יומן מסע ג'יפים רומניה - ספטמבר 2022

נחתנו בבוקרסט שרומניה הרבה לאחר חצות (בסביבות 02:30), לאחר פרוצדורת היציאה מהשדה יצאנו להליכה קצרה עד למלון הילטון, להעביר את מה שנותר מהלילה ולהתחיל את הטיול ג'יפים ברומניה בסטייל גבוהה. לא שזה מה שיצפה לנו בהמשך בלב הרי הקרפטים...

לפרטי המסע הבא ברומניה - הקליקו כאן

היום הראשון - מסע ג'יפים ברומניה, ספטמבר 2022

את הבוקר התחלנו בארוחת בוקר נחמדה במלון הילטון (אין תלונות לאתר השטח) ומיד יצאנו לקבל את כלי הרכב הגיבורים שמחכים לנו למסע.
העמסות וסידור הרכבים, תדריך יומי על דרכינו היום, כמובן תדריך בטיחות ויוצאים לדרך על גבי ה"ג'מוסים" שלנו.
הפעם הייתה לנו אפשרות גם לשני סוגי כלי רכב עם גיר אוטומטי - האחד הוא ניסאן פטרול והשני ריינג'רובר עם מנוע 4.8 בנזין שיודע לתת יופי בראש. הרכבים התחדשו ''בנעליים חדשות'' - צמיגי שטח שטח מלא במידה 33" - נהדר!

יציאה על הכביש הראשי העולה צפונה להרי הקרפטים, מחבל ולאכיה לכיוון טרנסילבניה. הנסיעה לכיוון פולישטי עוברת חלק, עצירה קצרה במתחם נחמד לצד הכביש לקפה, שירותים וקצת פריטת כסף למקומי (לא שהיה מתי להשתמש אבל ליתר ביטחון). לאט לאט יורדים מהכביש הראשי אל צירים צדדיים, כשמולנו הרי הקרפטים מתקרבים. חוצים את הסכר הענק והמלכותי מתנת צ'אוצ'סקו - סכר ''מנצ'ו'', כשהנוף סביבנו כאילו לקוח מגלויה. עלינו על הדרך הישנה למרגלות הקרפטים אשר היוותה מעבר בין חבל ולאכיה לחבל טרנסילבניה עוד בימי קדם.

אנחנו כבר בשטח, נעים בצירים בוציים. הגשם הגיע בדיוק כמה ימים לפני בואנו ולפני המסע שהיה אמור להיות קליל בצירים יבשים. אך הגשם הפך את המסלול לאתגרי עם התמודדות רצופה עם בוץ מסוגים שונים בכל ירידה לשטח. ככל שאנחנו עולים צפונה הקרקע הופכת בוצית וחלקה יותר ויותר אבל החבר'ה מתמודדים יפה עם האתגר.

הגשמים מלווים אותנו מדי פעם, אבל ידעו להיפסק ולהוציא קרני שמש ממש בזמן ההפסקה שלנו לפיקניק כפרי עם לחם רומני מצוין, נקניקים, סלט שהחבר'ה הכינו בניצוחן של הבנות של המסע וכל זה אל מול נוף הרים מרהיב, כשהשקט והאוויר הצלול נכנסים לנו ישר לריאות.

ממשיכים על הדרך לכיוון נקודת המעבר מולאכיה לטרנסילבניה עוברים בין הרים ויערות צפופים, כשאני וואלי - המדריך המקומי שלנו, מחליטים להיכנס לאיזה קיצור דרך קטן היישר אל תוך ביצה... כן זה היה עמוק וחלק וניסיונות החילוץ העצמי לא צלחו.

אני לא יכול לצאת מהצד שלי ברכב כי הבוץ והמים הגיעו עד לדלת, וזה לא מעט כאשר אנחנו הרכב היחידי עם צמיגי 35''. ואלי יצא לתפעל את החילוץ ואני בתוך הרכב עובר לצד הנהג. החבר'ה התארגנו בזריזות ותוך כמה דקות יצאנו בחילוץ לאחור.

ממשיכים כאשר השמש מלווה אותנו ובדיוק בנקודה אשר מחברת את ולאכיה לטרנסילבניה, עשינו הפסקה והסבר קצר. ואלי שלנו חוזר עם פטריה מרשימה (למדתי ששמה מיטרנית) וכפי שתראו כל המסע שלנו היה מלא בפטריות, אך לא פגשנו אף דרדס או לפחות איזה גמד, אבל את דרדסית...?

