יומן מסע חוצה ישראל - סוכות 2024

היום הראשון:

נכון שהגבולות שלנו התקצרו והייתי צריך לחשוב על נקודת פתיחה שעומדת בכמה קריטריונים. האחת, בהנחיות פיקוד העורף והשנייה, אזור שירגיש מספיק מוגן בשביל ההתכנסות הראשונית שלנו, כמה שיותר בצפון ושלוש - מקום שיכול להכין את כמות הג'יפים שלנו סה''כ 14 במספר.

החלטתי על עין עקוב, ממש מעל הכינרת שם ניפגש ונצא באיגוף קל צפונה.

והאמת, ממש ב-08:00 החבר'ה כולם בנקודה ואנחנו מתחילים את תדריך הפתיחה.

לשמחתי השנה ביומיים הראשונים ליווה אותי חברי הטוב שמלווה אותי לפחות לחוצה... שניים...שלוש... בשנה אודי טימר עם הגלדיאטור המדוגם רק ללא שתי נשות הצוות, שלי אשתו ו''שמחה'' הכלבה, אבל גם אודי לבד זה בסדר...

כשאני יודע שבשבת בערב אודי יחזור לענייניו ועדי צפתי חבר טוב נוסף (שהוא גם מדריך אתר השטח) יחליף אותו בסוף השיירה, כי גם הוא כבר צמא למדבר.

יצאנו לדרך ''לגרד'' כמה שיותר מהצפון שלנו כשאנחנו עם הפנים צפון מזרחה לכיוון שמורת נחל מיצר לאורך הירמוך.

החבורה מגוונת בשלל רכבים, רנגלר ורוביקון קשוחים, ג'ימני, פג'רו אחד וכל השאר לנדקרוזרים והסופה שלי...

החבר'ה באמת נותנים קצב טוב על ההתחלה ולאחר הפסקת בוקר פלוס טבילה בעין אי''ה הריקה מאדם המשכנו לכיוון כנף, כשפנינו למעלה כנפון ומשם איך לא למפגש הנחלים אל על וסמך אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד...

לאחר שהתגברנו על מעלה כנף בצורה די קלילה ומדויקת, רכב אחד חטף צביטה בצמיג ונשארנו להחליף גלגל בטויוטה של איתן.

המשכנו למעלה במעלה, כשאני מרגיש שמשהו לא מסתדר לי בסופה ויש רעש די מוזר ברכב. בבדיקה ראשונה לא היו ממצאים, אבל לאחר כ-50 מ' באזור נוח יותר הבנתי שנשברה ציריה קדמית ולי יש חלק ''לא קטן'' בעניין כשאני רואה שאת הנעילה שכחתי לסגור.

לאחר הערכת מצב והתייעצויות החלטתי להמשיך בליווי אודי, להשאיר את הרכב בבני יהודה ולהשאיר את הקבוצה ברשות חבר אחר ערן תמרי ובהובלתו להוריד את הקבוצה דרך רמות (לאחר שיסיימו את ארוחת הצוהריים) לכיוון הכינרת ושם ניפגש לאחר שאערך מחדש בג'יפ עם אודי.

האמת שהיה לי די מבאס, לא בגלל הסופה, כי אלו דברים שקורים למי שנמצא בשטח או המון בשטח ותקלות מגיעות ללא התרעה מוקדמת. הדבר היחידי שהוריד לי קצת היה שזאת הפעם הראשונה שהראל בני יוצא איתי לחוצה וזה אומר שלא נוכל להמשיך יחד והוא ילך לסבא וסבתא בבני יהודה ואני ממשיך בלעדיו (גם זה בסדר תהיינה עוד הזדמנויות).

עברתי לרכב של אודי והמשכנו הלאה לאורך הירדן. המשכנו עד לתדלוק שלנו לפני חניון הלילה בגשר הקנטרה.

שם החבר'ה החלו להתארגן לארוחות ערב ושינה וגם הילדים, למעט אדם גיבור הטיול והצעיר שבחבורה ''נכבה'' כבר ב-7 בערב כשהלך לבדוק את המזרון והשק''ש באוהל. החבר'ה החלו בבישולים והילדים שבחבורה מתחילים להכיר ראשונים כי לשמחתם הם בגיל שאין ממש מחסומים, כדור-רגל אחד עושה את כל ההבדל...

היום השני:

08:00 החבר'ה כבר כולם מוכנים ומי שאמור להצטרף אלינו ביום השני כבר כאן.
בינתיים כבר הספקתי לקפוץ עם איתן שהיה עם צמיג גמור (מהצביטה ממעלה כנפון) למוסך של תומר פלד (כן הד''ר של הטויטה) שגם מצטרף אלינו היום ולהחליף בצמיג חדש. לאחר תדריך קצר על בטיחות ועל האזור שעל פניו נחלוף היום (בקעת הירדן) אנחנו שוב בדרכים, כשאני עובר להוביל ברוביקון האדום יחד עם אסף ואודי חוזר לסגור מאחור.

התחלנו לטפס מכיוון כביש 90 לכיוון מערב דרך שמורת אום זוקא ומשם סיור קצר בכרמים של מושב בקעות והפסקת בוקר בעצים שבמרכז המושב.

המשכנו דרך השטח לכיוון שני המעלות של ראס חרובה ומשם ירידה לאל-פרעה (הג'יפטליק) וטיפוס ''דרך מכורה הישנה'' ועד לסרטבה.

החבר'ה ''טיקטקו'' את המעלה האחרון לסרטבה ומשם ירדנו לתדלוק במפגש הבקעה. המשכנו בדרכינו דרומה בואכה צפון מדבר יהודה.

לשמחתי הצלחנו גם להיכנס לשעות החשיכה ואין כמו נהיגת לילה במדבר לחידוד החושים בנחל תמרים ועד לחניון הלילה השמח שלנו במצוק העתקים לצד מצוקי דרגות.

כאן גם נפרדתי מאודי טימר (הסוגר שלי) שהיה צריך להתחיל את השבוע בענייניו.

החבר'ה התארגנו, אוהלים נפתחו, ארוחות בושלו ואט אט החבר'ה נכנסו לשינה עמוקה אחרי היום הארוך.

היום השלישי:

בבוקר זה של יום ראשון (ניום השלישי למסע) מהגיעו עוד שני מצטרפים. חברי ומדריך באתר השטח עדי צפתי ובנו רועי. ומשפחת גרינפלד עם קרן אליאסף וארבעת הילדים המקסימים.

ישיבת צוות שלי עם עצמי לפני תחילת יום

היום אנחנו בעצם חוצים את מדבר יהודה ומגיעים ממצוק העתקים עד לערד, תדריך קצר כבכל יום ויוצאים לדרך.

השיירה שלנו שיירה מהירה ואין הרבה עיקובים, נוהל שיירה כמו שצריך ואנחנו בדרך הישר להפסקת הבוקר שלנו והחזרת הקליטה הטלפונית בתצפית המדהימה של ראש חצצון.

ממשיכים דרומה ומגיעים למעלה ערוגות. הירידה במעלה הצפוני מתבצעת לאט לאט תוך שמירה על מרחק ועוברת בצורה חלקה. את המעלה הדרומי החלטתי לבדוק שוב למרות שלפני כחודשיים הייתי שם ומשום מה זכרתי שהמעלה במצב טוב עד קליל מה שבהחלט לא נראה בבדיקה.

אסף עם הרוביקון האדום לקח אותנו למעלה ומייד אחרינו תומר עקף את השיירה ועלה על מנת שנוכל להכווין בשלוש עמדות שונות במעלה למנוע התברברויות וטעויות שיעלו לנו בהרבה זמן.

נפרסנו שלושתנו במעלה כשבחלק התחתון מכווין אסף וגם מתזמן את הרכבים, במרכז תומר ובמדרגה האחרונה אני.

החברה ''טיקטקו'' את המעלה ללא אירועים מיוחדים. המשכנו קדימה לכיוון מעלה עוזי וגם שם לא נרשמו אירועים חריגים. אט אט אנחנו מתקרבים לערד דרך בקעת קנאים.

בערד לקראת החשיכה אני נותן לחבר'ה שעה להתארגנות על כל מה שצריך ומשם אנחנו ישירות אל חניון הלילה מורג שם כבר אנחנו מדליקים מדורה ושם כבר עדי מוציאה גיטרה וערב כישרונות צעירים (וזקנים) התחיל. היה אחלה ערב וכשבולי העץ אוזלים (של אותו הערב כמובן) אנחנו מתפזרים לאוהלים.

היום הרביעי:

החבר'ה שוב כולם מוכנים בזריזות בדיוק בזמן שנקבע לתדריך הנהגים ואנחנו יוצאים לאורך נחל מורג עם הפנים מערבה. ממשיכים לכיוון בקתות זרעון ונחל חמר עם הפנים מערבה באיגוף עד להר קומות. אנחנו בודקים זריז את מעלה הר קומות הצפוני ומחליטים שאין בעיה והחבר'ה מטפסים אחד אחד בצורה מדויקת. כשאנחנו מגיעים למעלה הדרומי אנחנו רואים קבוצה נאבקת במעלה ובמצב שהמעלה נמצא היום אני יודע שיש כמה רכבים שיעלו ללא בעיה וכמה שיכולים קצת להסתבך ובלחץ הזמן ויתרנו על המעלה והמשכנו למעקף.

צוות מוטי צוות החתיכים

המשכנו למישור צבאים ועלינו לתצפית לא מסומנת לכיוון "מפעלי רותם אמפרט נגב" כאשר מולנו אנחנו רואים את המאגר הענק שנפרץ וזיהם בזמנו את כל האזור ונחל אשלים בפרט.

המשכנו דרך הר צורים לגבי פרס כשאנחנו בשעה שכבר מאוחרת מדי להיכנס למסלול המקסים של נחל צין וכמובן שהחלטתי לא להמשיך לנחל בשל הקרבה לחשיכה והאיסור להיות בשמורה בשעות הללו.

המשכנו דרומה לכיוון נחל חצירה שם גם עשינו הפסקת צוהריים קצרה ומשם לכיוון מרפסת צין כאשר אנחנו צריכים לרדת את מדרגת חצרה. המדרגה במצב קשוח וקבוצה שירדה שם לפנינו השאירה לא מעט שמן גיר אדום על הסלעים. לאט לאט ובנהיגה מדויקת להכוונה החבר'ה ירדו ללא נזקים.

בדיוק ביציאה שלנו לכיוון כביש 90 אל מול נחל אביה אני מקבל טלפון עם קריאה לעזרה לקבוצה אחרת של אתר השטח עם מדריך שהוא גם חבר קרוב ולכן ביציאה כשיש לי את עדי צפתי איתי אני מבקש ממנו להוביל את הקבוצה לתדלוק ומשם לחניון הלילה.

בינתיים אחרי השיחה שלי עם קובי בצלאל המדריך אסף (אני מזכיר שברכבו האדום אנחנו מובילים את השיירה) אוסף את כל הגלגלות שיש לנו בקבוצה בשביל להגיע עם כל הציוד הדרוש לחילוץ.

המיקום של החילוץ בדיוק בצד הצפוני של נחל צין במעלה אשמדאי ואנחנו די קרובים אז נפרדנו מהקבוצה, אסף ואני יוצאים לכיוון.

לאחר חצי שעה אולי ארבעים וחמש דקות אנחנו כבר בירידה של אשמדאי רואים את קובי עם הקבוצה שלו.

האמת שהכל נראה רגוע ובשליטה, הרכב אכן במצב לא נעים ודי מסוכן ונראה שקובי לקח החלטה נכונה להקפיא מצב ולקרוא לרכב שיכול להוציא את הרנגלר התקוע בצורה מבוקרת עם כננת. אני יורד לבחון את השטח תוך כדי מתייעץ עם קובי ואסף ומקבל את ההחלטות לגבי זווית תמיכה, הורדת אוויר וכד'.

אסף מוכן בזווית הנכונה, קובי והחבר'ה שלו עיגנו את קורה B ונותנים קונטרה טובה בזווית והחילוץ יוצא לדרך ובצורה חלקה לנהג ולרכב שלום.

האמת שאצלנו באתר השטח החבר'ה זה כמו משפחה. אחד צריך עזרה וכל מי שיכול יגיע. זה נותן הרבה ביטחון גם למדריכים שיודעים שמה שלא יהיה הם ממש לא לבד וכך גם המטיילים שלנו.

קובי והחבר'ה הזמינו לקפה אבל אנחנו קצת ממהרים לא לפקשש את הערב סביב המדורה עם הכישרונות שיש לנו בקבוצה.

אנחנו מגיעים והחבר'ה כבר במאהל עם אוהלים מוכנים בארוחת הערב וכשמסיימים מתרכזים במדורה שוב.

תומר מוביל מסע כבד

היום החמישי:

כהרגלנו יצאנו לדרך לאחר תדריך אל תוך נחל נקרות המהמם כל פעם מחדש כשאנחנו עם הפנים מערבה ותוך כדי פונים לכיוון הר משא ונחל קצרה להסבר קצר של עדי על חירבת קצרה והאזור.

ממשיכים דרומה בציר ''המעיינות'' בעצם מקביל לשלוחת עומר ועד לעץ עשוש ושם נכנסים לכיוון צוקים לתדלוק האחרון שלנו עד אילת. סיימנו את התדלוק וחזרנו אל העץ. בצומת שבין המעקף לנחל עשוש למעלה כל אחד לקח החלטה אם לבצע את המעלה או את המעקף. יצא ככה שחצי חצי ולכן אני המשכתי אל המעלה ועדי הוביל לכיוון המעקף.

כשהגענו אל המעלה ראינו שיש שם קצת ברדק בדמות סילברדו שעיקמה מוט היגוי לחלוטין והחבר'ה עובדים קשה, חוץ מזה קצת מיואשים שלא הצליחו לעלות עם הפג'רו שאיתם בקבוצה. חשבתי כבר לוותר כדי לא לבזבז זמן יקר אבל החבר'ה בדיוק היו בשלבי סיום.

הגענו אל המעלה, החבר'ה ירדו מהרכבים כפי שעושים בכל מעלה שדורש ניתוח מדויק יותר מסתם עלה ותן גז. החבר'ה חזרו לרכבים והתחלנו במלכת העלייה. החבר'ה באמת עלו יפה את המעלה וגם כשלא הלך חלק ביצענו תרגולת עליה שנכשלה וניסינו שוב בצורה מבוקרת והחבר'ה סיימו כולם למעלה ללא נזקים כשאת הרכב האחרון כבר כל הקבוצה שעשתה את המעקף הספיקה להגיע לראות. איך ידעו שאנחנו כאן? עניין של ניסיון ותיאום. עדי ואני סיכמנו שאם מישהו עבר את נקודת החבירה הוא יסמן באיזה רוג'ום נחמד בצד הדרך (אין קליטה בקשר שם ולא טלפונית) כשעדי ראה שאני לא עברתי החליט לבוא לראות מה מצבינו.

המשכנו לכיוון המעבר היפהפה של תלם עשת כשאת חניון הלילה שלנו עשינו הפעם בעמק הדממה בפינה שקטה.

היום זה הלילה האחרון שלנו ולכן כפי שנהוג כל אחד מבשל וכולם מביאים את האוכל יחד בשעה האמורה אל השולחן. לא ידעתי שהערב הזה יהפוך לחגיגה של ממש. מהר מאוד צוות מוטי עם הבנים / גברים גיא ואלון (להלן צוות החתיכים) ביחד עם בן סגל (שהגיע לבד עם שלושת הבנים), תומר פלד וגל השתלטו על עמדת המנגל ובשרים רצו בין כל החבר'ה ללא הפסקה אפילו לגרע'פס...

המשכנו בעוד ערב נגינה בהובלת עדי ואכן זה היה לילה אחרון מושלם.

היום השישי והאחרון:

לאחר לילה מהסרטים אנחנו שוב בתנועה הפעם בשל ריבוי שטחי האש על הכביש עד לחולות של נחל כסוי.

איך שהגענו הילדים שביננו ישר עטים על החולות המזמינים כשהחבר'ה שנשארו מאחור מכינים את ארוחת הבוהריים של אותו היום.

ממשיכים לכיוון אילת, עוקפים את בסיס עובדה וממשיכים דרומה. ולאור ההתעניינות של הילדים שבחוצה אנחנו גם נכנסים לשדה הבולבוסים שנמצא ממש בקצה של שמורת מסיב אילת לצילומים קצרים וממשיכים הישר לנחל מלחן.

משם לנחל המרתק נחל מתק עם הקירות המדהימים שמהם אפשר ממש לראות את התהליך שעוברת שכבת הגבס מחוטים עדינים ועד להיווצרות שכבה חזקה בשלל צבעים מרשימים.

יצאנו אל המקטע האחרון שלנו בכביש 12 היפהפה ונכנסנו אל נחל שלומה. נסיעה קצת קופצנית ועד לנקודת הסיום שלנו למסע זה.

התקבצנו אל הצילום המסורתי, כמה מילות סיכום ממני אל הקבוצה ולהפך, המון חיבוקים וכך נגמר לו עוד חוצה שבאמת כולו כייף.

חלק מהחבר'ה בנסיעה ישירה הביתה, חלק למלון לילה ומקצתנו לעוד לילה תחת כיפת השמיים אם בחוף באילת או באחד מהחניונים בדרכינו הביתה.

אני רוצה להודות לכל המשתתפים בחוצה, היה לי כייף גדול וקבוצה פשוט מצוינת עם אפס תקלות. תמיד עוזרים תמיד רגישים לאחר. פשוט מושלם. כמובן גם על הצילומים שלכם לאורך המסע.

תודה כמובן לאודי טימר שליווה אותנו ביומיים הראשונים ולעדי צפתי שליווה בשאר הימים. לתומר פלד שתמיד טוב שיהיה איתך בשטח על כל תקלה שלא תבוא (היו כמה אבל לא שתומר לא פתר במיומנות רבה בדקה או שתיים), וכמובן לאסף ויזמן עם הרוביקון ה א ד ו מ ה שהיה צריך לסבול אותי בכל המסע.

אז תודה רבה לכולם ונתראה בדרכים משובשות.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן