המסע לעומק של מזרח ירדן - אפריל 2023

היום הראשון - ממעבר הגבול ועד למצודה בלב החיג'אז

מעבר הגבול בין ישראל לירדן עובר עלינו ביעילות (באופן יחסי, כמובן) וללא אירועים חריגים. חוצים מזרחה לירדן, אוספים את השוטר ממשטרת התיירות ואת המדריך המקומי ויוצאים לדרך.
לרוב השיירות פונות ימינה ודרומה לכיוון ים המלח ואילו אנחנו פונים שמאלה וצפונה לכיוון אירביד וכבר בשלב הזה השוטר שאיתנו מאבד אוריינטציה, למרות שהוא גר באיזור... נחכה ללילה! תקופה של תחילת הרמאדן - חודש שלם שבו המוסלמים צמים במהלך היום והמסעדות סגורות. אוכל אפשר למצוא רק במקומות שמכינים אוכל לקראת האיפטר - ארוחת סיום הצום, שבימים אלו נאכלת בסביבות 19:00. אנחנו כמובן מסתדים עם מאפייה טובה, פלאפל חם, פירות, ירקות והרבה מתוקים.

ממשיכים דרומה דרך אזור מפעלי האנרגיה של זרקא ופונים מזרחה לכבישים שהופכים להיות שוממים. עוקפים מחנה פליטים ענק (סורים מסכנים שכולאים אותם לבל יתערבבו באוכלוסיה) ועוד לפני החשיכה פונים דרומה ונכנסים לתוך השטח המדברי. קטע שבילים מהיר העובר דרך המדבר שקצת רטוב ממים מביא אותנו מאחורי וילה עתיקה מתקופת בית אומיה - מהמאה השביעית לספירה, קצ'ר עמרה. וילה קסומה, אתר שימור של אונסק"ו, שקירותיו העבים והמצוירים מסתירים את סודות השליטים שהפכו את האומה הערבית לאימפריה לפני כ-1,300 שנים. בחוץ הרוח כבר נושבת קפואה והחושך מוחלט!
קטע כביש קצר מביא אותנו לקצ'ר חרנה - מצודה ענקית שהיא חאן לעשירים ההולכים על דרך החאג' - דרך החוגגים, בדרך לאחת מחמשת מצוות האיסלם החשובות.
קר, רוח, אפילו קצת מטפטף אבל החבורה יוצאת בשמחה ל"מסע רגלי" הקצר לעבר המצודה, מסתובבים בין חדריה, מטפסים לקומה השנייה וחוזרים לכלי הרכב.

עכשיו רק מתחיל הלילה... כ-70 ק"מ של דרכי מדבר מהירות, עמוק דרומה ללב המדבר. השוטר, שכל "העסק" הזה חדש לו, קצת מפחד. מתחזק וקורא פסוקים בקוראן, נראה לי שמצליח לעבור עליו פעמיים. המדריך המקומי שאיתי מרגיע אותו שאני יודע לאן אנחנו נוסעים, אבל קשה מאוד להאמין בדבר כשהכול חושך מוחלט סביב ובמשך כמה שעות לא נראה שיש תכלית לנסיעה. כשלוש שעות של נהיגה המשלבת שבילים מהירים, מעברי ערוצים, עליות טרשיות, ירידות חדות ולבסוף האוהל הקטן ולצידו הטנדר של ג'יהאד, הבדואי הנהדר שהביא לנו את ארוחת הערב (23:00 זה עדיין ערב!) היישר לשטח. אין מילים לתאר את האושר של השוטר... (ונראה לי גם של חלק מאנשי הקבוצה).
חונים ובונים את המחנה לצידה של קצ'ר טובא, עוד מצודה על דרך החאג', הפעם מוזנחת ורחוקה מעיני כל בלב המדבר הירדני. הרוח עזה, קצת קר, הרבה עייפות והקבוצה פורשת לישון, כל אחד באוהלו. איזה יום! ותודה ענקית למשתתפים על קור הרוח, הנועזות והתמיכה השקטה.

היום השני - מלב המדבר מזרחה ללב השממה

בוקר קריר, ללא רוח, ארוחת בוקר בדואית, תה חם וסיור קצר במצודה המיוחדת של טובא. מניעים את השיירה ויוצאים צפונה (לא לפני שמאיימים על רוביקון עם כבלים ואז הוא מניע ובמקביל עוזרים לג'יהד הבדואי להניע את הטנדר טויוטה שלו). באר מים עמוקה, חפורה בלב המדבר, באר מים עדכנית ולידה מאהל בדואי, עם רעיון של להפריח את השממה ולבסוף עולים על כביש הבטון צפונה עם השלטים לערב הסעודית ימינה, סוריה ועיראק ישר ואנחנו בסך הכל רוצים להגיע לפנצ'ריה ולתחנת הדלק.

תדלוק והצטיידות בעיירת נהגי המשאיות אל אזרק, תיקון שני פנצ'רים - כנראה חלק בלתי נפרד מהמסע מזרחה... ושוב השיירה יוצאת לדרך עוד מזרחה לעבר הימה היבשה של אל-אזרק - הכחולה, רמז לאגם הגדול שהיה כאן ויבש (כי שאבו ממנו את כל המים). כבישים שהופכים צרים, שבילי עפר ולבסוף שבילי מדבר מהירים ואנחנו בלב המדבר המזרחי! רק השיירה שלנו, בלב השממה הגדולה, והפעם גם כמעט ללא מאהלים של בדואים. עוד מזרחה ואז היא נחשפת - הימה הענקית, שלרוב יבשה, מוצפת עכשיו כולה במים! ובזכות הרוח הקלה גם מייצרת גלי אדווה חמודים כשסביבה ערוצים רדודים מלאים בוץ של אדמת לס חלקה וטובענית.

ממשיכים עוד מזרחה, רואים קצת בדואים אמיתיים שחיים ורועים במדבר, אוהל, מכלאות מאולתרות וכמובן משאיות מרצדס משנות ה-60 שמביאה מים ומשנעת את המאהל והצאן בין שטחי מרעה שבעונה הזו עוד מעט ירוקים.
הדרך מתקדמת מזרחה, אנו נעים בין משטחי בזלת מאיימים לבין נחלים חוליים שחלקם רטובים וחלקם עם חול עמוק. לרגע עוצרים למרגלות דיונה ענקית צהובה-אדומה שמצידה השני הר שכולו בזלת שחורה ולמטה הערוץ פורח בירוק וסגול - מדהים! הטבע בשיאו!

הדרך, שיש להקפיד עליה, מטפסת צפונה בין מליחות (קע) אדירות, חלקן לחות, חלקן עם שלוליות עמוקות, ולאט לאט היא נסגרת בין שטחי הבזלות המאיימים. כשעה לפני אור אחרון אנו מטפסים על קטע דרך בזלתי העולה לעבר ציר הנפט הסעודי. אצלנו ברמת הגולן נקרא המשכו של השביל כ"ציר הנפט" או בשמו הרשמי TAP - טראנס ערביין פייפ ליין או גם בשמו הלא רשמי: ציר הנפט הערבי, המגיע מערב הסעודית, חוצה את רמת הגולן (אז בשליטה סורית) וממשיך עד לנמל שליד צידון שבלבנון.
מנצלים את שעת האור האחרונה וחוזרים בנסיעה מערבה לאורך ציר הנפט. חלקו של הציר מקרטע וחלקו מהיר והדרך אצה לה ללא תקלות. עוצרים בתחנת דחיקה ישנה על ציר הנפט, אפשר לקרוא את המרחק בק"מ מנקודת ראשיתו בעומק ערב הסעודית. סיפור צינור הנפט, סיפור האינטרס של המעצמות במזרח התיכון, סיפור תחילת הטרור של אש"ף וממשיכים עוד מערבה.
עוצרים ליד "העץ של הנביא מוחמד", פעם היה כאן רק עץ, כיום כבר אתר מוסדר לעולי רגל המזמין מוסלמים לחזות במקום בו מוחמד שם את ראשו במסע שלו עם אל-בורק - סוסו הנאמן.
מכאן על הכביש בחיבור עם ציר הנפט המגיע מעיראק - ציר ה-H'ים, אותו צינור ראשון במזרח התיכון שחיבר בין כירכוך שבעיראק לנמל חיפה שבארץ ישראל (ומכאן האות H). דרומה למלון באל אזרק, לצד שדה התעופה הצבאי H4 הפעיל גם ביום וגם בלילה. ארוחת ערב לקראת 23:00 - שעה סבירה לכזה יום של כמעט 400 ק"מ נהיגה, חלוקת חדרים, מקלחת טובה ושינה.

כתבה על המזרח התיכון שבין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה

היום השלישי - חוצים את קע ג'עפר

בוקר ללא רוח ועם אווירה נהדרת של הרפתקנות. אנו "קופצים לרגע" לשמורה המחודשת של אל אזרק - מקור מים מחודש שסביבו שבילים וגשרים. הליכה בטבע עושה לנו טוב וכיף לנו יחד.
חוזרים לעיירה, תחנת דלק, קצת קניות ויוצאים דרומה לאורכו של כביש 5, הידוע גם ככביש סדאם חוסיין, כביש בטון שידע ימים יפים ומפוארים של שת"פ עיראקי - ירדני להוצאה של הנפט העיראקי לעבר נמל עקבה.

"תחרות הקפה הבינלאומית" לצד הכביש ולמרגלות עץ כשסביבו שלולית מים ענקית. עוד קצת דרומה על הכביש ושוב חוזרים אל המדבר והשממה. בטיפוס טרשי עד לקצה הדרומי של המצוק שלא רואים את קצותיו. מוצאים לאחר נסיעה בין הנקיקים את הדרך היורדת לעבר מישורי החמדה, עוצרים להפסקת צהרים ארוכה. ולאחר מכן ממשיכים של השבילים הטובים במהירות מתגברת דרומה עד לפאתי קע ג'עפר - ימת המלח, המליחה הגדולה במזרח התיכון. הקרקע מעט לחה, בוהקת בשמש ונסיעה מהירה, חלק מדווחים כי ראו על המד אוץ 180 קמ"ש וקצת... (מזל שאין משטרה) והכל לאורך כשעה וחצי של נהיגה בשיירה ארוכה ולפעמים בשורה פרוסה של ג'יפים שועטים מערבה ולכל עבר כשהשקיעה באופק.

נוסעים ונוסעים והפלא אינו נגמר ושוב עוצרים מתחת לעץ ושוב קפה (איזה יום קשה!).
עוד קצת מדבר (קצת, זה איזה שעתיים רק ב-60 קמ"ש) ושבילי המדבר מתכנסים מערבה לעבר מחצבות הפוספט הענקיים של ירדן. מוצאים את דרכנו בתוך המחצבה, בין כלי ענק נטושים ומעט משאיות שעוד נוסעות בין הבורות הענקיים ועולים על כביש המחצבות הפנימי הלוקח אותנו לעבר הכביש הראשי.
פונים דרומה לעבר ערב הסעודית ומעבר מודוורה וקצת (20 ק"מ) לפני הגבול פונים מערבה לעבר מצודה עתיקה ומרשימה מימי האימפריה העותמנית - קלעת פצ'ועה. כאן אין רוח, מזג האוויר טוב ולמרות הגובה (1,300 מטרים) לא מאוד קר. החבורה מסתדרת, מדוממות ומקימה את אוהליה (חלק מהאוהלים בגודל שדורש היתרי בנייה...). ארוחת ערב טובה וחמה של ג'יהאד, מדורה, עוד קצת עלילות מהמדבר וקדימה לשינה. הגיבוש כבר ממש טוב וככתוב - ממש כיף לנו יחד!

היום הרביעי - לאורך הרכבת החיג'אזית

בוקר טוב והשמש זורחת על המצודה שלצערנו מט ליפול בשל החפירות הבלתי מבוקרת תחת קירותיה הענקיים. ארוחת בוקר של הבדואי רחב הלב שמביא לנו את האוכל לשטח. ביקור במצודה התורכית, קצת הסברים על החפירות סביב, ונוסעים שוב - הפעם רק קצת מזרחה לעבר תחנת הרכבת החיג'איזית. פרויקט תורכי שאפתני שרצה לחבר את ערי הבירה - איסטנבול, דמשק ורבת עמון עם מכה ומדינה שבלב המדבר (כיום ערב הסעודית) במטרה לאפשר קיום מצוות חאג' - עלייה לרגל למכה, באופן נוח ומהיר יותר מאשר הליכה בשיירה רגלית. מלחמת העולם הראשונה ונפילת האימפריה העות'מנית (התורכית) חדלו את הפרויקט והשאירו חלק מקווי רכבת, שרק מעט מהם משופצים ועדיין פעילים במזרח התיכון. אנחנו מכירים את רכבת העמק החוצה מרבת עמון עד חיפה (והקטע של בית שאן - חיפה חודש לא מזמן ע"י רכבת ישראל) וגם את הקטע של מתחנת ההטענה שאנו נמצאים בה במזרח ירדן לכיוון נמל עקבה.

כתבה על הרכבת החיג'אזית

יורדים לארוך פסי הרכבת ועוצרים בתחנת משמר ישנה שעדיין פעילה. מעירים את השומר במקום - בכל זאת רמאדן והוא ישן בשעות היום, מבקשים את אישורו, מניעים את קרון הרכבת, שלה מנוע וגיר של לנד רובר דיפנדר, ויוצאים בנסיעה איטית לשני הכיוונים - לא כל יום נוסעים על הרכבת החיג'אזית כאילו היינו עולי רגל העושים את מצוות החאג' בדרכנו למכה ולמדינה.
חוזרים הדרך היורדת מערבה וגם יורדת בגובה, הקרקע הטרשית מתחלפת בערוצים חוליים ולאט לאט נבנות הדיונות בצידי השבילים המהירים. הדרך אצה, הקצב עולה ואנחנו ממהרים לתדלק את כלי הרכב ואת מאגרי המזון שלנו באזור של וואדי ראם.
הפסקת צהרים לקניות בעיירה הבדואית דייסה. תדלוק וחזרה לשטחים החוליים צפונה לארץ הקשתות.
זה השלב שבו המסע הופך לטיול, אבל הקצב אינו יורד. עולים ויורדים בדיונות, קצת שוקעים, קצת מתאמצים ובעיקר נהנים. לאחר עוד שבילים מהירים צפונה מגיעים ל"קשת הקטנה" של חרז'ה, מיד לאחריה ה"קשת הגדולה" וחוזרים דרומה. בדיוק לפני שקיעת החמה ובשעת האיפטר - ארוחת סוף יום הרמדאן, מגיעים למאהל המפנק, כאן מחכים לנו עם ארוחת ערב היוצאת מבטן האדמה (מאטפונה), מקלחת חמה ומיטות בתוך "אוהלים" שהם בעצם חדרים משודרגים.

היום החמישי - מוואדי ראם למעבר הגבול בערבה

בוקר טוב וואדי ראם. ארוחת בוקר במאהל ועוד קצת דיונות לנשמה. קצת שוקעים, קצת נתקעים "על הסכין" ואפילו קצת לומדים את רזי הנהיגה בדיונות החדות. ביקור בתחנה התיירותית של הרכבת החיג׳אזית - קטר קיטור אמיתי עתיק לצד קטר דיזל ישן. מנפחים אוויר ועולים על הכביש במטרה לרדת על "דרך המלך" דרומה ומערבה.
אפס תקלות, 1200 ק"מ של מדבר קשוח כולנו חוצים במהרה את מעבר הגבול "יצחק רבין" בין עקבה לאילת - כאן נחתם הסכם השלום בין ישראל לירדן בשנת 1994.

תודה ענקית לחבורת המטיילים הנהדרת - אין כמוכן ואין כמוכם!

היום הראשון - מזרח ירדן, אפריל 2023

היום השני - מזרח ירדן, אפריל 2023

היום השלישי - מזרח ירדן, אפריל 2023