סיכום טיול מועדון רקסטון בחג שבועות לצפון רמת הגולן - 4/6/22

ערב חג השבועות השנה חל במוצאי שבת, מה שהאריך לנו את חופשת סוף השבוע והיווה הזדמנות מצויינת לצאת לטיול. באופן מסורתי, חג השבועות מסמל את תחילת הקיץ והוא תמיד חם עד לוהט ואם כבר יוצאים לטייל, באופן טבעי אנחנו מושכים לכיוון צפון, לתא השטח הכי גבוה והכי קריר ונעים גם כשאר שאר המדינה נאנקת תחת מפלי הזעה הלוהטים – צפון רמת הגולן מצטיינת בנופים הרריים ירוקים, נקודות לטבילה במים קרירים, אנקדוטות היסטוריות ומורשות קרב מעוררות יראה וכבוד, אבל בעיקר באוויר רענן וצלול שלקראת אחר הצהריים אפילו הופך לקצת צונן ומשיב נפש. המסלול הזה חביב עלי במיוחד ומתאים לכל סוגי רכבי השטח, גם כאלה שלא מצויידים בהילוך כוח או מרווח גחון מפלצתי ובקיץ הוא מהווה סוג של מפלט. בחורף לעומת זאת, הוא מביא עימו ניחוחות של חו"ל, במיוחד לאחר סשן שלגים, ואז הוא צופן בחובו סיכוי להרפתקאות עם הרבה שלג ובוץ, שלוליות גדולות ואווירה אירופית למהדרין.

הקבוצה נפגשת בצומת הבשן שעל כביש 87 פינת כביש 98, מדרום לרכס בשנית ולמושב אלוני הבשן. התארגנות קצרה של בדיקת נוכחות, חלוקת מכשירי קשר ותדריך, ואנו פונים הישר ל"שביל הגולן" הנע צפונה בואכה רכס בשנית ורצף פסגותיו – תל עבס, תל סמקת, הר חזק, מעקף של הבסיס הצבאי וטיפוס קצר להר קורטם שבפסגתו מוצב לא מאוייש הצופה לעבר מרחבי רמת הגולן הסורית, שם נערוך תצפית ראשונה וארוחת בוקר.

מהר קורטם יורדים בשביל טכני עתיר בולדרים ומטפסים להר בני רסן (תל ע'סניה) ולחוות שבשבות הרוח הראשונה בישראל ושוב וסקירת התפתחות הפרויקטים להפקת אנרגיה ממקורות מתחדשים – וזה הזמן לערוך את האתנחתא הבאה בעין מוקש הסמוך – בריכת מים בנויה, שנבנתה על ידי תושביו של הכפר הצ'רקסי זיוואניה, שננטש לאחר מלחמת ששת הימים. הבריכה נבנתה כמאגר המים של הכפר, וכל סביבתה וסביבת שרידי הכפר מוקשו במסיביות והגישה אל הבריכה היתה מסוכנת, מה שלא הפריע לרבים לשים נפשם בכפם ולקחת את הסיכון, עד שבסוף שנות ה-80 השתכנע חיל ההנדסה לנקות חלק משדה המוקשים ולפרוץ שביל מסודר אל הבריכה העגולה והעמוקה (בשיאה בסוף החורף, עומקה מעל 7 מטרים).

המעוניינים, קופצים למים המרעננים ולאחר מכן אנו נעים צפונה בצירים החקלאיים של מרום גולן ועין-זיוון לכיוון בנין מפקדת הכוחות הסוריים ברמת הגולן לפני מלחמת ששת הימים. חקלאי האיזור נועלים כאן שערים כאוות נפשם וגורמים לנו להעביר קצת זמן בנסיונות למצוא שביל שאינו סגור, עד שלבסוף אני נכנע וחוזר לכביש ומגיע למפקדה הסורית בדרך המקובלת.

הבניין בנוי במיטב הסגנון האדריכלי הסובייטי של שנות המלחמה הקרה, נבנה בין השני 1960-1962 עבור מפקדת כוחות הצבא הסורי בגולן ומהווה היום תחנה ב"שביל אלי כהן", משום ביקוריו של המרגל הישראלי המפורסם בבניין, בו קיבל את אישורי התנועה שלו ברחבי רמת הגולן. המבנה הוזנח לאורך השנים, אבל גם כוסה בציורי גרפיטי שמשווים לו מראה סוריאליסטי מיוחד. ניתן להיכנס ולבקר בחדרים, בחדר המודיעין בו פינת הנצחה לאלי כהן, וניתן גם לעלות לגג לתצפית על האיזור ועל העיר הנטושה קוניטרה. לא להחמיץ ביקור כאן - רק בזהירות מרובה – כי גרמי המדרגות נעדרים מעקות וחלקים מהבניין נפגעו בהפצצות שהשאירו חורים ובורות פעורים בבטון החשוף.

ממשיכים בתנועה צפונה על כביש משובש וחוצים את "רכס הבוסטר" בו שתי פסגות – תל אל מחפי המערבי ודהרת אברהים הצפון-מזרחי, הרכס השולט על "עמק הבכא" וחוות השבשבות החדשה שמצפון מזרח, ונתן יתרון טופוגרפי לכוחות צה"ל בקרב עמק הבכא במלחמת יום הכיפורים.

נקודת העצירה הבאה היא באנדרטת "עוז" שלמרגלות המדרון המזרחי של הר חרמונית. אתר הנצחה לקרב הגבורה של גדוד 77 של חטיבה 7 שבלם את הסורים בקרב עמק הבכא. ראוי לציין שמלבד גדוד 77 עוד מסגרות של צה"ל נלחמו כאן ושותפות מלאות לנצחון, אבל האנדרטה הנ"ל הוקמה ומוחזקת ע"י הגדוד לדורותיו, שזכה גם לתהילה בספר המפורסם "עוז 77" שכתב מפקד הגדוד במלחמה, אביגדור קהלני, והפך לאתר עליה לרגל שאסור להחמיץ.
יש כאן מצבות הנצחה, אמפיתיאטרון קטן, מסבירן ווקאלי, תצפית על עמק הבכא ושני טנקים – טי 62 סורי ו"שוט-קל" ישראלי מהדגמים שנלחמו כאן באוקטובר 1973. ניתן גם להגיע ל"רמפות" מימי המלחמה שגם בהן מוצבים טנקי "שוט" ישנים. יש גם חורשה קטנה שכל עץ בה ניטע על שמו של אחד מחלל יהגדוד וגם שולחנות פיקניק – וזה המקום לארוחת צהרים ומנוחה קלה, לפני שאנו שבים לרקסטונים שלנו ומטפסים בדרך המתפתלת העולה אל מרומי החרמונית – שתי פסגות, צפונית ודרומית, ובראש כל אחת מהן מוצב לא מאויש עשוי בטון. מגובה של 1,200 מטרים, התצפיות הפנורמיות אל מרחבי הרמה ולכיוון סוריה, הן מרהיבות באמת וכאן אפילו מתחיל להיות קצת קריר.

כבר מאוחר, אבל על תצפית הר כרמים אסור לוותר – מראה החרמון שממול (שעדיין מעט מושלג), מעל מטעי הדובדבנים והתפוחים וכרמי הענבים, בקעת יעפור ובאמצעה ברכת רם, עם העיירה מסעדה, הוא עוצר נשימה וכאילו "לא מכאן" בכלל. (דמיינו איך זה נראה בחורף כשהכל מושלג....) והירידה לברכת רם הנגלית פתאום היא פינאלה ראויה לטיול לא קשה אבל מרחיב לב.

היה טיול רגוע ונעים וממש כיף, שיהיה מעניין לחזור עליו שוב בחורף המושלג. תודה לכל הקבוצה המצויינת, נתראה שוב בטיולים!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן