ביהמ"ש: סתירות בעדויות המבוטח לא הופכות אותו לרמאי

התמונה מתוך מסע של אתר השטח בירדן ואין לה כל קשר לכתבה

קשיש בן 72 סיים את התפילה בה השתתף ונסע ברכבו לכיוון ביתו. בחוץ ירד גשם. הראות הייתה לקויה. לפתע צצו מולו חמורים שצעדו בכביש. כדי לא להתנגש בחמורים, סטה הקשיש מנתיבו והתהפך עם רכבו אל תוך תעלה לצד הכביש. למזלו, הקשיש יצא מהתאונה ללא פגע. הרכב, לעומת זאת, ניזוק קשה והוגדר כאובדן גמור.

הרכב היה מבוטח בחברת הביטוח הפניקס, אולם זו סירבה לשלם את שווי הרכב (כ- 330,000 שקל), בנימוק שהקשיש רימה אותה, כאשר מסר שהוא עצמו נהג ברכב בעת התאונה.

הקשיש לא ויתר והגיש נגד הפניקס תביעה בבית משפט השלום בדימונה.

האם בידי הפניקס הייתה ראיה כלשהי שהקשיש רימה אותה? לא. אך אין בכך כל חדש. האשמת המבוטחים במרמה, ברוב רובם של המקרים, אינה מבוססת על ראיות של ממש, אלא רק על סתירות בעדויות. חברות הביטוח בונות על כך שתמיד יימצאו סתירות בעדויות ועל שופטים שיסתפקו בסתירות אלה כדי לפסוק שהמבוטח רמאי. שופטים אלה שכחו את דברי נשיא בית המשפט העליון השופט שניאור חשין המנוח, כי "מטיבו של המין האנושי שאין בן-תמותה מכשיר דיוק אוטומטי. לכן סתירות שכיחות לא רק בין דברי עדים שונים, אלא גם בדבריו של עד אחד גופו".

התמונה מתוך מסע של אתר השטח בקירגיזסטן ואין לה כל קשר לכתבה

למרות זאת, יש עדיין שופטים ההולכים שבי אחר חברות הביטוח. בכל פעם שחברות הביטוח מטיחות במבוטח טענות מרמה, שופטים אלה מחליפים את גלימת השופט בגלימת השריף ועטים על סתירות בעדויות המבוטח כמוצאי שלל רב.

הפניקס קיוותה כי מזלה ישחק לה והשופט שימונה לדון בתביעתו של הקשיש יהיה מזן עוטי גלימת השריף.

לרוע מזלה, השופט מנחם שח"ק, שמונה לדון בתביעת הקשיש, הבחין מיד כי הפניקס לא הציגה כל סיבה לכך שהקשיש ירמה את הפניקס וישקר בעניין זהות הנהג. "הפניקס", הבהיר השופט, "לא הצביעה על מישהו שייתכן ונהג ברכב ושהביטוח אינו חל לגביו. אם המבוטח שיקר באשר לזהות הנהג, אך הנהג האמיתי אף הוא מכוסה בפוליסה, אין ראיה לכוונה להוציא כספים שלא כדין מכוח העובדות הכוזבות".

מעבר לכך, קבע השופט שח"ק, רוב הסתירות בעדויות עליהן הצביעה הפניקס, אינן מהותיות. כך למשל, לחוקר הפניקס מסר הקשיש כי תפילת הצהריים בה השתתף לפני שעלה על רכבו התקיימה בשעה 12:45 ואילו במשפט העיד כי היא התקיימה בשעה 11:45.

התמונה מתוך מסע של אתר השטח במונטנגרו ואין לה כל קשר לכתבה

על סתירה זו, אמר השופט, "התרשמתי מעדות הקשיש שהודעתו לחוקר בעניין זה היא שגגה בתום לב, ולא שקר מכוון או סתירה בגרסה. במילים אחרות, המבוטח התבלבל בעניין זה כשדיבר עם החוקר".

הפניקס גם טענה לסתירות בגרסאות עדי המבוטח לגבי כיוון תנועת החמורים על הכביש: אלה טענו כי החמורים נעו שמאלה ואלה כי נעו ימינה. באותו אופן טענה הפניקס לסתירה בעדויות לגבי הכיוון ממנו חולץ המבוטח. האם מדלת הנהג או מדלת הנוסע?

גם סתירות אלה, קבע השופט, "אינן פוגמות בליבת גרסתו של המבוטח". השופט הזכיר לנציגי הפניקס כי "את החמורים ראה המבוטח לרגע קצר טרם התרחשה התאונה. כיוון הוצאת המבוטח מהרכב, ברגעים של לחץ ומהומה, עשוי להיות מבלבל ומטעה".

וכך המשיך השופט לבחון את הסתירות הנוספות שהפניקס הצביעה עליהן: בנוגע לירידת גשם בעת התאונה, המועד בו הגיעו העדים למקום התאונה, אורכן של השיחות הטלפוניות שנוהלו סמוך לתאונה ועוד כהנה וכהנה. "עדיין אין בכך", קבע השופט, "כדי לפגום בהכרח בממצאים העובדתיים שעולים מעדות המבוטח עצמו ומעדות עדים נוספים".

התמונה מתוך מסע של אתר השטח בגיאורגיה ואין לה כל קשר לכתבה

מעל לכל אלה, ציין השופט, העובדה שהקשיש הביא עדויות רבות כדי לשכנע כי הוא זה שנהג ברכב בזמן התאונה, מוסיפה נופך של אמינות לגרסתו. "אילו שיקר בעדותו, טוב היה עושה אם היה מסתפק בעדות שלו עצמו ולכל היותר עדות אחת נוספת לחיזוק. עצם בחירת המבוטח להביא כסיוע עדויות רבות, מרחיקה את האפשרות שמסר מידע כוזב בכוונת מרמה".

לאור כל אלה, פסק השופט שח"ק, כי הקשיש הוא שנהג בעת התרחשות התאונה, כי פוליסת הביטוח מכסה את התאונה ולכן הפניקס חייבת לשלם לו את שווי הרכב.

יחד עם זאת ולמרות שהקשיש זכה בתביעתו, סירב השופט שח"ק לחייב את הפניקס לשפות אותו על הוצאות המשפט. השופט נימק זאת בכך ש"הסתירות והקשיים בעדויות שהובאו מטעם המבוטח הגדילו את משאבי הזמן והממון שנדרשו לצורך ניהול ההליך המשפטי, הן מצד הפניקס והן מצד בית המשפט". נימוק זה תמוה, שכן מי שאילצה את המבוטח לפנות לבית המשפט תוך ניסיון להכתים אותו במרמה היא הפניקס. האם המבוטח אשם בכך שנאלץ להביא כל ראיה וכל עד אפשרי כדי להסיר מעליו את כתם המרמה? האם המבוטח אשם בכך שכאשר מביאים כל ראיה וכל עד אפשרי תמיד קיימות סתירות שהדיון בהן גוזל משאבי משפט? או שמא חברת הביטוח, אשר מכתימה את המבוטח לשווא וגוררת אותו להליכי משפט מיותרים, אשמה בכך?

לאתר של עו"ד חיים קליר

התמונה מתוך מסע של אתר השטח בירדן ואין לה כל קשר לכתבה