יומן מסע חוצה ישראל לנשים, יולי 2023

בערב ההכנה לחוצה נחשפו הנשים הוותיקות שלנו וגם אני לזה שרוב הג'יפאיות הרשומות למסע הפעם הן ממש בשלבי ההתחלה שלהן כנהגות שטח. היו במפגש שאלות שהרבה זמן לא נשאלו. בשל העובדה שהיה קשה מאוד להשיג מקום במסעות הקודמים של חוצה ישראל לנשים. בכל מחזור הצליחו להשתחל רק ג'יפ או שניים עם נשים ג'יפאיות חדשות לגרעין החזק של הנשים שעושות איתי חוצה ישראל לפחות פעם בשנה ב-5 השנים האחרונות.

ואני כמנהגי לא נוהג ליפות את הדברים, שם על השולחן את האמת גם אם היא לא תמיד נעימה לאוזניים, או לא מתיישבת טוב לשומעת. מעדיף ככה ישיר, שלא יהיו הפתעות. גם ברעיונות שלפני בבדיקת ההתאמה למסע וגם בערב ההכנה, מצמצם הפתעות למינימום.

לדוגמה: יהיה חם למות? כן. אבל סך הכל לא היו לנו הרבה "אבדות" במהלך החוצים עד היום... נשתדל לקפוץ למים איפה שאפשר, נמצא מקומות לינה גבוהים, נעשה את המירב ונתגבר, נראה שזה עבד.

היום הראשון למסע:

בבוקר הראשון הגענו כולנו לנקודת המפגש בחורשת טל. ג'יפאיות חדשות וותיקות מכירות אחת את השניה ואני מתחיל את התדריך. בני פלדבאום - חברי ומדריך בפני עצמו, מלווה אותנו השנה לכל צרה שלא תבוא (והיא תבוא).

יוצאים לכיוון שניר ונכנסים לשטח לכיוון גבעת עזז. נראה שהקצב סביר וסדר התנועה נכון לנו, ממשיכים לכיוון קלע וחוצים שטח אש (באישור כמובן) עד להפסקה הראשונה שלנו על הר אביטל. החום כבד ואני משתדל לעצור במקומות גבוהים או במקורות מים. ממשיכים לכיוון הר בני רסן כשעבודות על ההר מפריעות לנו לעצור, אך המפקח הנחמד הסכים לעצור לשנייה את התזוזה של הדחפורים והבאגרים הגדולים על מנת שנוכל לעבור ולא נצטרך לשוב על עקבותינו. אבל לתצפית המתוכננת על סוריה לא נוכל להגיע בשל פינוי מוקשים, אז משפרים קצת דרומה ונכנסים לתל שעף למוצב הישן, לתצפית טובה על כודנה - כפר סורי קטן אך פרוס בכל העמק בין תל חרה לבין תל כודנה.

תל שעף, תצפית לסוריה כפר כודנה

ניסיון לעצור בבריכת אורחה / הג'וחאדר לא מסתדר בשל ריבוי באנשים, ואנחנו ממשיכים לכיוון עין א''יה - פינת חמד עם תצפית למשולש הגבולות ישראל-סוריה-ירדן. שם יש קצת אנשים, אבל תוך דקות המקום נשאר ממש שלנו והבנות כבר כולן במים.

עין אי"ה

המשכנו אל הציר המפותל המוביל אל נחל מיצר היבש והתחלנו לטפס לכיוון מבוא חמה, כשאנו פונים דרומה והכינרת מלווה אותנו בנסיעה על צלע ההר.

המשכנו לעין עקוב להפסקת צהרים קצרה עם שולחנות וצל. יורדים לכיוון קיבוץ האון וחולפים על פני עין שריר ואנדרטת הטייסים התורכים. עולים לכביש ושמים פעמינו לכיוון עמק המעיינות. לקראת שעות אחר הצהריים המאוחרות/ערב אנחנו מגיעים דרומית לנווה איתן אל נחל אבוקה, אבל לא נרשמת התלהבות, חוץ מעדי שלפני שמבינים מה הולך סביבנו היא כבר מיד במים ואחריה אורית. בזמן החניה הסתבר שלבני יש בעיה בגיר והוא נאלץ לעזוב אותנו בשלב מוקדם של המסע.

הפינה שלנו באבוקה

בסוף ההפסקה אני משנה את סדר התנועה בשיירה ומשתמש בשתי הג'יפאיות הוותיקות והמנוסות שלנו - אנה חן ומירב גרינברג, לצורכי השיירה. אנה הופכת להיות מספר 2 שלי ומירב עוברת לסגור את השיירה שלנו. את אורית (גררו) שגם אחראית על הצילום, השארתי באמצע לתמיכה לכל מקרה שלא יקרה.

אנחנו מתקפלים ויוצאים לכיוון הבקעה. לשמחתי קיבלנו אישור לישון במוצב גבעונית הישן, מה שייתן לנו לפחות רוח טובה בלילה שתעזור להתגבר על החום.

אנחנו עולים אל המוצב והבנות מתחילות להתארגן עם אוהלים וארוחת הערב. תוך כדי אני מקבל שיחה משותפתי לסופה בחוצאי הנשים, הלו היא התימנייה בעלת חנות היד השנייה - נאווה, שהיא חייבת לבוא להגיד שלום כי היא מתגעגעת והיא מביאה איתה הפתעה... חשבתי שהיא על הדרך ורוצה רק לקפוץ להגיד שלום. כמה דקות לאחר מכן נכנס לחניון הלילה רנגלר לבן ובו נאוה וטניה שמקפצות החוצה שמחות ורצות מחיבוק לחיבוק. הן הודיעו שהן עושות איתנו את הלילה! הפתעה שעשתה לכולנו כיף גדול.

המוצב הישן גבעונית

היום השני למסע:

הבנות מוכנות בזמן לתדריך הבוקר שלנו ב-07:30, אחרי שאתמול נפלו מוקדם מהצפוי לישון בגלל היום הקשוח והארוך. הצעתי לטניה ונאוה להצטרף לחלקו הראשון של הבוקר ורק לאחר מכן לחזור הביתה והן נענו בכיף. יצאנו מהמוצב הישן לכיוון חמדת בטיפוס נחמד והמשכנו לכיוון מעלה רועי, ירידה חזקה וחדה עם דרדרת, שבה גם נדרש ריכוז ומיומנות נהיגה מהבנות. ואכן, כולן צלחו את המבחן הראשון שלנו ביום עם לא מעט אתגרי נהיגה. המשכנו להפסקת הבוקר שהפכה להיות מעין מסורת, בהעדר צל יש את הכרם שלי שהופך להיות מקום הפסקה כייפי לבנות (וגם לי כי אני גאה בו מאוד) אז בין הגפנים אכלנו את ארוחת הבוקר ונפרדנו מנאוה ומטניה הספונטניות.

הפסקת בוקר בכרם

לאחר הפסקת הבוקר המשכנו לכיוון ראס חרובה לטיפוס טכני. הבנות שוב שיחקו אותה אחת אחת. הרכבים של הבנות שונים, יש לנו את הרוביקון אקסטרים ריקון של מירב, וגם פג'רו, לנד קרוזר וג'ימני ידני, אבל הנשים שלנו הראו יכולות נהיגה בהחלט ראויות, חלפו על המכשולים והיו מדויקות מאוד בהכוונה.

מי שהפתיעה אותי במיוחד היא רווית עם הג'ימני הידני שלה. רווית הגיעה ללא הרבה ניסיון או נהיגה בשטח טכני, אבל צלחה הכל. כשנדרשה לשפר ולהתחיל מחדש, למרות הלחץ עשתה זאת נפלא והוכיחה שמיומנות קור רוח והקשבה עושים את ההבדל.
כשאני חושב על זה עכשיו היא לא נזקקה לחילוץ אחד לאורך כל המסע הזה, מה שאינני יכול להגיד לגבי הרבה נהגים אחרים ברכבים ידניים שהסתבכו לא פעם... אז באמת שאפו גדול.

הגענו לראש חרובה כשאנחנו נוסעים על הרכס. עמק פרעה, הידוע גם בכינויו הג'פטליק ממערב לנו והבוקע הצפוני ממזרח, ממש עד רכס המחרוק. שם עמדנו לתצפית על הבקעה, בדיוק ברכס המחלק אותה לשתיים, כשמטעי התמרים של ביצת ארגמן פרוסים לרגלינו.

בירידה של מעלה רועי בבקעת הירדן

הכוכבות מאורנית בראס חרובה

תדלוק קצר במפגש הבקעה ואנחנו ממשיכים היישר להפסקת הצהריים שלנו בבריכה של עין צדק, השוכן מערבית למבואות יריחו. הפעם כולן וגם אני במים, הבקעה מקום חם ואין מצב לא להיכנס להתרעננות בבריכה הנחמדה הזאת שיצרו בני המושב, במיוחד כשאנחנו לבד והמקום לרשותנו.

עין צדק

המשכנו דרומה ונכנסנו לבקעת הורקניה, קפיצה קטנה למרסבא לטובת הנשים שלא יצא להן לראות עדיין את המקום הקסום הזה, ואנחנו ממשיכים דרומה לכיוון נחל תמרים ועד לחניון הלילה הקבוע שלנו ליד מצוקי דרגות (כמובן לא בתחום השמורה). הפעם הבנות יותר ערניות וארוחת הערב נפתחת בצחוקים עד דמעות, ויש האומרות פיפי, בזכות שתי הכוכבות שלנו - יבוא אישי מאורנית: סיגל ובתה נטע. אנחנו מבינים שיש פה טרפת לא קטנה, במיוחד לאחר שכולן כבר הלכו לישון ונשמע הוויכוח על איך עושים צרכים בלילה כשהכל מלא שועלים מסביב. וכן, גם הבוקר נפתח בהתפוצצויות של צחוק...

היום השלישי למסע:

התעוררנו במצוקי דרגות לתדריך הבוקר, הבנות לא מצליחות לעצור את הצחוק והאמת שגם אני. היה באמת לילה קורע, אבל תוך כדי חייבים להעביר את התדריך אז אני מחליף לפנים הרציניות וצולח את זה איכשהו... יצאנו לדרך כאשר מעבר תקוע לפנינו והבנות יורדות אותו בזהירות ובדיוק מרשים ללא שום שפשופים ורעשים נלווים. ממשיכים לראש חצצון, שהוא לדעתי המצפה היפה ביותר שיש לנו הפונה אל ים המלח, עם הסכין המרשימה עד ל''ראש'' עצמו.

ראש חצצון

ממשיכים לכיוון ערד כשמחסום חדש של הצבא, שבאופן כללי נראה מאוד פעיל בשטח בבניית מחפורות ומחסומים חדשים, מפתיע אותנו. טלפון לחמ"ל שמפנה למפקד, שמפנה ומפנה... ובקיצור ויתרתי על הרעיון ואנחנו במסלול חלופי. עוקפים דרך הכביש ונוסעים לערד להצטיידות ו"מלא מחדש". לאן ממשיכים? אדע רק בתום ההפסקה כשכולן יחזרו לאחר שמילאו דלק ומילאו חוסרים.

משום מקום פתאום מופיעה ציפור... אבל לא סתם ציפור - ה-ציפור. ציפור שלנו (שלא הפסידה שום חוצה בשנים האחרונות), עם הרוביקון היפיפה שלה וגם היא התגעגעה אל החוצה, כך שבדרך חזרה מאילת החליטה להפתיע אותנו ולהגיד שלום. אך גם כאן לא היה צריך שכנוע מיוחד והיא מצטרפת אלינו למסע בכיף גדול. המשכנו עם החיזוק החדש ויצאנו לכיוון רכס זוהר. דרך הגז ודרך הר קינה ויהל המשכנו עד לפתחה של באר אפעה (יוזכר שוב בהמשך...). התחלנו תנועה מעל נחל חמר ועד לחניון הלילה שלנו. היום הגענו קצת מוקדם, אבל הברירה היתה לישון בגובה סביר עם רוח שאנחנו כל כך זקוקים לה בלילה, או לישון באזור מישור אמיעז ב''סכונייה דל-מות'' כדברי המשוררת.

הנוהל של הערב התחיל לטקטק והיום תור שתי הכוכבות שלנו לבשל. אבל אצל סיגל צחוקים לחוד ואוכל לחוד, וכולנו קיבלנו קוסקוס עם מרק אש! הבנות התחילו את התור למקלחת השדה שלנו. שבעות, נקיות ועייפות עם רוח נעימה של לילה במדבר נזלו למזרנים עד הבוקר.

היום הרביעי למסע:

נוהל הבוקר שוב מתחיל, בין הצחוקים כמובן, הועבר כרגיל ואנחנו כבר בדרך. ציפור עדיין איתנו לחיזוק והשיירה היפה שלנו בדרכים. יורדים לכיוון נווה זהר ונכנסים למסלול המטריף של הנחל היפיפה - נחל סדום. מירב נשארת אחראית להזניק את הבנות בהפרשי זמנים לטובת מי שרוצה "לטוס" את המסלול הכייפי הזה, ומי שרוצה באיזי תוזנק לאחר מכן. כיף לראות את הפנים המחויכות של הג'יפאיות שלנו בסוף המסלול הזה, אחת נהנית מהנסיעה והשנייה מהיופי של הנחל, כל אחת ומה שהיא אוהבת. הפעם אני דווקא הצטערתי שדרבנתי את הסופה שלי לעשות את המסלול מהר, כי יכולתי להנות מהנחל הזה יותר.

המשכנו וחצינו את מישור עמיעז ומשם דרומה חוצים את נחל עזגד, אשלים, אדמון ועד היציאה לכביש 90. משם היישר להפסקת הבוקר שלנו בעין פלוטית הידועה גם כמעיין האהבה. סידור השיער של נטע נותן לנו עוד כמה דקות טובות של צחוק קורע (אבל שלא תחשבו, בבית היא לא נראית ככה...) הבנות במים ומיד יוצאות לתגבר בארוחת בוקר קלילה.

נכנסים לעין תמר ופותחים בנסיעה בערוץ היפיפה של נחל אמציהו. משם דרך הבתרונות של נחל אביה אנחנו חוצים את הכביש ונכנסים לערוץ של נחל חצרה. תצפית על מרפסת צין ויוצאים לטפס את מעלה חצרה. התחלנו את הטיפוס, אך אני מבחין שהמשך הדרך נעשה קשוח ויכול להיות שמסוכן בשביל הג'יפאיות החדשות שלנו.

עצרתי את השיירה וביקשתי מציפור, שהחליפה את אנה כמספר 2, לעלות איתי לבחון את ההמשך. עברתי את ההמשך וירדתי לבדוק אם המכשול לא יסכן את שאר השיירה. באופן כללי, מאוד מבאס להגיע למבוי סתום. אם ניקח את החום הכבד שיאתגר אותנו מאוד בהכנת המכשול למעבר ויכול לעלות לנו בהתייבשות או בניסיון ל"קיצורי דרך", את זמן השהייה שלנו שיכול להיות ממושך והסכנה לנהגות הפחות מנוסות - החלטתי לשמוע לעצה שאני נותן לג'יפאים לא פעם - אם יש ספק אין ספק. ג'יפאי טוב יודע מתי הוא נאבק במכשול כי אין ברירה ומתי צריך לוותר כי הסיכון לא שווה את המאמץ. קראתי לג'יפאיות לראות את המכשול והסברתי למה אנחנו נוותר. כן, כולנו התבאסנו קצת, אבל הבינו שכאן אנחנו יכולים למצוא את עצמינו בסרט אחר, כזה שיגרום לנו בעיקר להזיע מאוד במקום להמשיך במסע שלנו.

חזרנו על עקבותינו והמשכנו למסלול חליפי. בינתיים נפרדנו מציפור שהמשיכה צפונה ואנחנו נכנסנו ל"ציר המעיינות", שאני בשמחה הייתי משנה את שמו לציר הסוואנה. הציר נראה ממש כמו בסוואנה האפריקאית, הנוף משגע. נכנסנו דרך נחל מסור והתחלנו להדרים. בסיום הגענו לצוקים, שם תחנת התדלוק האחרונה שלנו עד אילת. המשכנו להפסקת אחר צהרים קצרה בעץ עשוש, שאני מאוד מקווה שימשיך לצמוח, כי מצבו לא נראה מזהיר וגם הצל שלו בהתאם.

המשכנו לציר עוקף עשוש, דרך התיאטרון, שדה הבולבוסים והתגברות על כמה ירידות חדות, הישר אל ההפסקה האחרונה שלנו היום תחת עץ השיטה המרשים בכניסה לנחל זעף.

החלק האחרון של היום מגיע ואנחנו מתחילים בנסיעה לכיוון חניון הלילה האחרון שלנו, שהוא גם חניון הלילה היחידי שהוא חניון מוצהר במסע הזה. ממשיכים היישר אל הפארן והנסיעה בו מעלה ענני אבק שגורמים לנו מדי פעם לעצור על מנת לצמצם את הפערים בין הג'יפים. אפילו שקיעה קטנה בחול היתה לנו, כשהנהגת רווית עם הג'ימני הידני, בהנחיית מירב, יצאה בחילוץ עצמי כמו גדולה, ועוד איזו סטייה מהדרך של הכוכבות שלנו סיגל ונטע. אבל בסוף הכל בא על מקומו בשלום.

אנחנו כבר בחניון הלילה, לא יודעים שכשנסיים את הנוהל הרגיל של הארוחה ונלך לישון יהיה זה לילה מלא בהפתעות...

הלילה ירד ולאחר ארוחת הערב יצאתי לסיבוב קטן להתפנות, כשאני כבר אחרי המקלחת מהמים החמים שחוממו לאורך היום מהשמש בג'ריקנים. לפתע אני מזהה ליד הרגל נחש אפעה זוחל לאיטו. אפעה יפיפה וכשאני נזכר שהטלפון לא איתי ומנסה לקרוא לאורית לבוא לצלם, אני שומע שיש עוד התרחשות במחנה הלילה שלנו ושיש רעש צעדים של חיה גדולה באזור, יש שועל יפיפה בצידו השני של המחנה. בינתיים החיה הגדולה נעלמה ואני הספקתי לחזור לג'יפ ולצלם את האפעה היפה וגם לקרוא לפיצי ומירב לבוא לראות. אחרונים נכנסנו לאוהלים, כשכמה דקות לאחר חצות שומעים דהרות בתוך חניון הלילה שלנו מקיפות אותנו. אני מוציא את הראש ומדליק פנס ומולי עדר פראים יפיפיים וחסונים דוהרים משני צידי המחנה, כשלשמחתי חלק מהבנות ערות ועם פנסים דולקים, כולנו עדים למתרחש.
לילה מלא פעילות היה לנו ואם אתם חושבים שהבנות לא נרדמו מעודף פעילות אז כנראה שהיום היה מתיש יותר...

היום החמישי והאחרון למסע:

תדריך הבוקר נפתח בעדכונים למי שחרפה בזמן ההתרחשויות בלילה וצחוקים כרגיל.
יצאנו לכיוון חולות כסוי, נכנסנו כשיירה עד לעצירה אל מול הדיונה לארוחת הבוקר ומשחקי חול קצרים. משם המשכנו ישירות עד ל"מקדש הנמרים", או יותר נכון מקדש הנמרות - מעין אתר פולחן קדום.

המשכנו דרומה עד להר הבולבוסים בקצה שטח אש עובדה ומשם כניסה לכיוון באר מלחן. בנחל מתק האטנו את הנסיעה בשל המעברים הטכניים בתוך הנחל ועצרנו בקיר הגבס המדהים, עליו קל לראות את כל התהליך עד להיווצרות גבישי הגבס - שכבה שכבה.

המשכנו לתצפית היפה בארץ לדעתי, הנמצאת בהר ברך, ואז בנסיעה מהירה על מנת לספוג כמה שפחות וויברציות מההדורים, ירדנו עד לכניסה לציר הפטרולים בואכה מישר סעיפים. אנחנו יורדים דרך כביש 12 דרומה ומדי פעם מפרץ אילת היפיפה נגלה בין ההרים הצבעוניים. הקטע האחרון שלנו בנחל שלמה קופצני הפעם מתמיד והדרך ממש מטלטלת, כשעברנו כאן לפני כשלושה חודשים בחוצה ההפוך, הדרך לא היתה נוראית כזאת, אבל כשאנחנו ב''אקורד'' הסיום והנחל כל כך יפה הכל קטן עלינו.

הגענו לנקודת הסיום שלנו. צילום קצר ותחת עץ קטנטן אנחנו מסכמים את המסע שעברנו, הג'יפאיות ושותפותיהן למסע. מסע כזה בוטיקי נותן לי את האפשרות להכיר כל אחת ואחת ואני שמח גם להודות לכל אחת מהן, כי כל אחת הינה תוספת נהדרת למסע.

אנה הוותיקה על הפג'רו שהיא כבר מזמן חברה, רווית וענבר עם הג'ימני הידני, עדי (שהיתה איתנו בחוצה רק לפני שלושה חודשים כנוסעת ומיד קנתה ג'יפ משלה) וורד עם הפג'רו, שאותו למדו להכיר במהלך החוצה, אורית ושולה כמובן עם הפג'רו והמצלמה, מירה האלופה עם השגעת והלנדקרוזר הקצר שלה, סיגל ובתה נטע הכוכבות העולות של השטח ובכלל... וכמובן פיצי ומירב שהיתה לי לעזר לאורך כל החוצה, מערב היום הראשון בו בני לא יכול היה להמשיך.

תודה לכולן על שיתוף התמונות, כולל פיצי "יד האומן", ותודה על מי שהייתן בחמשת הימים שלנו. היה לי כיף של חוצה עם חבורה מוצלחת, עוזרת ושמחה ואין לי ספק שנתראה בהמשך, בדרכים משובשות כמובן.