יומן מסע חוצה ישראל לנשים בלבד, בפעם הראשונה מדרום לצפון - פסח 2023

מעלה עשוש

היום הראשון - מסע חוצה ישראל לנשים

בדיוק בשעה 07:30, כפי שתוכנן וללא איחורים, כל הג'יפאיות כבר היו ממוקמות בנקודת הפתיחה. כיף לראות שנוספו לנו עוד 3 ג'יפאיות חדשות לחוצה. 14 רכבים עומדים לצאת לדרך כאשר תצטרף אלינו עוד ג'יפאית בהמשך.

תדריך על היום שהולך להיות לנו, כמה דגשים על נהיגת שטח (הרוב פה כבר ממש מנוסות), עוברים על בטיחות ומסע חוצה ישראל לנשים בלבד מספר 8 יוצא לדרך!

הבנות הזכירו לי שהחוצה הראשון יצא לפני חמש שנים, ממש ב-2018, כשעוד רוב הג'יפאיות כאן היו ''בחיתולי הטיילות'' שלהן.

יצאנו מאילת בדיוק בנקודת הסיום הרגילה שלנו, הפעם היא נקודת ההתחלה. אחד הדברים הטובים שיוצאים לנו "מהחוצה ההפוך" הזה זה שעכשיו כשאנחנו מתחילים מאילת יש לנו יותר זמן להיכנס למקומות מיוחדים, כאלה שכאשר אנחנו מסיימים באילת לא יוצא לנו לראות. לכן כאשר מירב שאלה אותי בטלפון אם הפעם נעשה את הסיבוב של הר רחבעם אמרתי לה שבהחלט, ובגלל שזה הגיע ממנה היא גם תוביל את הסיבוב עד ליציאה הצפונית מנחל שלמה.
אז אנחנו מתחילים תנועה והפעם מירב קיבלה את שרביט ההובלה. מירב גרינברג היא ג'יפאית די ותיקה עם הרבה ניסיון, ומסעות וטיולים רבים אחריה, היא גם בוגרת קורס מדריכי נהיגת שטח בווינגיט, והכי חשוב - אני מכיר אותה ואת היכולות שלה מספיק טוב בשביל לסמוך עליה. אז התחלנו כשאני שני בשיירה, אודי מאשר למירב שאחרון בתנועה ויצאנו לדרך.

נכנסים בתחילה לנחל שלמה המדהים ומשם פונים לכיוון צפון-מערב להקיף את הר רחבעם ממערב וממשיכים צפונה, עוברים את הר יהושפט וממשיכם עד לקצה הצפוני של נחל שלמה. עולים מקטע קצר על הכביש ונכנסים לנחל שני היפיפה, וכשמו כן הוא, צבוע כולו באדום כשמסביב מגוון צבעי מדבר משכרים. ממשיכים צפונה לשמורת מסב אילת, דרך ציר הפטרולים הישן ומשם לתצפית הדרומית לתצפית הר ברך.
נכנסים לנחל מתק ולקירות הגבס המשגעים עם הסבר קצר ומלומד מאורי - בת הזוג של עדן למסע עם הויטרה הקצרה הממזרה שלה. ממשיכים דרך המישורים הגדולים לבקעת עובדה ומשם אנחנו בציר ההקפי של בסיס עובדה, שם אנחנו מגלים "שביליסט" קצת שבור בשל פגיעה בברך וכשהוא שואל אם אנחנו יכולים לתת לו טרמפ עד צומת שיזפון אני מסביר לו את המסלול והוא מחליט להצטרף אלינו. המשכנו בדרכינו לגב עישרון שהיה מלא ויפיפה.

הגענו. זו הפעם הראשונה שיצא לי לפגוש עוד אנשים בגב, ועוד כמות כזאת של "שביליסטים". לפני שהבנתי מה קורה יעל כבר הייתה בתוך המים המזמינים וכשקמנו ללכת עוד כמה "שביליסטים" ביקשו טרמפים לנאות סמדר/חולות כסוי על בסיס "מקום פנוי" בג'יפים.
אז אספנו עוד איזה 2-3 בנות, המשכנו למקדש הנמרות ועצרנו שם בשביל הבנות "הירוקות" שלנו שלא מכירות את המקום להסבר קצר. המשכנו לארוחת צוהריים וקצת משחקים בדיונה, שתי טרמפיסטיות נשארו בחולות ואנחנו המשכנו צפונה לכיוון נחל איה. את הטרמפיסטים השארנו בצומת שיזפון והמשכנו צפונה על הכביש עד לנחל צחור. נכנסנו לנחל המהממם הזה ואיזה שונה זה לראות הכל בזווית ההפוכה. המשכנו עד למפגש השבילים עם נחל פראן וסיימנו את היום בחניון הלילה באר אשלים.

ארוחות הערב מחולקות בין הג'יפאיות כך שכל ערב 2-3 ג'יפים מבשלות לשאר וכך יוצא שרק ערב אחד את עמלה על ארוחת ערב ובשאר הערבים עובדים בשבילך.

הפעם הגענו מוקדם ובשעות אור, ככה שגם הבישול וגם הארוחה נעשתה באור יום וללא פנסי ראש (לוקח את הפאשלה הזאת עלי). הבנות כמובן שיחקו אותה עם ארוחת ערב טעימה ומגוונת, בסיום ערכנו הכירות קצרה עם כל הבנות החדשות והישנות, המשכנו לשבת דווקא לא עד שעה מאוחרת מדי, כי בכל זאת זה רק היום הראשון וכולנו קצת התעייפנו.

היום השני - מסע חוצה ישראל לנשים

קמנו לבוקר של היום השני של חוצה שלנו, תדריך הבוקר נקבע לשעה 08:00 לאחר קיפול מאהל וארוחת בוקר קלה. התכנסנו לתדריך קצר על הצפוי לנו היום, מעבר פרטני יותר על כמה כללי ברזל בנהיגת השטח ואנחנו יוצאים לדרך לאחד מהימים היותר מאתגרים שלנו.

דרך כביש 40 בנסיעה של כ-5 ד' נכנסנו לציר המוביל להר כיפה, היישר לתצפית עוצרת הנשימה. המשכנו לכיוון רמת ברק, אך הירידה מהר כיפה, מה שנקרא "מעלה כיפה", היתה במצב לא טוב. תוך כמה דקות יצאו הבנות מהרכבים, התחלקו לשלוש קבוצות על פי מספר הבורות והתחילו בעבודות המע''צ. ציפור נכנסת ראשונה לרכב, מירב מתחילה להכווין עד שציפור מסיימת את המורד ומגיעה חזרה למעלה לתפוס פיקוד ולהחליף את מירב במדרגה הראשונה, אני ממוקם במדרגות השנייה והשלישית. הבנות כמו אלופות עוברת אחת-אחת, מהרוביקון אקסטרים ריקון ועד לויטארה עם עדן ואורי, כשכולן עוברות בסבלנות ודיוק, ללא שפשוף אפילו הקל שבשפשופים...

הבנות בעבודות מע''צ בירידה מהר כיפה

ממשיכים וגם את "מעלה באבא" הבנות שלנו צולחות בירידה לכיוון נחל זעף. הגענו לעץ זעף לארוחת בוהריים והחלפת חוויות מהמורדות התלולים.

המשכנו בתוך נחל זעף לכיוון נחל צופר ונחל עשוש. הבנות עולות בקלילות את המעלות בדרך למעלה עשוש. אני מגיע למעלה, ציפור מחכה לשיירה שתגיע ואני בינתיים יורד את המעלה ומחכה לבנות. כולן יורדות את המעלה ואנחנו מנתחים ומסדרים קצת את המעלה וחוזרים על הכללים של הנהיגה במורד כזה תלול.
את המדרגה העליונה מכווינה ציפור, אודי מכווין אותן לזווית הנכונה בשביל שיגיעו אליי מוכנות לרדת את המדרגה העיקרית ואת המשך המעלה.

האמת, הבנות האלו כמו יחידה צבאית. אחת-אחת צולחות את המעלה עם אפס תקלות ועם שליטה ברכב שמעוררת כבוד, אפס תקלות, אפס אגו וההצלחה מובטחת.

הדס יורדת את עשוש לראשונה

אז אנחנו תיקתקנו את המעלה, אך איך שסיימנו הגיע פקח שביקש עזרה בפנצ'ר ברכבו וכלי ייעודי להורדת גלגל ספייר מתחתית הרכב שנשבר. אילתור קטן ואודי ואני מחלציים אותו מהצרה.

ממשיכים קדימה דרך עץ עשוש ופונים לצוקים. הבנות מתדלקות את הרכבים ואנחנו נכנסים שוב לשטח. נסיעה צפונה לכיוון שלוחת עומר וכניסה לציר המעיינות שלקראת שעת השקיעה פשוט מהמם אותנו ביופיו ובעוצמת ההרים סביב. חולפים מהצד המערבי ליד צופר ולאחר מכן ליד ספיר, חוצים את הנקרות וממשיכים כל הזמן צפונה עד לנחל שחק. עולים חזרה לכביש ובנסיעה מנהלתית עד לחניון הלילה שלנו בדרום נחל צין.

הגענו לחניון הלילה כשעננים כבדים מעלינו ורוחות חזקות מנשבות. ממטרים קלים התחילו לרדת עלינו, אבל את הבנות שלנו זה לא מרשים. תוך כדי כל הברדק הזה העמידו ארוחת ערב שכל מלון היה שמח להגיש. סיימנו את ארוחת הערב ועברנו לשבת ליד המדורה, קצת שותים, ממשיכים לאכול - הפעם מתוקים, ולאט לאט כולנו מתפזרים לאוהלים. היום היה קשוח אבל עם חבורה כזאת נראה שהכל קטן עליהן. מה יהיה מחר? לא משנה מה, אני בטוח שנתגבר.

היום השלישי - מסע חוצה ישראל לנשים

הבוקר עלה על היום השלישי ללא שום זכר לרוח של הלילה, שמש ואין עננים, אז כבר המצב רוח בשמים. בלילה הצטרף אלינו ג'יפ נוסף עם אילנית ואומנה. לאחר תדריך הבוקר עם כמה דגשי נהיגה נכנסנו לנחל צין. התחלה זריזה כשאט אט אני שם לב שהקרקע הופכת יותר ויותר בוצית. ממשיכים קדימה אל הביצה שבקצה הדרומי והבנות חוצות אותה ללא בעיות. ממשיכים קדימה ונתקלים בקבוצה שחוסמת לנו את ציר ההתקדמות ולפי הנאמר הם נתקעו בבוץ שבהמשך בשלוש שקיעות שונות ועוד פריקת צמיג. אני ממתין קצת והם סיימו עם החלפת הצמיג ומפנים לנו את הדרך.
הדרך בוצית ונדרשת הכוונה במעברים וכאשר הכוונתי מלפנים הסתבר שהויטרה שלנו עם עדן ואורי שקועה בבוץ, אבל כשאתה במסע נשים ומולך חבורת גברים - הם מיד מציעים עזרה, קופצים למים העכורים של הצין, מחברים כננת ושולפים את עדן ואורי החוצה. אנחנו ממשיכים קדימה למעבר הבא ולתדהמת החבר'ה שמקודם עזרו, לא נרשמה שום שקיעה נוספת והמשכנו קדימה. הבנות המשיכו במסלול, כיוונו והוכוונו וכך לאורך כל המסלול לא נרשמו אירועים חריגים.

ביציאה מהמסלול נפרדנו מאיה שנסעה בג'יפ של יעל ועדי. המשכנו ונכנסנו למיצד תמר ומשם דרך בקעת צביאים ותצפית על המפעלים. המשכנו לכיוון הר קומות כאשר פיקששתי את המעקף של הר קומות הדרומי ולאחר שראיתי את מצב הירידה ביקשתי "מבנות הרוביקון" להישאר איתי, לאחר שארד אכווין אותן. מהשאר ביקשתי להסתובב ולנסוע אחרי אודי שיוביל למעקף. מצב המעלה רע ואם היינו יורדים דרכו סבירות גבוהה שהיינו פוגעים באחד הרכבים שלא לצורך. המשכנו למעלה הר קומות הצפוני ומשם דרך באר אפעה וציר הגז, עד לתדלוק וחידוש מלאים בערד. בערד נפרדנו מאורנה שותפתה למסע עד כה של אירית.

יצאנו בעקבות "דרמה קטנה", שהסתיימה לבסוף בטוב, באיחור של כחצי שעה וירדנו לכיוון כפר הנוקדים. הכיוון שלנו צפונה, אנחנו מתחילים את המסלול וממש ברגע האחרון לפני החשיכה יוצאים משמורת הטבע וממשים בנסיעה לילית הכוללת את מעלה שפן, נחל תמסח ונחל קרש בחשיכה עד לחניון הלילה שלנו בהר חולד. תדריך נהיגת לילה קצר עם הפסקת קפה, כי עם עייפות לא מתעסקים והבנות שיחקו אותה גם בנהיגה ביום וגם בלילה, פשוט קבוצה שכיף להוביל.
הגענו עייפים לחניון הלילה ובגלל שההפסקה לפני תדריך נהיגת הלילה שימשה בעיקר לכרסומים הוחלט שהלילה אין ארוחת ערב, קפה/תה, קשקושים ולישון.
מחכים לראות כבר מה יוליד לנו יום המחרת.

היום הרביעי - מסע חוצה ישראל לנשים

אחרי יום מוצלח ולילה קר (יודע כי ככה הבנות סיפרו לי) קמנו לבוקר עם שמש "על מלא". תוך כדי התארגנות אני מתחיל לראות שחסר לי פה תיק, שם ציוד ומשהו לא ברור... מסתבר שלאחר שנרדמתי מהיום הארוך כנראה שעברו איזה כמה "חברים" ליד המאהל (מאוחר יותר סיפרה אחת הבנות שקמה ל"צורך לילי" וראתה שתי דמויות) והחבר'ה "גילחו" לי את הג'יפ בקטנה. את המזוודה בה נשארו 4 מכשירי קשר ועוד 20 בטריות, תיק עם סופטשל ועם פליז של אתר השטח (אם תראו איזה "חבר" מסתובב עם לוגו של אתר השטח וכתובת של ''Instractor'' מאחור, אז הוא לא באמת מדריך באתר השטח...) גם משקפי שמש ועוד כמה דברים בקטנה, רק דבר אחד חשוב הם לקחו לי - את חבילת המצות שלי וזה לא יסלח! הודתי על זה שמשום מה את הטבלט שהיה במקומו על מעמד שלו ואת הארנק שהיה באחד התאים הם לא לקחו, אז סך הכל אחרי יותר מ-30 שנה בשטח זה הגיע גם אליי ודווקא בהר חולד, בו ישנתי שבוע לפני החוצה וגם נתתי אוכל לשני בדואים שהיו בסביבה והיו רעבים. תסמכו עליי - קארמה לא תמיד עובדת.

השארנו את הדברים "המורידים" מאחור ויצאנו לדרך. הבנות שוב בסדר מופתי ואנחנו יוצאים למעבר עוזי. המעבר כבר לא קשה מבחינה טכנית, אבל בגלל שיש לנו ויטרה נמוכה ועוד טרייל הוק עם צמיגים עדינים, נדרשה נהיגה מדויקת בדיוק כפי שהבנות שלנו יודעות. השיירה עברה ותוך כדי אני שומע קצת "קיטורי מקלחת", באמת שלושת הלילות הקודמים היו מאוד קרים ולא יצא לבנות לעשות מקלחת וכמויות האבק הגדולות התחילו לתת את אותותיהם. הגענו למעלה ערוגות הדרומי והבנות שיחקו אותה. תמי מכוונה את המדרגה העליונה, אני את האמצעית וציפור את המעבר בין האבנים, דואגת שלא יהיה לנו איזה פיצוץ של איזה דופן צמיג. כאשר הבנות הגיעו למטה הודעתי להן לסדר רכבים כי עכשיו זאת לא הפסקה רגילה אלה הפסקת מקלחת... סוף סוף היה קצת חם וללא יותר מדי רוח אז החלטתי לנצל את ההזדמנות. הבנות הקימו את המקלחות יותר מהר מהתקפה מתפרצת של הפועל קריית עקרון בימים הטובים. אז מקולחות ואכולות יצאו לעלות את מעלה ערוגות הדרומי. מהרוביקון, דרך הטרייל הוק ועד הויטרה, ומה אני אומר לכם? פשוט שוב שיחקו אותה, לא מבין מה הן צריכות אותי, יש מצב שאני רק מפריע.

המשכנו לתצפית שי המדהימה להפסקת קפה ובדרכינו אל ראש חצצון קריאה בקשר מתמי - הטרופר של אילנית מעלה הרבה עשן ולא נראה תקין, כמה שניות עוברות ואני מקבל קריאה להגיע אליהן. אודי כבר נמצא ליד הרכב ומנסה לאבחן. לאחר בדיקה משותפת אנחנו מזהים צינור מים קרוע לגמרי וחוסר מים גדול ברדיאטור. הבנו שיש בעיה לא פשוטה וצריך לאלתר, לשמחתי זכרתי שיש לי כמה צינורות בסופה ואולי נצליח לפתור את הבעיה איתם. פרקתי את הרכב, נמצא צינור מתאים בקוטר ולאחר חיתוך מדויק ע''י ציפור, אודי ואנוכי חיברנו את הצינור ונראה שהכל תקין.

המשכנו בנסיעה לראש חצצון כשאני מבקש מאודי ללוות את אילנית לכיוון מצוקי דרגות, כדי שאם משהו לא יהיה בסדר הם כבר יהיו קרובים יותר לכביש בזמן שאני נכנס עם הבנות למסלול שמוביל לראש חצצון.

אודי ואילנית יוצאים לדרך ואנחנו נכנסים למסלול לתצפית האחרונה שלנו להיום. אודי מדווח שהם הגיעו למצוקי דרגות והכל תקין עם הרכב של אילנית. אנחנו יוצאים לכיוונו כשאני מבין שצריך לסגור מכשיר קשר ולהשתמש רק בחירום כי נגמרו לי בטריות הספייר והשאר במזוודה שנגנבה. הגענו ממש עם אור אחרון לחניון הלילה שלנו במצוקי דרגות, לאחר עיכוב לא קטן בענייני החלפת הצינות ועוד כמה תקלות שהיו לנו דווקא היום על הדרך. הבנות הכינו עוד ארוחת ערב לפנטאון (שניצלים קונים אותי), הדלקנו מדורה וישבנו להתחממות אחרונה לפני הכניסה לאוהלים ונפילה לשינה...

היום החמישי - מסע חוצה ישראל לנשים

קמנו ליום שמש נעים אחרי הלילה החמים ביותר שידענו עד כה בחוצה הזה. הבנות מאורגנות ובתדריך הנהגות היומי שלנו גילינו שבטויוטה של תמי יש לנו פנצ'ר. לשמחתנו זה היה '"פנצ'ר בהזמנה", בדיוק כמו שג'יפאים אוהבים. מרכז גלגל על "השוקולדה", הפכנו את העניין לשיעור קצר באיתור הפנצ'ר תוך הדגמה עם בקבוק מים וסבון ומשם מיד לדקר ול"תולעת", הפנצ'ר תוקן, אירית אספה את הזבל של ארוחת הערב, קפצה אל הפחים שמול החאן של מצוקי דרגות ויצאנו לדרך על מצוק העתקים.

הפעם הייתי צריך לסמוך על השיירה שתתנהל ללא מכשירי קשר בשל הגניבה מהלילה שלפני. כבר אין בטריות להחלפה ונוהל שיירה חייב לעבוד בצורה מדויקת. המשכנו אל מצוק העתקים ונכנסנו דרך נחל תמרים המקסים, משם היישר לג'אבל חרמון להפסקת הבוקר שלנו בתצפית על ים המלח ועל העיר יריחו. חזרנו בחזרה לבקעת הורקניה ומשם בנסיעה מנהלתית החלטתי לנסוע שוב ל"עין צדק" - המעיין שהחבר'ה של מבואות יריחו הקימו והיה לנו כל כך טוב ביולי האחרון. כשהגענו למעיין ראינו שמצב המים ממש לא כמו ביולי, אלא יותר מים טבעיים וירוקים, כולל תלולית גדולה באמצע המעיין, מה שמעיד על סחף שהגיע היישר מההרים. קצת מאוכזבים, או יותר נכון - מאוכזבות, חזרנו על עקבותינו ונסענו היישר למפגש הבקעה לתדלוק.
יצאנו לכתף המחרוק החוצה את בקעת הירדן מציר 90 ועד לדרך אלון, בדרך אתגרית עם נופים מטריפים. הבנות עשו את הקטע בקצב מדהים. הגענו לכיוון המושב שלי - מושב בקעות. החלטתי לתת לבנות הפסקה של חצי שעה בעוד אני חוזר הביתה להשלמת ציוד כמו משקפי שמש, מכשירי קשר ופליז (שנגנבו).

חזרתי אל הבנות ויצאנו צפונה. השעה הייתה בערך שש וחצי בערב כאשר נכנסנו למסלול המדהים של שמורת אום זוקא - אחת השמורות היפות שיש לנו בבקעה. באחד מהשערים הדס עם הטריל-הוק לקחה סיבוב חד מדי, ישירות על ברזל חלוד שהמתין שם בסבלנות ועשה לה חתך עמוק בדופן הצמיג והצמיג הלך... לאחר כמה ניסיונות להרים ולהוריד את הרכב ולשנות ג'קים, החלטנו לעבוד עם הייליפט. אילנית מיד הביאה מהטרופר שלה את ההייליפט ואז הגלגל הוחלף במהרה, אבל החשיכה כבר הגיעה. בחסות החשיכה המשכנו את המסלול עד הירידה האחרונה אל ציר 90, כשהבנות עם חיוכים של נהיגת לילה. הגענו לציר 90 ומשם היישר לכיוון בית שאן - לחניון הלילה שלנו, לפעם האחרונה של ארוחה משותפת שהחלה בשעת לילה מאוחרת (הגענו לחניון בשעה 21:30). לאחר הארוחה, למרות הכוונות הרציניות להדלקת מדורה, אני כבר שקעתי עמוק בעייפות ואחרי גם הבנות שלנו אחת אחת פרשו אל האוהלים.

היום השישי והאחרון - מסע חוצה ישראל לנשים

היום האחרון שלנו התחיל והתרגשות הייתה באוויר. בשעה 07:15 אודי והדס כבר יצאו לבית שאן להחליף את הצמיג שהלך. מיד לאחר תדריך הבוקר שיצאנו והם כבר השיגו אותנו בדרך והמתינו לנו בצומת צמח ו מיד חברו לשיירה. כאשר נכנסנו לשטח, מזרחית לקיבוץ האון, ציפור עדכנה אותי שיש רעשים קלים ברוביקון שלה ולאחר בדיקה קצרה התברר שהבושינג שממרכז את הציר המקשר למוט המייצב - שחוק. חיזוק קטן של הבורג הקטין את הרעש וסגר קצת את החופש. התחלנו לעלות במעלה הדרדרתי והמסולע כשהבנות מתגברות על המכשולים במיומנות ובזריזות.

את ארוחת הבוקר שלנו עשינו בעין עקוב, לא נהננו מהמים במקום כי ככל שטיפסנו, ככה נעשה קריר יותר.

המשכנו על צלע הר נמרון עד למבוא חמה, כאשר היום היה עם ראות נהדרת. ראינו את הכנרת ממערב ואת החרמון שעדיין מושלג בצפון וזה אכן מחזה מרהיב.

המשכנו לכיוון שמורת נחל מיצר הפורחת, כאשר הירמוך זורם ממזרח לנו. עברנו לנסיעה מנהלתית עד לכרכום, שם נכנסנו לציר הירדן ההררי שפרח עם זרימה חזקה של הירדן.

חתכנו את עמק החולה ונכנסנו למסלול המקסים בעמק של נחל הדישון. אמנם לא היו מים, אך העמק הזה שבין הר יחמור מצפון ורמת עלמה בדרום פורח כולו ופשוט מהפנט. המשכנו בטיפוס להפסקה האחרונה שלנו בקרן נפתלי, מעל אגם החולה הנוף היה משגע. המשכנו לכיוון מטולה עד 400 מ' מנקודת הסיום שלנו, כששם חיכתה לנו הפתעה בדמות מחפרון שעובד ומניח קו מים, הציר שלנו סגור לגמרי וגם לחלץ לאחור זאת בעיה רצינית בציר צפוף מאוד. לשמחתי הגיח ממטע התפוחים אדם שבמקרה כחודשיים לפני נחלצתי לעזרתו ולעזרת חבריו כשצרפתי אותו לטיול פרטי שעשיתי עם בן דודי בצפון. האמת השתלם, הבחור (שאת שמו אני לא זוכר) זיהה אותי ואחרי הסלפי לחברים שהיו איתנו נתן לנו אישור לעבור דרך המטע וחסך מאיתנו עיקוף של לפחות עוד שעה וחצי בגלל חסימה של 10 מ' ללא מוצא...

לאחר כל ההרפתקאות הגענו לקו הסיום במצפה דדו מעל מטולה. כל הרכבים שהיו אמורים להגיע לקו הסיום הגיעו, הג'יפאיות החדשות והוותיקות וכמובן הצוות, היו מאוד מרוצים מסיום מוצלח של הרפתקה שיום יום אתגרה אותנו. מהלילות הקרים, דרך תקלות טכניות וקטעי עבירות לא פשוטים, הנשים החזקות הללו יכלו על הכל ועם חיוך.

אני רוצה להודות לאורית גררו חברתי שגם דואגת למצטרפות חדשות, עם ובלי ג'יפ, לפני המסע, למנהלות וכמובן במהלך המסע לצילומים.

לאודי טימר חברי שיודע להשלים אותי ולהיות שם בכל פעם שאני צריך.

וכמובן לכן המשתתפות - אחת אחת, כל כך מיוחדות וזכות היא לי להיות המדריך שלכן.

נתראה בדרכים משובשות ואולי אפילו במסע חוצה ישראל לנשים הקרוב שיצא ביולי 2023.

סיום הפעם הפוך... מצפה דדו מעל מטולה

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן