדים.

יוצאים דרומה אל נחל חגור שמציב כמה מדרגות ואתגרים שבהחלט מחייבים תשומת לב ומיומנות, ובכיף גדול עוברים את המכשולים בזה אחר זה. מידי פעם נשמע קולה של נועה מהלנד קרוזר של משפחת קובי בטון של מנכ"לית - שואלת שאלות טכניות ואחרות - ולעניין! יש עתיד במשפחת קובי, ללא ספק.

הדרך דרומה אל בקעת אבו טריפה מרהיבה ומיוחדת בצבעים העזים, לצלמים שבחבורה יש בהחלט מה לצלם. מהפרחים שמאוד נוגעים לליבה של מיכל נהרי ועד צל המצוקים. צילומיה מרהיבים ורגישים!

לקראת צהריים מגיעים לראש מעלה נוח. תצפית אל המכתש מצפון לדרום ויורדים בזהירות את המעלה שאין לזלזל בו .

למטה במכתש אפשר להגביר מהירות ולתת בגז עד עין סהרונים, משם אנחנו כבר בשליש האחרון אל נחל נקרות.

כבר מתחילתם מעבר סהרונים ומעלה דקלים באמת יפים, אבל אסור למצמץ בהם. בין שניהם, כאילו נחת מהשמיים ואני מופתע לגלות בעל טויוטה RAV שכנראה לא קרא את ספר הרכב... עומד בנקודה על הציר כאשר הרכב תקול וגלגל מפוצץ. לשמחתנו רגב שסוגר את השיירה נחלץ לעזרתו...

האתגר הבא, אודה כי הדיר שינה מעיניי - מדרגות הנקרות. שלוש המדרגות הגבוהות והצמודות למצוק ידעו כבר רכבים הפוכים ובסוף כל קיץ אפשר לראות את מערום החלקים ליד הסלע הגדול. ועל כל זה הנקודה היא צוואר בקבוק בכניסה או ביציאה אל הנקרות. החלטתי לתת למעט כלי הרכב שבאו מולנו, סך הכלל כעשרה פחות או יותר, לעלות ולפנות עבורנו את המדרגות למעבר שוודאי ייקח זמן רב מאוד.

ההמתנה עלתה לנו בזמן רב, מבלי להרגיש עברה לה שעה וחצי בה עשרה רכבים, כולם מאובזרים וחדשים עד קצה חשבון הבנק, טיפסו במדרגות. אבל גם לישיבה על הטריבונה בצל ולתת מחיאות כפיים למי שעבר זה כיף סך הכל .

בזמן הזה תכננתי את מעבר השיירה שלנו - 16 כלי רכב כולל רגב ואני. רגב כהרגלנו משירות המילואים, מכוון אותי לסוף המדרגות ושנינו, פלוס נתן היקר - דודו הצעיר, ברוחו של רגב. מתפרסים בנקודות הקשות ובאופן מושלם מורידים את השיירה ללא שריטה בפחות משעה, כולל כיווני אקסטרה וגרירה קטנה.

אני שוב מצדיע לכל אחת ואחד מהנהגים על ביצוע מושלם.

המשך הנחל, למרות קטעי הבולדרים פה ושם, סוחט קריאות התפעלות. אין ספק שכפי שאמר אחד המטיילים - הוא לא בטוח באיזה סרט הוא. עונג מקצה הטמבון ועד לאגזוז!

במפגש הנחלים נקרות-קצרה אנו עוברים לקצרה על דרך הבשמים. זמן ההמתנה בנקרות גובה את החשבונית ואנו יוצאים מהנחל אל הכביש באיחור מעט לאחר שהחשיך.

אבל! ואבל גדול! מראה השיירה המושלמת שלנו על רקע אור אחרון, ולא אגזים - מרגש אותי מאוד.

רמת הנהיגה של החברים שעלתה מיום ליום מרחיבה את ליבי, אין ספק שקילומטרז' גדול, מודרך ורציף תורמים יותר מכל דרך אחרת לשיפור מיומנות נהיגת השטח.

לא הרחק מחורבות העיר הנבטית מואה נמצאת נקודת הפרידה שלנו על כביש 90.

בדרך כלל במסעות מסוג זה לא כל מי שמתחיל גם מסיים, השיירה שלנו עומדת מהראשון ועד האחרון בהרכב מלא ואני מאושר.

משפ' סלומון, משפ' קובי של עמיר, רן קנדי ונכדו המקסימים, דודי שוקף והמשפחה בסובארו המטורף גל ויז, ויעקב זבדה, מאיה (מטבח נייד) וינרמן וגיא והוריו, הבנות המדהימות בשני כלי רכב, הזוג מקסים והמיוחד שיינה ואלון ברתנא, מיכל נהרי ובן זוגה היקר. אבישי סגל שהגיע ו"הרביץ" נסיעה מקיבוץ דפנה, איילה ובנו התותח(ן) סולודקי, אייל ויוני עם ויטארה אספנות גיבור ואחרונים חביבים במיוחד יוסי ברנס והבנים המתוקים!!, אשתי האהובה טלי ועומר ויהב זילברמן.

ופסקה לאלון רגב - האיש והאגדה, חבר אמת וארגז כלים אנושי, ידיי ברזל ולב מצמר גפן מתוק - כמו תמיד כשרגב לצידי אני רגוע.

תודה לכל אחת ואחד מכם (ואם ברח לי שם אז שיכה בי הברק), אתם אלופים!

נתראה בשטח,
גיא זילברמן.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן