יומן מסע חוצה ישראל אתגרי - סוכות 2022

היום הראשון - מסע חוצה ישראל אתגרי

את היום הראשון התחלנו כמובן בתדריך בוקר מקיף, עוברים על כל נקודה קטנה כגדולה, הכל על מנת להכניס את הראש של המשתתפים ובעיקר את הנהגים שבהם למסע.

יצאנו ממצפה דדו (מטולה) כשאנחנו נוסעים דרומה על ראש רכס רמים, צופים לעמק החולה הפרוס תחתנו. עצירה קצרה לארוחת בוקר בקרן נפתלי וממשיכים לרדת לכיוון נחל דישון שהיה יבש, אך עדיין מרשים בכמות הירוק שבו העצים והצמחייה הצפופה.

חצינו את עמק החולה ודרך גשר הפקק המשכנו דרומה לגשר כפר הנשיא, המשכנו לרדת עד לצומת בית צידה ועלינו חזרה לכיוון מעלה גמלה למקטע האתגרי לכיוון נחל כנף. אך תוך כדי הודיע איזי שהפג'רו שלו עושה סימנים של התחממות וגיתאי ניגש ישר לבחון את האירוע.
מהר מאוד הסתבר שאיזי יצטרך לטפל בבעיה עם גיתאי ולא יצטרף אלינו לקטע המאתגר של מעלה כנפון עד שלא תיפטר הבעיה. הקטע המאתגר הראשון שלנו במעלה כנפון לא היה פשוט והרכבים נזקקו להכוונה קפדנית, המהמורות והסלעים לא עשו הנחה לשום רכב או נהג.

המשכנו לכיוון רמות, שם פגשנו שוב את גיתאי ואיזי שחזרו אלינו לאחר שהטרמוסטט הורד והרכב יכול להמשיך במסע. נכנסנו מכיוון רמות לדרך היורדת למפגש הנחלים אלעל וסמך, אך תוך כדי תנועה הסתבר שהסברבן של יובל התחילה בצרות משלה ולאחר בדיקה הוחלט ללוות את יובל, אחותו ענבל והילדים ע''י גיתאי ועידן חזרה לרמות ולצערנו ולצערם לסיים את המסע הזה על גרר...

המשכנו במסע עד למצפה של מבוא חמה והפעם אורית קוראת לי להגיע אליה לפג'רו שעושה רעש שריקה מוזר. כמה בדיקות, התייעצויות עם חסין הד''ר של הפג'רואים, אז הבנו שהטורבו סיים את דרכו ואורית בנסיעה איטית תחזור הביתה ומחר בבוקר למוסך.

ככה זה במסעות גדולים, הרכבים עמוסים וכבדים, כל המכלולים מגיעים לקצה ואם הרכב לא תקין ב-100% - התקלה בו תבוא...
כמה דקות לסוף האבחון עידן עדכן אותי שהליווי הסתיים והם במגמה לחבור אל הקבוצה.

המשכנו דרומה בירידות המתפתלות מטה לכיוון הירמוך וחמת גדר ומשם לתחנת הדלק. מתדלקים, מצטיידים וממשיכים לבקעת הירדן ללינה במוצב גבעונית הישן.
הגענו בשעה די מאוחרת בשל אירועי היום שלא פסקו, אך החבר'ה הקימו את המאהל בזריזות, תיקתקו ארוחות, קצת דיבורים על מעללינו היום והעייפות השתלטה על כולנו וצנחו לשקי השינה.

היום השני - מסע חוצה ישראל אתגרי

קמנו במרץ בחלקה הצפוני של בקעת הירדן, החבר'ה קיפלו אוהלים, הכינו קפה ולאחר תדרך היו מוכנים להמשך המסע שלנו.

מגבעונית התחלנו לטפס מערבה לכיוון הישוב חמדת ומשם דרומה לכיוון שמורת חרובה החוצה את הבקעה לשתיים. החבר'ה התגברו על המעלות המסולעים בדרך ואני לא הצלחתי להתגבר על הכיף שלי להסביר לכל מי שרק רוצה לשמוע שהבקעה זה המקום היפה ביותר בעולם.

כשהגענו לתצפית הנפלאה של כתף המחרוק הבנתי שגם הג'יפ שלי החליט להצטרף לחגיגה ובמבט זריז הבנתי שהאוזן שאליה מחובר הקפיץ הקידמי נעקרה מהתושבת וחייבים לרתך על מנת שנוכל להמשיך. לשמחתי זאת לא בעיה שזרה לנו, לא לגיתאי, לא לעידן ולא לי...

לאחר ההסבר על נוף הבקעה הצופה למטעי התמרים הגאים שלנו קיבלתי החלטה להשאיר את ''צמד ברירה'' (גיתאי ועידן) עם הג'יפ שלי לריתוך ועל מנת לא ליצור עליהם לחץ שיגרום לפיקשוש אני אמשיך עם הקבוצה עם הג'יפ של עידן ועם העוזרת החדשה ומנהלת הג'פ - דניאל ביתו של עידן (שגם מלווה אותי כמה שנים יחד עם אבא במסעות).
במסע הזה קיבלתי אישור מיוחד לקחת את החבר'ה מעבר לגבול ולעבור את הגדר לכיוון הזור (בסוף כל חורף אני מוציא לשם טיולים מיוחדים אותם תוכלו לראות כשיתפרסמו אצלינו באתר). עברנו את גדר הגבול שבין הע'רור לזור (בקיצור המדרגה העליונה והתחתונה של השבר באזורינו) ונכנסנו לאזור שבו מעטים היו (חוץ מהחקלאים הישראלים ומהצד השני של הירדן החקלאים הירדנים).
עצרנו לארוחת בוהריים קלה בתצפית מוצלת על מאגר תמר והמשכנו לרדת מטה לזור. מיד כשסיימנו לרדת, עקב פיצוץ בצינור השקיה והבוץ המטורף שנוצר בסוג אדמת הלס הזאת לא יכולנו להמשיך. אני עושה כמה ניסיונות ומבין שלעבור לא נצליח וגם ככה הג'יפ של עידן הולך לחזור אליו בצורה של קובת בוץ...

חזרנו על עקבותינו, עוד סיבוב קצר וחוצים שוב את השער הכבד בדרכינו החוצה לתדלק במפגש הבקעה.

סיימנו לתדלק ואז גם עידן וגיתאי הגיעו עם הג'יפ, החלפנו בחזרה והמשכנו דרומה.

דרך בקעת הורקניה המשכנו לכיוון מצוקי דרגות, עברנו את נחל תקועה ויצאנו מהשמורה בדיוק חצי שעה לפני השקיעה, מה שאומר שיש לנו זמן להפסקת קפה קצרה ומשם נשארו לנו עוד כ-20 ק''מ של נסיעת לילה במדבר שאני כל כך אוהב.

הגענו לחניון הלילה שלנו. בחגים אני אוהב חניונים מאולתרים, לתת לקבוצה להיות לבד ולהרגיש את השטח ללא הפרעות. החבר'ה שוב הקימו את המחנה בזריזות, מדורה נחמדה, ארוחה טובה, קצת שותים ונופלים שדודים.

היום השלישי - מסע חוצה ישראל אתגרי

די קריר הבוקר, גיתאי היה צריך לצאת מוקדם על מנת להחליף בין הנוסעים בג'יפ ויצא לפנינו. אנחנו מקפלים את המאהל, מכינים קפה, תדריך ויוצאים ישר לאתגר הראשון של היום - מעלה ראס אל חממה. סך הכל לא נרשמו אירועים חריגים, אולי הפעם הראשונה שהיינו צריכים לחלץ בגרירה את אבי, הטויוטה היילקס שלו אינה מצוידת נעילה או סוג של טרקשן ובהצלבות הקשות לאחר כמה ניסיונות שכשלו וכניסה לזוויות פחות נחמדות החלטתי שהגיע זמן להיערך לחילוץ ולעזור לרכב לעלות בבטחה.

המשכנו לקפה בראס אל חממה בתצפית מדהימה על נחל ערוגות הזורם תחתינו.

המשכנו דרך רוג'ום א נקה ואז לכיוון שמורת מעון, כשאנחנו מגיעים לקטע האחרון שלפני העליה לכביש לכיוון ערד על מנת להצטייד, מפתיע אותנו מחסום צה"לי ובדיקות מול המ''פ שמול החטיבה שבודקת מול האוגדה ומול אללה שאנחנו לא חבורת מבריחי נשק או משהו בסגנון. אז לאחר עיקוב צבאי די רגיל של שעה אישרו לנו להמשיך את המקטע של 4 הק''מ הללו. דבר אחד שכחו לציין - שהדרך המסומנת כבר לא כל כך אותה הדרך וצריך להיכנס להיקף החיצוני של הבסיס על מנת להצליח להגיע לכביש. אז לאחר כמה סיבובים סביב המחפורות, שיש לציין שנעשו בצורה מרשימה, עליתי על העניין והובלתי את החבר'ה אל הכביש.

הגענו לערד לתדלוק וכמובן לעשות ''מלא מחדש''. המשכנו בדרכינו לכיוון נחל מורג וירדנו עד לתצפית המדהימה של עין בוקק על ים המלח ופטריות המלח המקסימות.

חזרנו מערבה בדרך שמעל נחל חמר העוצמתי והגענו להר קומות. עוברים את המעלות ואני בוחר לא להתעסק באתגרים על מנת שלא נגרר להימצא בתוך שמורת טבע לאחר שעות החשיכה. גם ככה אתגרים לא היו חסרים לנו היום, ככה שהקבוצה לא הרגישה מחסור ואפילו נשמה לרווחה... המשכנו אל נחל עמיעז ונחל אשלים עד לחניון הלילה המאולתר שלנו בבקעת צבאים. לילה טוב.

היום הרביעי - מסע חוצה ישראל אתגרי

קמנו לבוקר, איך נגדיר אותו... מ ס ר י ח. ממערב לנו מפעלי הפוספטים, כנראה בערב הרוח היתה לטובתנו אז לא היה אסון גדול, אבל בבוקר הבנתי למה אין חניון לילה באזור...

ירדנו מזרחה לכיוון רמת מזר, המשכנו דרומה במסלול המקסים של נחל צין. הכל עבר חלק עד ש... באחת מהמדרגות הקטנות התעקשות מיותרת הביאה למכה מתכתית שנשמעה לי מרחוק לא טובה. רואה את אנה ודב נאבקים במדרגה, יורד מהרכב והולך לעברם. אנה ודב מטיילים איתי כבר כמה שנים טובות ודב הוא בוגר ההדנ''מ של אתר השטח (הדרכת נהיגה מתקדמת), ומאוד מוזרה לי ''התקלה'' הזאת כי עברנו כל כך הרבה מכשולים גרועים הרבה יותר. חדלתי את הנסיונות וגררנו את הרכב במעלה המדרגונת הזאת. היה לי ברור שבמקרה הטוב נשברה צריה ובמקרה הפחות טוב הטרנספר (מאוחר יותר הסתבר שזה בדיוק מה שקרה לצערינו).
החלטתי שגיתאי יוציא את דב ואנה מהמסלול ומהכביש יזמינו גרר, וגיתאי ידביק אותנו בהמשך. גיתאי מכונאי מנוסה עם המון ניסיון גם בחילוצים קשוחים (כולל של עצמו) ויחד עם הניסיון של דב ואנה ידעתי שהם יעמדו במשימה למרות שהייתי במתח עד שגיתאי הודיע לי בקשר (לא הייתה זמינות סלולרית) שהם על הכביש והכל עבר בשלום.

אנחנו ממשיכים דרומה, חולפים על הבריכות של מפעלי צין, כולל אחת מרשימה בהחלט ומגיעים עד לנחל חווה. שם פונים מערבה לכיוון הר אורחות.

נכנסים למסלול המאתגר של נחל טרף כשכולנו מוקסמים מהנוף והנהנים מהאתגרים, עוברים למעלה נוח הידוע לשמצה בעיקר בחודשיים האחרונים (היו שם 2 התהפכויות). במדרגה המדוברת אני מבין שצריך להכווין את החבר'ה לאט לאט ולא לקחת סיכון, ואכן החבר'ה עברו את המדרגה ללא אירועים מיוחדים. חצינו את בקעת מחמל ונענו לכיוון דרום מערב, כשהרכב שלי מתחיל לעשות שוב רעשים מוזרים של "כדאי שתבדוק אותי" טוב טוב... המשכנו לכניסה לנחל חדב וכשני ק''מ לקראת הכניסה לשמורה הקמנו את המחנה ללילה.

עקב הקולות שהסופה שלי עשתה החלטתי להרים גלגל לאוויר ולבדוק, התוצאות לא איחרו להגיע והחדשות היו רעות, רעות מאוד... הנאבה בגלגל קידמי של צד הנוסע סיימה את תפקידה, מה שאומר שבקלות עם עוד קצת נסיעה הייתי מוצא את החלק הקידמי-ימני שלי על הציר והגלגל באזור אחר... לאחר שגיתאי ווידא את הדיאגנוסטיקה התחילו הטלפונים. אומנם כבר 9 בערב אבל צריך לפתור את הבעיה עד הבוקר. לשמחתי יש לי חברים מספיק טובים ואודי טימר שהיה ממש ''בסביבה'' (יודפת בצפון) בזמן ארוחת ערב אצל ''הילד'' אמר מה שצריך, לאן שצריך, אני מגיע... אז נאבה אחת חיכתה לו ביהוד והוא רק חיכה ל''גו'' ממני. רק שתוך כדי עידן שלח חבר אחר בשם אורי לחפש אולי יש להם בקיבוץ יוטבתה במוסך איזו נאבה לסופה במקרה? אז זהו שכן! חיזל"שתי את אודי שאפילו די התבאס עלי (לא אמרתי שהחברים שלי נורמליים), הוא כבר ראה אותו ואת אשתו שלי מסיימים איתנו את החוצה, כי אם כבר באים אז מה זה עוד כמה ימים בשטח?
בשעה 11 בלילה קיבלנו את הנאבה המדוברת בכניסה לנחל חדב, הקור ותלאות היום נשכחו והלכנו לישון בהרגשה של ניצחון.

היום החמישי - מסע חוצה ישראל אתגרי

על הבוקר, לאחר שידי (חבר וצלם מוכשר ביותר) ביצע את מלאכת הפירוק בלילה שלפני והחזיר הכל למקום, זאת על מנת שאוכל להיות יציב על אוהל הגג שלי ואוכל לפתוח הכל בזריזות בבוקר. אז כמובן איך שאני רוצה לפתוח את אוהל הגג מסתבר שגם הוא לא רוצה להניח לי לרגע ואז הסתבר שמוט הפתיחה שלו נשכח היכן שהוא על הדרך ונאלצתי בעזרתו של עידן לפתוח את האוהל ביצירתיות עם מוורג וג'פקה, מה שאומר שיש לי ימים שפשוט עדיף להמעיט בתנועות ולבצע כמה שפחות פעולות (אבל אז מה הכיף בזה ??).

אז נחזור לבוקר - החזרתי הכל למקום (טוב כמעט הכל), הנאבה נסגרה, גם האוהל נסגר בשיטה החדשה, החבר'ה אחרי תדריך ויוצאים לדרך.

לפחות ככה חשבתי... מתחילים בנסיעה ותוך 20 מטר אני מגלה שהכל טוב חוץ מהברקסים. ידעתי שמישהו שכח להחזיר את הברקסים למקום אחרי התקנת הנאבה, מי זה יכול להיות? מאחר ואני זה שהחזיר את הנאבה ולא היה על מי להפיל את התיק (לא אופייני לי) ואת הלחיצה על הברקס כבר לחצתי מה שאומר שהבוכנה לחוצה חזק החוצה וזריז זה לא יהיה, הודעתי על הפסקת קפה שנייה לבוקר זה כ-50 מטר מהמקום האחרון בו שתינו קפה.

אז התגברנו גם על הברקסים ויצאנו שוב לדרך בכוחות מחודשים! רציתי לתת קצב והקבוצה רצה יפה. הרצון לתת קצב מהיר נבע מזה שאנחנו צריכים לעבור היום את מעלה עשוש וחששתי שעקב החג יהיו לא מעט רכבים ולנו יש עוד לא מעט ק''מ לגמוע.

מנחל חדב עברנו למישר ומשם לנקרות, הנחלים הללו מלאי קסם מדברי, שוממים, עוצמתיים כל מה שרוצים במדבר. עברנו לנחל קצרה בתנועה דרומה בדרך לתדלוק האחרון שלנו בצוקים. תדלוק מהיר וקרח (זאת ההצטיידות האחרונה שלנו עד אילת) ויצאנו להפסקה של בוהריים בצל עץ עשוש. תוך כדי אני רואה את כמות הרכבים שנוהרים לכיוון מעלה עשוש ומקווה שרובם יעשו את המעקף. סיימנו את הארוחה ויצאנו לכיוון המעלה. כאשר התקרבנו וראיתי את התור במעלה כשצ'רוקי תקועה לקראת חלקו הראשון עם סלעים ששוברים לה את הטמבון האחורי, זה שהיה נוצץ פעם, הבנתי שזה הולך להיות ארוך והעברתי לקבוצה בקשר שאנחנו עושים את המעקף כי חבל לבזבז על המעבר הזה שעות. לשמחתי הקבוצה לקחה את העניין בקלילות, כי אתגרים מכל הבחינות והכיוונים לא היו חסרים לנו בחוצה הזה אז אין בעיה אם נדלג על אחד.

המשכנו בנסיעה לנחל ברק והיום זה היום היחיד שאנחנו מרגישים שאנחנו לא לבד בשטח, שיירות גדולות ונהגים שמשום מה מאוד ממהרים נמצאים במדבר. המשכנו לכיוון מעבר תלם עשת היפיפה ודרך גבעות מנוחה ועמק הדממה הגענו לנחל צחור.

את הנחל הזה שווה לנסוע לאט על מנת שלא להבריח את עדרי הצבאים שממלאים אותו ממש כמו בסוואנה באפריקה. לשמחתנו החבר'ה ''המשתוללים'' עברו אותנו והאבק ירד. הצלחנו לראות את הצבאים היפים לאורך כל הנחל. כשחלפנו על פני חניון הלילה נחל צחור ראיתי את ההמולה והחלטתי להמשיך הלאה לחניון לילה שומם מחוץ לשמורה, בלי עוד ים של רכבים סביבנו. מצאנו אחלה מקום והפעם, הלילה האחרון שלנו, כולנו אוכלים יחד, נהנים זה ממטעמי זה, יושבים סביב השולחן וצוחקים כשמדורה קטנה מלווה אותנו.

החבר'ה מתחילים להבין שהמסע מסתיים מחר ...

היום השישי והאחרון - מסע חוצה ישראל אתגרי

כולנו קמנו עם חיוך גדול למרות שהקור בבקרים האחרונים לא פסח עלינו. היום מדרימים עד אילת, אך לפני זה נפרדים מצביקי ונורית שמטיילים איתי שנים, על מנת שהם יוכלו לחזור הביתה לצפון הרחוק בשביל הנכדים.

תדריך קצר ואנחנו כבר על הכלים, יורדים דרומה כיוון גב צניפים ושמורת הנחלים הגדולים. היום אין מעלות, שומרים על קצב טוב בנוף המהפנט. יוצאים לכביש 10 היפיפה שנפתח לכבוד החג ומדרימים לכיוון אילת, עוברים לכביש 12 ומשם יורדים שוב לשטח לדרך הפטרולים, דרך מיישר סעיפים, ממשיכים תנועה היי דרומה לאילת. עוד מקטע קצר בכביש ואנחנו יורדים ל''אקורד'' הסיום שלנו - נחל שלמה המרשים כל פעם מחדש.

היום האחרון קצת מוזר, אין תקלות אין עניינים, ככה מסיימים מסע?

הגענו לנקודת הסיום, החבר'ה התכנסו, סיכמנו את המסע המופלא שלנו ומלא ההרפתקאות. יש משפט משיר באיטלקית של אנדרה בוצ'לי שתמיד מתנגן לי בראש ברגע הזה של סיום החוצה ''Noi stanchi ma contenti'' אנחנו עייפים אך מרוצים, שזה בדיוק מה שעובר לי בראש בסוף מסע שכזה.

אני רוצה להודות לקבוצת האנשים המדהימה שעברה איתי את המסע הזה והאמת שאין מסע אחד הדומה למשנהו. תודה על זה שסמכתם עליי ברגעים קשים וידעתם לזרום עם שיגעונות של מדריך שתמיד מזכיר שכל תוכנית אצלי היא רק הבסיס לשינוי...

תודה לחברי הקבוצה על התמונות ועל התמונות המקצועיות יותר כמובן אורית גררו, ידעיהו כהן ואנה גיסקיה.

תודה רבה לחברי גיתאי נווה מ"סוויץ' בראש מכונאות רכב לחובבים" שיצא ושיחק אותה בגדול כמכונאי השטח שלנו והאיש למשימות מיוחדות.

תודה רבה לחברי עידן כץ שיוצא איתי כל שנה ללוות, להאכיל ולהשקות אותי לאורך המסע ותמיד נותן יד בכל הרפתקה שאני מעביר אותנו. וכמובן לבשלנית מספר אחת ומפקדת הג'יפ של עידן הלא היא דניאל כץ.

תודה לכולם ונתראה בדרכים משובשות

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן