יומן מסע חוצה ישראל אתגרי - ינואר 2023

היום הראשון - מסע חוצה ישראל אתגרי

בבוקר יום שישי ה-13 בינואר נפגשנו במצפה דדו מעל מטולה 17 ג'יפים עם ג'יפאים וג'יפאיות, ילדים וילדות, לחוצה ישראל חורף אתגרי 2023. מזג האוויר בלילה שלפני היה קשוח ובבוקר המשיך טיפטוף קליל שליווה אותנו בזמן ההתארגנות והתדריך.

אלי הצטרפו כמה אנשי צוות - איתי בג'יפ מר ד''ר פנחס סגל (הוא לא מרשה לי לפנות אליו בשמו), בג'יפ הסוגר חברי ואחד המלווים הקבועים שלי - אודי טימר, אומנם בצוות חסר וללא אשתו שלי והמנהלת האופרטיבית שמחה, אך גם לבד אודי יודע לספק את הסחורה. ולשמחתי לשלושת הימים הראשונים גם חברי גיתאי נווה מסוויץ' בראש – בעל הבית של בית הספר למכונאות לחובבי רכב, שהוא גם מכונאי שדה המתורגל ללוות את הקבוצות שלי כבר לא מעט פעמים, והפעם הגיע עם בנו אמיתי.

בשל תאונה די רצינית בכניסה לקרית שמונה אנחנו מתחילים באיחור של כשעה וחצי-שעתיים, הימים קצרים ואני רוצה להספיק כמות שטח נכבדת ביום הראשון.
בכל מקרה אנחנו מקיימים תדריך מקיף - בכל זאת זה היום הראשון ואחריו יוצאים לדרך בשיירה מדודה על פי סוגי הרכב למקרה של חילוץ. נעים דרומה על רכס רמים מעל קריית שמונה, אנחנו נעים יחד לכיוון מצפה נפתלי כשהדרך בירידות לא פשוטה לחלק מהמשתתפים שהחליקו לא מעט.
אנחנו נכנסים למעלה המצודה שבו מעולם לא הזדקקנו לעצירה, בטח לא להכוונות וממש לא לחילוצים... כנראה שהתוכנית לא בדיוק נפגשה עם המציאות החדשה בשטח ולאחר שאני עולה את המעלה אני מבין שהחבר'ה יצטרכו ''קצת'' הכוונה. ראשון עולה רועי עם האקסטרים ריקון שלו ללא עניינים מיוחדים ורק עם קצת החלקות, לא משהו רציני מבחינת הרכב. אני מבין שאם עם האקסטרים ריקון יש עניינים אז מה יהיה על שאר המשתתפים?... וכך התחלנו. החבר'ה אחד אחד נלחמים במעלה וכל רגע נוסף פוגשים בעוד בוץ ובעוד מקום להחליק עליו. פיני כיוון את רועי לעמדת המחלץ ואחד אחד (למעט כמה רכבים) רועי, פיני ואני מעלים את החבר'ה אחד אחד למעלה.

המשכנו להפסקת בוקר קצרה בקרן נפתלי, לאחר קפה וארוחת בוקר בקטנה אנחנו ממשיכים דרומה ויוצאים לכיוון הדישון, שלמרות כל הגשם ביום שלפני לא הראה שום סימני מים בנחל עצמו ורק הצירים מלאים בבוץ. חצינו את עמק החולה והתחלנו לטפס מזרחה לכיוון עין דבשה ומשם ממשיכים מערבה לכיוון ח'רבת חפר. ממשיכים לכיוון נחל גלבון ונכנסים דרומה מהצד הצפון-מזרחי של הר השיפון, לכיוון ח'רבת סינדיאנה. החבר'ה נותנים קצב מצוין ואני רואה שנספיק באור יום להיכנס לאתגר המרכזי שתכננתי להיום - מעלה כנף, מאחר שליובל עם הסברבן האלמותי היה חשבון פתוח עם המעלה עוד מהחוצה של סוכות כשלושה חודשים מוקדם יותר.

אנחנו מגיעים אל המעלה, אני מבקש מרועי שהיה מספר 2 שלי בשיירה להמתין שאבדוק את מצב המעלה נכון ליום החורפי שלנו. הסופה שלי מטפסת את המעלה בקלילות ואני אומר לפיני שנחנה רחוק כי לא נראה שלרועי תהיה בעיה. רועי מתחיל לטפס את המעלה עם קצת החלקות ולקראת סוף המעלה רועי מחליק לאחד מהנקיקים שבין הסלעים וגם עם צמיג 35'' המעלה כנראה לא פשוט. אני מגיע לכוון ורועי מתגבר על המעלה. אחריו כבר מגיעים הרכבים ''הרכים'' יותר כמו לנדקרוזרים, דיסקו 2 ועוד רנגלרים ורוביקונים... החבר'ה לא מצליחים לטפס בכוחות עצמם ונדרשים למשיכה קלה מרועי שמופקד על החילוצים. מי שרוצה לנסות לבד ולא להמתין להכוונה מתחילת המעלה חוטף לא פעם במיגונים ושאר ירקות, אך בחלק הסופי כולם צריכים חילוץ למעט, חן שמדלג את המעלה בקלילות עם הדיסקו שלו, עוז עם הלנדקרוזר ואורנה שעולה בנונשלנט ודיוק מופתי כאילו היא מרחפת את המעלה עם האקסטרים ריקון המדהים שלה ושל גיל. המעלה גובה מאיתנו לא מעט זמן ואנחנו מתחילים להיכנס לחשיכה... אני מחליט לעשות שינוי במסלול ולצאת בדרך המהירה ביותר לכביש לאחר היום העמוס הזה, אבל שער נעול מונע מאיתנו לעבור ואנחנו חוזרים על עקבותינו כדי למצוא את הדרך החלופית עד שפיני מאתר את היציאה בציר מקביל. אנחנו יוצאים לכיוון רמות ונכנסים לנסיעה מנהלתית לכיוון בית שאן.
עצירה של החבר'ה לתדלוק לפני הכניסה לחניון הלילה הראשון שלנו בגשר הקנטרה.