המשכנו בדרכים שכוחות אל היישר אל הכפר ''וויאמה בוג'ולי'', כפר ילדותו של ואלי שלנו. נכנסנו לבית סבו וסבתו (אשר נפטרו מזמן) כך שהקבוצה תוכל לראות ולחוות איך חיים הכפריים מאז ועד ימינו ברומניה. ואלי מספר שהגרמנים גילו את הכפר המרוחק, אך הוא היה מספיק רחוק, עני ושומם עדי שלא יעניין אותם, זקני הכפר מספרים על ביקור אחד קצר ויותר לא נראה חייל גרמני באזור. העניין הזה מסביר גם איך שרדה משפתו של ואלי, כי ברגע שפותחים את הדלת הדבר הראשון שרואים במטבח זה את מגן הדוד שמשמש מעין מתקן ייבוש כלים (זה בטח לא היה עובר בשתיקה). לצערנו ואלי לא שאל את משפחתו מה פשר מגן הדוד הזה והיום אין כבר את מי לשאול (כנראה רק נוחות של מתקן לכלי הבית).

מביתו של ואלי המשכנו לחווה השייכת לפרויקט החזרת הביזון האירופאי לטבע, אך לרוע מזלנו הביזונים החליטו להיות בצד המרוחק של החווה וחוץ ממוס ''איל קורא'' שבא לקראתנו ונתן לנו מופע קצר, לא נרשמו אירועים מרשימים...

חזרנו לכפר לארוחת ערב מסורתית אצל אנקה - אישה מקומית שמבשלת ארוחות מקומיות אותנטיות נפלאות! לאחר יום טיול מלא אכלנו את המעדנים המקומיים בהנאה גדולה.

סוף היום ואנחנו בנסיעה מנהלתית בערב גשום וחשוך עד למלון הראשון שלנו בברשוב.

חלוקת חדרים זריזה והחברים נופלים שדודים למיטות...

היום השני - מסע ג'יפים ברומניה, ספטמבר 2022

מיד לאחר ארוחת הבוקר ותדריך אנחנו יוצאים לדרך.

היום מתחילים תנועה לכיוון צפון-מזרח - למחוז ההונגרי של טרנסילבניה. לאחר מעבר בעיר סייט ג'ור - שהיא בירת אזור גובסנה, נכנסנו לשטח דרך הכפרים באזור. האזור בו נטייל היום מאופיין כאזור המאוכלס ביותר בדובי פרא (לא מהסוג שרואים בצידי הטרנס-פאגראש).

לפני הכניסה לשטח אני מחליט לעצור בדוכן שמכין ומוכר קיורטוש מקומי על גחלים ממש מול עינינו! אז קנינו קצת, איזה 10 חתיכות (כי בכל זאת אנחנו ''שומרים'') ועוד 3 כיכרות לחם רומני על בסיס תפו''א שבדיוק יצאו מהטבון, לאחר מכן המשכנו לשטח.

נכנסנו בדרך הבוצית כאשר, מהצד המערבי שלנו מסתיים קו יער צפוף צפוף ואפילו כשהשמש יצאה אין טיפת אור בין העצים, שונה מהירוק האין סופי שנמצא בצידו המזרחי של הציר שלנו. משהו עוצר אותי, אני מרגיש שאני חייב לראות מה הולך שם ביער. עצרנו את הרכבים ונכנסנו אל היער כאשר עדר גדול של כבשים ועיזים חולפות בתוך היער הערום כולו בתחתית. מחזה פשוט פסטורלי ומרהיב! אנחנו מחליטים לנסות להיכנס ליער עם הרכבים. ואלי ואנוכי נכנסים ראשונים וכבר בעלייה הקלילה הראשונה בין העצים אנחנו מבינים שהבוץ כל כך חלק ואנחנו לא מצליחים להתקדם מ''מ. משפרים לאחור ורואים שגם החבר'ה שנותרו מחוץ ליער נאבקים בבוץ הקשוח הזה.

לוקח קצת זמן אבל כולנו מצליחים להמשיך. ממש לפני מעבר למקטע אחר, לפני כפר קטן ושומם, אנחנו נוסעים בשטח חלק ובוצי אך עם שפ''צ (שיפוע צד) קטן וחלק מהחבר'ה קצת "רוקדים" עם הרכב, מה שמאותת לנו לצאת ולכוון רכב רכב בכדי שהמעבר יעבור בצורה בטוחה - וכך היה.

אנחנו ממשיכים לכיוון עמק הזלן, עד שאנחנו פוגשים את נהר הזלן אותו אנו חוצים פעמים רבות וככל שיותר כך יותר כיף...

לאורך הנהר אנו עוצרים לראות את מעשי הבונים אשר חיים פה בעיקר בתקופות שלאחר הקיץ, אז המטיילים לא מגיעים לאזור. על הדרך אנו עוברים מרבדי סתווניות סגולות יפיפיות. באחת מהעצירות שלנו נראה שג'יפ (ניסאן פטרול) מספר 3 לא מניע. אני מביא מקל עץ בשביל להחזיק את מכסה המנוע ומהר מאוד מתברר שיש בעיה קלה עם ''הסטארטר''. לשמחתנו הבעיה נפתרת בצורה מהירה ויעילה עם כמה מכות פטיש... (על האוטומט סטרטר שכנראה נתפס משינוי מזג האוויר).

המשכנו לאחד מהמקומות האהובים עלי בקרפטים, עד שהמצאתי לו כבר שם - ''עמק אוקלנד'' עמק עצי האלון. האזור הוא לא בדיוק עמק, אלא יותר שיפולי הרים שמלאים בעצי אלון מרשימים בגודלם ובהיקפם. גולת הכותרת של האזור זהו עץ אלון בן יותר מ-900 שנים מרשים בעוצמתו. ואני נשבע שפגשנו שם את דרדסית על העץ.

דרדסית?

היום רציתי לצ'פר את החבר'ה בארוחת צהרים בכפר ויסקירי - כפר שזכה למעמד מורשת אונסקו, בדרך כלל אנו לנים בו אך לצערנו הפעם האזור היה בתפוסה מלאה אז המחשבה הייתה שבסיור בכפר נתארח לצהרים אצל רמונה - אישה מקומית ומקסימה שתמיד דואגת לארח אותנו יפה. המשכנו בנסיעת שטח לכיוון ארוחת הצהריים שבינתיים עברה להיות יותר ארוחת ערב... הגענו לרמונה לארוחה קלילה והמשכנו לסיור בכפר הציורי הזה ובכנסיה המשומרת בת ה-900 שנה שהוכרזה גם כמורשת אונסקו. בדיוק כשעמדנו לעלות על הרכבים לכיוון המלון שלנו חזינו במחזה נדיר של חזרת העדר שמורכב מפרות הכפר. הכוונה שלכל בית יש 2-3 פרות וכשהרועה המשותף מחזיר אותן לכפר כל פרה יודעת לבד ונכנסת באופן עצמאי לגמרי למשק שלה ולמכלאה, עמדנו משתהים... המחזה הסתיים ויצאנו לדרך.

היום טס לנו ונאלצנו לוותר על אתר חשוב כשאנחנו בדרך למלון שלנו בעיר סיגישוארה.

עברו כמה שעות לאחר הארוחה הקלילה ולכן החבר'ה עלו לחדרים ומיד ירדו לארוחת ערב במלון. אחרי היום הארוך ומיד בתום הארוחה - סביבות 22:00 כולנו התפזרנו לשינה טובה בחדרים.

היום השלישי - מסע ג'יפים ברומניה, ספטמבר 2022

יצאנו לדרך מיד בתום ארוחת הבוקר והתדריך. הכיוון שלנו דרומה כדי לעשות השלמה מתבקשת מיום האתמול. יצאנו לעמק "99 הגבעות". נכסנו לשטח כשאנחנו עוברים צירים ספוגי מים ובוץ, עד שמגיעים למחזה המרשים של הגבהות. רוב החבר'ה מחליטים לטפס על שתי גבהות שונות (הרבה מרץ יש לחבורה שלנו) וכמה שהמחזה מרהיב מלמטה הוא מרהיב יותר מראש הגבעה. אין הסבר ל-99 הגבעות, הן מעולם לא נחקרו. יש סברה שאומרת שאלו קברים של מלכים קדומים וזה בעקבות חקר של גבעה דומה בהונגריה, יש סברה נוספת שזאת תופעה גאולוגית של האזור. אולי יום יבוא והרומנים יחליטו לחפור את אחת הגבהות ולגלות. ועד אז, אניגמה.

המשכנו לסיור בהרי הצינדריל, שכמובן הם חלק בשרשרת של הקרפטים. לאחר הרבה בוץ הגענו לצירים סלעיים אך נעימים לנהיגה. אנחנו לאט לאט מטפסים ונכנסים לעומק ההרים. שם תוך כדי עליה אנחנו נחשפים למגוון מרשים של פטריות גדולות, כאשר לרובן לפחות אני לא נחשפתי מעולם.

ממשיכים לטפס ותוך כדי טיפוס של שתי שלוחות סכינים צרות מגיעים לנקודת הגובה של האזור - 1388 מ' עם נוף משכר!

מצלמים הרבה למרות הרוח העזה שבראש ההר ולאחר מכן מתחילים לרדת לכיוון החווה הבודדת שבלב ההרים. שם אנו פוגשים את אשה - אישה מבוגרת ואת בעלה, שכמיטב המסורת יוצאים בקיץ אל ההרים לייצר גבינה על מנת למכור אותה בתחילת החורף. הם אחת החוות היחידות שעדיין פועלות, כי הקור כבר כאן והשלג צפוי להגיע בקרוב. אשה לא נתנה לנו להפריע לה וממשיכה בפעולות החליבה כאילו אין קבוצת אנשים סביבה. רק לאחר שסיימה עם בעלה את כל המלאכה התפנתה אלינו ונתנה לנו לטעום מהגבינות המלוחות והשאירה אותנו במחלוקות לגבי הטעמים...

קנינו כמות יפה שיהיה לנו לפיקניקים היומיים שלנו והמשכנו בדרכינו תוך ירידה מההרים לכיוון ''הציוויליזציה'' לקראת ערב.

ירדנו מההרים ויצאנו בנסיעה לעיר סיביו, שם לאחר ארוחת ערב לנו את הלילה השלישי שלנו.

היום הרביעי - מסע ג'יפים ברומניה, ספטמבר 2022

היום הוא יום מרגש במיוחד בשבילי, השנה זאת הפעם השלישית שיוצאת קבוצה של אתר השטח בהדרכתי לרומניה, ובגלל שכביש הטרנס-פאגראש שנקרא גם ''הדרך לשמים''. מעבר ההרים המקדים סגור בחודשי החורף או יותר נכון מתחילת נובמבר ועד תחילת יולי, למרות שהכביש נחשב לאחד הכבישים היפים ביותר באירופה ובעולם כולו.

הכביש חוצה את חלקן הדרומי של רכס הרי הקרפטים, בחלק של הרי הפגאראש והוא גם הכביש השני בגובהו ברומניה. כביש עוצר נשימה וחוויתי לנהיגה. האורך הרשמי של הכביש הוא 151 ק''מ (124 ק''מ בחלק המפותל וההררי).

הכביש נבנה ונסלל כציר אסטרטגי לחיבור בין החבלים ההיסטוריים של טרנסילבניה ומנטניה ונפתח לתנועה בשנת 1974.

אנחנו מטפסים מעלה במעלה הכביש לראש ההר אשר במרכזו אנו אמורים לראות אגם יפה שנוצר ''באמבטיה'' שבמרכז ההר עקב הפשרת הגשמים. אך ליום הזה לא יכולנו להתכונן...

תוך כדי שאנחנו עולים אנחנו מבצעים עצירה קצרה בצד הדרך באזור מפלים נפלאים היורדים מההר. פתיתי שלג התחילו לרדת סבבינו וסימני שלג קלים החלו להיערם על הקרקע. המשכנו את הטיפוס לכיוון אגם בלהה' כאשר השלג סביבנו הופך כבד יותר ויותר ואנחנו מתחילים לעבור דרך עננים שיוצרים ערפל. הגענו לחניה בראש ההר כשכול המגרש מכוסה בשלג, גם כשגענו עד לקו המים של אגם בלהה את האגם לא ראינו... העננים היו נמוכים וכל מה שיכולנו לראות זה 10 מטרים קדימה ואת השלג מסביב... החבר'ה התפזרו בין החנויות שמכרו ממליגה, תירס חם, כובעים, עור חזיר, בשר ציד של דוב, איילים וחזירי בר לתיירים כשמסביב [השלג יורד בצורה עקבית, אך לא מפחיד את החבר'ה ומיד כשיש לנו הפוגה מכסי המנועים של כלי הרכב שלנו מתמלאים במגשי האוכל שנקנה.

התחלנו לרדת דרך המנהרה לצד השני, כשנראה שהיינו לשעתיים במדינה אחרת מושלגת ולא ירוקה. לאט לאט הכל מתבהר שוב והירוק חוגג סביבנו. ממשיכים לרדת תוך כדי התלונות שלי ש-איך יכול להיות שאני כבר לא מעט פעמים ברומניה והשנה זאת כבר הפעם השלישית ועדיין לא ראיתי דוב?! וגם כשהקבוצה ראתה אני הצלחתי איך שהוא לפקשש עד ש...
ממש בחלק האחרון של הירידה מצד ימין ראינו רכבים עוצרים וואלי כבר יודע שסוף סוף אני אפסיק לאכול לו את הראש ואראה את הדוב הראשון שלי ברומניה.
ואכן דובון צעיר וחביב התיישב בשולי הכביש וג'יפ ג'יפ עברנו וצילמנו את החיה היפה והמרשימה הזאת. בינתיים אנחנו חוזרים בחזרה לוולאכיה דרך ציר שלוקח אותנו לסכר המרשים באגם וידרארו Vidraru - סכר שנועד לייצור חשמל. בסכר ישנה כמות מים מטורפת של 465,000,000 מטרים עוקבים, אורכו הוא 14 ק''מ, רוכבו יותר מ-2 ק''מ ועומקו המירבי עולה על 155 מ'. הסכר ממוקם בגובה של יותר מ-800 מ' מעל פני הים. השעה מתחילה להיות מאוחרת ואנחנו נכנסים לכיוון כפר נוקשוארה. בשטח אנחנו חוצים כמה נחלים ויוצאים ממוקמים על הכביש אשר יוביל אותנו ללינה של היום האחרון שלנו שוב בברשוב.

במסעדה המפוארת של המלון חיכו לנו עם ארוחת לילה מאוחרת, החבר'ה אכלו ושתו וסיימו את התה האחרון בסמוך לשעה 12 בלילה...

היום החמישי - מסע ג'יפים ברומניה, ספטמבר 2022

את היום החמישי התחלנו בגשם שוטף. סיימנו את ארוחת הבוקר, תדריך קצר ויצאנו לעבר העיירה שמעון. שם אנחנו הולכים להתייחד עם ההרוגים באסון היסעור ברכס בוצ'ג' Munții Bucegi שבהרי הקרפטים. האנדטרה ממוקמת בשמורת טבע לאומית פסטורלית ויפה מה שלא משכיח מאיתנו שב-26 ביולי 2010 התנגש המסוק בטיסת אימון בצלע הרכס ושם נספו כל צוות המסוק - ארבעה טייסים, שני מכונאים מוטסים וקצין רומני שהיה בתפקיד משקיף. אחנו עוצרים את הרכבים וממשים בהליכה ברגל של בערך 500 מ'.
זכר החילים שלנו והאנדרטה מרגשים אותנו ואנחנו מקריאים "יזכור".

התארגנו ויצאנו דרומה כשהמגמה שלנו היא לכיוון שדה התעופה. תוך כדי אוספים עוד חוויה או שתיים על הדרך...

תוך כדי שאנו עוברים בדרכי יערות וקניונים בהרי הסיוקס אנו מאותגרים בפעם האחרונה בדרך בוצית, אך לפני צריך לעשות מעין ''תחזוקה ושיפור'' לרעידות בניסאן פטרול של צוות 4. ואלי כבר מכיר את הבעיה עוד מהימים שהיה מתחרה ומיד שולף ראצ'ט ומהדק את האחיזה של ציר הפנהרד בבושינג שניזוק מעודף בוץ ככל הנראה. נכנסנו לדרך הבוצית האחרונה שלנו כשאין לנו יותר מדי מרווח לטעויות, הטיסה מחכה וממש לא בא לנו להגיע לשדה כשאנחנו עם בגדים מלאי בוץ. צלחנו את המקטע האחרון שלנו, וכאשר יצאנו מהשטח על ציר שזה עתה משופץ, חוסר ריכוז אצל ואלי מוריד אותנו אל מחוץ לציר בשיפוע צד אל תוך ''אמבטיית'' בוץ. שוב החבר'ה עבדו בזריזות והחילוץ עבר חלק וזריז עד כדי כך שאפילו נשאר לנו זמן לפיקניק אחרון.

הגענו לשדה בשעה טובה, אנחנו וגם הרכבים שלמים ובחתיכה אחת.

נפרדנו מואלי בפרידה קצרה ומרגשת כשנציגת הקבוצה "מנו" (עמנואלה בילברמן) הקריאה את שכתבה בשם הקבוצה לואלי ולי.

אני רוצה להודות לכל הקבוצה שיצאה איתי להרפתקה המיוחדת הזאת. עברנו בדרכים לא פשוטות, סיימנו ימים ארוכים בשעות מאוחרות לפעמים ומצב הרוח תמיד היה מרומם. עברנו הרפתקאות בדרכים נידחות והקבוצה גילתה אורך רוח ועזרה הדדית אם בהכנת הארוחות, בחילוצים וסתם בדברים קטנים.
תודה על שיתוף התמונות והרצון לעזרה בכל נושא, היו לי חמישה ימים קסומים בחברתכם.
נתראה בדרכים משובשות...

לפרטי המסע הבא ברומניה - הקליקו כאן

לעוד מסעות והדרכות של אתר השטח בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן