יומן מסע לרומניה - מסע ייעודי הדנ''מ, ינואר 2023

היום הראשון - מסע ג'יפים רומניה, ינואר 2023

אחרי לילה לבן נחתנו באוטופני בוקרשט ולאחר עצירה בשדה להחלפת ''בגדי הקיץ'' מישראל לבגדים שיתאימו יותר ל-5 מעלות אליהן נחתנו, יצאנו מהשדה אל הרכבים.

החבר'ה התחלקו זוגות-זוגות ברכבים, העמסנו והתארגנו לתדריך שלפני היציאה.

יצאנו לכיוון צפון בנסיעה עד לווליני דה מונטה. עצירה קצרה ליד גשר רעוע אך יפיפה מעל נהר הטלאג'ין, אשר תפקידו לקשר בין משפחה שחיה על גדת הנהר המקבילה לבין הכפר בימי החורף הקשים בהם הם לא יכולים לחצות לצד השני עם רכב. המשכנו בחצייה על סכר מנצ'ו בדרכינו צפונה.
בתוכנית, היום הראשון אמור להיות יום קליל להכרות עם הרכבים אשר לא נמצאים ביום יום בארצינו, וכחלק מההתרגלות לרכב וההכנה לבאות החלטתי לבצע תרגול לחציית הטלאג'ין שזרם בחוזקה. הרכבים החלו להיכנס לחצייה כשדני חוצה אחרי הרכב של וואלי ושלי בצורה יפה.

ניתוח הזרימה הינו חלק מאוד חשוב בחציית נהרות וחייבים להקפיד על כמה כללים בסיסיים שאותם אנחנו גם לומדים במסגרת ההדנ''מ. אחד מהם הוא ניתוח הזרימה דרך האדוות שנמצאות במקומות מסוימים במים, כך למשל נדע שיש סלע בולט ובמקומות שאין אדוות כלל נדע שהקרקע עמוקה.
בשל הכרות מוקדמת עם מקטע זה אני יודע שהקרקע מסולעת ואין סכנת שקיעה. הכניסה צריכה להיות בצורה איטית ומבוקרת תוך "הרגשת הקרקע", אם ניכנס מהר ובכוח למעבר לא מוכר יש סכנה "לחטוף" אחת טובה בביצת הסרן ומשם הדרך להשבתת הרכב קצרה. החבר'ה היו צריכים לא מעט חזרות וגם חילוץ אחד או שניים בתוך המים הקפואים, אבל בסופו של דבר כולם עשו עבודה טובה כשגם בחילוץ יש תמיד ידיים עובדות וכך אנחנו רצים קדימה.

המשכנו ל"עמק הרועים" ובו גם אנחנו חוצים מהחבל הוואלכי לטרנסילווני בדרך ששימשה במשך מאות שנים את העמים שחיו ושלטו כאן באזור. לאחר נסיעה טכנית וחלקה הגענו לכיוון וואמה בוג'אולי, אך שער על הציר היה נעול (בפעם הראשונה מאז שאנו עוברים שם) ונאלצנו לנסות למצוא מעקף לחלק הסגור...

החלטנו להיכנס לציר לא מוכר בין שתי גבעות שהסתבר כמלכודת בוץ שחור. המקומי שלנו - וואלי, ואני נכנסנו ראשונים ונעצרנו כ-10 מ' על מול עץ גדול שנפל וחסם את הדרך. יורדים מהרכב לנתח את אשר עלינו לעשות ומבינים שעוד לפני העץ שברובו רקוב (שזאת הסיבה שבגללה כנראה נפל) יש ביצה של בערך 20-15 מ' שעלינו לעבור ואני כלל לא בטוח שיהיה אפשרי לעשות זאת, אבל בשל הסביבה המיוערת יש לנו אופציות מצוינות לעיגון באם נצטרך.

החבר'ה מגיעים קדימה להזיז את העץ שמתפרק לנו אט אט תחת הידיים, וואלי המקומי שלנו, הולך קדימה לראות, עד כמה שניתן, לאן מובילה הדרך. רומניה עצמה לא ממופה מעבר למפת לווין, המשטר הקומוניסטי לא אהב שכל אחד יוכל לדעת מה קורה איפה. וואלי חוזר לומר לנו שהדרך תהיה קשה ואם נתגבר על החלק הזה יש מצב שנוכל להמשיך.

לאחר שהכל היה מוכן וואלי יצא לדרך ולאחר 2 מ' שקע בבוץ שהיה הרבה פחות תמים ממה שהוא נראה לנו, החשיכה כבר החלה. לאחר שני ניסיונות נחשף "הבוץ השחור" ואז כבר הבנתי שאנחנו בבעיה לא קטנה ואין אפשרות לחלץ לאחור כי אין אחיזה לרכבים שאחרינו. חילקתי את הקבוצה לשתי משימות - פיני, שי, אורן, גבי ובני מחזירים רכבים לאחור בציר הצר והחלק במורד הגבעה. רענן, דותן, דני ועידן מתחילים לעבוד עם וואלי על החילוץ שלו, כשאני מתרוצץ בין שתי הקבוצות מכווין ומוודא שאין לנו בעיות בטיחותיות, חוץ מהציר הצר והחלק ושכל ציוד החילוץ שאנו משתמשים בו מחובר ומשומש כהלכה. ביערות של רומניה קל למצוא עיגונים לכננת, אבל דווקא בביצה שלנו העץ הקרוב, זה שהיה אפשר לעגן ללא פגיעה, היה בערך כ-30 מ' מהרכב בקו אלכסוני של כ-45 מעלות ועוד עץ בקו של קרוב ל-90 מעלות. הוחלט לעגן לסלע קרוב, אך הווקום לא הותיר לסלע סיכוי ועקר אותו ממקומו, לשמחתנו כבל הכננת של וואלי מספיק ארוך והצלחנו להגן לעץ בזווית כזאת שתאפשר משיכה, ואכן אט אט הרכב החל להחלץ עד לזווית שבו כבר זה לא היה אפשרי. שי נתן רעיון - ליצור זווית עם כבל סינטטי שהבאתי מהבית ולעגן לשני העצים בזוית וכך לתת משיכה ישרה אל מול הרכב. לשמחתי כל החבר'ה שאיתי כאן הם בוגרי ההדנ''מ שלנו וכל אחד יודע בדיוק מה לעשות, הדברים רצים מהר ואין שניה של בזבוז זמן. צוות ג'יפ "צמד ברירה" - דותן ורענן עם ג'יפ טויטה 80 עם סטארטר, ששווק כבר ביום הראשון, קושרים לעץ אחד כשצמד ''אלא בכתי'' - שי ואורן, קושרים לעץ השני וממרכזים את המשיכה. דני מצוות (היחיד) "דני ושות" רץ מאחד לשני עם פנס טוב ומאיר אלי לתאום החילוץ, כששאר החבר'ה זורקים בולי עץ לקוליסים הענקיים שנוצרו, כשבולי העץ פשוט ''נעלמים'' אל תוך הביצה. לאחר כחצי שעה וואלי בחוץ עם הפנים למעלה ההר החלקלק.

עבודות החילוץ המשיכו עמוק לחשיכה

וואלי נהג מיומן, מתגבר על הגבעה ויורד מטה כששאר הרכבים כבר מחכים לנו. דחיפה קלה של החבר'ה לצוות "צמד ברירה" מניעים ויוצאים לדרך.
המשכנו ישירות לבית הסבים של וואלי בכפר וויאמה בוז'ולי, בשעת חשיכה ראינו את הבית המרשים שבו כאילו הזמן עמד מלכת ואפשר להבין איך באמת חיו, וחיים כיום, ברומניה בתנאי הכפר הרגילים.

תוך כדי נודע לנו שהמארחת שלנו - אנקה, כבר טלפנה למשטרה (נודע לנו כשהמשטרה תפסה את וואלי בטלפון סוף סוף, מאחר ולא הייתה קליטה בהרים) ודיווחה שאנחנו חסרים והיינו צריכים להיות אצלה בשלוש והשעה כבר שבע ואין איתנו קשר. וואלי מיהר להרגיע את הבכי ואמר שבעוד כמה דקות אנחנו אצלה. אנקה שוב שיחקה אותה בארוחה מפנקת.

סיימנו ויצאנו לנסיעה מנהלתית היישר למלון שלנו בעיירה קטנה בשם סיינט ג'ורג, החבר'ה נפלו למיטות מוכנים ליום שלמחרת.

אחרי יום ראשון ומפרך

היום השני - מסע ג'יפים רומניה, ינואר 2023

קמים לארוחת בוקר, העמסות, סידור אמצעי החילוץ ברכבים, תדרוך קצר ויוצאים לדרך.
יציאה לכיוון צפון מערב אל כפר הונגרי בשם זלן ומהכפר חותכים מערבה "לעמק הזלן" - עמק עם ריכוז דובים גבוהה. בתחילת עמק הזלן היפיפה אנחנו מתחילים להבין שבגלל הקור והבוץ אולי קצת חלק, אבל זה לא משחק תפקיד מרכזי, כי האדמה פשוט קפואה. השלוליות והקרקע עם אחיזה מצוינת (לפחות לרכבים הראשונים) ואנחנו נוסעים על אדמה קפואה עם אחיזה לא רעה, כזו שלי מעולם לא יצא לחוות. המשכנו בעמק היפיפה הזה עם חציית נחל הזלן כמה וכמה פעמים, הנחל זרם בצורה רגועה ולא נרשמו אירועים חריגים. עצרנו לפיקניק צהרים נחמד על שפת הנחל, וואלי הראה לנו אילו ענפים להביא, כאלה שלמרות שהכל רטוב נדלקו במהירות. החבר'ה נכנסו לאירוע ויצאו לקושש עצים למדורה שלנו, כעבור 3 ד' כבר היתה לנו אחלה מדורה. הטמפרטורות נודדות לנו מ 3- ל 1- ומדורה בהפסקה זה הכרח.

המשכנו ל"שער רקוש", או יותר נכון סוג של מסדרון לקניון טבעי וקטן, שהוא לא פחות מרשים מיער סבוך. אנחנו יודעים שיש כמה מעלות חלקים מאוד לפנינו ולא בטוחים עד כמה, ואם בכלל, נוכל לעבור. החלטנו לעקוף את המעלות שביום כזה נראו כאבודים, אבל טרקטור תקוע וציר חסום שינו לנו את התוכניות חזרה למקור. התחלנו לטפס במעלה החלק כשוואלי נלחם במעלה בקוליסים גדולים ומצליח את חלקו הראשון, דני קצת נתקע מאחור אך לאחר כמה רוורסים ונסיעה נחושה הגיע מעלה ועזר לתכס עצה איך להתגבר על החלק התלול הבא של המעלה. בשל קוליס גדול וואלי מנסה מדרך שגורמת לרכב להאט בגלל העצים שמאלצים אותו לשנות כיוון ולאבד מהאנרציה. המעלה מלא בעלים והאמת בצילומים נראה מאוד פשוט אבל לא כך הדבר, הכל חלק וואלי מגיע לחצי מהעלייה ואז חייבים לכנן אותו שוב לעץ בהמשך המעלה. רענן ואני עובדים על הכינון כששאר החבר'ה עולים רגלית לבדוק את העליה המחולקת לשתיים ולחפש זווית אחרת למעלה היער.

וואלי מצליח להעלות את עצמו למעלה וממשיך לסוף המעלה, מסתובב ומכין את הרכב לחילוצים הבאים בתור. דני מנסה לעלות באותו המקום אך לא מצליח לשמור על רצף התנועה בגלל העצים הצפופים.

החלטתי למצוא זווית אחרת ובעזרת אורן מילאנו את הקוליס שהגביל אותנו בגזעי עצים שנפלו מסופה שעברה ביער. אנחנו נוסעים בדרכים מבודדות שבקושי עוברים בהן ואין שום קוליס שמראה את הדרך, ואיפה שיש קוליסים הם עמוקים מאוד, כי מי שעובר שם זה הטרקטורים של חוטבי העצים שמחרבים את הדרך. דני מוכן ברכב בזמן שאנחנו הכנו את הדרך עד כמה שניתן לתנועה רציפה, אם תהיה עצירה או האטה במעלה הוא לא יצליח ולמשוך ניסאן פטרול מפלצתית במעלה החלקלק, לא דבר שיהיה פשוט. דני נכנס לרכב, החבר'ה מפנים את הנתיב ונעמדים בטווח בטוח למקרה שנצטרך לפעול מהר ולעגן, ודני יוצא לדרך ומבצע את העלייה בצורה מרשימה. אני אוהב לראות נהגים שיודעים להפריד בין נהיגה אגרסיבית לבין נהיגה נחושה או אסרטיבית. דני מקבל הוראה לא לעצור ולעלות עד קצה המעלה (עוד איזה 300 מ') ולא לעצור באמצע, גם מחשש שנהגים לא יוכלו להמשיך את העלייה, כי כל עצירה כאן גורמת לאיבוד אחיזה בקרקע והתחפרויות.

החבר'ה עולים אחד אחד, כשכל מי שלא נוהג מוכן לעזור בתפעול כל צרה שלא תגיע ואחרי שכולם עוברים כולנו בשמיים! ובטוחים שעברנו את החלק הקשה, אך אני צריך להוריד אותם מיד לקרקע (כולל את הנהגים) כי בסך הכל עשינו עוד צעד לכיוון הביצה...
הגענו לביצה הגדולה שבלב היער ולשמחתי דווקא כאן המצב היה טוב יותר ממה שזכרתי, למרות שהקוליסים שלנו בספטמבר עדיין נראים חזק על הקרקע. וואלי ואני מתחילים לנווט בביצה והקור שהקפיא את האדמה משחק לטובתנו. האדמה כל כך קפואה שיש אחיזה מצוינת כאשר אתה שומר על נקודות הגובה שמעל הקוליסים עד ש... כן החלקנו לתוך קוליס הקרח שציפה את השלולית ונשבר וכך איבדנו כל יכולת להתקדם. החבר'ה כבר מתורגלים ומתארגנים מהר על עיגון הכננת ולאחר קרב, שהפעם היה יחסית קצר, הצלחנו לצאת והמשכתי להכווין את הרכבים אחד אחד על האדמה הקפואה. לשמחתי החבר'ה היו מדויקים והכל עבר בשלום.

המשכנו למחצבת האבן ויצאנו סוף סוף אל הכביש כאשר אני מבין שהנסיעה שלנו ל"אוקלנד וואלי" - עמק גדול עם עצי אלון מרשימים, תהיה בשעת הדימדומים ואל עץ האלון המרשים בן ה-900 שנה נגיע כבר בחשיכה, אבל זה לא משהו שיעצור את החבורה הזאת. הגענו אל העץ כבר בחשיכה ואנו מאירים מרחוק עם האורות, או מה שאפשר לקרוא להם אורות, עקב מצב הבוץ בכל מקום על הרכב... גם בלילה ובקור העץ המרשים הזה עושה את שלו. המשכנו בניווט לילי לא פשוט אל הכפר וויסקרי והגענו אל רמונה שחיכתה לנו עם אח דולק, מרק חם וארוחה טובה שהתחילה בהרבה ''צ'וייקה'' ונסתיימה בהמון ''צ'וייקה''. החבר'ה נתנו הצגה מרשימה ורעש הצחוקים פילח את הקור העז שבחוץ (סביבות 4-). הערב הסתיים בכאבי בטן חיוביים של צחוק ואז הקבוצה חולקה לשתיים - חצי ישנו במתחם של רמונה והחצי השני נסעו איתי כ-300 מ' בכפר ללינה אצל אאוג'ן הלבבי.

רוב החבר'ה נפלו לישון אחד אחד, רק במתחם שלנו התפתח משחק טאקי סוער, כשאני שופט ביד רמה ומאשר תוך כדי שינה את הניצחון הבלתי מעורער של עידן כץ על חבורה לא פחות מעורערת (השמועה אומרת שהשופט לא בדיוק עבר קורס לשיפוט מהיר והיושרה שלו עד היום מוטלת בספק).

היום השלישי - מסע ג'יפים רומניה, ינואר 2023

קמנו לבוקר קר בכפר הציורי וויסקרי לארוחת הבוקר אצל רמונה ויצאנו לטיול רגלי קצר לחקור את העיירה היפה. סיור קצר בכנסיית וויסקרי - מורשת אונסקו, כמו כל הכל הכפר שמוכרז גם הוא כאתר מרשות אונסקו. משם יצאנו לכיוון צפון מזרח - להרי הקרפטים. היום אנחנו חוזרים שוב ללינה בכפר וויסקרי ואנחנו יוצאים לחקור את האזור המיוער בתחתית הרי הפגרג'. הקרקע עוד קפואה ויש לנו אחלה אחיזה, למרות זאת אנחנו יודעים שמספיקה טעות אחת והכל משתנה - הרכב יכול להחליק, לשבור את הקרח בשלוליות הקפואות והעמוקות ומספיקה בחירת נתיב לא נכונה ואנחנו ב''צרה'' חדשה. אנחנו מתחילים חלק אך מהר מאוד בין סללום השלוליות והבוץ הקפוא וואלי ואנוכי שוקעים בדיוק לשלולית כזאת. הבוץ השחור גם לא מבשר טובות ואנחנו עוצרים את החבר'ה למה שנראה כחילוץ כננת פשוט עם עץ גדול שעומד לפנינו, אבל ברומניה כמו ברומניה גם כשנראה פשוט זה פשוט לא...

תחילה מחברים את הכננת ישירות לעץ שממול, אך למרות שלרכבים שלנו אין מיגון (בסוג הקרקע הרומנית זה יוצר יותר נזק מתועלת), הווקום חזק מדי והכננת וורן 9500 ליברות לא מצליחה במשימה... מנסים לכננן לעצים מסביב בכל מיני זוויות בשביל "לשבור" את הווקום אבל לא מצליחים. אנחנו מחליטים להעביר את דני בזהירות בצד הביצה שלנו, אך לפני זה נדרשת עבודת גרזן על מנת לפנות ענפים גדולים ולא רצויים שיכולים לגרום לדני לזוז הצידה וליפול בדיוק לאותה המלכודת. החבר'ה סיימו את הקטע של חוטבי העצים (שבעצם רק התחיל, אבל עוד לא ידענו...) ודני עובר בצורה מיומנת ומדויקת אל הצד השני. מחברים את וואלי לכבל אנרגו קינטי שהבאנו מהבית (הגענו עם לא מעט ציוד חילוץ) ודני מוציא את וואלי במשיכה אחת. אחד-אחד כולם עברו, מי בצורה זהירה יותר ומי פחות (צמד ברירה...). ממשיכים אל תוך היער כשהאזור נראה שופע באיילים שאנו יכולים לזהות רק מרחוק או רק מאוחר מדי בשביל לצלם. אנחנו נכנסים לציר בתוך היער, קצת חלק אבל לא משהו שיקשה על החבר'ה. מדי פעם ביצות קטנות אך לא משהו שיעקב את התנועה שלנו עד ש... אנחנו נוסעים בלב יערות צפופים ומרשימים בדרכים שלא נראה שנסעו בהם לפנינו, גם לא הג'יפים של הציידים ולא הטרקטורים של חוטבי העצים. כך זה בלב היער כשלפתע עץ גדול חוסם לנו את הדרך ואיזה מזל שיום לפני נכנסנו לתחנת דלק כדי לדאוג למסור השרשרת שלנו. מיד וואלי ואנוכי קופצים על המציאה ומתחילים לעבוד עם המסור המקרטע. הגזע הראשון נוסר והחבר'ה מזיזים אותו מהדרך ואנחנו ממשיכים. התנועה בסך הכל זורמת ואנו מפלסים את דרכינו ביער, ואנחנו מתחילים לראות את הנוף שמחוץ ליער ואת הכיוון ליציאה. אני מזכיר שוב שאין מפות נייר ברומניה והניווט הוא על פי מפת לווין אונליין וכשאנחנו ביער מה שאפשר לראות זה רק את העצים כי אין לנו באמת ציר. באפליקציה שאני הורדתי אפשר לראות גם אופליין, אבל כמובן שהציר שאנו נוסעים בו לא מופיע באפליקציה כציר. מתחילים לרדת דרך ירידה תלולה עם שפ''צ, כשאין ברירה ואסור לתת לרכב לעצור כי בנגיעה הקלה ביותר על הברקס תהיה נעילה של גלגל על קרקע קפואה וזה כמובן לא יוביל לשום דבר טוב...

החבר'ה מתגברים על הירידה בעלת השפ''צ (יש לציין שבמיומנות) ואנו לכיוון היציאה, עד שלפני הירידה האחרונה אל מחוץ ליער ממתין לנו שוב עץ שנפל ואנחנו שוב נדרשים למסור השרשרת שלנו ולכוח של החבר'ה להזיז את העץ מהציר.

התגברנו על היער והתחלנו לזוז לכיוון שטח האש של 99 הגבהות. הגענו בערך כחצי שעה לקראת החשיכה ולחלק מהחבר'ה (הפחות שפוי יש לציין) בהנהגתו של עידן יש מספיק כוח לטפס על אחת הגבוהות, ברור לכולם שזה לא בא ממני...

החשיכה ירדה ולאחר פיקניק קצר וקפה אנחנו יוצאים לנהיגת לילה בניווט לא פשוט כלל. לשמחתי החבר'ה מיומנים ולאחר כשעתיים וחצי אנחנו שוב בכפר וויסקירי לארוחת ערב בסביבות השעה 20:00, הפעם במתחם שלנו אצל אאוג'ן הלבבי שלא מפסיק להציע לחבר'ה לשתות ולהוציא עוד ועוד.

היום הרביעי - מסע ג'יפים רומניה, ינואר 2023

הימים הולכים ונהיים קרים יותר ויותר והשלג כבר באוויר.

ממש לפני החשיכה ביום האתמול שמענו רעש לא ידידותי ברכב של וואלי ושלי שהסתבר שהגיע מכיוון הבולם האחורי-ימני שנתלש בחלקו התחתון באחת מהנפילות מראש הקוליס לביצות הקרח. וואלי יצא אל העיר סיביווי מיד כשהגענו לויסקרי ולא היה איתנו בארוחת ערב, זאת על מנת להיפגש עם חבר ולהביא את הבורג שנתלש ובושינג חדש לבולם.

את הבוקר התחלנו בסידור הבולם של וואלי, שהוא גם איש טכני עם ידע רב, לשמחתי גם החבר'ה שלנו לא פריירים ותוך חצי שעה הבולם במקום, את ההתמודדות הבאה אנחנו עושים עם הדלתות שבהן הרטיבות חדרה מעבר לגומי והקור גרם להן לקפוא כך שאי אפשר לפתוח אותן. לא דבר קריטי כשיש לך גרזן שיכול לתת מומנט לא רע וגם על זה התגברנו.
החלטנו למרות התנאים לצאת לטפס לנקודת ה-1388 על ראש הר הצ'נדריל, למה ביום קר וקפוא כזה כשהכל מראה שהולכים להיות לנו לא מעט מכשולים קפואים ושלג? פשוט כי חייבים לנסות...

יצאנו לכיוון מערב (סיגושוארה) ונכנסנו לעמק הרטיבצוי, נהיגת שטח קצרה ודרך העיר סיביו נכנסים אל רכס הרי הד'נדריל (כמובן חלק מהקרפטים).

ככל שאנו עולים הקרקע קפואה יותר ונראים סימני שלג על הציר. השלג התחיל לרדת יפה ואנחנו ממשיכים. החבר'ה מטפסים יפה ואנחנו מחליטים לעלות את הסכינים שמובילים אותנו אל הייעד שלנו - נקודת הגובה 1388 מ'. נכון, לא נקודת גובה מרשימה אם היא בארץ, אבל בנקודה צפונית שכזאת בטמפרטורה של סביבות -4, מעלות כשהכל סבבנו לוט בערפל זה לא רע לגמרי.

עברנו את הקינים והגענו אל הנקודה. החבר'ה חוגגים עם כוסית קטנה של ייגר, בגלל הרוחות והקור החלטנו לרדת מראש ההר לכיוון פיקניק הצהריים שלנו.

הכל סביבנו כבר קפוא, וואלי והחבר'ה כבר מתורגלים במציאת ענפים שיתאימו לנו למדורה ותוך 5 דקות יש לנו אש להתחמם בה והחבר'ה פורסים את הארוחה על השולחנות המושלגים והקפואים של היער. עכשיו נשאר לנו לרדת לכיוון הכפר ג'ינה.

בדרך לכפר אנחנו מבינים שיש בעיה באחד הרכבים, הטורבו עושה בעיות ויש קושי בסחיבה. לאחר בדיקות אנחנו מבינים שלא נוכל להמשיך כך ואיך שאנחנו עולים על כביש לכיוון סיביו אני מקבל קריאה מ"צמד ברירה" (רענן ודותן) - יש ריח חזק של קלאץ' והרכב פשוט עצר. במזל הם הצליחו להיכנס לצומת שפונה לחווה גדולה ושם אנחנו מחליטים להמתין ולתת לכל המערכת להתקרר כי אין הפרדה בכלל. תוך כדי שי תופס פיקוד ומנסה לאתר את הבעיה בטורבו כשהחבר'ה מחולקים בין הרכבים לבין פריסה קטנה במקום פחות קפוא.
לאחר בדיקה הבנו שהיום הזה מסתיים בגרירה של כ-30 ק''מ ממקומנו ועד למוסך בעיר סיביו. פיני, שהוא גם דובר רומנית, נכנס איתי לרכב של וואלי, וואלי ברכב התקול, אני גורר אותו והחבורה אחרינו עד למוסך. הכל עבר חלק והמוסך כבר בסוף היום שלו, אנחנו מסכמים להשאיר את שני הרכבים התקולים, האחד בעיית טורבו והשני קלאץ'. וואלי, דותן ואני מדברים עם בעל המוסך ואנחנו מציעים תגמול יפה אם יצליח לסדר לנו את הרכבים מוקדם בבוקר, בעל המוסך מבטיח שיגיעו מחר ב-06:00 ויתחילו לעבוד על הרכבים.

מצטמצמים ברכבים ונוסעים למלון שלנו, הפעם הגענו מוקדם יחסית ובשעת הערב יצאנו מהמלון למסעדה במרכז העיר סיביו.

כשחזרנו הבנו שהשלג רק הולך להתגבר ויש לנו עוד שתי בעיות קלילות - האחת זה המכנסיים הקרועים של דני והשנייה - נעל המודבקת באיזולירבנד חבלה של דותן...

היום החמישי - מסע ג'יפים רומניה, ינואר 2023

התחלנו את הבוקר במלון בארוחת בוקר כשוואלי כבר במוסך יושב לבעל הבית על הראש בכדי לסיים כמה שיותר מוקדם. אני ממתין לשיחה, כשהיא מגיעה אני מבין שהקלאץ' שוואלי הביא מחבר לא יתאים, אבל הטורבו כנראה יסודר. החלטנו לא להמתין למוסך ולצאת יחד לאזור הקניות של סיביו ולקנות מכנסיים ונעליים לשני ה"שודדים" שלנו ואיך שסיימנו המוסך הודיע שאפשר לבוא לקחת רכב אחד.
בחוץ הרכבים מחכים לנו לאחר לילה סוער שבו רק התחילה סופת השלגים שתלווה אותנו מעתה ועד לסיום המסע...

הגענו למוסך, נתנו את מה שהיה צריך לתת, החבר'ה צמצמו את השיירה: וואלי ואני בראש, דני שאליו הצטרף הצמד רענן ודותן אחרינו, גבי ובני הג'יפ השלישי, אחריהם אורן ועידן וסוגרים בסוף שי ופיני.
המורל גבוהה ואנחנו שוב יוצאים אל ההרפתקה של היום, כשכל הלילה ירד שלג חזק והכל סביבנו לבן. נכנסים לשטח, למשטחים הלבנים, בתנועה לכיוון דרום-מערב, כיוון כללי ברשוב. התחלנו מאוחר ואנחנו לכיוון עמק לזר המושלג, החבר'ה צולחים את המכשולים בנסיעת שלג כיפית כשסביבנו הסופה הולכת ומתחזקת. החשיכה ירדה ואנחנו חייבים ''לפצות'' על העיכוב בבוקר, המרחק ביננו לבין היעד הסופי בערך 200 ק''מ - נסיעה של שלוש שעות על הכביש, אבל החבר'ה במורל גבוהה ואין תלונות. בגלל שהיום היה קצר אני רוצה להיכנס לעוד "קטע קצר" של שטח שבשבילו אנחנו נכנסים לדרכים צדדיות והסופה לא עושה לנו הנחות. ממש לפני הירידה לשטח (לא שאפשר לדעת מה שטח ומה לא בכמות השלג הזאת), אנחנו בפאתי כפר קטן כשלפנינו עליה ממש לפני הירידה לשטח או לעוד משטח לבן, נעצר אחד הג'יפים וכשהוא ממשיך השניים שאחריו מאבדים את האחיזה ולא מצליחים לטפס. לאחר כמה ד' אני מקבל הודעה בקשר שהם תקועים.
אנחנו 3 ג'יפים בסוף העלייה, בערך כ-800 מ' מהם ואני יורד מהרכב ויוצא לכיוונם. השיקול הוא שיותר מסוכן להחזיר רכב לאחור במעלה הצר כשצד אחד גדר עץ וצד שני ערוץ ניקוז כפרי ויש סיכוי שגם הרכב שיגיע לא יוכל לחזור לאחור.
יצאתי לאמוד את המצב, כשתוך כדי הסופה מכה בנו ובאופן לא ברור רק מעלה את המורל.

תנאים אידאלים להתחלת החילוצים

ראשון אני מגיע לפיני ויחד עם עידן משפרים עמדות ומצליחים להתרחק מערוץ הניקוז הטבעי. פיני תופס לאט לאט אחיזה ואנחנו מצליחים להעלות את הרכב.

הרכב של שי ואורן לאחר כמה ''מלחמות'' נמצא בתעלה. לרכב יש כננת וגם אותה אנחנו מנסים, אבל נראה שקצה הכננת לא מקובע לכננת עצמה והתוף מסתובב על ריק. בשל תנאי מזג האוויר לקח איזו רבע שעה לקלוט את זה...
דותן שואל בקשר אם להגיע עם תיק ציוד החילוץ ואני מאשר. דותן לוקח עליו את תיק הציוד הנוסף שלנו שבו יש לנו רצועה קינטית, עוד 2 רצועות גרירה רגילות, כמה שאקלים ומכפילי כוח ועוד קבל סינטטי של 40 מ' שבדרך כלל מיועד לכננות. החבר'ה מגיעים עם דותן, למעט מי שנהגו את הרכבים ונשארו איתם לשמירה. ניסיונות החילוץ החלו, מנסים בשיטת ''המיתר'' כמה וכמה פעמים ונראה שכמעט אבל לא. הניסיונות היו כבר כל כך קרובים שמרוב העוצמה של המשיכה התרסקנו כולנו אל תוך השלג, כשאני מפגין עמידת ראש מרשימה ללא ידיים ואנחנו בתוך הסופה לא רואים ממטר אבל כולם מתגלגלים מצחוק.

לאחר שכלום לא צלח במשך כחצי שעה-שעה, ברגעים כאלו מי באמת סופר... וניסינו את כל ההצעות והרעיונות, ביקשתי מוואלי שיגיע עם הרכב שלו, לאחר שישים שרשראות, כדי לנסות להוציא אותנו עם הכננת כשהוא מעגן את עצמו במקום הגבוה ביותר שנגיש אלינו.

וואלי ודותן עובדים על הרכב של וואלי כשדותן מקשר ביני לבין וואלי ואנחנו בינתיים פורסים את הרצועה הארוכה שלנו ומכינים את הקרקע לחילוץ. וואלי מתמקם ואורן הגיע אל דותן עם הכבל הארוך שלנו והתחבר לכננת של וואלי, סך הכל יותר מ-80 מ' כבלים ורצועות. לאט לאט שי יוצא מהתעלה ומקבל אחיזה. החבר'ה מקפלים את הציוד ומצב הרוח שלנו בעננים. שכחנו כבר שלא אכלנו כלום מהבוקר. קצת צילומים שבשל הסופה לא ממש רואים בהם כלום ואנחנו יוצאים לדרך שעל כולנו מרוח חיוך דבילי, חוץ מרענן שמרגיש שדפקו אותו ''צוות שמירה''...

לא בדיוק שפויים אבל ללא ספק אופטימים

הגענו לברשוב ולמלון שלנו בשעת לילה, אין שום מסעדה פתוחה ובדרך בתחנות הדלק כבר לא היו סנדביצ'ים. רענן מציע לפתוח בופה במלון והבחורה הנחמדה בקבלה נתנה רשות לעשות פריסה באיזו נישה שלא מפריעה לאף אחד.

החבר'ה מילאו את הבטן ופרשו אחד-אחד לשינה עמוקה בחדרים.

היום השישי - מסע ג'יפים רומניה, ינואר 2023

קמנו אחרי יום די מוטרף לארוחת הבוקר. אני עוד הרגשתי חסך בנסיעת השלג כי הסופה של אתמול לא ממש הספיקה לי ותוך שכנוע קל לוואלי חשבתי שיהיה טוב לעשות את הדרך לשדה התעופה בשטח, אבל זה מצריך מאיתנו ויתורים, כי באמת השלג הפך להיות כבד ואין לנו זמן. משאל קצר בקבוצה הבהיר לי שכולם בעניין, גם אם זה יעלה לנו בביקור קצר מתחת לטירת דרקולה וגם בביקור בעיירה שמעון באנדרטת הטייסים שלנו שאותה אני נוהג לפקוד עם כל קבוצה ברומניה. אבל בתנאי מזג האוויר הללו לא נוכל לקחת סיכונים. וואלי נותן לי את המבט של - "אתם ישראלים דפוקים ואני לא מאמין שאני זורם איתכם" ואנחנו יוצאים לדרך.
כבר ביציאה לשטח, לפני הכפר ג'יג'ין, הכל לבן לפנינו. עושים עצירה קצרה בכדי לשתות מנביעת המים הטבעיים שבצידו של הכפר ויוצאים לדרך. בתחילה השלג רך והנהיגה בו מהירה יחסית, אך ככל שאנחנו נכנסים ליערות השלג עובר את חצי המטר ונערם גבוהה יותר והתחתית שלו קפואה ומחליקה יותר. המטרה של היום היא לחבור לדרך בה הגענו ביום הראשון, רק שהפעם היא מושלגת לגמרי. נצא לשדה ברגע שנגיע דרך השטח לנקודת החזרה מטרנסילווניה לוולכיה.

החבר'ה התחילו להתקשות ומדי פעם מישהו נתקע בקטנה, מדי פעם אנחנו מחלצים איזה רכב של מקומי שגם החליט להיכנס להרים (בקטעי דרכי המעבר הפשוטות יותר). הזמן התחיל לדחוק בנו כשנאלצנו לעבור כמה חילוצים קטנים ועוד אחד משמעותי יותר. כשהרכב של וואלי מפלס דרך מקדימה הרכבים הראשונים עוד עוברים, אבל עד שמגיעים הרכב הרביעי והחמישי השלג כבר דחוס ומהודק והם מקבלים שכבת קרח חלקה. השלג עמוק מאוד ומצריך מיומנות גבוהה בשביל לפרוץ את הדרך, החבר'ה מהצד השני חייבים להישאר בתוך הקוליסים שלנו אחרת יש סיכוי טוב שיעופו במדרון היער לצד אחד או יפלו לתעלה מהצד השני של הנתיב הצר ממילא.

חילוץ אחד ארוך בעליה מושלגת גוזל לנו הרבה זמן והשעון אל מול הטיסה - לרעתנו ...

ואז אנחנו נתקלים בעוד עץ שנפל וחוסם את הדרך, אני שוב עם מסור השרשרת חותך והחבר'ה מצליחים להזיז את הגזע המרשים מהדרך כשהסופה סביבנו מתחדשת...

בהמשך הדרך כבר אין ברירה כי גם אנחנו מתקשים להתקדם, אז וואלי בעזרתו של עידן ושלי שוב ''עולה'' על שרשראות, מפלס לנו את הדרך כשמפלס השלג רק עולה ועולה עד לנקודת המעבר שלנו מטרנסילווניה חזרה לוולאכיה. לאט לאט בירידות מפלס השלג יורד ואנחנו משילים את השרשראות. ממשיכים ועוד רכב תקוע לפנינו, אבל החבר'ה שלנו כבר מתורגלים, יורדים מהרכבים, כמה דחיפות והרבה תודות ואנחנו ממשיכים בדרכינו אל שדה התעופה.

בזמנים בסוף יצאנו באמת בסדר גמור, כי שכל הקבוצה עובדת וכל אחד נותן יד ומחפש לעזור הדברים ''מתוקתקים'' מהר. יש לנו זמן לעצירה של מסעדה על הדרך, אוכלים טוב וממשיכים על הכביש לשדה.

הגענו לשדה ואנחנו עושים סדר בציוד החילוץ, עושים שיחת סיכום ונפרדים מוואלי ומעוד כמה מוסקטרים (אני ביניהם) שנשארים לעוד שלושה ימים של חופשת סקי קצרה והולכים לעשות את כל הדרך חזרה לפויאנה ברשוב חזרה לסופה...

סוף ההרפתקה:

החבר'ה הגיעו בזמן לטיסה, אבל הטיסה לא הגיעה בזמן אליהם... הטיסה התעכבה והם יצאו מברשוב באיחור של 6 שעות באותו הלילה לארץ.

המוסקטרים שנשארו לחופשת סקי מינו אותי אותי ללא ידיעתי וללא יכולת ערעור לנהג של החבורה (כי כך יעשה למי שלא שותה) ולאחר סופה ותאונה שעיכבו אותנו בדרך, הגענו כולנו שלמים למלון (ובואו לא נסחף, יותר אכסניה) במקום בשעתיים וחצי של נהיגה בשלוש וחצי שעות של סופה.

לסיכום:

המסע הזה היה מאוד מיוחד בשבילי, יצאתי עם בוגרי קורס ההדנ''מ שלנו (הדרכת נהיגה מתקדמת), כשכל הקבוצה הם גם חברים אישיים שלי. זה בהחלט היה יותר טיול חברים כשרמת הנהיגה של החבר'ה פשוט מרשימה, בעיקר את המדריך המקומי וואלי שעבר איתי כמה קבוצות ומעולם הדברים לא ''תקתקו'' כל כך מהר בחילוצים ובקצב הנסיעה.

היה לי פשוט עונג צרוף ומי שרוצה להצטרף אלי להרפתקה הבאה שלנו במרץ מוזמן להירשם. לא יודע מה יהיה מזג האוויר ולאילו הרפתקאות ניכנס, אבל בדבר אחד אני בטוח, יהיה מעניין...

למסעות הבאים לרומניה:

13/03/23 - 18/03/23 - רומניה - מסע ג'יפים בנהיגה עצמית אל עומק הטבע הפראי להרפתקנים ולנהגים מנוסים

15/05/23 - 21/05/23 - רומניה - מסע ג'יפים בנהיגה עצמית אל עומק הטבע הפראי להרפתקנים