היום היה בהחלט מאתגר ומתיש ואנחנו מתגברים על הקור של הלילה בעזרת ארוחה טובה ומעבר לביגוד חם יותר.

היום השני - מסע חוצה ישראל אתגרי

התעוררנו לבוקר קריר אבל לא משהו שישבית את השמחה, תדריך קצר ואנחנו יוצאים מכיוון עמק המעיינות לצפון בקעת הירדן אל השיפולים הדרומיים של נחל בזק. אנחנו נכנסים לציר "גיבורים", בתחילה הציר עם בוץ אבל לא משהו חריג, בשמים מתחילים להתאסף עננים... אנחנו נכנסים לציר הטכני הזה ומגיעים בקצב לא רע בכלל אל המעלה, רק שממש כשאנחנו מגיעים מתחיל טיפטוף. כבן הבקעה שגר ממש קרוב למעלה אני מכיר אותו מקרוב, יודע מתי ניתן לעלות אותו בקלילות ומתי פשוט אסור להתעסק עם סלעי הקרטון החלקים. אני מגיע למעלה לבדוק בזהירות את מצבו ושוב מבקש ממספר 2 שלי - רועי, להמתין לאישור לטיפוס. אני מתחיל לטפס כשבאחד השלבים מחליק קצת, משפר ומצליח לסיים את המעלה די בקלילות רק שעכשיו הגשם מתחיל להיות קצת יותר מטיפטוף. רועי מתחיל לעלות וכבר במכשול הראשון הדברים מתחילים להסתבך. קבעתי לעצמי שאם נצליח להעלות את שני הרכבים שאחרי בצורה בטוחה נעלה את כולם ואם לא אז בלי להתחכם נקיף את המעלה דרך המעקף ששמור בדיוק לימים כאילו. מכווינים את רועי ולאט לאט הוא מתגבר על המעלה אבל לי זה נראה שאת שאר הרכבים יהיה קשה מאוד, ויותר מזה - לא בטיחותי להעביר.

החלטנו לנסות גם עם הטויוטה של אדי, וכשאנחנו מתמודדים עם המכשול ראשון של המעלה כבר מתחיל גשם רציני ואני מבקש מגיתאי שיוביל את החבר'ה דרך המעקף כי ההתמודדות כאן כבר גובלת בסכנה. מאודי אני מבקש שימתין עד שנצליח להחזיר את אדי ברוורס את השליש הראשון של המעלה שאותו הוא הצליח לעבור, אבל לא היה לו סיכוי אל מול הבאות ברטיבות הזאת. חשוב לי לציין שבימים כתיקונם, כשאין גשם והשטח במצב סביר, המעלה הזה קליל לרכבים מהסוג שיש איתנו במסע. לאט לאט, עקב בצד אגודל ועם החלקות מצד לצד, אנחנו מצליחים - רועי, פיני, אדי ואני להוריד את הרכב ברוורס ללא מכות וסיפורים מיוחדים. אודי נשאר על הציר, מסמן לאדי לאן להגיע ורועי, פיני ואני צריכים לסיים את סוף המעלה מהנקודה בה עצרנו את הרכבים כהכנה לחילוצים אם יבואו. פיני ואני מטפסים במעלה לאט לאט ושמים לב שרועי לא איתנו, לאחר כמה שניות מקבלים קריאה מרועי לעזרה בשל החלקה ושפ''צ לא כל כך נעים שחבל לנסות ולצאת ממנו ללא הכוונה ולהקצין את המצב. פיני יוצא אל רועי ויורד לעזור לו. גם רועי וגם פיני עברו אצלינו באתר, ואצלי כמדריך, הכשרת הדנ''מ – הדרכת נהיגה מתקדמת שבה הם למדו להתמודד עם מצבים מעין אלו ובאמת כמה דקות לאחר מכן הם מודיעים לי שהכל תקין והם בדרך (הכל בטווחים של 200-300 מ'). אני מתחיל לראות את החבר'ה יורדים את המעקף ומצטרפים אלינו, רצינו לעצור לצהרים, אבל לגשם תוכניות משלו אז המשכנו.

הדרך בוצית, אבל החבר'ה נותנים קצב יפה ואנחנו נכנסים לציר ''הכרמים והחיטה'' שנושק לחממות הכרמים של מושב בקעות (המושב שבו ביתי) ואנחנו ממשיכים לכיוון ראס חרובה. יש לנו שני מעלות טכניים שקטנים על החבר'ה ומשם אנחנו חותכים מערבה ויורדים לכפר הג'יפטליק, או בשפת המקומיים ''אל- פרעה'' (על שם הנחל הידוע בשמו אצלינו - נחל תרצה), ומשם חוצים את הכפר ואת הכביש ונכנסים אל דרך מכורה הישנה. ממשיכים דרך ראס קונייטרה לכיוון מעבר הסיפון לקרן סרטבה. אני יוצא ראשון לבדוק את המעלה והסופה שוב לוקחת את פיני ואותי בקלילות למעלה. החלטנו לבדוק איזה מסלול קליל יותר, אך נראה שבשל הגשמים וסכנת ההחלקה עדיף לנו להתמודד עם מעלה טכני מאשר להתמודד עם סכנות החלקה למיניהן, ולאחר בדיקה שנערכה על הרכב של חן, הוחלט שנעלה כולם דרך מדרגת הסיפון.

הכל חלק ולכן כל מי שמועלה או עולה לבד ממתין לרכב שאחריו למקרה שיצטרך חילוץ קטן כדי לצלוח את המעלה. יש לנו לא מעט חילוצים, אך באמת שהחבר'ה שמים יד ואנו מדלגים בצורה זריזה לכיוון עין סרטבה. עין סרטבה היא נקודת מים מדהימה על הפסגה הנמוכה יותר של הסרטבה, כשבימים שלאחר הגשם, ובמיוחד בזמן הגשם, אפשר לראות איך מקרקע מסולעת היא הופכת לבריכת מים שאיתה משקים הרועים את הצאן שלהם גם כשהם מגיעים לראש ההר.

הירידה מהסרטבה מתבצעת בצורה זריזה מאוד, הציר סודר ואנחנו יוצאים קצת צפונית למושב יפית וממשיכים לתדלוק במפגש הבקעה. הדרך עוד ארוכה היום ויש לא מעט להספיק. דילוג של כחצי שעה על כביש 90 ואנחנו נכנסים לנבי-מוסא כשסביבנו החשיכה כבר ירדה. נעצרים לקפה קטן וקצת מילוי מצברי הבטן, תדריך נסיעת לילה ואנחנו בדרך. אחד הדברים האהובים עלי זה נסיעה בשעות החשיכה במדבר ונראה שהחבר'ה נהנים לא פחות ממני. לאחר כ-30 ק''מ בחשיכה במדבר אנחנו מגיעים אל חניון הלילה הפרטי שלנו מחוץ לשמורה שקרוב יחסית לחניון הלילה "מצפה דרגות".
יום קשוח עבר על החבר'ה, אבל דבר לא עוצר אותם מלהתחיל את הבישולים והמדורה אל תוך הלילה...

עין סרטבה

היום השלישי - מסע חוצה ישראל אתגרי

בבוקר היום השלישי מצטרפים אלינו המטיילים הקבועים שלי בחוצי החורף - צביקי ונורית עם הלנדקורזר שלהם, בועז וצפיה גם כן עם לנדקרוזר והסמן הימני שלנו משה עם שני הבנים אוריה ואלון (The best tree in the forest) עם הרוביקון שלהם לאחר שהיוקון הוותיק נשאר בבית לרגל חיפוש גיר חדש...

ושוב לאחר תדריך ותוספת שמחה למצטרפים החדשים/ישנים, אנחנו יוצאים לדרך. מתחילים לכיוון נחל תקוע כשהחבר'ה עוברים את המעבר בזריזות ומשם אנחנו יורדים מהציר המרכזי ונכנסים לציר היפיפה של סכיני מנקושיה והמשך על סכיני א-נקה המרשימים. בכל פעם שמטפסים לציר הזה אני מוקסם יותר מהנוף העוצמתי של המדבר, הנוף הוא לא הדבר היחיד העוצמתי שיש לציר להציע, כי גם טיפוס מעלה מנקושיה או מעלה א-נאקה (תלוי איפה בודקים) לא פשוט. המעלה מורכב מ-3 מדרגות ומצריך דיוק בנהיגה, הוא מוגדר כמעלה קשוח על פי המפות ובהחלט כמו בכל מעלה אחר - אסור לזלזל בו. אני עוצר את רועי אחרי - בנוהל, ונותן לסופה לעשות את שלה, היא שוב עושה זאת בקלילות, אבל ברור לי שכאן נצטרך גם הכוונה וגם חילוצים מדודים. רועי עולה אחרי תוך כדי הכוונה וצולח את המעלה בצורה מרשימה, פיני מכווין אותו לעמדת חילוץ והחבר'ה מתחילים לטפס אחד אחד. למעט 4-5 רכבים שעולים בצורה יפה, אנחנו מושכים את יתר הרכבים עם כננת ומכפיל כוח אחד אחד. האמת החבר'ה עובדים כמו יחידה אחת, אין מריחות זמן וכל אחד מופקד על משהו. שי, שהצטרף ליובל עם הסברבן, אחראי על חיבור הרכב העולה לרצועת הרסן שעליה גם מכפיל הכוח. פיני מכוון בחלק האחרון של המעלה, רועי ברכב עובד עם כננת ואינני זוכר את כולם, אבל כל מי שהיה סביבי לא עמד מנגד ונתן יד בכל מה שהיה צריך. הגיע התור של הגלדיאטור המפלצתי של אודי, שעד עכשיו זרם עם כל מעלה, הפעם איבוד הנתיב גרם לאודי ללחוץ קצת יותר מדי על דוושת הגז, מה שגרם לרכב לקפץ כעז, אבל וואחד עז גדולה! ואז עוד לא ידענו, אבל כנראה שנגרם נזק... בכל מקרה, היה נראה שהחבר'ה התגברו כקבוצה אחת מגובשת על מעלה לא קל ואנחנו ממשיכים בדרכינו.

מיד כששבנו אל הדרך המסומנת אודי קורא לי בקשר ואומר שיש בעיה. לאחר כדקה-שתיים אודי חוזר בקשר ואומר שהכל תקין ושנמשיך בדרך. לאחר כ-5 ד' אודי מבקש ממני שוב לעצור ואני מבקש ממנו להגיע אלי בכדי שאוכל להעיף מבט. כמה בדיקות ואנחנו מזהים שהקפיץ האחורי צד-נוסע של אודי, קפיץ של 350F, לא פחות מפלצתי מהגלדיאטור, פשוט שבור.

קפיץ של F350 מורכב על גלדיאטור - נשבר

אני יודע את המשך הדרך ומבין שאין מה לקחת איתנו את אודי כי הסיכון גדול מדי, החלטתי לשאול את עוז ואילן שאמורים ממילא לסיים את היום הזה בערד ומשם לנסוע הביתה, אם הם יכולים ללוות את אודי החוצה עם הקפיץ השבור, עוז הינו אחד המדריכים של גיתאי, מהמובילים בסוויץ' בראש מכונאות רכב לחובבים, ואני חושב שאם תהיה בעיה טוב שגם הוא וגם אילן יהיו באזור, עוז מיד משיב שאם זה מה שיעזור לקבוצה אז בוודאי ואילן מחזק את דבריו ואני שמח על מזלי, כיף לי שאלו האנשים שבוחרים לטייל איתי. אז יש תוכנית - אודי יוצא ראשון ואחריו עוז ואילן לראות שאין איזו שבירה נוספת או בריחה של הקפיץ מאחור. המשימה שלהם לעבור כ-30 ק''מ מבלי לקפץ, לאט לאט לכיוון מצוקי דרגות ולהגיע עד לכביש. בשלב מאוחר יותר הודיע אודי בקשר שהם הגיעו לכביש והוא ישאיר לי הודעות בווצאפ לגבי ההמשך. אנחנו ממשיכים. יורדים את מעלה ראס אל חממה בצורה רציפה ללא דרמות מיותרות וממשיכים לרדת את מעלה ערוגות הצפוני. אני מגיע לתחתית נחל ערוגות ונעמד אל מול המעלה הדרומי. עד עכשיו כל המעלות שעברנו היו במצב הנוראי ביותר שנתקלתי בהם, ולכן גם כאן תוכנן המעלה בכובד ראש ומחשבה תחילה. ראשון עליתי והכנתי את הרכב בצד שלא יפריע, אחרי רועי טיפס בזריזות. אני שמח כי המעלה הפעם באמת במצב טוב ואין הפתעות, לא שהפך להיות "כביש 6", אבל בגלל הגשמים כל האבנים והמדרגות גלויות והדרדרת לא נוראית כבעבר. משה מופקד מיד על הסיבוב הראשון של המעלה, לאחריו אני על המדרגה הגדולה באמצע ופיני על הסיומת. החבר'ה עולים את המעלה בצורה חלקה וזריזה ואני שמח שלמרות ההכנות הדברים הלכו בצורה קלה יותר וללא אירועים חריגים.

ממשיכים למעבר עוזי, שגם הוא עבר "טיפול" והסלעים המאיימים על הצמיגים שלנו רוסקו, "עוזי" חזר להיות מעבר ולא מעלה. אנחנו ממשיכים לנוע לכיוון ברכת צפירה ויוצאים מבקעת קנאים לערד. מסתבר שאיזו נפילה חמקמקה של משה מהציר עיקמה משהו בקטנה בפרונט וכששחררתי את החבר'ה לעצירת ''מלא מחדש'' בערד, ניסינו לאבחן את התקלה שלא נראתה שתשלול מאיתנו תנועה, אך כדאי לשים לב להתפתחויות ולהיות מודעים אליה.

בשעה שקבענו להיפגש לפני ההמשך שלנו לחניון הלילה הסתבר שבסברבן שבו נוסעים יובל ושי השתחרר בולם אחורי שפגע בצינורית הברקס וקרע אותה. לאחר כמה ניסיונות הוחלט שלא כדאי לנסוע ככה לחניון הלילה ושמחר על הבוקר הם יכנסו למוסך בערד ויראו אם הם מצליחים לתקן את התקלה...
אנחנו יוצאים לחניון הלילה ובראש שלי איבדנו שני רכבים היום. לאחר כמה דקות אני מקבל שני דיווחים: האחד - אודי קפץ למוסך של האלופים מסופר ג'יפ שקיבלו אותו בזרועות פתוחות בשעות הערב המאוחרות, החליפו את הקפיץ והוא כבר בדרך אלינו. הדיווח השני: מיובל - החבר'ה הבדואים שבתחנה באו לעזרתם, לאחר שהגיעו כל השבט וניסו להביא צינורית ברקס תואמת ולא הצליחו, הגיע המנהיג והודיע להם שהולכים אליו למוסך. השעה כבר אחרי 21:00, יובל ושי נוסעים עם החבר'ה בזהירות לאחר שהצלחנו לחסום אבל לא לגמרי את הנזילה מהצינורית, מגיעים למוסך שם בעל המוסך מודיע שיש לו בדיוק את אותה הצינורית מהסילברדו שלו שממילא הוא לא משתמש בה ונותן להם את הצינורית לא לפני שהם מורידים בולם ודואגים לרתך את החלק השבור (לאחר שהציע בעל הבית לפרק את הבולם שלו ולתת להם אבל הבולם לא התאים). לאחר מכן החבר'ה לא וויתרו על אירוח ולקחו את יובל ושי לקפה של אחרי אצלהם בכפר החשוך. אודי הצטרף לחניון הלילה שלנו בסביבות השעה 23:00 ובסביבות השעה 01:30 יובל ושי חברו אלינו גם לחניון הלילה בנחל מורג, מוכנים ומזומנים ליום שלמחרת.

היום הרביעי - מסע חוצה ישראל אתגרי

התחלנו את היום עם מורל גבוהה, עד עכשיו הצלחנו לעבור את כל האתגרים שהמסע הזה הציב לנו, גם את אתגרי העבירות וגם את האתגרים המכניים עם הרכבים שלנו. שני הרכבים והאנשים שחשבתי שאיבדנו - כאן איתנו ואנחנו ממשיכים בכל הכוח.

אנחנו מתחילים לנסוע מזרחה לאורך נחל מורג, החבר'ה ''מתקתקים'' יפה את המדרגה בירידה ומכווינים האחד את השני ללא תקלות, אנחנו שמים פעמינו לכיוון נחל שעט ודרך רמבו עד ליציאה לכביש 31. פונים דרומה בצומת זוהר ונכנסים לכיוון דרום-מערב למסלול של פרצים עליון. החבר'ה פשוט "עפים" את המסלול ותוך בערך שעתיים אנחנו כבר מטפסים את מעלה עזגד בדרך לבקעת צבאים. אנחנו פונים שוב מזרחה בנחל פרס כשבקשר מתקיים דיון האם זה פרס או פרס כשבסופו של דבר לאחר בדיקות ומחקרים מעמיקים מקור שמו של הנחל וגם של פרס נמצא.
* נַחַל פֶּרֶס (בערבית: ואדי פארש = מרבד / מזרן) על שם ההתפרסות של הנחל, בגלל שהוא פרוס וסגור הוא מתאים גם להולכת מרעה וגמלים.

אנחנו מתחילים להיכנס למסלול לכיוון הר צורים כשאני מקבל הודעה בקשר מיובל שיש בעיה בסברבן... ביקשתי מיובל ומאודי לעצור וגם מאיש הברזלים שלנו - יוסי אוברגוט. אני בינתיים אקח את הקבוצה לנקודת הפסקת הצהריים שלהם ואחזור אליהם.
הגעתי חזרה ולאחר איבחון די זריז הבנו שמוט הפנהרד האחורי נשבר בדיוק באמצע התושבת, ככה שגם התושבת שבורה וגם שלושת הברגים הגיבורים שמחזיקים את כל העסק עפו.

לאחר בדיקה והבנה שלרתך לא יעזור כאן אני מבקש מיוסי שיפשפש אצלו וימצא לנו כמה ברגים. אודי נכנס איתי מתחת לרכב וכולנו מנסים לחשוב ולהנדס. מאחר שלא נמצאו רעיונות יותר מדי יצירתיים, נאלצנו להסתפק בבורג אחד גיבור שהצלחנו להשחיל, החבר'ה מרימים לנו את המרכב לשיפוע המתאים, את זה חיזקנו עם רצ'ט ועכשיו אודי ילווה את יובל ושי לאט לאט החוצה, כי כבר יותר קרוב לצאת מאשר לחזור לאחור. הדרך תהיה מלאה מהמורות וכולי תקווה שה''גשייפט'' שהינדסנו יחזיק יותר מ-300 מ'... יובל נהג מיומן, אבל חייבים לשמור על הרכב עם מינימום תנודות.

מוט הפנהרד בחיבור מאולתר לפני ''החבישה'' הסופית עם הראצ'ט.

יובל ואודי ממשיכים ואני חוזר אל החבר'ה לסיום הפסקת הצהריים שלהם. החבר'ה דאגו להכין אוכל גם למי שעבד על התקלה, שלא נרד בטעות איזה שני גרם...

יצאנו לדרך ואנחנו כבר ממש נושקים לחשיכה, הדרך מסתיימת בעבירות טכנית וכולם עוברים את המכשולים בצורה חלקה ובעוד אנחנו מסיימים את המסלול אנחנו עדים לזה שיובל ואודי ממש כמה דקות מאחרינו (עקפנו אותם על הדרך) וגם הם לקראת הסוף. אני רק רוצה לשמוע שהכל החזיק מעמד ובצער ניפרד מיובל ושי.

אז הגענו לכביש ותוך כדי שהקבוצה יוצאת לנסיעה מינהלתית דרומה כשברדיו מדווחים על סופה שמגיעה דרומה, אני מקבל טלפון שמעדכן שיובל ושי דיברו עם החבר'ה מאתמול והם בדרך אליהם... אודי יוצא לכיוון שלנו ויגיע בהמשך.

לאחר תדלוק אנחנו נכנסים כמובן בחשיכה לשטח ללינה באזור נחל עומר (מקום לא מוכר ולא בתוך השמורה). הגשם התחיל לרדת, מעורב ברוחות והמסע הזה לא נותן דקה של שקט, פשוט תענוג צרוף! אנחנו מסיימים להתארגן ולהכין את עצמינו לסופה בלילה, שמסתבר שהגיעה אלינו ב"חפיף" ונעצרה לא יותר מ-3 ק''מ אוויריים מאיתנו. כשאודי הגיע אלינו סוף סוף (הפעם בסביבות 21:00) הוא היה מלא בבוץ ואמר לי "אתה לא מבין, הנקרות מוצף, כל הדרך מוצפת עד אליכם", ואצלנו - גשם די בקטנה כבר והכל נרגע.

בסביבות השעה 22:30 שני השובבים שלנו - יובל ושי שוב הצטרפו לקבוצה. אני לא מאמין על הנחישות של הצמד הזה, אבל בעובדה כל הכפר עבד, ריתך חיבר והינה הם כאן איתנו. גם עופר ואמיר לבית אוגש כבר לא מאמינים למשמע אוזניהם או יותר נכון לכתוב בווצאפ בדיווח ממני.

היום החמישי והגורלי - מסע חוצה ישראל אתגרי

היום החמישי שוב נפתח בכיף גדול ובהתפעמות על כל התלאות שהקבוצה הזאת עוברת ושעדיין כולם מחזיקים מעמד. הלילה לא היה פשוט, אוהלים נעטפו בניילון חממה וקובעו לרכבים, מעילי בוץ וכיסויים ובבוקר שוב כולם מחייכים (לדעתי שווה לשלוח את כולם לבדיקה, אבל מי אני שאמליץ...).

היום אמור להיות מחולק לשני חלקים: החלק הראשון - שאמור להיות פשוט, זה מעלה עשוש שרובינו עשינו מספר פעמים ואני לייתר דיוק יותר מכמה עשרות פעמים, כשרק באותו החודש לפחות 3 פעמים. אני יודע שגם את המדרגה בסיום שעברתי לפני שבוע בלבד כשעשיתי בדיקת שטח למסע אחר, סידרו כי לפני שבועיים עשיתי את המעלה במסע המסכם של ההדנ''מ שלנו (הדנ''מ - הדרכת נהיגה מתקדמת). והחלק השני שאני ממש מחכה לו זה ציר מכשפות שתמיד כיף להיכנס אליו.

אז אנחנו מגיעים לעשוש והסופה עושה את שלה בקלילות, כשרועי מסיים לעלות בקלילות מרשימה מגיעים החבר'ה של הניוד מהצבא, מתיישבים על הדפנות ואותי מעניין למה הם פורסים שק''שים באמצע היום. אני שואל את המפקד הצעיר והוא אומר לי שהם עשו את הלילה בנחל נקרות, שהכל הוצף והם חייבים לייבש. אמרתי לו שהיינו 3 ק''מ אווירית מהם ובמקרה בחרתי שלא לישון בנקרות כפי שתכננתי, יצא לנו טוב.

נחזור למעלה עשוש - במעלה עשוש אסור לזלזל, לא משנה כמה פעמים עשית אותו. הקרקע תמיד משתנה קצת לפה וקצת לשם, הצמיגים לא באותו המצב, הנהג בהלך רוח אחר, בקיצור לא משחק ילדים וכמו כל מעלה צריך להפעיל שיקול דעת ולא לזלזל.

בתחתית המעלה הצבתי את ערן שהוא ג'יפאי מנוסה כדי לוודא שכל נהג יושב נכון בכיסא, שותה מים, משולב להילוך כוח ונועל את הנעילות שיש לו (אחרת למה עשינו נעילות). וכן, ברור לי שיש גם כאילו שעולים עם פיאט פיורינו ברוורס את המעלה, אבל אחרי בדיקה אף אחד, בקבוצה שלי לפחות, לא היה עם S של סופרמן על החזה.

אדי מתחיל לטפס עם הלנדקרוזר שלו וממש בהתחלה אני רואה שכוח לא מועבר לגלגלים מהמנוע, מנסים שוב וזה נראה מוזר. אחרי כמה טיקים לא נעימים נשמע קנאק אחד יותר מדי ומהניסיון די ברור שמשהו לא עמד בעומס. בבדיקה, לצערי די קצרה, נראה שהקורונה בביצה האחורית לא עמדה בעומס ובדיאבד הסתבר שהרכב לא היה בהילוך כוח ועוד כהנה וכהנה... מזה כבר לא נצא. אודי כבר לא איתי במעלה כי יצא ללוות את צביקי ונורית במעקף (העדיפו לדלג על הרפתקת עשוש לאחר אין ספור פעמים שעשו את המעלה), אז ביקשתי ממשה (זוכרים הסמן הימני שלנו?) שילווה אותם, אבל כמובן אחרי שהנהג הצעיר אוריה יעלה את המעלה וירד אותו לשם התרגול. אוריה בהכוונת אבא משה עולה את המעלה יפה וגם יורד אותו ואז יוצא לדרך עם אדי לאט לאט לכיוון הכביש.

הבא בתור הסברבן, שמשום מה עוד לפני המעלה עשה לי רשרושים בבטן והרגשה לא משהו. לא שיובל לא עשה את המעלה הזה איתי לפחות 3-4 פעמים עם הסברבן הישנה, אבל עם החדשה נראה שהמזל שלנו לא מפסיק לעשות לנו הפתעות. יובל מתחיל לטפס והרכב עושה כמה קירקושים שלי מנבאים רעות ובגלל שלא רצינו לוותר אפילו, עלינו שלב לפני המדרגה הגדולה עם הקוליס המחורץ בסלע. אבל שם הרכב נכנע ונראה שגם אצלו הרכב לא עמד בעומס והקורונה פיניון שלו החליטה שדי. המבצע להורדה של הסברבן ברוורס לא היה פשוט, חברי בועז שגם עושה מילואים איתי יחד בניוד איו''ש, הציע לכנן את הרכב כי הזויות לא היו לטובתנו וכך עשינו. אט אט הורדנו את הסברבן לדרכה האחרונה בחוצה הזה, אלוהים יודע כמה החבר'ה האלה היו נחושים, אבל יש לי חבר שתמיד טען שכשאנחנו מתכננים תכנונים לפעמים אלוהים מצחקק צחקוקים... וגם יובל ושי מצטרפים לשיירונת שלנו כשמשה מלווה לכיוון כביש 90.

שאר החבר'ה דילגו את המעלה בצורה יפה כשאני קבעתי עם משה שכשיגיע עם ''הפצועים'' שלנו לכביש יחבור אלי לעץ הידוע של נחל זעף, וכך היה.

המשכנו בדרכינו. קיבלתי דיווח שכולם על הכביש בשלום ולרכב של אדי אין ברירה אלא להזמין גרר. יובל ושי, שבינתיים פרקו את הביצה והוציאו את הסטליטים (זכות ששמורה לסברבן לעבור ל''סרן מת'') ולאחר שסיימו והבינו שהדרך של אדי עוברת דרך הרבה אוטובוסים עם הבן והבת, העבירו אליהם את כל הציוד כולל, אנשי "צוות אדי" אל הרכב ולקחו אותם צפונה מבלי שהחבר'ה יצטרכו להסתובב עם אוטובוסים בכל הארץ (הגרר לא יכול לקחת את כולם). שוב אני שמח שאילו האנשים שהקבוצה שלי בנויה מהם.

לאחר החבירה של משה וילדיו אנחנו ממשיכים לתוך נחל זעף ומתחילים לטפס במעלות של רמת ברק עד להר כיפה. החבר'ה עובדים יפה ויש לנו זמן לקפוץ גם לתצפית המהממת של הר כיפה לזיכרו של רותם שני ממושב עין יהב, קצין קבע בצנחנים שנהרג בתאונת דרכים בעת שרכב על האופנוע שלו.

אנחנו ממשיכים ויורדים אל כביש 40 ונכנסים חזרה צפונה לנחל ציחור. משם מזרחה ופניה דרומה לציר מכשפות שאותו לא הרבה מכירים (דרכים לא מסומנות).

נכנסים אל הציר הטכני הזה והוא יפה בדיוק כפי שזכרתי אותו. עוברים בערוצים הצרים, עוברים את המעבר הטכני של מעבר מכשפות ואז אני רואה איזו דרך שהרבה זמן לא ביקרתי בה והיא קוראת לי, אני לא מזהה את ההמשך של הציר אז פיני יורד מהרכב לחפש את הציר, או מה שנראה בערך ציר, שהרבה זמן לא עברו בו. כמובן שהייתי חייב...

נכנסנו אל המעבר הצר, כל פעם פיני מוצא את הדרך ואני אחריו, עד שהגענו למה שנראה כמו דרך טובה והכל נראה טוב חוץ מהמעלה שיוצא ממנה... פיני ממשיך ברגל ודי שוכח ממני כי יש לו ''עיסוקים...'' ואני מתחיל לטפס בזווית לא פשוטה וקשה לי לראות את המשך הדרך ומה שאני כן מזזה זה חלון שבור של רכב שניסה לעבור את המעבר... בסופו של דבר הסופה שוב ידעה להוביל אותי נכון ועכשיו נשאר רק להעביר עוד 12 רכבים וגלדיאטור אחד ענק במעבר הצר עם שיפוע צד ומעלה תלול.

אני מכווין את ההתחלה ופיני ממשיך עד הסיום בהכוונות והאמת שהחבר'ה פשוט שיחקו אותה! הדרך חדשה לכולם, למרות שהרוב המוחלט כאן טיילים וותיקים כולל מי שמטיילים יותר ממספר שנות חיי כמו יוסי ויהורם (שכבר הספיקו להכיר אותי מחוויה משותפת בטיול שהובלתי את החבורה שלהם ברומניה). עברנו גם את זה והאתגר הבא זה המעבר המסולע בהמשך הדרך, כשתחילתו בשפ''צ חד וסיומו במעבר בין סלעים בגבהים שונים. קצת הכוונות, קצת מע''צ ואנחנו גם אחרי זה. כשבסופו של דבר אנחנו יוצאים אל כביש 90 ודרך הכביש נוסעים בנסיעה לילית (אלא מה) לכיוון חניון הלילה שלנו בחולות כסוי.

הלילה זה הלילה האחרון שלנו וכולנו אוכלים יחד ארוחה גדולה ומשותפת, החבר'ה מבקשים ממני לסכם בכמה מילים, אבל אחרי כמות ההרפתקאות שלנו הודעתי שעד שאני לא רואה את כולם עם האף לכיוון צפון בדרך הביתה אני לא מסכם כלום...

היום השישי - מסע חוצה ישראל אתגרי

קמים בכוחות מחודשים לתת פוש אחרון ללא שני רכבים עם צוותים שבהחלט חסרים לקבוצה. אבל כולנו נחושים לסיים את המסע שהתחלנו והיום אמור להיות באמת קליל במישורים הגדולים של הדרום.

לאחר תדריך (כי גם ביום האחרון לא מוותרים) יוצאים לדרך. היום אמור להיות זריז, כשבסביבות השעה 14:00 אנחנו באילת. התחלנו לאורך בסיס עובדה ונכנסנו לראות מה שלום גב עשירון שהיה בו הכל חוץ ממים. אכלנו את ארוחת הבוקר שלנו והמשכנו בדהרה דרומה כשנכנסנו לשמורת מסיב אילת היפה. עצרנו להתרשם מהר הבולבוסים באזור נחל מלחן ומשם דרומה לכיוון נחל בוטם ומשם במקביל לכביש 12 למישר סעיפים מלא הצמחייה, כשמדי פעם צבאים בוהים בנו בהשתהות. עשינו עצירה ממש אחרונה מעל נחל שני, ממש בקצה הר שני שמעל הקניון האדום כדי לחוות את היופי הזה של ארצנו, עצירת נוף אחרונה בהחלט של המסע הזה. המשכנו וירדנו לכיוון נחל שלמה המבשר לנו את סוף החוצה המאתגר הזה.

פיני מסדר בפעם האחרונה את הרכבים שלנו לצילום רקע אחרון של כל מי שהצליח להגיע לגמר החוצה, ולאחר מכן כמה מילות סיכום מנציגי הצוותים, קצת מילות סיכום ממני והענקת מדבקת סיום החוצה לצוותי הרכבים.

אני רוצה להודות דבר ראשון לכל הג'יפאים שלקחו חלק בחוצה הזה, ללא ספק כל אחד ואחת מכם תרמו להתגבשות הקבוצה המיוחדת הזאת, הן בעזרה ההדדית והן במרק חם ובחיוך, באמת קבוצה שלכל אחד היה בא תפקיד חשוב.

אני רוצה גם להודות לחברי מר ד''ר פנחס סגל (אשר ביומן מסע כונה פיני), שסגר את המרפאות שלו לכמעט חודש כי ארבעה ימים אחר כך יצאנו למסע מטורף ברומניה עם חבורה לא פחות מטורפת, על זה שיצא איתי לחוצה, נתן עצה, שם יד תמיד וגם הנעים את זמני...

כמובן לגיתאי ואמיתי נווה מסוויץ' בראש שליוו אותנו בשלושת הימים הראשונים שלנו.

ותודה ענקית לחברי אודי טימר שתמיד מתנדב להצטרף לשגעונות שלי ותמיד יודע לתת ערך מוסף בידע העצום שלו, בעצה טובה או בחברות נפלאה. אני כבר הודעתי לו שיעשה מתיחות לקראת חוצה ישראל לנשים בלבד שיהיה לפני פסח ושלא יהיה לו משעמם 4 ימים לאחר מכן יש לו עוד מסע של 5 ימים מאתגרים בפסח איתי במדבר, רק נקווה שיחזיק מעמד.

נתראה בדרכים משובשות...

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן