סיכום טיול ג'יפים ציר המוסכים 6/7/24

במילה אחת: התרגלנו. כן, אני מתכוון למלחמה וזה קצת מוזר, במיוחד לפחות צעירים בינינו, שהתרגלו למלחמות קצרות. 6 ימים, שבועיים וחצי, מקסימום חודשיים.... אבל המלחמה הנוכחית אוטוטו "חוגגת" שנה, ואנשים ממשיכים בשגרת יומם. אנחנו שסבורים שלהמשיך בשגרת הטיולים זה גם סוג של נצחון - אנחנו לא מוותרים על הצפון. כמובן מבלי להסתכן ולהמר על איזורים מועדים לפורענות כגון בסיסי צבא גדולים ושאר "מטרות איכות" עבור המחבלים.

"ציר המוסכים" שחותך את שיפוליה המערביים של רמת הגולן, אינו "מטרת איכות" עבור הרקטות והכטב"מים מלבנון וכך, התייצבו בנקודת ההתחלה במצפה שגב הסמוך לכניסה ליישוב כרכום שמצפון לכנרת, כמה וכמה אמיצות ואמיצים שלא מוכנים לוותר על השפיות ורוצים לטייל.



המסלול מתחיל רגוע בציר הירדן ההררי. הרבה בורות ומהמורות אבל הנוף משכיח את הטלטלות וחיש מהר אנו יורדים בשביל המתפתל אל חציית נהר הירדן על גשר כפר הנשיא. מצחיק אותי בכל פעם מחדש שאנחנו קוראים לירדן "נהר", במיוחד בקיץ הלוהט כאשר מפלס המים ועוצמת הזרימה יורדים והירדן הופך לסוג של פלג-מים צנוע במושגי חו"ל, שם "נהר" הוא נהר!...... אבל הפתעה - אמצע הקיץ והירדן זורם בעוז! כנראה שהחורף האחרון היה ברוך משקעים. הפסקה לטבילת רגליים במים הקרירים (לא מומלץ לשחות כאן, מחשש להיסחפות בזרם) והתפעלות מהנוף ממש הכרחית.

הטמפרטורה מתחילה לטפס וכבר מאוד חם בחוץ, ואנחנו רוצים טבילה רצינית - מכאן מתפתל השביל בעליה לרמה. קצת אבנים, קצת חריצים, לא משהו שטורד את מנוחת נהגי רכב שטח אמיתי עם LOW ומרווח גחון ראוי (וגם כל סובארו 4X4 ודאצ'יה 4X4 מטפסים כאן בקלות) היישר לבריכת הקצינים המפורסמת בעין עלמין - זו בריכת בזלת גדולה ועמוקה שנבנתה עבור קציני הצבא הסורי בימים שלפני מלחמת ששת הימים. מוקפת עצי אקליפטוס מצלים.

זה המקום להפסקה ארוכה ושחיה מרעננת וכאן גם נאכל ארוחת בוקר. מדובר בפינת חמד של ממש, מפלט מרענן מהחום הלוהט וכאן למלחמה יש גם צד מאוד חיובי - מיעוט המטיילים. בקיץ קשה לתפוס את עין עלמין כשאינו הומה ומלא במבקרים, אבל "בזכות" טילי חיזבאללה, למעט עוד קבוצה אחת שרובצת כאן להנאתה, הבריכה כמעט פנויה לחלוטין עבורנו וזה כיף גדול!

עין עלמין הוא מסוג האטרקציות שיהיו מטיילים שירצו להישאר כאן בתוך המים עד הערב.... אבל אנחנו באנו לשלב LOW ולמתוח מתלים. נסיעת כביש קצרה מצומת בית המכס למצפה גדות מכניסה אותנו לתחילת "ציר המוסכים" המפורסם.

את השם המלחיץ קיבל המסלול הזה בשנים עברו, כאשר מרוב טלטולי ואתגרי הדרך, כלי הרכב שנכנסו אליו, נזקקו אחר כך לביקור ממושך ויקר במוסך... רבים עדיין זוכרים למסלול הזה את ימי "תהילתו" המפוקפקת, ונמנעים מלבקר בו.

היום המסלול קל יותר, רוב המעברים המאתגרים "התרככו" או שאולי אלה כלי הרכב שהשתכללו ויכולת ספיגת הזעזועים שלהם השתפרה.... כך או כך, הג'ימני של דימה התמרד וכבה כבר בתחילת המסלול ולא הניע עוד. ארגזי כלים נשלפו, מיטב הידע המכני של האנשים בקבוצה ו... כלום. הג'ימני מסרב להניע.



יוסי מור חברי שהצטרף בדיסקברי שלו לטיול, נחלץ לגרור את הג'ימני בחזרה לחניון מצפה גדות שעל כביש 91, וגם הסיע את דימה, אשתו והבן בחזרה הביתה על מנת שלא יצטרכו להמתין שעות ארוכות לגרר. זה המקום לומר תודה גדולה ליוסי על הרוח החברית, והוא יצטרף אלי לטיולים הבאים.

התקלה אגב, שאובחנה למחרת במוסך, היא חיישן גל ארכובה ("חיישן קראנק") שהתאבד - מדובר בתקלה משביתה, מוכרת היטב לכל בעל סופה (ולכן יש לי שני חיישנים כאלה בארגז הספיירים... ובסופה גם קל יחסית להחליף את החיישן) אבל היא נדירה מאוד בג'ימני, ובהחלט לא היה לנו סיכוי לתקן בעצמנו ללא חיישן חלופי מתאים.

המשכנו בדרכנו דרך בריכת הקצינים על נחל ג'ילבון (מקום מדהים ביופיו, אבל הבריכה רוקנה ממימיה כבר לפני שנים), חצינו את מעבר נחל ידביר (אתגרי בעבר, כיום רק ירידה בבולדרים וחציית הנחל עצמו קלה מאוד) והמשכנו לקפץ על הבולדרים אל האתגר הבא - מעבר נחל שוח (נחל פג'ר) - גם כאן יורדים בבולדרים לתוך מים, המעבר עצמו הוא "מנהרה" צרה ואפלולית בתוך סבך צמחיית קנים.

המים כאן עמוקים יותר, כמחצית מגובה גלגל ויש בולדרים בתוך המים כך שהנסיעה צריכה להיות איטית וזהירה - האתגר כאן הוא ביציאה מהמים, טיפוס על בולדרים גבוהים ועם צמיגים רטובים שלא אוחזים טוב - נדרש כאן כיוון חיצוני מדויק וזו בהחלט נקודה שיכולה לייצר תקיעות וחילוצים מתישים, במיוחד כי מגיעים לכאן בשעת צוהריים לוהטת.... אבל הנהגים בקבוצה שלנו לא מתקשים ותוך דקה-שתיים כולנו ממשיכים בדרכנו.

מפאתיו הדרומיים של הכפר הסורי הנטוש דרבשייה, אנו יורדים בציר מתפתל לכיוון עין-תינה. גם כאן, ציר "נוראי" בעבר שנכבש בגלגלי הג'יפים והתמתן מאוד וכיום אין כאן שום דרמה, והסיכון היחיד טמון בצורך של נהגים להתרכז בשביל ולא להתפתות לנונף המשכר של עמק החולה שנפרס ממול...

גם בעין-תינה, המקום שאנחנו רגילים למצוא פקוק מרוב אנשים וכלי רכב, ריק לגמרי וכולו שלנו. ותאמינו לי, יש מעט מאוד הנאות כמו לקחת כסא מתקפל, לפתוח אותו בתוך בריכת המים הצלולה והקרירה, לרבוץ עם בקבוק בירה צונן ולשכוח שרק כמה קילומטרים מכאן קורעות אזעקות את שלוות השבת ואנשים יושבים בממ"דים מפחד כטב"מים ורקטות...

עין תינה הוא נקודה בה הרבה מאוד מטיילים מעדיפים להישאר במים או שסתם כבר עייפים ובאו על סיפוקם, ומעדיפים לחתוך מכאן הביתה. אבל לא אצלנו - הרוב מעדיף להמשיך, ואנו מטפסים שוב לרמה דרך טחונת א-דרבשייה בחזרה לציר המוסכים, שכאן מטפס משיפולי המדרון אל הרמה עצמה.

עולים בגובה וגם כבר אחר צוהריים ובהחלט פחות חם. גם פחות טלטולים, הנוף נפתח אל עמק החולה, קצת עליות וירידות בחציית ערוצי הנחלים נשף, חמדל ורפש, וזה הזמן לקפה אחרון בעין מימון - פינת חמד שנכבשה ע"י עדרי הבקר (ותוצרתם הריחנית...), אבל בכניסה, סמוך למעלה הזרימה, עדיין יש פלגי מים צוננים ונקיים שלא הזדהמו בהפרשות הבקר, וגם הרבה צל - והעצירה כאן ממש מתבקשת.

הדרך מעין מימון לכיוון סיום הטיול על כביש 959 מעט מעל לצומת גונן כבר קצרה, אבל מעניקה "פינאלה" בדמות טלטולים אחרונים על הבולדרים האכזריים של רמת הגולן - זהו ציר שעבר מטמורפוזה הפוכה לשאר המסלול - מטיילים ותיקים יזכרו אותו משנים קודמות כעביר אפילו לרכבי 2X4 גבוהים, אבל כיום מומלץ בחום לא לנסות אותו בשום רכב שאינו 4X4 קשוח עם הילוך כוח, מרווח גחון ראוי ורצוי גם מיגונים....

לסיום, חשוב וראוי להודות לקבוצה המצויינת שהתייצבה לטיול למרות רעשי הרקע המלחמתיים, לא נבהלו ובאו לטייל בצפון המרהיב שלנו - זהו כבר ניצחון ראוי מבחינתי. היה נהדר, תודה לכולם ונתראה בטיולים הבאים!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן