יומן מסע חוצה ישראל - פסח 2022

הקדמה שלפני:
בערב ההכנה שהתקיים לקראת המסע נראה היה שיש לנו מגוון רחב של מטיילים, מנוסים יותר ומנוסים פחות, כאלו שחשבו שהם כבר יודעים לאן ''הטיול'' הזה ייקח אותם. אני כבר יודע שהם עשויים להבין שלא, זה לא ''הטיול'' שהם חשבו שהם יצאו אליו, זה לא ''הקמפינג'' החודשי (במקרה הטוב) שהם מכירים. במהלך המסע, איפשהו בין סוף היום השני לשלישי, הם יבינו שהם באמת במסע עם המשפחה / לבד / עם הקבוצה ועל כל המשתמע מזה.

היום הראשון - מסע חוצה ישראל

המלווים (צוות הג'יפ הסוגר) הקבועים שלי במסעות חוצה ישראל - אודי, שלי ושמחה (מפקדת הנסיעה הלא רשמית של הגלדיאטור של ''הטימרים''), חיכו לי במקום הקבוע שלנו לילה לפני היציאה לחוצה בחניה של מרכז קנדה במטולה, משם יצאנו לפגוש את הקבוצה. החבר'ה הגיעו בדיוק מופתי אל נקודת היציאה שלנו, הסבר קצר (יחסית...) על איך הולך להתנהל היום נוהל השיירה וכמובן דיברנו על בטיחות ולפי הסדר שנקבע יצאנו לדרך.

רכס רמים הפורח בצבעים משגעים מתחיל לנו את היום בדיוק כפי שרצינו. הצפון היה עדיין ירוק ופורח וממלא את הלב, ידעתי שיום למחרת כבר נפגוש את בקעת הירדן שכבר הספיקה להצהיב. את ההפסקה הראשונה שלנו עשינו, איך לא, בקרן נפתלי ממש מעל עמק החולה. המשכנו לנסיעה שכולה כיף בדישון השוצף, כשכל הזמן אני מזכיר לחבר'ה שמים זה לא משחק וצילומים זה דבר נחמד אבל יש לנו מסע ארוך ולא בא לי על השאלה הקבועה שנובעת מנהיגה מהירה בתוך הנחלים ''למה כל האורות נדלקו לי בלוח השעונים''...החבר'ה עבדו יפה ולא נרשמו תקלות חריגות.
המשכנו בתנועה לכיוון גשר הפקק כשלשמחתנו יש לא מעט מטיילים סביבנו אבל שום דבר שיפריע לתנועה בשטח לזרום. הפסקה קצרה בגשר כפר הנשיא, שבזמנים אילו ממש שוצף והכניסה למים מאוד מסוכנת וצריכה להיעשות בזהירות בסמוך למפרצים בגדה.
המשכנו דרומה והתנועה על הכביש נעשתה כבדה מאוד ככה שלאחר צומת יהודייה הבנתי שצריך למצוא פתרון אחר בנסיעה דרומה, כי להקיף את הכנרת ייקח לא פחות משעות. מצאתי שביל קטן שמוביל אותנו מעלה מעל כל התנועה לבני יהודה והחבר'ה כולם אחרי, עוזבים את הפקק ומשנים כיוון. החלטתי שאם כבר אז ננצל את הנוף וניסע בדרך הקסומה של מצוקי און על קו הרכס, דרומית למבוא חמה עד לעין עקוב להפסקת צהרים בחורשה המוצלת.

ירדנו בכביש המפותל לכיוון חמת גדר, מקביל לירמוך עד לשער הגולן ושם כבר נכנסנו למטעי הבננות לעקוף את הפקקים המטורפים של צומת צמח.

המשכנו על כביש 90 לכיוון בית שאן לתדלוק אחרון ותפיסה מהירה של חניון הלילה היחידי שלנו שבו נישן עם קבוצות רבות סביבנו.

החבר'ה התארגנו ללילה הראשון שלהם, ההבדלים בין החבר'ה המנוסים בסוג כזה של מסע לבין החדשים היה ניכר בזמנים של הקמת אוהל, סוג האוהל, ארוחת הערב ובעיקר שטיפת הכלים שלאחר מכן...

היום השני - מסע חוצה ישראל

תדריך הנהגים מגיע לשעה שנקבעה, וכבר אז אפשר היה לשים לב שההבדלים והניסיון עושים את שלהם. מה שכן, הקבוצה עמדה יפה בזה שלא משנה כמה נשאר ומה נשאר לך לעשות - לתדריך הנהגים מגיעים בזמן על מנת שנעבור על היום שלנו, ניישר קו בכל הקשור לבריאות, תקלות מכניות או כל צרה אחרת שהצוות שלי ואני צריכים לדעת ממנה.
אז באיחור אופנתי, אבל תוך כדי הסקת מסקנות לבקרים הבאים, החבר'ה המאחרים מתחילים להבין מה חשוב ומה מיותר בכל הבלגן הזה של הקמת מאהל ללילה...
יצאנו דרומה לבקעת הירדן. המטרה היתה לעבור חלק עיקרי בבקעה ולתת לקבוצה לטעום גם את ''ישובי גב ההר'' הנמצאים בחלקה הגבוהה של הבקעה וגם את ''הבקעה התחתונה''. התחלנו לטפס בשמורת אום זוקא עד לחרבת א סמרא, שם עצרנו לארוחת בוקר. משם המשכנו למעלה חרובה, שזאת הפעם הראשונה במסע שנתקלנו בקטע יותר מאתגר והחבר'ה עשו את זה כמו שצריך וללא תקלות. סיימנו ממש על ''כתף המחרוק'', היכן שהבקעה נראת כמו חצויה לשתיים - צפון ודרום, מעל מטעי התמרים של ''ביצת ארגמן''. הסבר קצר על התמרים והחקלאות בבקעה וממשיכים לתדלוק במפגש הבקעה ביום החמסין הזה.

לאחר התדלוק חיפשתי מקום לטבול במים. החלטתי לנסוע לרחוץ בנחל ייטב (העוג'ה) ידעתי ששם לא יהיה עמוס וכך מצאנו לנו פינה די גדולה ופנויה לרחצה טובה וארוחת צהרים.

המשכנו דרומה לצפון מדבר יהודה. כבר בבוקר עדכנתי את החברים שהולך להיות יום ארוך עם הרבה ק''מ ולא מעט אתגרים בניגוד ליום הראשון. ידעתי שבמצוקי דרגות יהיו המון אנשים ואני רציתי לתת לקבוצה שלי להרגיש מדבר ורוגע, בעיקר בלילה. החבר'ה התחילו לנוע ממש כקבוצה. כאשר יש לנו שטח ''נוח'' לנהיגה מהירה אנחנו מגבירים קצב, אבל בכל רגע שיש לנו מעבר טכני אנחנו נבצע אותו לאט ובזהירות וללא נזקים.

המשכנו בבקעת הורקניה ומה שנשאר היום מסיבוב המוות זה בעיקר קטע קצר שמקדים את הסיבוב אם מגיעים מצפון לדרום. קטע מאתגר של ירידה עם מדרגה, שיכולה להיות מסוכנת ללא הכוונה זהירה של כל רכב בשל הגבהים ושיפועי הצד בירידה הקצרה הזאת, בעיקר כשיש לנו סוגי רכבים כל כך שונים בשיירה. כל רכב מצריך תשומת לב מיוחדת כשהמנעד הוא מג'ימני ועד פורד טרמור מפלצתי.

החבר'ה עשו עבודה טובה וסיימנו את המעבר ולאחר מכן גם את "סיבוב המוות". המשכנו לכיוון מעבר תקוע, שגם אותו החבר'ה עברו בקלילות. משם המשכנו לראש חצצון למבט אחרון לפני שמחשיך ואנחנו צריכים לצאת מהשמורה. הספקנו לצאת בזמן בשביל קפה אחרון לפני שנכנסים לנהיגה בחסות החשיכה, זאת אחת מחוויות החוצה שאסור להחמיץ וכמובן צריכה להגיע במקטע שאפשרי לנסוע בו בלילה ולא חלילה בשמורה.

בסביבות השעה 21:30 הגענו לחניון הלילה הלא מוכרז שלנו (כמובן במקום שמאפשר זאת), הפעם אנחנו לבד, עייפים אך מה זה מרוצים ושוב החבר'ה נכנסו להכנות הלילה...

היום השלישי - מסע חוצה ישראל

החבר'ה התעוררו כרגיל, כי אין זמן לעשות הנחות במסע שכזה, במיוחד שידעתי שהיום יהיה האתגר המשמעותי הראשון שלנו כקבוצה והוא יגיע מוקדם בבוקר...

גם גיא בסוג של אתגר...

החבר'ה התארגנו והפעם כולם בזמן מוכנים ומזומנים, תדריך קצר שינוי סדר תנועה ויוצאים לדרך.

היום אנחנו צריכים להספיק להגיע עד ערד ולעשות ''קנית השלמות'' ולהמשיך קדימה ככה שאין זמן למרוח...
הגענו אל המעלה המזרחי של ראס אל חממה. המעלה עם מדרגות, הצלבות ולא מעט פודרה, ככה בשביל לעשות שמח באווירה. אני עולה ראשון, מחנה ומיד מכוון את יבגני עם הרוביקון שלו, קצת מתקשה בהתחלה אבל פירפור או שניים והוא למעלה, מחנה את הרכב - מוכן לחילוצים אם יגיעו, כשיגיעו...

החבר'ה מתחילים לטפס אני, מכוון את הקטע התחתון וממני החבר'ה מיישרים מבט אל אודי להמשך הכוונה בשל סלע בולט שיכול לעשות לנו נזקים ורצוי מאוד לא לפגוש בו.

הגיע התור של רועי עם הג'ימני, רועי עוד די חדש בעניינים אבל בהחלט אין לו בעיה להישיר מבט אל המעלה ולהגיע בנחישות. פעם, פעמיים, שלוש וכשהרכב מתחיל ''לתפוס זווית'' שיכולה לסבך אותנו אני מחליט למשוך את הרכב למעלה בעזרתו של יבגני והרוביקון. החבר'ה מגיעים למעלה לעזור בזריזות, צריך לחבר לא מעט רצועות בכדי לקשר בין שני הרכבים ואליאסף עוסק במלכה. נשאר לי רק לוודא קשירות ולראות ששני הנהגים מסונכרנים וקשובים לי בקשר. ממש ''דחלה קטנה'' ורועי שוב בעניינים ועולה את המעלה ללא קשיים מיוחדים.

סיימנו את המעלה היישר לתצפית המדהימה מראס אל חממה ולארוחת הבוקר שלנו.

המשכנו לכיוון מצפה מדרג, שם החבר'ה התכנסו סביב אודי לשמוע ממנו על הבדואים בסביבה ובכלל, לא מכיר אנשים אם ידע כל כך רחב ומעמיק בנושא. כמובן שאודי שולט ברזי השפה לפי כל ניב שלה ומכיר כל מנהג ומנהג אבל על זה לא נמשיך לפרט, שווה בהחלט ללמוד משפע הידע שיש לאודי, זכיתי.

דרך ח'שם אל כרם והר חצרון, נחל שפן וברכת צפירה - הגענו לערד. החבר'ה קיבלו הפסקה ארוכה דייה, גם ''להתחמש'' וגם להספיק לאכול וללא עיקובים נוספים אנחנו יוצאים מזרחה. דרך ציר הגז והר קינה המשכנו לכיוון מצפה זוהר ודרכו לכיוון נחל מורג. המשכנו מזרחה עד לתצפית המדהימה הממוקמת מעל עין בוקק על פטריות המלח והמלונות של הים הנעלם הזה.

יצאנו דרך נחל פרסה דרומה, כשהדרך חסומה בסוברו XV עם אב ובנו אובדי עצות עם צמיג קרוע כשהם לבד בנחל. מהר הבנתי שהג'ק המקורי של הרכב לא מסתדר להם בחול וגם הברגים של הגלגל המפונצ'ר לא בדיוק נפתחים להם. ירדתי להציע עזרה והחבר'ה נראו מוקרי תודה. יבגני שנוסע כמספר 2 בשיירה עוזר לי כשאני מביא ג'ק בקבוק והוא את מברגת האימפקט מהסופה שלי ותוך 3 ד' הם עם הגלגל ספייר מורכב על הרכב ועם הטלפון שלי למקרה שיתקעו ואז אגיע אליהם מחניון הלילה הסמוך שלנו.

המשכנו לעוד חניון מבודד ליד בקתות זרעון, המקום שלנו לבד והקבוצה מתחילה להתארגן ללילה. תוך כדי שהקבוצה עסוקה בהכנות של ארוחת הערב אני מקבל טלפון מהאב ובנו שהם יצאו והכל בסדר וכמובן תודה... הלילה ירד על עוד יום ארוך במסע.

היום הרביעי - מסע חוצה ישראל

בוקר חדש עלה והחבר'ה מאורגנים בזמן לתדריך הבוקר. לאחר שהצטרפה אלינו בת זוגו של רועי אנחנו יוצאים מזרחה על כביש 31, לאחר צומת זהר אנחנו נכנסים לכיוון נחל פרצים תחתון היפיפה, עולים לכיוון מישור עמיעז ועם הנוף המקסים אוכלים את ארוחת הבוקר שלנו. ממשיכים לכיוון עין תמר, משם לנחל אמציהו על כל ביתרונותיו ואז דרומה דרך נחל משק עד לעין זך, ממש כמו נסיעה בסוואנה שבדרום אפריקה. אנחנו ממשיכים בסוואנה ''הישראלית'' דרומה, מקבילים לשמורת המכתשים ועד לעצירה לתדלוק האחרון שלנו בתחנת הדלק צוקים. לאחר התדלוק אנחנו נכנסים לנחל עשוש ועוצרים לארוחת צהרים בצל ''עץ עשוש'' שבדיוק התפנה. אני רואה שהתנועה בשטח ערה ולא מעט קבוצות נוסעות בכיוון המעלה. הזמנים מתחילים לרוץ לי בראש, גם ההגעה לחניון הלילה המתוכנן שלנו מצריכה מעבר בשמורה וכך אני מבין שאין זמן לבזבז ומתחיל לבדוק עד כמה לחוץ לנו לעשות את המעלה...

בשל העובדה שרוב החבר'ה עשו איתי כבר כמה וכמה מסעות חוצה ישראל ופגשו את המעלה לא פעם ועוד לא מעט קבוצות (שהתברר לאחר מכן שלא מעט זאת מילה עדינה) ימתינו בתור, וגם אם הכל ילך חלק עדיין לא נראה שנגיע בזמן לחניון הלילה ונצטרך להסתפק בחניונים הומים ומהצד השני, הסקרנות שלי לראות את הטרמור של פורד עולה את המעלה... בקיצור אני חושב שהתבגרתי קצת ונכנעתי להיגיון (אשתדל שלא יקרה יותר מדי בעתיד).

עשינו את המעקף כאשר בתופעת ''התאטרון'' בעיקר הילדים הצליחו לראות את החיות אשר מתגלות בקיר. המשכנו הלאה לכיוון נחל זעף כשאנו נתקלים בקבוצות ומקרים שלי, על הדרך הם מספרים לי על ''הבלאגן'' שבמעלה עשוש וכמה התעכבו, הבנתי שעשיתי את ההחלטה הנכונה למרות שלא הייתי שלם איתה, בכל זאת טרימור...
המשכנו דרך נחל פראן וירדנו דרומה בנחל צחור, כאשר כל הדרך לחניון הלילה שלנו יכולנו לראות צבאים בין עצי השיטה אשר בנחל.

ביצת עצמון: סלע בצורת ביצה בגובה של כ-70 ס''מ עם ציורי סלע,
נמצא מזרחית לצחור, כ-20 מ'

הגענו לחניון לילה צחור שלמעט הקבוצה הגדולה שלנו היו עוד שתי קבוצות קטנות של 3-4 רכבים. ביום הזה כולנו אוכלים יחד, זה הלילה האחרון שלנו ואת המשימה לקחו אילת וקרן. כל משפחה, זוג או בודדים, כולם בישלו ובשעה 20:30 כולם הגיעו לשולחנות המרכזיים. ישבנו, אכלנו ושתינו, כשברקע מהדהד לנו בראש שמחר זה היום האחרון...

היום החמישי והאחרון - מסע חוצה ישראל

הקבוצה קמה ליום האחרון שלנו והיום יש לנו להספיק לא מעט, במיוחד אם אנחנו רוצים להספיק לסיים בזמן כזה ששומרי המסורת שביננו יספיקו להגיע הביתה לפני כניסת החג השני של פסח.

ירדנו דרומה בשמורת הנחלים הגדולים דרך מישור חיון ועד לחולות נחל כסוי לארוחת בוקר פלוס השתוללויות בדיונות המרשימות. המשכנו דרומה בזריזות, תוך שאנו מבצעים עצירה קטנה ב''מקדש הנמרים'' להסבר קצר. ממשיכים דרומה ומקיפים את בסיס עובדה ממזרח, נכנסים לכיוון נחל מילחן ואז פונים מערבה ל''הר הבולבוסים''. חוזרים חזרה לכיוון באר מתק לנחל היפיפה הזה.

לצערי מספר 2 של המסע - יבגני, מקבל הודעה לא נעימה לגבי הכלבה שנשארה בבית וממהר לנסוע הביתה, כך שלא יגיע איתנו עד אילת. הקבוצה ממשיכה במעברים שבתוך הנחל לאט לאט. עוברים את נחל בטמים ופונים דרומה על כביש 12 עד לכניסה לנחל שלמה. ואם תשאלו אותי אין כמו להגיע לאילת מכביש 12 - הדרך פשוט מהפנטת.

המשכנו בנחל שלמה עד לנקודת הסיום שלנו. שם בטקס קצר לסיום והענקת מדבקה לכל רכב ותעודה לכל ילד על שסיים את החוצה.

ראשית אני רוצה להודות לתמהיל האנשים האיכותיים שמהם הייתה מורכבת הקבוצה שלנו, תמיד בנועם, עם סובלנות ועזרה הדדית, ללא ספק זכיתי בקבוצה מדהימה.

תודה לאודי ולשלי וכמובן לשמחה (שדואגת תמיד לשמח) שמלווים אותי באופן קבע בחוצה ישראל בפסח ועוד כמה חוצים על הדרך, אני נהנה תמיד בחברתכם ולא פחות חשוב לומד המון, אז שוב תודה.

נתראה בדרכים משובשות.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן