יומן מסע אל ארץ ההר השחור - טיול ג'יפים מונטנגרו, יולי 2023

מונטנגרו המדינה הבלקנית הקטנה בת כ-600,000 התושבים, מוכרת לישראלים רבים כאתר נופש וטבע עם חופים נקיים על חוף הים האדריאטי, באווירה נהדרת, שההשפעה האיטלקית ניכרת בכל ערי החוף שלה, הן בבניה העתיקה מימי השלטון הוונציאני והן במזון. מונטנגרו המדינה הצעירה שהוכרזה בשנת 2006 כאשר פרשה מהאיחוד עם סרביה הגדולה וחידשה עצמאותה. הפעם האחרונה לעצמאות הייתה תחת שלטונו של המלך ניקולא הראשון בין השנים 1878-1919, במהלכן לחמו בהצלחה המונטנגרים באימפריה העות'מנית שגם השפעתה על הארץ הזו ניכרת עד היום.
מאז עצמאותה מונטנגרו שומרת על ייחודיות כמדינת בלקן אמיתית. וככזו, יש בה לא מעט פינות נשכחות ואזורים כמעט ריקים מאדם שבהם הזמן עמד מלכת, ואותה באנו לגלות.

היום הראשון - מסע ג'יפים מונטנגרו

המסע מתחיל במפגש הקבוצה בנתב"ג. תחילת יולי והצפי ללחץ מתפוגג, הליך מהיר ויעיל אל ההמתנה לטיסה.

טיסה לטיווט יוצאת בזמן ושעתיים ומשהו מאוחר יותר אנחנו נוחתים במונטנגרו. שדה התעופה הצנוע עובד לא רע ולאחר כשעה נפגשים ליד הרכבים שממתינים לנו במגרש החניה. חתימה על כלי הרכב ומכאן התרגולת המוכרת לנו מטיולי אתר השטח בארץ - חלוקת מכשירי הקשר, תדריך קביעת מאסף (שנקבע כבר מראש) חברינו מיכל וירון לפידות. חלק נכבד מהקבוצה כבר זכה לעונג המפוקפק לטייל איתי בארץ, הפנים המחייכות שלהם בהחלט מרגיעות. לא משנה כמה אני מכיר את המסלול ואת המדינה אליה באנו תמיד מתלווה חשש, במיוחד בדרכים שהן הממלכה שלנו - השטח. אבל משמעת עצמית ואחריות דיווחים שוטפים בקשר, הופכים את הנסיעה לפשוטה והופ אנחנו חונים בקוטור - העיר המקסימה בקצה המפרץ הקרוי על שמה.
עצירת התרעננות לאחר הטיסה, נשנוש קל בעיר העתיקה וחזרה לכלי הרכב. מתחילים בעליה הארוכה דרך 25 הסרפנטינות לכיוון נגושי. כביש צר ומפותל שמידי פעם צר מלהכיל שני כלי רכב הבאים זה מול זה ועולה מגובה פני הים למעל 1000 מטרים. כמעט בשיא העלייה עוצרים לתצפית מרהיבה על המפרץ וממשיכים בדרך הצדדית וההיסטורית - דרך ציטיניה, בירתה לשעבר של מונטנגרו ומקום מושבו הרשמי של נשיא המדינה, היושבת מזרחית ומתחת להר לובצ'ן. עוברים דרך העיר הלא קטנה במונחים מקומיים (כ-15000 תושבים) וחולפים על פני אזור היין של מונטנגרו, יקבים וכרמים יפיפיים מנקדים את השטח. ייצור היין המקומי הולך אחורה אלפי שנים והאזור הקטן הזה שבין הר לובצ'ן לבירה פודגוריצה נהנה ממיקרו אקלים מושלם לגידול ענבי יין, בשנים האחרונות היין המקומי מפלס דרכו אל תודעת חובבי היין בעולם לאחר שהתעורר מתרדמה משך השלטון הקומוניסטי מסוף מלחמת העולם השנייה ועד לנפילת הגוש המזרחי ואיתו גם האזור בו חזרו לייצר יין איכותי.

בדרכנו לפודגוריצה אי אפשר היה שלא לשים לב לתנועה הדלילה מאוד אפילו בנקודת התצפית הנהדרת על עיקול נהר Crnojevica הזורם לאיטו אל אגם סקאדר.

מאחר והנחיתה הייתה בשעות הצהריים והיום התארך, דאגנו שארוחת הערב במלון תמתין עבורנו. ואכן הגענו למלון המצוין בפודגוריצה, החננו את כלי הרכב, ארוחת ערב ולילה טוב.

היום השני - מסע ג'יפים מונטנגרו

היום כבר נצא אל השטח! מתעוררים ליום חדש בפודגוריצה. ארוחת בוקר ומפגש לתדריך.

היום אנו צפויים לעלות אל ההרים שמצפון מזרח לבירה פודגוריצה, הממוקמת בעמק בגובה של 44 מטר מעל פני הים והחום בה בד"כ כבד. מתחילים לעלות בכביש שבשלב כלשהו הופך לנידח, אם כי הנוף ממנו נהדר. ליד הכפר הקטן קוריטה בבסיס סרבי נטוש אנו עוצרים להפסקת קפה ראשונה. הפרשי הגובה בין פודגוריצה לאזור משפיעים מיידית על מזג האוויר אשר בניגוד לתחזית הסוערת, מחייך אלינו בנעימות. את הקפה הבאנו מהבית, קפה הוא לא תחום התמחות מקומית יש לומר.

זו בעצם ההפסקה הראשונה שהקבוצה יושבת בנחת וברוגע יחד לשיחה והיכרות. אני מסביר על האזור ועל תושביו, כשממעל מצלם אותנו הרחפן של חיים אפרים וורד, שמטיילים איתנו בד"כ בארץ, חיים תמיד מספק תמונות נהדרות. מכאן נגמר הכביש, לפנינו גם ירידה ארוכה לכיוון אגם Rikavačko הממוקם בגובה של 1450 מטר מעל פני הים. הציר לא פשוט וחולף על פני תהומות, יערות ועיקולים. לכן טוב היה להיזכר שיש לכלי הרכב שלנו הילוך LOW שמקל על הבלימה ועושה את הכל נעים ונשלט יותר. בעוברנו בציר אנו עוצרים למלא מים באחד המעיינות הקפואים שבדרך, אני לא מכיר מים טובים מאלו. לאחר שהחבר'ה דגמו את המים אנו ממהרים למלא בקבוקים במקום אלו הקנויים. בכלל, הידעיה שמי מעיין זמינים לכל אורך הצירים היא עוד משהו שלנו קשה להתרגל אליו, אבל הוא תענוג גדול.

האביב שאיחר השנה להגיע לגובה של 1,900 מטר, מתחיל ממש עם הגיענו ביולי וזה אומר שחובבי הפרחים פשוט משתגעים מעושר הפריחה בכל גוון וצבע.

מסתבר גם שיש לי בקבוצה באמת מומחים ואוהבי צמחים, כמו רבקה בן עזרא שגם טועמת חלק מהם... לאיטנו הגענו לאגם הנחבא בין ההרים ושוב חוץ מעדר פרות קטן לא היה איש מלבדנו. האגם מזמין לשחייה, אם כי המים קרים. עומר בני שמר על המסורת וקפץ ראשון למים, אחריו כבר משפחת הרטוב רטובה, ניצן הלל המקסימה ועוד גיבורים. בזמן שאני הולך להתארגן על נקודת ארוחת הצהריים ומביט אל המים אני מזהה נחש מים שוחה, שחולק את עונג הרחצה עם החברים. בנקודת הזמן הזו חשבתי שזה לא רעיון טוב לחלוק את המידע.. רק בדיעבד. נחש המים אינו ארסי וניזון מדגים ודו חיים אבל יש מצב שהיה גורם למישהו התקף חרדה מיותר. בתום הרחצה פורצים בפיקניק צהריים נחמד.

לאחר הפיקניק טיפסנו בחזרה אל ההרים צפונה, עוברים בפס בגובה של כ-1,800 ומתחילים לרדת. בדרכנו מעט בתי רועים וככל שיורדים נגלות חלקות חקלאיות קטנות, בעיקרן לשימוש עצמי. ציר השטח מתחלף בכביש ואנו בדרכנו אל המלון בקולשין. חלוקה לחדרים, מי לבריכה ומי לסאונה ולארוחת הערב המצוינת. תם יום ארוך ומאתגר, יום שלשמחתי זיהיתי בו קבוצה מהחלומות.

היום השלישי - מסע ג'יפים מונטנגרו

לאור היום הארוך שעברנו אמש התפנקנו בקימה מאוחרת והתדריך לאחר ארוחת הבוקר נקבע ומתחיל ב-08:45. נסיעה קצרה לצד נהר הטרה היפה, המכונה גם הדמעה של אירופה בשל צלילותו ואולי גם בשל הטרגדיות שעבר האזור. התחלנו את היום בצעידה של כשעה בשמורת ביוגרסקה גורה, סביב האגם הקסום המוקף ביער עד מהעתיקים באירופה. השמורה הינה מהראשונות בעולם, הוכרזה כשמורת ע"י המלך ניקולא הראשון מגרש העות'מניים כבר ב-1878. אמנם לא כינה את המקום שמורה, אבל הכרזתו "שמי שיוריד עץ אני מוריד לו את היד" עשתה את העבודה ועצי השמורה שחלקם בני מאות שנים, מגיעים לגבהים של עשרות מטרים ומהווים בית למיני בע"ח, משגשגים עד היום.

לאחר צעידת הבוקר מתחילים בטיפוס תלול דרך היער הקסום. מידי פעם אני עוצר את השיירה ומבקש להאזין לקולות היער, הציפורים והרוח בין העלים, פה ושם פכפוך של מים, קשה מאוד לתאר.

בתום העלייה אנו חונים בבית הקיץ של הגב' סטוייקה. היא ובעלה הפכו את ביתם, בו הם רועים את חיות המשק ומגדלים ירקות קיץ, לתחנה למטיילים המגיעים טיפין טיפין, בד"כ ברגל או על אופניים. בזמן שארוחת הצהריים שבישלה מוגשת, הילדים בקבוצה (גם אלו מעל גיל 50) מוציאים כדור ונהנים משטחי הירק. מזג האוויר המושלם, הנוף והקבוצה מעניקים שעה של רוגע וכיף בלתי רגיל.

האוכל המקומי שיורד מהסירים ומהתנור הישן מסביר את המונח "אוכל מנחם" - פשוט, טעים וטרי.
לאחר ההפסקה הארוכה אני פוגש רכב שעבר בציר שאליו אנו מכוונים, מפולת סלעים חסמה את הציר. פתיחת מפה, שינוי כיוון ויורדים בחזרה אל האגם לציר חלופי. הציר "החדש" פחות מוכר לי, אבל מסתבר כיפה ומוביל אותנו לנקודת תצפית אליה תכננתי להגיע, הצופה ב-360 מעלות על נוף אלפיני מרהיב, מהאלפים הדינריים עד לגבול עם אלבניה. בסוף היום אנו שבים אל המלון שלנו כמתוכנן, בשעה כזו שתאפשר למי שהזמין עיסוי למשל להגיע בזמן ולנוח כמו שצריך לקרא היום הבא.

ערב נחמד וקריר של קולשין עם חברי הקבוצה שכבר מרגישים כמשפחה. החברים פורשים למנוחה, אני על המפות מתכונן ליום המסע הבא...

היום הרביעי - מסע ג'יפים מונטנגרו

היום יום של גבהים (אבל לא רק). בתום התדריך יצאנו דווקא לכיוון דרום-מזרח. בתחילה על הכביש המקביל לנהר הטרה ולאחר מכן פנינו בדרכים מזרחה, לכיוון גבול אלבניה. בנקודה מסוימת ירדנו לשטח והתחלנו בנסיעה ביערות, תוך חציית נחלים וטיפוס מעלה. הכיוון הוא אל מתחת לפסגת הר Kraljski שמתנשא לגובה של 2,440 מטר של צוק מרשים. אבל עד שנגיע יש דרך מקסימה מיושבת בדלילות, שבסופה עולים לשלוחה המובילה אל ההר מצידו הצפוני.
הנוף מרגש ומשטחי הירק ופירות היער שעדיין לא הבשילו דיים, משום איחור האביב להגיע השנה, מזכירים את הסרט היידי בת ההרים. לאחר שהצלחנו לעבור דרך עדר סוסים שחלק איתנו את השביל, הגענו להפסקת נשנושים וקפה מושלמת.

לאחר ההפסקה סבנו לאחור, עצרנו במעיין למלא מים להמשך הדרך ופנינו צפונה, מוקפים ביערות ובפסגות שבחלקן עדיין יש שלוגיות. למען האמת אני בשלב של הנאה נטו, החבורה נוהגת במיומנות הולכת וגוברת, מיכל וירון ממלאים את תפקיד המאסף בחדות רבה ובעצירות נחום גופט ואני יכולים לעשן סיגריה בנחת בזמן שרבקה בוחנת מיני צמחים ומתעדת אותם.

הנקודה הבאה אמורה להיות מקום ארוחת הצהריים שלנו, אבל למזג האוויר תוכניות משלו. חיזוי מזג האוויר בגבהים של מעל 1,500 מטר מדויק בדיוק של 50%... שזה אומר שירד גשם או שלא. רק העננות שנוצרת ממעל לראשנו מכניסה בי תחושה שאכן הסערה בדרך.

אני מחליט להמשיך ולהתקדם עד לנקודה נוחה לעצירה. חצי עין על הדרך וחצי לשמים וגם הרעב קצת מעיק. לאחר ירידה חדה אל עמק יפיפה אני מזהה בקתה יפה וגדולה שמרפסת מקיפה אותה, לידה שולחן ומעליו גג נחמד. לצידו עדר פרות ורועה על סוסו. אנו שואלים את הרועה האם נוכל לאכול במרפסת הבקתה? ותשובתו בתרגום מסרבית היא שהמבנה שייך למועצה האזורית (לך תדע של מי, כי אין באזור יותר מ-50 איש) ומצידו אנחנו יכולים גם לגור שם. תוך כדי שאנו פורקים את הציוד מתחילה סופת רעמים וברד שטרם זכיתי לראות מתחיל לרדת. גושי קרח נופלים על גג הפח של המכסה שתפסנו, לא זה מה שיעצור את הילדים בקבוצה מלהוציא את הנקניקיות הנהדרות ולטגן אותן לכדי שלמות, בזמן ששאר החברים פורסים את הלחם הטרי, הירקות, הגבינות וכל מה שצריך על מנת למלא את הבטן.

בתוחם הסערה השמים מתבהרים, הרועה עולה על סוסו ודוהר הביתה ואנו ממשיכים. הציר הרטוב מחייב שינוי קל במסלול ואנו פונים אל הפסגה מעל אתר הסקי של קולשין לתצפית נוספת. משם כבר מתחילים ירידה חזרה לכיוון נהר הטרה, לאורכו ניסע צפונה אל מלון הלילה הבא שלנו ב-Mojkovac.

מגיעים לקראת ערב, מתארגנים על חדרי המלון ומתיישבים לארוחת ערב של מלכים, שאת התפריט בה כל אחד בחר מראש טרם הגיענו. מתיישבים אל השולחן הארוך ונהנים. בתום הארוחה יוצאת מן המטבח עוגה ענקית ולא דיאטטית לכבוד יום הולדתו של נחום גופט' כל זה בתכנון מראש של דפני הבלתי נלאית - זוגתו המקסימה.
עוד סיבה למסיבה, תענוג.

עכשיו כשאנחנו שבעים לחלוטין אפשר ללכת לישון. יום המחר מביא איתו ציר שהוא אחד האהובים עלי, למרות שאינו על מפת המטיילים ואני מבטיח לחבר'ה יום אחר.

היום החמישי - מסע ג'יפים מונטנגרו

לאחר שהערתי לבעל המלון כי חבל על כמויות המזון שהוגשו לנו בארוחת הבוקר, וגם הגולים שביננו שבעו עד האוזניים, יוצאים לאזור מיוחד - Sinjajevina. יחודו של האזור הוא בהיותו רמה בגבהים שבין 1,500 ל-1,700 מטרים מעל פני הים, שבשיא החורף מקבלת כמויות שלג אדירות ומאחר והקרקע באזור זה אינה אוחזת מים כמעט היא לא משופעות במעיינות, לכן גם אינה מיושבת. מאידך בתקופת האביב נוצר אזור מרעה עד קצה האופק של ירק ופרחים מכל גוון וצורה. זהו אחד מאזורי המרעה הפתוחים הגדולים האחרונים באירופה, משפחות של רועים שבות אל האזור מידי אביב לבקתות האבן והעץ שהיו קבורות תחת השלג עד לסוף חודש מאי. לא רבים הם בעלי האדמות הללו והם מקיימים את עצמם מגידול ירקות קיץ ובשר חזירים. על שמירת העדר אחראים כלבים אימתניים שרק הם יכולים להתמודד עם הזאבים שבאזור, מסיפורים ששמעתי מהרועים לא תמיד בהצלחה. מדי פעם אחד הכלבים נופל על משמרתו כאשר לזאבים יתרון מספרי על הכלבים.

בתום הקיץ ולאחר הגז יורדים חזרה הרועים אל בתיהם בכפרים הנמוכים יותר. משך יום שלם של נהיגה זכינו לראות שני כלי רכב: אחד של מטיילים מצ'כיה שטעו בדרך, גרמו נזק לרכבם ונתקעו. הרכב השני של משפחת רועים קטנה עם סבא ונכדיו המקסימים שהחליפו כיפים עם ילדי הקבוצה וחלקו איתם גם שוקולד. בערך בשני שליש הציר עומדת לה כנסיה בודדת על קצה גבעה - Ruzica שמה, המוקדשת לקדוש המקומי. ומידי 2 לאוגוסט מגיעים כל תושבי האזור ואף מאזורים ממרחקים בדרך לא דרך, אל הכנסייה לפסטיבל דתי המיוחד למונטנגרים בלבד. חצר הכנסייה בת כ-150 שנה ובה בית קברות קטן וישן, בצל מגדל הפעמון שלה ישבנו להפסקת הקפה ומאפה שלנו.

בזמן שישבנו מזג האוור היה מושלם, אולם עננות מאיימת נראתה באופק. מה שהחזיר אותי למחשבות על נקודת ארוחת הצהריים, וודאי לאור יום האתמול.

בכל מקרה, המשכנו בתנועה באזור המדהים והשומם, כאשר ירוק וכתמי צבע עזים של פריחה מנקדים את הרמה כולה. לקראת זמן הארוחה ומתוך חשש לגשם, פשוט עצרנו ופרסנו את ציוד הארוחה על ובסמוך לציר. הילדים מיהרו אל הגזייה והמחבתות עם הנקניקיות שקנו טוגנו להן שם, על השולחן נפרסו שאר המרכיבים והרבצנו ארוחה משביעה. טיפות קטנות של גשם לפרק זמן קצר קצת הלחיצו אותנו, אבל כבר בתום ההפסקה התבהר מזג האוויר שוב והמשך הציר היה משגע.

בנקודה מסוימת פנינו מזרחה והתחלנו לרדת אל אגם Zabojsko. הופעת העצים והכניסה אל היער העידה שירדנו אל קו העצים כ-1,400 וממנו ממשיכים עד לאגם המקסים החבוי בתור יער עד. גם פה לא המתנו יותר מידי והחבר'ה כבר במים. הנוף הפסטורלי בפינה המיוחדת והנוכחות שלנו בלבד, יצרו רגעים רומנטיים שלשמחתי נקלטו ע"י המצלמה.

בתום ההפסקה המשכנו לכיוון מזרח ולמטה אל קניון הטרה שמנקז את חלקה העיקרי של Sinjajevina, האגם עצמו מקבל מימיו מהנחלים הזורמים בשקט מהיער המקיף אותו ובחורף מכוסה בשכבת קרח. בזמן הירידה התלולה מהאגם (1,500 מ' מעל פני הים) אל העמק (750 מ') אפשר לראות המפל הגבוהה שמנקז את מי אגם Zabojsko החוצה אל הטרה.

בתום הירידה נוגעים בכביש ומדרימים חזרה אל מלוננו החמוד. ציר היום היה לא אתגרי כמו חלקים מהימים לפניו, אבל אורכו בהחלט מביא אותנו עייפים אל סוף היום. ארוחת הערב המעולה והעשירה משמחת בכל פרמטר והעובדה שהקבוצה כבר מגובשת ושמחה הופכת אותה לאירוע משפחתי ממש. לאחר מכן - לילה טוב.

היום השישי - מסע ג'יפים מונטנגרו

שוב מפוצצים מארוחת הבוקר, התקבצנו מול המפה לתדרוך יום הנהיגה האחרון שלנו. מתארגנים ויוצאים ליום שחלקו שטח והמשכו בכביש ובסירה.

נוסעים דרומה ונכנסים לאזור היערות - ממלכת חוטבי העצים. חלקות שבהן כבר נכרתו עצים ננטשות לטובת חלקות חדשו, כל חלקה נטושה ביער המונטנגרי חוזרת לעצמה תוך שנים ספורות, כך נשמרים גם היער וגם פרנסתם של חוטבי העצים שנעים בשטח עם המשאיות היוגוסלביות בנות 70 שנה. נסיעת הפרידה מהטבע המונטנגרי בין הרים נישאים ויערות מרהיבים מסתיימת בכביש היפיפה בקניון מורצ'ה המרהיב, שבתוכו זורם הנהר באותו השם בדרכו אל מישור זטה, שם שוכנת גם הבירה פודגוריצה ומשם זורם הנהר אל אגם סקאדר, לשם פנינו מועדות.

נסיעה בכביש בשיירה בת 10 כלי רכב פלוס אחד של המדריך היא עניין לא פשוט, אבל אם ביום הראשון זה היה אתגר שעברנו בהצלחה אז היום האחרון לנהגיה היה תענוג. שיירה מקצועית ומגובשת מגיעה אל הכפר virpazar, בו עלינו על הסירה שיוצאת דרך הנופרים וצמחי המים על האגם שגודלו 450 קמ"ר והוא הגדול בבלקן, מונטנגרו ואלבניה חולקות אותו באמצעו והוא גם שמורה מהחשובות למגוון עופות ודגים. גובהו של האגם 6 מטרים בלבד מעל פני הים ויחד עם מישור הזטה הוא מהאזורים החמים במונטגרו. הסירה יוצאת אל המים הפתוחים ואנו נהנים משייט בן כחצי שעה אל אחד החופים היפים של האגם.

שם במסעדה, ללא גישה יבשתית, ממתינה לנו ארוחה קלה של דגי האגם וזמן התרעננות ושחיה ביום חם. לאחריה שבים למעגן ואל הרכבים לנסיעה לטיווט. מנקודת קו פרשת המים יורדים לעבר קו החוף הכל כך יפה של מונטנגרו, בדרכנו עוברים בכמה כפרים ועיירות נופש וכמובן בודווה. לקראת ערב מגיעים לטיווט - עיירת החוף הרגועה יחסית. עם הגיענו מזדכים ונפרדים מהרכבים שלנו, מבצעים צ'ק אין במלון וכמובן ארוחת הערב. אני מסיים את הסידורים לאחר חצות, מביט על המפרץ השקט ונרדם.

היום השביעי - מסע ג'יפים מונטנגרו

קמים ליום האחרון (כמעט) שלנו במסע. זהו יום מנוחה והסדרת נשימה לאחר שבוע מלא בחוויות ואדרנלין, יום חופשי. חלק מאיתנו בוחר לבלות על שפת הים וחלק, כולל אני, יוצאים לשייט במפרץ קוטור הפיורד הדרומי ביותר באירופה. מעבר להיסטוריה המרתקת של כל עיירה ועיירה סביב המפרץ שהיווה שער אל הבלקן אלפי שנים, עוצרים את הסירה וקופצים לשחייה במים הצלולים ובעיירה פרסט הציורית.

לאחר מכן חוזרים למנוחת צוהריים. בהגיע הערב התכנסנו כולנו למסעדה נהדרת לארוחת הערב החגיגית המסכמת את החוויה.

החבורה מגיעה לשולחן על שפת המים ואני מרגיש קצת כמו אבא גאה. כולם מחויכים ויפים, מתערבבים זה עם זה ויושבים כמשפחה לשולחן. עוד לפני המנה הראשונה (כן ארוחה כזו, עם מנות והכל) מבקשות כל אחת בנפרד - ניצן, הלל ומיכל לפידות, את ראשות הדיבור. הן מסכמות בחרוזים את השבוע. יש מי שראה אצלי דמעת התרגשות בעין... יש לי רפויטיישן לשמור, אז נסגור שנכנס לי משהו בעין.

והארוחה? נהדרת ומהודרת, והכי חשוב - ישבנו יחד עד שעת לילה מאוחרת ובילנו יחד. אני לא יכול להפריז בתחושת הסיפוק והעונג שהחבורה שלי - משפחת הרטוב, ההורים והילדים המדהימים - דפני ונחום, צביה ודרור חיים (תודה מיוחדת על צילומי הרחפן) וורד זוגתו, ירון ומיכל סטינסלב ומרק, יוסי וסימונה, שלומי ושירלי ניצן ורבקה סוזנה ועפר, סרגיי ואלאונורה, כל אחת ואחד הביא איתו למסע איכויות מדהימות של ידע ואהבה, סקרנות וחוש הומור, כל מה שהופך טיול מעניין לטיול מושלם - תודה! וכמובן למשפחתי שלי - טלי אשתי האהובה, עומר ויהב בני הצעירים שעזרו לי ממש בהובלת השיירה.

היום השמיני - מסע ג'יפים מונטנגרו

קמים בנחת, יש מי שמספיק עוד שחייה בים או סיבוב אחר. ארוזים ויוצאים אל שדה התעופה לחזרה הביתה.

איך מסכמים מסע כזה? העובדה שרוב חברינו למסע הם מטיילים ותיקים איתי באתר השטח הישראלי מקלה באופן ברור על הזרימה וניהול השיירה בפן המקצועי, ומי שחדש התחבר בקלות, מה שמאפשר לי כמוביל ומדריך למתוח את גבולות הטיול והצירים למקומות מעניינים ויפים יותר ממה שבד"כ חווים המטיילים בארץ - ההר השחור, הלו היא מונטנגרו פנינת הבלקן. בסופו של דבר אני חושב שכל אחת ואחד מהקבוצה שלנו ידע לתאר טוב ממני את מה שקיבל ולקח אתו הביתה.

אני פשוט נהניתי בטירוף.

באהבה,

גיא זילברמן.