סיכום טיול ג'יפים לירדן, סוכות 2022

הקיץ הלוהט חלף לו והנה הגיעו החגים, תקופה בה אני מתרגש במיוחד (ולא רק כי יום הולדתי חל בראש השנה) כי היא מסמלת את פתיחת עונת טיולי ירדן. המסעות בממלכה השכנה אהובים עלי במיוחד – מראות נוף, שרידי עבר מרהיבים ומדבר ייחודי ועוצר נשימה ביופיו שנמצאים ממש מעבר לפתחנו ובהישג גלגלי רכב השטח הפרטי שלנו, רק לעבור בגבול ועוד כברת דרך קצרה יחסית על כבישים, ואנחנו בכוכב אחר.

כנראה שעוד רבים חושבים כמוני, ושלושת טיולי סוכות בירדן התמלאו עד מהרה. זכיתי בקבוצה מלאה וגדולה – 33 אנשים ב-12 כלי רכב, וספרתי את הימים בחוסר סבלנות לקראת הטיול. לצערי הרב הסופה הנצחית לא קיבלה אישור להיכנס לירדן בשל חזותה ה"צבאית" מדי לטעמם של קציני מעברי הגבול הירדנים, ונאלצתי להסתפק בסובארו XV.... שבהמשך יתברר שעושה את העבודה היטב.

היום הראשון – מבחן לסבלנות

בשנה האחרונה אנו נכנסים לירדן דרך מעבר הגבול הצפוני "נהר הירדן" (שייח' חוסיין) מסיבות שונות (קורונה, קשיים לרכבי שטח משופרים במעבר הדרומי בעקבה/אילת), ואנו כבר יודעים שמעברי הגבול היבשתיים לא יודעים להתמודד עם קבוצות גדולות בכלי רכב פרטיים שנופלות עליהם פתאום בבת אחת, ולכן אנו מתריעים מראש שיש להצטייד בהרבה סבלנות ורוח טובה.

הקבוצה אכן סבלנית, אבל התורים ארוכים ואיטיים, הזמן נוקף ועף לנו מול העיניים ורק בצהרים אנו מתגלגלים על גשר שייח' חוסיין למעבר הגבול הירדני. כאן התורים קצרים ומהירים יותר, אבל יש יותר בירוקרטיה.... על פניו נראה כי אצל הירדנים אנחנו כל הזמן בתנועה ובפעילות והעניינים מתקתקים, אבל השעון לא משקר – 4 שעות עמידה בתור אחד בצד הישראלי, 4 שעות בארבעה תורים בצד הירדני... ורק בארבע וחצי אחר הצהרים השיירה שלנו סוף-סוף יוצאת משערי מעבר הגבול, אוספים את המדריך שלנו עארף והשוטר מוחמד, ועולים על כביש הבקעה הירדני (כביש 65) בדרכנו הארוכה (מאוד) דרומה.

והדרך הזו ארוכה. ואיטית. חוצה את מקבץ העיירות הפלסטיניות שלאורך הבקעה – פלה, משארה, קוריימה, מעאדי והעיר כראמה, עצירה קצרה לנגוס משהו במעאדי, כמה דקות שיחה עם חבר'ה מקומיים שהגיעו בטנדר היילקס משופר ומפלצתי, ואנו ממהרים להמשיך בדרכנו אבל מהר מאוד השמש בורחת ולקראת איזור ים המלח אנו כבר בחשיכה מוחלטת ולא נותר אלא למשוך קדימה כדי להגיע למלון בפטרה בשעה לא מאוחרת בהגזמה... מטפסים בכביש נקב-נמלא המפותל והתלול, שהוא אתגר נהיגה בכל יום ובכל שעה ובמיוחד בלילה. גם מצוקת דלק ברנגלר אחד שלא תדלק בדרך, מוסיפה לדאגה. אבל באורח פלא, טיפות הדלק האחרונות במיכל הספיקו לו כדי להגיע למלון... עומס התיירים בירדן ותפוסה מלאה במלונות מכתיבים לנו לפצל את הקבוצה לשני מלונות – רחוק מלהיות אידיאלי, אבל זה מה יש ואחרי ארוחת ערב מאוחרת, כולם במיטות אחרי מקלחת. החל ממחר, כשהזמנים כבר יהיו בידי ולא תחת אילוצים, הנחתות ובלת"מים, יהיה הרבה יותר טוב.

היום השני – פטרה ואחה"צ - ואדי רם

את היום השני אנו מתחילים בביקור בעין מוסא – אתר מקודש למוסלמים שעל פי אמונתם, כאן היכה משה רבנו בסלע ויצאו ממנו מים. המעיין ממוקם במבנה פשוט למראה בעל שלוש כיפות בחלק המזרחי, הגבוה, של העיירה ואדי מוסא. מכאן זרמו המים במערכת הולכת מים מורכבת שבנו הנבטים אל עיר-בירתם פטרה שבמורד ההר.

לאחר הביקור במעיין, יורדים עם המכוניות לפטרה, ומחנים אותן במגרש חנייה הסמוך למסעדת "אל-קנטרה" המפורסמת בה נאכל אחר כך צהריים. הליכה קצרה אל הכניסה לאתר פטרה, שם הקבוצה עוברת לידיו של מדריך מקומי (ההדרכה בתוך פטרה מותרת רק למדריכים מקומיים המוסמכים לכך) ואני, ביחד עם עארף, עופר (שגם הקבוצה שלו, של מועדון לנדרובר, נמצאת בסיור בפטרה) ושגב מהקבוצה שלי שכבר ביקר בפטרה בעבר, יוצאים בלנדקרוזר של שגב למרכז ואדי מוסא, שם ננעים את זמננו בכנאפה מעולה וקפה ירדני חזק וטוב. תענוג.

פטרה - בירת הנבטים

על פטרה כבר נאמר הכל - בירתם העתיקה של הנבטים, אליה הגיעו כל נתיבי הסחר מחצי האי ערב והמזרח, וממנה ירדה "דרך הבשמים" המפורסמת מערבה אל הערבה והנגב, דרך חאנים ומיצדים לאורך הדרך והערים הנבטיות בנגב, עד לנמל עזה - שם הועמסו הסחורות על אוניות ויצאו לדרכן אל נמלי מדינות אגן הים התיכון. העיר לא בנויה אלא חצובה במצוקי אבן החול הנובית, ומדגימה יכולת הנדסית גבוהה של הנבטים. פטרה כונתה בישראל בעבר "הסלע האדום" והיתה יעד מיתולוגי לצעירים ישראלים הרפתקנים שגנבו את הגבול וסיכנו את חייהם בנסיון להגיע אליה, רובם לא זכו לשוב ואפילו לא להגיע.... כיום זהו אתר התיירות המפורסם ביותר בירדן, פטרה מושכת אליה מיליוני תיירים מכל רחבי העולם מדי שנה.

אחת וחצי בצהרים, הגיע הזמן לאסוף את הקבוצה ולצעוד למסעדה. צפוף שם, אבל האוכל טעים ובשפע וקצת לפני שלוש, אנו כבר בדרכנו לואדי רם – נוסעים ב"דרך המלך" העתיקה המתפתלת דרומה על קו הרכס, דרך הכפרים היפים א-טייבה וא-רג'ף ודרך ראס אל-נקב, יורדים לכביש המהיר עמאן-עקבה המשובש (שסופסוף נמצא בתהליך שיפוץ וסלילה מחדש), תדלוק עד הפקק בתחנה חדשה ומצוחצחת ליד ח'ומיימה, ונכנסים לשטח – ברוכים הבאים לואדי רם!

ליד ה"פטריה" המפורסמת, ראשונה מני רבות בואדי רם, הזמן לריקון אוויר מהצמיגים והדרכה קצרה על נהיגה בדיונות לטובת אלה שזו להם הפעם הראשונה בחולות – חשיבות ריקון האוויר מהצמיגים, שמירה על מרווחים גדולים, תנופה ותנועה זורמת, זהירות מהיגויים חדים על מנת למנוע פריקת צמיגים מהחישוקים ועדינות מיוחדת בבלימות, ואנו יוצאים לכיוון "ארץ הקשתות" וביקור בקשתות האבן המרהיבות, הקטנה והגדולה, והתוודעות לתנועה בדיונות. חלק מהנהגים לומדים בדרך הקשה והטובענית לא לפחד לרוקן עוד אוויר מהצמיגים... בקשת הגדולה גם זמן לקפה שחור ירדני "אל-אמיד" משובח שדאגתי מראש להצטייד בכמויות גדולות ממנו... ובלי להרגיש, החשיכה כבר יורדת ואנו יוצאים בשיירה ארוכה לנהיגת לילה בשבילי הדיונה לכיוון דרום, כאשר אורותיו המרוחקים של הכפר א-דיסה משמשים לנו כאזימוט. לשני החאנים שלנו (גם כאן אנו מפוצלים) הגענו בזמן לארוחת הערב – טאבון קבור בבור באדמה אליו מוכנס מתקן המכיל נתחי עוף וטלה וירקות צלויים – זהו מעדן מקומי מפורסם שחותם יום מעניין, מהנה ומוצלח. אחר כך מקלחת (מים חמים במשורה...) ולישון. לילה טוב!

היום השלישי – ואדי רם

היום הזה מוקדש כולו לאיזור ואדי רם רחב הידיים ולאטרקציות שהוא מציע והרבה מאוד נהיגת שטח. ואדי רם הוא איזור גבוה ועצום בדרום מערב ירדן, ובו תצורות נוף ייחודיות ודרמטיות שאין כמותן בעולם כולו – הרים תלולים עשויים אבן חול נובית בגוון חלודה, ובניהם מרחבי חול אדמדם, דיונות תלולות וגבוהות וצירי דיונות שנמתחים אל האופק ומאפשרים דהרה מהירה נוסח מירוצי הראלי. נופי ואדי רם המוזרים והכמעט-חייזריים, מעניקים תחושה של "כוכב אחר" ומהווים את אתר התיירות השני בחשיבותו בירדן, לאחר פטרה - ולא לחינם האיזור מהווה אבן שואבת להפקות הוליוודיות מושקעות של סרטי מד"ב רבים – הסרטים "להציל את מארק ווטאני" (לבד על מאדים), "הכוכב האדום", "המשימה - מאדים", חלק מפרקי "מלחמת הכוכבים", סדרת הריאליטי הצרפתית "המבצר" ועוד ועוד.

לאחר ארוחת בוקר בחאן, אנו נוסעים לא-דיסה להצטייד במאפים, גבינות, ירקות וכו' לארוחת צהרים אותה נערוך בשטח. מא-דיסה, נכנסים לשבילי הדיונות ופנינו לכיוון מרכז המבקרים של ואדי רם, שם עארף ומוחמד צריכים לאסוף את הכרטיסים שלנו שהוזמנו ושולמו מראש (כן, הכניסה לשמורה בתשלום ויש פקחים שמסתובבים בטנדרים ואשכרה בודקים). זה הזמן עבורי לפצוח בהרצאה קצרה על ואדי רם, על "לורנס איש ערב" (קצין המודיעין הבריטי תומס אדוארד לורנס, שפעל באיזור הזה בימי מלחמת העולם הראשונה וביחד עם שבטי הבדואים מחצי האי ערב בהנהגתו של השריף ממכה חוסיין בן-עלי, אבי השושלת ההאשמית השולטת בירדן עד היום, גירש מכאן את צבא האימפריה העותומנית, ועל שמו נקראות אטרקציות רבות בואדי רם) ועל ההיסטוריה של ממלכת ירדן ויחסיה המורכבים מול ישראל והמדינות השכנות במהלך השנים. מכאן נוסעים דרומה בשבילי הדיונות, עוקפים את כפר-רם והעצירה הראשונה היא בצל העץ המפורסם ליד עין לורנס, לקפה ראשון של בוקר בשטח. אחר כך ל"חאז-עלי" – נקיק צר וקריר ובו כתובות וציורי סלע עתיקים מהתקופה הת'מודית (עם של נוודים שקדם לנבטים וחי כאן לפני כ-3,500 שנה), ג'יסר אל-בורדה (עוד קשת מרשימה) ובעיקר – דהרה בשבילי דיונות עם אתנחתות פה ושם למשחקי דיונות – טיפוסים, "קיר המוות" ושאר שעשועים מוטוריים, בהם הנהגים בקבוצה משתפשפים בנהיגת חולות, מבינים את הפרינציפ ומתחילים להפגין ביצועים!

ארוחת צהריים נינוחה בצל מצוק גדול, כאשר החבר'ה מתפעלים בזריזות חביתות מפנקות וסלטים – עם כל הכבוד לטאבונים ולמנגלים, בסוף אין כמו ארוחה בסיסית, פשוטה וטעימה בלב המדבר! גם אם אתם מתכלבים כמוני וכמו עארף ומסתפקים בניגוב טונה חריפה מקופסה ולאבנה מקומית מצויינת בפיסות פיתה ירדנית חמה וטריה.... עוד יום מעולה מתקרב לסיומו והשמש נוטה מערבה – לא מוותרים על צילום שקיעה וקפה ודוהרים לחאנים שלנו, כדי להספיק להתקלח במים חמים לפני ארוחת הערב.

עארף ואני עוד רוצים לקפוץ לבקר אצל עופר בחאן שלו, אבל החשיכה כבר ירדה, והדרך בין החאנים שבאור יום לא אמורה לארוך יותר מעשרים דקות, הופכת למסע של טעויות ותעיות לאורך של כמעט שעתיים! מסתבר לי, שבניגוד אלי, שהעייפות והמתח מחדדים אותי - כשעארף עייף, הוא מתפרק לגמרי ואשכרה מאבד את דרכו בחושך... כשהוא מבין שבצורה הזו נמשיך ללווין במרחבי ואדי רם עד הבוקר, לא נותר לנו אלא לעצור בחאן הראשון שהוא רואה כדי לשאול, שם ניאות אחד המקומיים להוביל אותנו בהיילקס שלו, כאשר לי נדמה שגם הבחור הזה עייף מדי ונראה כמי שלא בדיוק יודע את הדרך.... אבל בסוף הגענו לאן שצריך ברבע לאחת-עשרה בלילה... מי מדבר עכשיו על מים חמים כשאין בכלל מים בברזים (כי הירדנים סוגרים את השיבר של מיכלית המים בשעות הלילה המאוחרות. חסכון במים, נו....) ואני משתרע במיטה ונרדם כמו שאני, מטונף ודביק עם כל האבק וזיעת היום.... המקלחת תחכה לבוקר.

היום הרביעי והאחרון – עקבה

היום האחרון מתחיל תמיד מעט מוקדם יותר כדי להספיק לסגור פינות אחרונות בואדי רם לפני שמנפחים אוויר ויוצאים לכיוון מעבר הגבול. אבל חלק מהאנשים בקבוצה היו שמחים לראות גם את עקבה... תכל'ס, גם הם צודקים ואחרי תלאות היום הראשון גם מגיע להם. איך נדחס את הכל לחצי יום ונספיק להגיע למעבר הגבול לפני שייסגר בשעה 14:00?.... מסתבר שאפשר!

וזה פשוט מאוד – הקפדה על זמנים והתנהלות "צבאית" קשוחה וממושמעת – מעשה קסמים, הספקנו הכל - גם להשתעשע על אחת הדיונות המגניבות (ולקבל הוכחה ניצחת שגם ג'יפונים 4X4 "רכים" כמו סובארו XV וטויוטה ראב4 מסוגלים לביצועי חולות מרשימים), גם ביקרנו ב"מבצר הצרפתי" שכיכב באותה סדרת ריאליטי נשכחת ונראה מרחוק מאוד אותנטי ועתיק, ובפועל קצת קטן – אבל עדיין מרשים, גם ביקרנו בתחנת הרכבת ההיסטורית של ואדי רם על המסילה החיג'אזית, בה מוצגים רכבת ישנה מלפני יותר ממאה שנים וקטר קיטור שנראה מאוד עתיק ואותנטי (בפועל קטר יפני משנת 1950) שבזמן ביקורנו גם הותנע ופעל! גם הספקנו לנפח אוויר בזריזות בצמיגי כל 13 כלי הרכב, וגם הגענו מספיק מוקדם למרכז העיר עקבה, כדי לטייל קצת בעיר ברגל – ולסיום, הספקנו גם לתדלק ולהגיע בזמן למעבר הגבול, לעבור את כל נוהל היציאה מירדן בזריזות ולחצות לישראל בשעה סבירה ביותר.



כמובן שבלי קצת בלת"מים אי אפשר היה לסיים – הסובארו האדומה אמנם התגלתה בואדי-רם כרכב נהדר לטיול בירדן, אבל מאות ק"מ של דיונות בואדי רם הספיקו לה כנראה, ובאמצע מעבר הגבול הירדני סירבה להניע.... בסוף, לאחר שסיננתי כמה קללות ואיומים בחולונית-מדוברת-עתיקה, היא כנראה נבהלה והסכימה להניע וגם לנסוע הביתה כמו גיבורה, רק הקפדתי לא לדומם אותה בעצירות ולבסוף שבה לביתה בשלום והתקלה (חיישן כלשהו בסוויץ') כבר תוקנה ומאחורינו. ואם זה לא מספיק, ארבעת המכוניות האחרונות בקבוצה, כולל הסובארו שאסור לדומם פן לא תניע שוב, נפלו בגורל לבדיקת מכס... לזכות המוכסים ייאמר שקצת ריחמו עלינו והתחשבו בנו, לא ירדו לרזולוציות של פירוק כללי של הרכב כפי שקורה לעתים, והסתפקו בבדיקה ויזואלית – אז תודה להם.

ובאמת זה זמן לתודות וברכות – ראשית, לקבוצה הנהדרת שזכיתי להוביל. חבורה מצויינת של אנשים - גברים, נשים וילדים - איכותיים אחד-אחד, וזו לא מליצה. תודה על כל החיוכים, הפרגונים והמחמאות, ובעיקר על הרוח הטובה והסבלנות, בעיקר ביום הראשון שהיה קשוח ומבחן לסבלנות בכל קנה מידה, על האווירה הטובה שהשריתם סביבכם שהפכה עבורי את ניהול הטיול לקל בהרבה ואת העבודה הלא פשוטה של הובלת 33 אנשים בירדן לכיף גדול! אני יותר מאשר אשמח לפגוש את כולכם בהמשך, הן בטיולים והן סתם בערב סביב מנגל ובירות. כמובן תודה ענקית לעארף אל-חסנאת – המדריך הירדני מס' 1 שהוא חבר ואח. ולשוטר מוחמד שהתגלה כאחד השוטרים המגניבים, הנחמדים והמסייעים ביותר – אחד שאני רוצה שייסע איתי שוב ושוב בטיולי ירדן.
היה נהדר. אני מחכה בקוצר רוח לפעם הבאה בירדן!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן