קירגיזסטן - המסע לארץ הנוודים ספטמבר 2024

מעבר טוסור בגובה של 3893 מטר ו-3 מעלות

אז החלטנו - יוצאים...

אחרי תקופה לא קצרה בה לא יצא לנו לבקר בקירגיזסטן - החלטנו באתר השטח הישראלי לפרסם את היעד הזה מעט מאוחר (בגלל המלחמה) רק בחודש יולי 2024, וכבר בתחילת ספטמבר עלינו על המטוס בדרך לטיול ג'יפים בקירגיזסטן.

ההחלטה לצאת כשבארץ משתוללת מלחמה קשה בדרום, שיש חטופים שעדיין נשארו שם, שחיילים נהרגים בדרום ושמצפון החיזבאללה תוקף ללא הרף - ללא ספק החלטה לא קלה - בהחלט דילמה - האם החיים חייבים להימשך או שעוצרים הכל עד ש...

לבסוף החלטנו שננסה לנקות מעט את הראש לקראת שנה או לפחות תקופה נוספת לא קלה.

קבוצה איכותית של משפחה, וזוגות, המבוגרים והמנוסים בינינו, בני כ 75 (מראש אומר להם שאפו!! ללא ספק צעירים ברוחם) והצעירים, זוג תאומים בני 17 - מלאי חיים שבאו לטרוף את העולם. מפגש הכנה מדוייק, תיאום ציפיות עד רמת הסדינים והוחלט - יוצאים לדרך!

כעת כל מה שנשאר זה עניין הטיסות - החלטנו, כתנאי בל יעבור, הטיסה שתבחר תהיה אך ורק זו שלא תעבור מעל מדינות אוייב. השנה, שנה קשה למדינה ולתושבים. מדינות רבות במזרח התיכון, וגם לא מעט באירופה, לא בדיוק "מחבקות" את ישראל - והדבר האחרון שאנחנו צריכים זה תקלה טכנית במטוס שתנחית אותנו בטורקיה או חלילה איראן ונכנס לסרט אימים.

חיפוש טוב ונבחרה טיסה דרך באקו - אמנם לא זולה, אמנם קונקשיין לא מהמשובחים אבל שום דבר לא יעצור בעדנו מלצאת למסע הכ"כ מיוחד והמיוחל הזה לארץ הנוודים.

נתב"ג - רגע לפני היציאה לבאקו

אחרי כמה שעות טיסה נחתנו בבאקו, קונקשיין של כמה שעות וממריאים לקירגיזסטן. בית המלון המתין לבואנו, שינה של כמה שעות, בודקים את כלי הרכב ויוצאים מזרחה כיוון כללי האגם הגדול בקירגיזסטן - איסיקול.

זהו האגם ההררי השני בגודלו בעולם לאחר אגם טיטיקקה באמריקה הדרומית וכן אגם המלח השני בגודלו בעולם לאחר הים הכספי. הוא ניזון ממעיינות ומכ-118 נהרות ונחלים המביאים את מי הפשרת השלגים והקרחונים באביב ובקיץ. פירוש שמו הוא "האגם החם". מקור השם בכך שמימיו אינם קופאים בחורף, גם כשהטמפרטורה סביבו נמוכה מנקודת הקיפאון, בשל צירוף של גורמים: מליחות נמוכה (סביב 0.6% בהשוואה ל-3.5% במי ים), גוף מים עמוק ופעילות גאותרמית תת-קרקעית.

האקלים באזור האגם הוא יבשתי קיצוני, הגורם להבדלים גדולים בין החורף לקיץ: הטמפרטורה הממוצעת בקיץ היא כ-22 מעלות צלזיוס, אולם נרשמו מקרים של 40 מעלות צלזיוס. בחורף ממוצע הטמפרטורות הוא כ-5 מעלות צלזיוס, אך היו רישומים של 30- מעלות צלזיוס ואף פחות מזה.

תיירים רבים מגיעים לאגם בעיקר מפני שזהו האגם הגדול ביותר בקירגיזסטן, בגלל יופיו והנוף היפה סביבו. האגם וסביבתו מוכרזים על ידי ארגון אונסק"ו כשמורה ביוספרית מאז שנת 2001.

אגם איסיקול

ביקור וטיפוס על מגדל בורונה

מגדל בורונה

המבנה המפורסם המתנשא לגובה של 25 מטר הוא אחד מהסמלים של קירגיזסטן, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו ונחשב כאתר המתוייר ביותר במדינה אחרי אגם איסיק-קול.

מגדל בורנה והקומפלקס הארכיאולוגי סביבו הם השרידים של העיר העתיקה בלאסגון אשר הוקמה על ידי השושלת הקארח'אנית באמצע המאה ה 10 לספירה. משמו של המגדל ניתן ללמוד על ייעודו המקורי שכן "בורנה" הוא עיוות של "מורנה" שמשמעו צריח מסגד בערבית.

גובהו של המגדל המקורי היה 45 מטר אולם חלקו העליון קרס ברעידת אדמה שהתחרשה באזור סביב המאה ה-15. על מנת למנוע את התמוטטות המבנה, המגדל שופץ וחוזק בשנת 1970 וכעת הוא פתוח לציבור הרחב אשר יכול לעלות לגג המבנה ולהשקיף על שרידי העיר העתיקה. סביבו הקימו מוזיאון עם פריטים שנמצאו במספר חפירות באיזור.

הג'יפאים עייפים, בכל זאת כמעט 24 שעות ללא שינה אמיתית ורצופה, אחרי יום שלם של נהיגה וסוף סוף מגיעים למלון ולמיטה לקראת שינה רצופה של כמה שעות. טרם ההגעה למלון, עצרנו בבית מקומיים באחד הכפרים בדרך לארוחת ערב אותנטית. נכנסים ליורטה, מורידים נעליים, היורטה מקושטת בשטיחים המוכרים, השולחן הנמוך מלא במתוקים, בגבינות, בלחם מקומי ועוד והמרק כבר בדרך.

בית המלון בו בחרנו לישון הינו בית מלון/מוזיאון, שבחצר המקום מציגים בעלי הבית שלל ציוד ענתיקה שגורם למצלמות לעבוד שעות נוספות. מגהצים, מצלמות, כלי עבודה, מכונות תפירה, כלי זכוכית ועוד.

ציד באמצעות עיטים

רגע לפני הטיפוס והכניסה לשטח, עצרנו למופע צייד עיטים, בו עיט מאולף, בן 6, מוטת כנפיים מפחידה, מציג את יכולותיו בסיוע לבעליו בלכידת אוכל.

היום השני למסע - כיבוש מעבר טוסור

היום זה היום השני למסע, ובעצם היום הראשון שבו ממש נכנס לשטח - יום לא קל, הרבה ק"מ לפנינו ותנאי הדרך לא מהמשובחים. התכנון לעזוב את מחוז איסיקול (אחד מ- 7 מחוזות בקירגיזסטן), ולעבור למחוז אחר, מחוז נארין בציר הידוע בשם "מעבר טוסור".

מעבר טוסור נמצא בגובה 3,893 מ' מעל פני הים על רכס טאסקיי אלא-טו במחוז איסיק-קול בקירגיזסטן, המעבר מחבר בין מחוז איסיק-קול ונארין, ועל ידו נמצאים שרידי הכפר העתיק טוסור. הציר מטפס על רכס טרסקי אלא-טו שהינו חלק מהרכס הענק "רכס הרי טיאן שאן". הנתיב המיוחד נפרץ בשנות ה – 70 ע"י הרוסים ע"מ לאפשר לנוודים לעלות ולרעות את הצאן – במרעה הקיץ המכונה "ג'יילו".

מזג האוויר קריר וככל שמטפסים בגובה, הטמפרטורות צונחות בהתאם. כמויות עצומות של עדרי סוסים חוצים את השביל וחוסמים לנו את המעבר, הנוף הלבן סביבנו - מהפנט ובהחלט עדות לשלגים שירדו בכמויות בלילה טרם הגעתנו. הדרך חלקה, הילוך הכוח עובד בהתאם ואנחנו - כאמור, מהופנטים.

מפת קיריגיזסטן לפי המחוזות

עדר סוסים שחסם את דרכינו

צילום ממעבר טוסור לעבר אגם איסיקול

ראש מעבר ההרים

שיירת הג'יפים מגיעה במאמץ משתלם לראש ה pass של מעבר טוסור ברום של 3,893 מטר - כמויות השלג בלתי נתפסות, הרוחות מעיקות מעט, לא משהו שיעצור בעדנו מלצאת ולהצטלם לצידו של שלט ה pass. שיירת הג'יפים גולשת משיא הגובה וכמויות השלג אט אט נעלמות ונותרות בנוף הפנורמי בלבד.

אנחנו עוברים לצד שתי יורטות כשאנחנו קולטים מספר ילדים משתעשעים תחת עיניה של האמא הקירגיזית. הם מתלהבים מנוכחותנו ואנחנו מחליטים - עוצרים לביקור. טועמים מהריבה המקומית, מעט מהגבינות... לא נרחיב בעניין, מחלקים מעט מתנות לילדים ואז שומעים תכונה מסויימת מחוץ ליוטרה ומסתבר שהגברים במקום תיאמו יציאה לצייד ותוך כמה דקות חצר היורטה התמלאה בקיריגזים על סוסים, מיטב מלבושי הצייד - קצת תמונות ועזבנו.

מתחיל להיות מאוחר, השמש שוקעת, עדרי הסוסים מחליטים, כמונו, לרדת ומאחר והם עשרות ואנחנו בודדים - נאלצים לזחול אחרי העדר תוך מספר צפירות לזירוז העדר.
הגענו בשעת לילה מאוחרת לבית המלון שהמתין לבואנו עם ארוחת ערב טובה. מלון מפנק, מבין המפוארים שנזכה לישון בהם.

נו יאללה זוזו אנחנו עייפים ורעבים ומתים להגיע למלון

היום השלישי למסע

היום השלישי למסע, בסופו אנחנו אמורים להגיע לאגם סון-קול (song kul). אגם פסטורלי, מהמם!! שמעדויות שקיבלנו יומיים קודם לכם, הייתה במקום סופת שלגים וגובה השלג והטמפרטורות במקום לא בדיוק מתאימות לישראלים שהגיעו מחום של 32 מעלות... הכנה נפשית, בגדים בהתאם ומכינים את עצמנו לקר ביותר...

בציר שבחרתי עוברים מספר מעברי הרים, דרך עם נופים עוצרי נשימה ולבסוף, רגע לפני שמגיעים לאגם - הוא נצפה מרחוק והנוף לא מאכזב. מה שכן, מרחוק אנחנו מבינים כי השלג כבר נמס כנראה ונותר שאריות רק בהרים שסביב לאגם - מרגיע מעט.

צעירי משפחת שחם במחווה לאחת החטופות במעבר הרים מולדו

הנוף מאחד ממעברי ההרים

הנוף מראש אחד ממעברי ההרים

מחנה היורטות בו העברנו את הלילה מנקודת תצפית 100 מטר מעליו

היום הרביעי למסע

היום הרביעי למסע אמור להסתיים בכפר נידח על אם הדרך בין אגם סון-קול לבין טוקטוגול המרוחקת. בטיול הראשון שלי לקירגיזסטן תכנתי לצאת מאגם סון קול ולהגיע לטוקטוגול ביום אחד והבנתי שזו דרך ארוכה מידיי והוחלט להוסיף לילה - המקום שנבחר היה אחד מהכפרים האותנטים באמצע הדרך. כפר המציע לינה בבתי מקומיים.

בבוקרו של היום הרביעי של המסע עזבנו את אגם סון קול אחרי לילה קר במיוחד. ללא ספק בעלי מחנה היורטות עשו מאמץ כביר לחמם לנו את היורטה והיו רגעים אפילו שאי אפשר היה לשבת ביורטה מרוב החום הגבוה ששרר בה. אחת לכמה שעות עד השעה 03:00 נכנס נציג מהמחנה והוסיף פחמים לקמין שביורטה.

רק בשעה 05:00 הרגישו הרגישים בינינו כי מתחיל להיות קר ביורטה, אבל זו כבר שעה שנכנסים למוד של התעוררות. בשעה 06:30, אחרי שלבשתי 3 שכבות, יצאתי לסיור מסביב למחנה, עד גדות האגם. ניגשתי להניע את הרכב ואז הבחנתי כי על השמשה הקדמית יש שכבה של קרח - עדות לקור ולטמפרטורות הנמוכות ששררו באיזור במהלך הלילה.

תמונות מסיור הבוקר במחנה היורטות

הנוף ממעבר ההרים מעל אגם סון קול

שיירת הג'יפים ממשיכה וגולשת ממעבר ההרים שמעל אגם סון קול ולמטה פוגשים עשרות משאיות עמוסות בפחם שזה עתה הועמסו במכרה הפחם. אבק, פיח ובעיקר נהיגה בתוך ענני אבק - זו הייתה מנת חלקנו כשעה בערך. בין אם אלו משאיות עמוסות בפחם שעלינו לעקוף, ובין כאלו שפרקו וחוזרות להעמיס ונוסעות מולינו - אבק!!! עד שלעיתים עצרנו את הרכבים. כי לא הייתה ברירה.

משאיות במכרה הפחם

את ארוחת הצוהריים המאוחרת בחרתי לעשות על שפת אגם מהמם, פסטורלי ודיי לא מוכר - לא רחוק מהכפר בו העברנו את הלילה. הרבה אין מה להגיד על המקום מלבד השלווה, היופי, השקט ובעיקר הרוגע שהוא משרה על מי שישוב לצידו.
בסיום הארוחה נסענו לכפר להתארגנות, ארוחת ערב ולינה.

היום החמישי למסע

ממשיכים מערבה - לעבר טוקטוגול.
שיירת הג'יפים עוזבת את הכפר, פותחים את המפה הדיגיטלית ומוצאים נתיב שמחבר אותנו לשביל הראשי. עוקבים במפה ומבינים שאפילו נזכה לטפס מעבר הרים כלשהו.

מייד ביציאה מהכפר, מייד אחרי הנחל פנינו ימינה ("...מייד אחרי העץ הגדול על גדות הנחל, תפנו ימינה...." לדברי אחד המקומיים). ניכר כי לפנינו לא עברו כאן הרבה אנשים שלא נדבר על רכבים.

רועי הצאן שבסביבה נראו כמופתעים. הנופים בציר היו פשוט מאלפים, עלינו ל pass ירדנו ממנו והתחברנו לשביל הראשי איתו המשכנו עד לכפרים הגדולים יותר עד שהגענו לגדות מאגר טוקטוגול. בהחלט אחד הימים הארוכים במסע.

התקופה שטיילנו הייתה תקופת הקציר, בכל שטח חקלאי נראו האיכרים קוצרים ומאגדים את הכל למה שמכונה "באלת חציר".

ההבדל הגדול הוא שהם עושים את הכל בידיים ללא שום מכונה משוכללת (קומביין למשל) את ההובלה הם עושים במשאיות ישנות, לא גדולות במיוחד ומנסים להעמיס כמה שיותר על המשאית כדי לחסוך זמן ודלק. הגידולים מועמסים על המשאית הרבה מעבר ליכולת הקיבול של המשאית וככה זה נראה כשצריך לעבור בשביל אחד, משאית ושיירת הג'יפים.

כהרגלי בקודש, אני מרשה לעצמי לעצור ליד יורטה שהוקמה באמצע הדרך ולשבת עם המקומיים. תמיד זה נסיעה שלי עם רכב אחד, יחד עם הצוות, מבקש בצורה מנומסת להגיע עם יתר הקבוצה - ככל שיש אישור מהאישה או מבעלה, אני מודיע ליתר שניתן להגיע. זה תמיד מלווה בהרבה חיוכים, המקומיים מאוד מתרגשים מהביקורים האלה - אנחנו תמיד מביאים איתנו מתנות לילדים הקטנים - מה ששובר את הקרח. המקומיים מקבלים אותנו תמיד בצורה מכובדת, מזמינים אותנו להיכנס ליורטת האירוח/השינה שלהם (לרוב המקומיים מחזיקים 2 יורטות, כזו שמשמשת לאיחסון, למטבח "מלוכלך" ויורטה המשמשת ללינה, לאירוח וכד') ושם מגישים לנו ריבות, לחם, גבינות ועוד.

הפעם נעצרנו ליד בית מקומי ישן מאוד אליו צמוד מעין אורווה - כאשר בעל המקום טיפל בטרקטור הישן שלו - ביקשנו רשות לשבת בחצר הבית להפסקת קפה - המקומיים הצטרפו אלינו, הצטלמו איתנו, שתו ואכלו איתנו - בהחלט חוויה מרגשת.

משפחת שחם מאמצת

מספר שעות לאחר מכן הגענו למקבץ יורטות שם ראינו הרבה ילדים ובקשר נשמעו קריאות - "חייבים לעצור אצלם.." - נכנסנו עם הרכבים לחצר, ילדים רבים הצטופפו לידינו ותוך כדי ההתלהבות אנחנו מבחינים כי יש לנו תקר (פנצ'ר) באחד מהגלגלים - תוך כדי שעירית והאחרים מתקנים את הפנצ'ר, יתר חברי הקבוצה, מחלקים צעצועים, רוכבים על סוסים ומתכבדים בגבינות וביתר המטעמים שהציעו המקומיים (טוב חלק מחברי הקבוצה גם זכו לשלשול אחרי הטעימות האלה...תנאי הקירור והאחסון של המקומיים לא בדיוק מה שמתאים לקיבה העדינה שלנו - המערביים.

אורן - הנה הסיבה לשלשול :)

עירית התותחית מחליפה גלגל

תאומי שחם על הסוסים הקירגיזים

אי אפשר בלי קצת תמונות נוף

השיירה מגיעה בשעת לילה ל"מלון" בסמוך למאגר טוקטוגול, ארוחת הערב ממתינה לנו - עירית מפליאה בקידוש (ערב שישי) ומתכוננים ליום הבא.

היום השישי למסע

היום ה 6 למסע - מתעוררים בבוקר וחלק מחברי הקבוצה עם כאבי בטן - לא משהו נדיר - כשאנחנו טועמים אוכל מהמקומיים - לעיתים מדובר בדברים לא מקוררים, כאלה שהבטן שלנו מקבלת את זה כאוכל מקוקלקל לעומת הקיבה העמידה שלהם וזה בא ליידי ביטוי, לרגישים בינינו, בכאבי בטן ושלשולים.

היום השישי למסע, 90% ממנו על כבישי אספלט והוחלט כי רכב אחד, יקבל את היעד וכתובת בית המלון וימתין לנו ביעד הסופי - יתר הקבוצה ממשיכה בדרכים מהממות לכיוון שמורת הטבע סארי צ'לק שעל שפת האגם עצרנו לארוחת צוהריים מפנקת.

אגם סארי צ'לק

הנוף מבית המלון בטוקטוגול - ברקע מאגר טוקטוגול

מאגר טוקטוגול ממוקם יחסית בנקודה גבוהה, וציר הנסיעה שלנו עובר לאורך "זנב" המאגר שהולך ונהפך לצר עד שהזרימה נעצרת (אחרי כמה עשרות ק"מ) ומגיעים לסכר ענק - המאגר מקבל את מימיו בעשרות ההרים סביב לו, הפשרות שלגים ועוד, והסכר מייצר חשמל לכל האיזור.

הזנב של מאגר טוקטוגול בדרכו לסכר

ביקור בשוק מקומי

שנטי בדרינק

ביציאה מאגם המקומי בדרכינו לעיירה אלא בוקה, חלפנו במספר כפרים כשפתאום ראינו גן אירועים עם חתונה - בדיעבד הסתבר כי אלו היו הדקות האחרונות של האירוע. עצרנו בחריקת בלמים, נסענו רברס ונכנסנו לחנייה של המקום שכבר הייתה ריקה - ברחבת הריקודים בה נשארו בעיקר החברים הקרובים והצעירים של הזוג, הושמעה מוזיקה מערבית ישנה יחסית ורמיקסים שזכורים לרובינו משנות ה 2000 ולפני. החבר'ה הצעירים כבר היו "מתודלקים" וקיבלו אותנו בהתלהבות - עשינו שמח, השארנו מתנה נדיבה והמשכנו בדרכנו.

היום השביעי למסע

היום השביעי למסע עובר ברובו לאורך הגבול עם טג'יקיסטן וקזחסטן בצד המערבי ביותר של קירגיזסטן.
שומרים טג'יקים וקזחים לאורך הדרך, נופים מיוחדים ובהחלט חבל ארץ מיוחד במינו.

קרחוני ענק שלא מספיקים להפשיר

נהיגה בקניון

בראש אחד ממעברי ההרים - גובה 2,841 מטר

בראש מעבר הרים נוסף 3,350 מטר - קרררר

היעד שלנו ביום זה היא העיר הצפונית טאלאס - זוהי בירת מחוז טאלאס שממוקמת על גדות נהר טאלאס. בעיר חיים כ 50,000 תושבים ובירת מחוז בעל שם זהה. מביני עניין יודעים לספר כי הגיבור הקירגיזי המוזכר כמעט בכל סיפור גבורה/אגדה, הגיבור "מאנאס", נולד בטאלאס - קברו ממקום בעיר ומהווה סוג של אתר עלייה לרגל.

חלק נכבד מהדרך זה כבישים בכפרים ותופעת עדרי הסוסים וחיות אחרות היא בלתי נתפסת. רועי הצאן משתמשים בכבישים כבשלהם ונהגים צריכים להתמודד - וככה אנחנו מוציאם את עצמינו כל כמה דקות נעצרים ומפלסים דרכינו בין פרות, סוסים וכבשים.

היום השמיני והאחרון עם הרכבים

אחרי ארוחת ערב מפנקת בטאלאס ושינה בבית המלון המקומי - עלינו על הג'יפים בדרכינו לעיר הבירה בישקק - דרך של 3-4 שעות נסיעה ישירה וכמעט 7 שעות עם העצירות, הצילומים ושאר ירקות - כבישים עמוסים לעייפה במשאיות, תיירים, עדרים והבעיה העיקרית היא הנהיגה הפרועה של המקומיים והעדר תחזוקה נאותה של הכבישים.
עצרנו לארוחת צוהריים בגדות אחד הנחלים, אחד מיני רבים שזורמים באיזור והגענו בשעת ערב מוקדמת לעיר הבירה בישקק עייפים אך מרוצים.

סיור בעיר

אז הגענו לעיר הבירה בישקק, סוף סוף קצת ציוויליזציה מודרנית, ברובה לפחות. החזרנו את הרכבים, מקלחת טובה במלון המפנק, ארוחת ערב טובה ולמחרת סיור בעיר וקצת שופינג.

את הבוקר התחלנו אצל אריה, שליח חב"ד בבישקק שנסע לשליחות קצרה שנמשכת כבר כ 25 שנים. איש יקר, מסביר פנים, תמיד שמח לקבל אותנו ולשמוע את השאלות ולענות בסבלנות ובציניות המאפיינת אותו.

אריה מסייע למשה בהנחת התפילין

ביקור בהחלפת המשמרות באחד ממבני השלטון המקומיים

ביקור בשוק של בישקק

אחרי ביקור בסמלי השלטון למיניהם, ביקור בהחלפת המשמרות - חוויה!!! ביקור בשוק המקומי וגם קצת זמן לשופינג ובתי קפה, חזרנו למלון למנוחה, עולים על מדי א' לקראת ארוחת ערב חגיגית עם כל הצוות וגם מופע פולקלור קטנטן.
ללא ספק סיום מפואר לטיול מושלם

בנימה אישית
התגעגעתי למדינה הכ"כ מיוחדת הזו - קירגיזסטן. היה לי חשוב מאוד לצאת ולבקר בה, לפגוש את איש הקשר של אתר השטח שעשה מאמצים כבירים כדי שכולנו נהנה מהביקור ומהמסע. לא מעט הכנות מאחורי הקלעים. הקבוצה התאחדה לה יותר ויותר מיום ליום והחוויות המשותפות היו מרוממות.

תודה רבה לכל אחד מהמשתתפים: יורם ויפה, נחום ודפני, עירית ומשה, משפחת שחם היקרה, אורן ,ענבר והילדים המקסימים עמית, חן ושני - הייתם פשוט על הכיפאק.