יומן מסע חוצה נגב ב-3 ימים לרכבים עם ובלי הילוך כוח - חג שבועות 3-5/6/2022

מסע חוצה נגב - יום 1

נפגשנו בבוקר יום שישי, רגע לפני ערב חג שבועות, בחניון שבכניסה לגן הפסלים במצפה רמון. החבורה מגיעה בזמן וכולנו מתפנים לארוחת בוקר קלה, תוך כדי הכרות ראשונית עם השותפים שלנו למסע בשלושת הימים הקרובים. תדריך קצר שלי על המסלול כולו ובפרט על המסלול להיום, עקרונות נהיגה בשטח, התנהלות בשיירה ומספרי ברזל לסדר התנועה, הורדת לחץ אוויר ברכבים הגדולים שבינינו, כדי שנהנה מנסיעה קצת יותר נעימה (הג'יפונים לא מורידים לחץ אוויר כי דפנות הצמיגים שלהם עדינות מידי) וזהו, יוצאים לדרך.

לאחר פחות מק"מ עצרנו בגן הפסלים לתצפית יפה על המכתש ומעט הסברים על הנוף המדהים שלפנינו. בצידו המזרחי הוא מחולק על ידי הר ארדון לשתי בקעות, בקעת ארדון ובקעת מחמל. רוב שטחו מנוקז על ידי נחל רמון שנקרא בערבית ואדי א-רומאן, משום שהרומאים עברו באזור זה, בדרך הבשמים שאליה נגיע בהמשך.

מכתש רמון

מכתש רמון מהווה אחד מחמשת המכתשים שבנגב (מכתש רמון, מכתש גדול, מכתש קטן ושני מכתשי התאומים בהר עריף). הוא המכתש האירוזי הגדול בעולם, אורכו כ-40 ק"מ, רוחבו כ-9 ק"מ ועומקו המרבי כ-350 מטר. מכתש אירוזי או מכתש סחיפה, נוצר כתוצאה מסחיפת הסלע על ידי משקעים בתצורות גיאולוגיות של שכבת סלע קשה מעל לשכבת סלע רכה. סדקים בשכבה הקשה מאפשרים למים לחלחל למטה וליצור אגם המתרחב עם הזמן בראש ההר. ההבדל בין מכתש סחיפה לבין קניון הוא בכך שלקניון יש פתח כניסת מים ופתח יציאה, ובמכתש יש רק פתח יחיד המנקז את המשקעים היורדים בתוכו. בגלל דרך היווצרות המכתשים ניתן לראות על צלע המכתש את שכבות הסלע הרבות והשונות שמקורן בתקופות גיאולוגיות קדומות. חולות צבעוניים הנמצאים בשכבות השונות, גם הם מראה שכיח בתוך מכתשי סחיפה.

אנחנו נוסעים על שביל ישראל מעל ולאורך שמורת מצוק הצינים כשהכיוון הכללי הוא צפון מזרח בואכה מעלה נוח. רוב הזמן הדרך סלולה ונוחה והשיירה שלי מתקדמת בנינוחות וברוגע. השביל מתקרב ומתרחק מהמצוק ללא הרף וכשהוא מתקרב קשה להתאפק וכולנו יורדים מהרכבים לתצפיות נוספות.

מידי פעם אנחנו נתקלים בערוץ נחל שצריך לחצות או מדרגה/ות שיש לטפס או לרדת וכאן מתחיל הכיף הגדול שבטיול שטח. בנקודות אלו אני קורא במכשיר הקשר לכולם לצאת מהרכבים ולהתקדם אליי כי הנה הזדמנות נוספת ללמוד משהו חדש. לאחר הסברים והבנת הבעיה, כולם פוצחים בעבודות מע"ץ, מרימים אבנים גדולות וקטנות ו"מסדרים" את המכשול לכדי מעבר נעים ובטוח.

בתצפית מחמל עצרנו להפסקת צהריים, פרשנו רשתות צל שתחתיהן קיבלנו פסק זמן מהשמש ומהחום ובתכל'ס, זו נקודה שאפשר להנות ממנה עוד כמה שעות בכיף.

לאחר נסיעה של כ-24 ק"מ לאורך המצוק הגענו למעלה נוח, אנחנו נרד אותו אבל רגע לפני כן היינו חייבים לעצור ולנשום רגע את הנוף המרהיב שנפרש לפנינו. למכתש רמון יש צורה של לב מוארך שנמתח מצפון מזרח לדרום מערב. אנחנו עומדים כרגע בנקודה הכי צפון מזרחית שלו ובעצם פרט לבקעת ארדון, שמעבר להר ארדון, המכתש כולו פרוש לפנינו.

התחלנו לרדת את מעלה נוח. הירידה אינה קשה אבל היא תלולה ויש בה כמה הצלבות רצופות, הרבה דרדרת ותהום עמוקה מימין כך שיש לנהוג בה לאט ובזהירות, תוך כדי תכנון קו הנסיעה קדימה. ברכבים שיש, שולב הילוך הכוח, בסובארו-אים נכנסה לעבודה מערכת ה-X-Mode, בקרות הירידה הופעלו וכולנו בהילוך ראשון מתקדמים לאט. מצד אחד הנוף המטורף ומצד שני, הדרך שדורשת ריכוז ותשומת לב מלאה.

כמו כל מעלה שמכבד, גם למעלה נוח יש "חיים" משלו והוא משתנה כמעט אחרי כל שיירה שיורדת או מטפסת בו. אנחנו מצאנו את ההצלבות ואת הדרדרת במצב לא פשוט עבור חלק מהרכבים וכך יצאתי לכוון את החברים ולצלם כמה גלגלים באוויר.

הירידה הסתיימה בקלילות והובילה אותנו ישירות לעומקה של בקעת מחמל ולקטע דרך שכולו חול ים רך ונעים המדמה נסיעה על גלי מים. מבחינת הרכבים הגדולים בשיירה זה פשוט עוד קטע דרך, אבל עבור הג'יפונים שביננו מדובר בלא פחות מחגיגה, שכן נסיעת שבילים מהירה זה מה שהם הכי אוהבים... אז לשם שינוי לחצנו קצת על גז.

מזג האוויר נהדר והשביל המהיר שנגמר די מהר, הביא אותנו לצומת שבילים עם שביל ירוק שפונה שמאלה, מזרחה, 3 ק"מ ובסופו חניון הלילה של הר ארדון. מאחר וכבר אחרי 6 בערב, פנינו שמאלה ותפסנו את המרפסת היוקרתית ביותר שחניון הלילה הזה יכול להציע. אם זה היה בית מלון אין ספק שהמרפסת שלנו זו הסוויטה המלכותית. כן.. כן.. תאכלו שם את הלב במלון בראשית..

הקמנו אוהלים, הוצאנו אוכל, הילדים משתוללים, את חלקם הגדול הצלחתי לשכנע להעיף את המסכים למינהם עמוק לתיק ולהנות מהכלום הכל כך יפה ומיוחד שיש לנו כאן. השקיעה כאן קצת קשה לתיאור במילים, תאלצו להגיע בעצמכם ותבינו לבד. מאחר ואנחנו בזמן מדבר, הילדים שעברו יום די ארוך ומעייף נעלמו מהר מאד לאוהלים ואיתם גם כמה מהמבוגרים שקפצו על ההזדמנות ושקעו בשינה. האחרים שלא רצו ללכת לישון, נשארו לשבת סביב המדורה לשיחות ארוכות אל תוך הלילה.

מסע חוצה נגב - יום 2

הר ארדון מפנק אותנו בצל של בוקר ומאפשר לנו לישון קצת יותר, אז קמנו לפני 7 בבוקר לקיפול מהיר של המאהל, ארוחת בוקר קלה ואנחנו מוכנים לזוז. וידאנו שאנחנו משאירים את הסוויטה נקייה ומסודרת ואנחנו בנסיעה חזרה על השביל הירוק ואחר כך שמאלה ודרומה על ציר הנפט לכיוון חאן בארות. מהשקט שבאנו ממנו, חאן בארות מרגיש ונראה כמו מטרופולין עמוסה ורועשת, אז לאחר השלכת פסולת, חידוש מלאי מים וקרח וכמה ארטיקים, נכנסנו לרכבים ומיהרנו חזרה לשקט שלנו.

חזרנו מעט על ציר הנפט צפונה ופנינו ימינה ומזרחה בצומת השבילים. בצומת סלע שעושה למטייל סדר במסלולים השונים, המשכנו בשביל השחור לכיוון רמת סהרונים. הדרך קלה ברובה עם מדרגה אחת שדורשת הכוונה קרקעית. גבעת חרוט בולטת מולנו וכשמה כן היא, חרוט המתנשא לגובה של 485 מטר ובראשה תצפית מצויינת על המכתש. למרגלותיה עין ארדון ולאורך הדרך עומדים לצידנו קירות המכתש הגבוהים, החושפים שכבות סלע עתיקות בגוונים שונים.

אם ננסה לתאר מהו מכתש רמון, הרי שבסופו של דבר מדובר בבור עצום מימדים, שהמים חצבו במשך מיליוני שנים בשכבות הסלע המרכיבות את חלקו העליון של קרום כדור הארץ. אם נדייק קצת יותר אז מדובר ב-220,000,000 מיליון שנה. קשה להבין מספר שכזה ויחד עם זאת, אפשר לראות את שכבות הסלע העתיקות והצבעוניות האלו ואם רוצים אז גם למשש אותם בידיים. מסע רחוק מאוד בזמן ועם זאת מציאותי לגמרי.
תופעת טבע נוספת היא הדייקים המופיעים מידי פעם בין שכבות הסלע הצבעוניות. דייק או מחדר בעברית, נוצר בעקבות חדירת מאגמה בעומק האדמה לתוך שכבות הסלע העליונות יותר ולבסוף מתגבשת לסלע. כיוון החדירה אנכי, ולרוב הוא מתגבש בניצב או באלכסון לשכבות הסלע והסביבה. קיימים דייקים חיוביים או חיצוניים, המורכבים מסלע קשה היוצר בשטח תבליט, בזמן שסלעי הסביבה הרכים ממנו נסחפים ומתבלים. ודייקים שליליים או פנימיים, המורכבים מסלע רך יותר מהסלעים בסביבתם, כך שנוצר שקע או תעלה שכן הם התבלו ונסחפו.

המשכנו עם הנוף המקסים פנימה עוד כ-3 ק"מ עד למפער נקרות וחזרנו בחזרה באותה הדרך לצומת סלע, שם פנינו שמאלה ודרומה לעין סהרונים. המקום נקרא כך על שם הסהרון המשולשל הגדל בו בכמויות גדולות. רוב השנה ניתן לראות רק כמויות גדולות של צמחיה, אך חפירה של כמה סנטימטרים בקרקע, או ביקור במקום בסוף חורף גשום, יגלו לכם מים צלולים וראויים לשתייה.

יצאנו החוצה והגענו למפגש עם כביש 40. מאחר וניתן לפנות רק ימינה, ניצלנו את ההזדמנות ויצאנו לסיבוב קצר מעבר לכביש, דרך נחל רעף והר גוונים, חזרנו לכביש 40 עם הפנים לכיוון הנכון וכעבור 2-3 ק"מ ירדנו ממנו שוב, חזרה לשטח ולשביל שלאורך נחל נקרות, שיוביל אותנו למעמקי שמורת הר הנגב שהיא שמורת הטבע הגדולה בישראל.

הנסיעה בנחל נקרות נעימה, פחות קופצנית ודי מהירה. הנוף המדברי מתעצם ככל שנכנסים פנימה ומערבה. כעבור כ-20 ק"מ פנינו שמאלה לביקור בבארות עודד. בדרך הקצרה לבארות היה עלינו לחצות מעבר נחל, די מאתגר עבור הג'יפונים וכזה שדרש קו נסיעה עדין ומדוייק. את הפסקת הצהריים עשינו בצל העצים הצמודים למיקום הבארות.

את הדרך חזרה עשינו תוך כדי טיפוס מדרגה בשיפוע צד, שדרשה סידור אבנים ואת העליה הקצרה עם ההצלבות שבדרך לכאן עלו רק הרכבים הקשוחים, הורדנו עם הכוונה קרקעית את השיירה כולה תוך כדי הנפות גלגלים פוטוגניות. משם חזרנו לשביל הראשי והמשכנו מערבה עד לחניון הלילה הר עידו בו חנינו ללילה הקרוב.

מסע חוצה נגב - יום 3

לאחר זריחה מדהימה, ארוחת בוקר וקיפול מהיר נוסף, אנחנו יוצאים ליום השלישי והאחרון במסע.

המסלול ממשיך לקחת אותנו מערבה למפער ערוד ולפיצול שבילים. השביל השחור פונה ימינה לכיוון צפון וממשיך למעלה ערוד שיורד לנחל רמון בעומק המכתש. מעלה ערוד זו דרך שנפרצה לראשונה, על ידי החברה הבריטית לחיפוש נפט תוך כדי מלחמת העולם השנייה, כחלק מהמאמצים לחפש נפט בנגב ובסיני. באותו מקום עברה מאוחר יותר יחידת הסיירים של חטיבת הנגב בדרכה לשדה אברהם, שהיה שדה נחיתה זמני, תוך כדי מבצע עובדה במרץ 1949. אנחנו המשכנו עם השביל הכחול מערבה ועצרנו לתצפית יפהפיה הצופה על מכתש רמון מקצהו הדרום מערבי.

כעבור 2 ק"מ נוספים הגענו לצומת שבילים והמשכנו דרומה עם השביל האדום שיוביל אותנו לנחל לוץ. עצרנו להפסקה קלה ובסופה יצאנו ל-6 הק"מ האחרונים שלנו בשטח, לאורך נחל לוץ.

כשהגענו לכביש ולצומת הר חריף, המשכנו צפונה על כביש 10 הנמתח לאורך גבול מצרים. הנסיעה בכביש הזה אפופה בתחושה מסויימת של חו"ל, מאחר וברוב ימות השנה הוא סגור למטיילים מטעמי ביטחון. לצידי הכביש שתי מדינות, במזרח ישראל ובמערב מצרים. פיתולי הכביש ושינויי הגובה התכופים רק מוסיפים לתמונה המיוחדת והכל כך לא מוכרת ובדרך מפוזרות תצפיות נהדרות שבחלקן עצרנו.

כביש 10 ממשיך צפונה וסביבנו המון נקודות זכרון שכולן מספרות סיפורי מלחמה וגבורה מלפני קום המדינה ולאחריה. כעבור נסיעה של כ-35 ק"מ ומיד אחרי גבעת סלעית, חיילים נחמדים שלא יצאו לחופשת חג, ביקשו מאיתנו לרדת מהכביש לשביל עפר רחב וכבוש, שהוביל אותנו לכיוון שמורת בארותיים וליישוב עזוז. משם המשכנו על הכביש הסלול לאורך שרידי סוללת מסילת הברזל של הרכבת הטורקית, שנסללה בתקופת מלחמת העולם השנייה ולאור התקדמות הבריטים צפונה, נעצרה סלילתה ומעבר לניצנה כבר לא הונחו פסים על הסוללה.

אנחנו ממשיכים עוד קצת על השביל ומגיעים לנחל לבן בצידו המערבי, הצמוד ליישוב באר מילכה. נכנסנו לנחל לקטע דרך יפהפה של כ-10 קילומטרים. הדרך רצופה סלעים ומסביבנו צימחייה מגוונת וים של דיונות. עצרנו להפסקה אחרונה למרגלות אחת הדיונות הגדולות והחבר'ה שיחררו את הילדים מהרכבים להשתוללות אחרונה בחול, סוג של מסחטת אנרגיה כדי להבטיח שישנו כמו שצריך בדרך הביתה.

בסוף המסלול בנחל לבן הגיע גם סוף המסלול הארוך שלנו שנמשך 3 ימים נפלאים עם חבורה כייפית וזורמת.
תודה ענקית לכל המשתתפות והמשתתפים,
להתראות בטיול הבא.
קובי.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן