יפן על אופנוע – מסע הרפתקני בקיסרות האחרונה

פיצוח סינדרום הזאב

צמד המילים 'טיול מאורגן' לקבוצה של אופנוענים, נשמע כמו אוֹקְסִימוֹרוֹן. "מה לי כאופנוען, שוחר חופש ועצמאות, ולטיול מאורגן בכלל?"
בכל אופנוען חבוי הזאב הבודד, שאוהב לצאת לטייל לבד. להתמודד עם ההכנות, ההתמצאות, השפה והרכיבה אל הלא נודע בארץ רחוקה.

יצאתי למסעות רבים לבדי. ברובם, הזמן שעמד לרשותי היה מוגבל ומצאתי שלא מעט ממה שתכננתי, לא הספקתי. תחושת ההחמצה הביאה אותי חזרה לחלק מהיעדים וכך גיליתי שכל מסע חוזר הולך ומשתפר, מצד שני החוויה של מקום חדש כבר נשחקה עבורי. למדתי את ערכה של היכולת לחקור את הקצב של כל מקום, האוכלוסייה, המגבלות ועוד דברים שלא הצלחתי ללמוד מרחוק. נוכחתי, שההכנה הכי טובה היא ממש להיות שם על אופנוע.

הארמון הקיסרי של טוקיו

האנשים היפים

מעטים מהיפנים דוברי אנגלית. אך לעיתים גינוני התרבות מנצחים את קשיי השפה. בעיר הגדולה פניתי לאיש מודיעין לגבי כתובת. הוא מכוון אותי לשער מסוים, כמאה מטר מאיתנו. התקדמתי, אבל שם גיליתי שלושה מעברים שונים ואין סוף שלטים ביפנית. אני מסובב ראשי לאחור ולמרות ההמון, מבטו של איש המודיעין לא עזב אותי. הוא מוודא ומכוון אותי מרחוק בתנועות ידיים למעבר הימני. צניעות וענווה היא חלק ניכר מהתרבות שלהם. כל פנייה נענית בחיוך מסביר פנים.
אל הגנים בהם טיילנו נוהגים יפנים רבים להגיע בקימונו מסורתי מקושט, שמשייה צבעונית, פרח בתסרוקת האסופה ומבט של הרפתקה נוסטלגית. הם לא מסרבים לצילום משותף, בסבלנות ובאדיבות.

אל האופנועים

יצאנו עם בוקר מהמלון הגדול אל היער העוטף אותו ומיד התחלנו להעפיל בו על הכבישים המפותלים. הדרך צרה, אך אנחנו לבדנו עליה. העיירה מתרחקת מטה, כשאנחנו רוכבים במעלה ההר. הגענו לקרחת יער רחבה בלב היער, כשעל הקרקע עלי שלכת בגוונים של חום אדמדם.

שביל סלול צר יצא מהרחבה מעלה ואנו בזהירות רוכבים במעלה הדרך אל מקדש שינטו מיוחד, לאל האופנוענים. לוח אבן עם הטבעה של אופנוע בכניסה מצטטת ברכה לרכיבה בטוחה בגשם וברוח. בצד נשענת לה ווספה פיאג'ו ישנה על שתי רגליות יציבות. הסתובבנו בגן המקדש, המלא פסלונים קטנים וסלעים עם טחב ירוק בהיר וחי.

ביציאה מהמקדש רכבנו בעיקולי המדרונות המיוערים. טור אופנועים בקצב של שירת יער מלודית זורמת. בסופה של עלייה ארוכה הגיע עיקול ארוך ימינה ולפתע חגו מעלינו להק של פרפרים גדולים. עצרנו בצד הדרך ופסענו אל ערוגות פרחים בתפרחת לבנה וריח משכר במתיקותו. מכל עבר חגו פרפרים גדולים ושחורים עם כתמים לבנים על כנפיהם ונקודות לבנות על גופם. הפרפרים חגו מפרח לפרח, נעצרים ללקט מצופם, ואנו נפעמים כאילו נכנסנו לסצנה מהאגדות.

עינוג קולינרי

האוכל ביפן הוא סיבה בפני עצמה לטייל בה. אומנות גבוהה של טעמים, צבעים, מרקמים וריחות. וביפן כמו ביפן, האסתטיקה בכול. המרכיבים טריים והטעמים החדשים כה מיוחדים, עם הקפדה מרהיבה על צורת ההגשה והחוויה הכללית. במטבח היפני המסורתי ישנה חשיבות לעונות השנה, איכות המרכיבים ואופן ההגשה והאכילה.

הסעודות שוזרות מספר רב של מרכיבים מגוונים ובהם שילובים שלא טעמתי בעבר. ירקות, פירות, בשרים, אורז, אטריות ופטריות. הקִרְבָה לים מציעה שפע של מאכלי ים טריים במיוחד, בהם טונה, סלמון, בורי, מקרל ופירות ים. מגוון הטעמים אינסופי וכולל רטביי בצלצלים, גרעיני סומסום, אגוזים ובוטנים. לחגיגה האקזוטית מצטרפים לפי הטעם וואסאבי, חרדל חם, פלפל אדום, ג'ינג'ר וקליפת הדרים.

בהרים אכלנו קארי יפני, נזיד בקר ותפוחי אדמה מתובל ברוטב סויה מתקתק, ראמן עשיר ונשנשנו חטיפים מתוקים בסגנון יפני. בערים שעברנו טעמנו אומלט ממולא אורז מטוגן, סושי טרי, טמפורה של ירקות או בשר מקומחים ומטוגנים בשמן עמוק, שיפודי בשר או ירקות מצופים פירורי לחם וגיוזה מטוגנת ומאודה במילוי בשר או ירקות.

בסיומו של יום רכיבה מרגש, הגענו למלון מסורתי יפהפה. טבלנו במעיינות החמים ואחרי מקלחת טובה לבשנו קימונו והגענו לחדר האוכל. הריצפה עשויה מחצלת קש גדולה ועל קירות העץ ציורים מסורתיים של נסיכות ופרחים על בד אורז דק. התיישבנו על כריות גבוהות ונוחות כשלפנינו השולחן מסודר כמו מיצג אומנותי מיוחד. הרשימה היפנית בתפריט ארוכה ואנחנו לוקחים כל מנה כחוויה. כל חלק בתפריט מוגש בעיתוי המושלם שלו. כל מנה בצלחת המיוחדת לה עם התוספות והרטבים המיועדים לה.

המנות אינן גדולות. די בהן לענג את הלשון והחך, ולשמר מקום למנה הקסומה הבאה. נתח טונה צרוב בזיגוג מתקתק מוגש בצלחת חרס מרובעת וקעורה, המקושטת בפסים אלכסונים ירוקים ותכולים על רקע לבן. אנחנו טועמים וחיוך של עונג עולה מכל הסועדים.

הטעמים מתחלפים בהרמוניה, כשמידי פעם שותים כוסית סאקה, יין המיוצר על ידי תסיסת אורז, או בירה יפנית טובה. כל מנה יפה ומצטלמת כמו מיצג אומנותי מרהיב.
גם מנות הקינוח שונות ומיוחדות. גלידת וניל עם שעועית אזוקי מתוקה ועוגת אורז גלוטוני. יש תחושה של שובע, אבל לא מהסוג שמפיל אותך מעייפות. עיתוי מעולה לעוד טבילה חמה במעיינות לפני השינה.

אנימציה אנושית

העיר אוסקה היא מרכז בילוי מטורף. מעבר לאוכל המצוין והטירות המפוארות, היא מלאה בצעירים וצעירות וקצב מדהים ותוסס. צעדנו במרכזי הבילוי והעיניים לא יודעות שובע מהאורות וההתרחשויות. האווירה מטורפת וצבעונית. מסכי ענק צבעוניים מאירים בקצב, כמות המסעדות שסביבנו אדירה ודוכני הקינוחים נראים מזמינים במיוחד.

את מרכז הבילוי מפלח נהר היודו. סירות תיירים צהובות שטות בו אט ומשני גדותיו מופעי בידור מאורגנים לצד מאולתרים. בסמטאות הבילוי צועדות בביטחון צעירות במראה של בנות אנימה (מעולם האנימציה היפנית) הלבושות בפרובוקטיביות בובתית. שיער שחור או צבעוני, לרוב עם קוקיות או צמות. חולצה בובתית עם פפיון, חצאית קצרה, נעל גבוהה עם גרב שחורה מעל הברך, לעיתים מעל גרבי רשת, בובה תלויה ועוד אביזרי אופנה מהז'אנר.

הבאנו שלום עליכם

שווקי האוכל הם המקום בו קונים המקומיים את המצרכים שלהם. הדוכנים מציעים טעימות ממרכולתם וכך התפתח לו שוק ססגוני מרהיב שהייתי יכול להסתובב בו יום שלם. ערמונים קלויים שנסדקו, חמים ומתוקים. משם, בדוכן ממול שיפודי טמפורה שהרגע יצאו מהטיגון העמוק. עוד כמה צעדים ונכנסים לחנות עם טעימות שונות ומגוונות של תוספות מיוחדות לאורז. עולם שלם.



השוק מוכר כמובן גם מינים שונים של דגים ופירות ים. מדהים לגלות עד כמה הסחורה נקייה וטרייה, ללא שום ריחות לוואי. שייק תאנים וטקס תה מכינים אותנו לדוכנים הבאים, שם במקרה חורכים שיפודי מקרלים לפי דרישה. טעימות קטנות ומגוונות של תרבות קולינרית עשירה.

היפנים ביישנים בטבעם. הם עדינים ולא נוהגים לשאול שאלות פרטיות. כשכבר פגשנו יפנים שהרגישו בנוח לשאול מאיפה אנחנו, הם תמיד פקחו זוג עיניים של הערכה והפגינו חיבה ותמיכה בישראל. כמה מרענן להסתובב במדינה זרה, מבלי לחשוש או להצניע את זהותנו הישראלית. בכל מקום שפרשנו את דגל ישראל, הצטרפו אלינו מקומיים לתמונה משותפת באהדה.

רצפת הזמיר

בדרך לקיוטו, הבירה, עברנו מאנימציה לסרט טבע. פארק רחב ידיים עם איילים יפנים נקודים הצועדים בחופשיות בין המטיילים, נכונים לליטופים וחטיפים. האיילים קדים בראשם למזון, רק כדי להבהיר לנו שגינוני הנימוס היפני לא דילגו עליהם.

הקסם של קיוטו הבירה נובע משימור וטיפוח התרבות המסורתית. בדרך לקיוטו הבירה, ביקרנו ביער במבוק בשעת צוהריים מאוחרת. השמש ליטפה את צמרות עצי הבמבוק הגבוהים ואור ירוק חדר בקסם אל הגן. שתי צעירות יפניות בלבוש מסורתי יושבות בכרכרה קטנה עם פרח בשערן ושמיכה על רגליהן. יפני צעיר בכובע חרוט מושך את הכרכרה בקלילות בין עצי הבמבוק.

בליבה של טוקיו, מרחק הליכה מהמלון שלנו נמצאת טירת ניג׳ו. טירת סמוראים מפוארת, שהייתה מקום מושבו של השוגון. שעריה מעוטרים בפיתוחים יפים וססגוניים, על הקירות והתקרות ציורי קיר עצומים המספרים את שושלת השוגונים בפאר שובה לב.

בדרך לחדר המרכזי בטירה, החדר הפרטי של השוגון, עברנו על “רצפת הזמיר”. רצפת עץ כהה, שכאשר דורכים עליה נשמע קול ציוץ ציפורים. תחת הרצפה זיזים עדינים של מתכת, המתחככים אחד בשני ויוצרים ציוצים כאשר מישהו צועד על הרצפה. מנגנון התרעה מהמאה ה-17, שנועד לשמור על השוגון מפני התנקשות.

הטירה טובלת בגנים יפהפייה, הנחשבים כמקום מיוחד לראות את פריחת הדובדבן, בשל מגוון של יותר מ-400 עצי דובדבן מזנים מיוחדים הנטועים ברחבי הטירה. במסע האביב הקרוב אעלה תמונות ורדרדות מגני הטירה.

אור הגיישה

האופנועים הם כלי תחבורה מאוד יעיל ביפן. ועדיין, כשהמרחק לא גדול, נעים להישאר בלי קסדה ולנשום קצת את יפן בהליכה רגלית קצרה. אל ארוחת הערב חצינו את סמטאותיה הקטנות של רובע הגיישות בקיוטו. תרבות הגיישות מצטמצמת, אך כאן ניתן עדיין לראותן בלבוש מסורתי וצעידה מלכותית קלילה. איפור לבן על פניהן וצביעה עדינה מדגישה את תווי העיניים השחורות והשפתיים האדומות.

במסעדה בה ישבנו, בילו זוג גיישות עם שלושה גברים בשולחן. התקשיתי שלא להתבונן בסקרנות על האופן בו האירו הגיישות את השולחן ביופיין. השיחה בשולחן הייתה קולחת בין כל החמישה, מהדינמיקה ניכרו ההתרגשות, החיוכים הקטנים והטקסיות העדינה של המעמד.

כביש מהסרטים

יפן היא גן עדן לחובבי כבישים הרריים מרהיבים. בדרך לטוקיו, נכנסנו לכביש אגדי עם נופים עוצרי נשימה, עיקולים מושלמים והיסטוריה עשירה. הכביש מפלס דרכו בין הרכסים בגובה של 1,000 מטר ואין אליו כניסה לאופנועים קטנים, כלי רכב קלים או הולכי רגל. כביש אקשן נטו. לכביש היסטוריה עשירה של צילומי אקשן מסחריים ונסיעות מבחן של דגמי ספורט חדשים.

מעבר לסיבובים המושלמים ואיכות האספלט, מה שמייחד את הדרך הוא הנוף. דמיינו כביש בתולי, שביום בהיר רואים ממנו את הר פוג'י המלכותי, אגם אשי המרהיב ונוף הגבעות השופע. כל מפרץ שתבחרו לעצור בו, הוא מפעל קטן לגלויות.

בכביש הבתולי העיקולים זורמים ושינויי הגובה משווים לתנועה על גבו רכבת הרים שבה אתם קובעים את המהירות. התנועה מאוד דלה על הכביש, אבל כאשר פגשנו כאן רכבים אחרים, היו אלו רכבי יוקרה ספורטיביים. היום בו רכבנו היה מעונן מדי מכדי שנוכל ליהנות מהנוף, אז התמסרנו כל כולנו לאקשן שהכביש ידע ליצר עבורנו. חוויות אקשן מהסרטים.

להקת טוקיו

לסיום, חזרנו לטוקיו. לפתע כל המראות והמקצבים, שהטריפו את חושינו ביום הראשון, מסתדרים להם בראש. לפתע המסע שעברנו בהרים הגבוהים, בכפרים הציוריים, לאורך חופים ארוכים ובערים המרכזיות הצליח לסדר לנו תובנות רבות. הסדר המושלם, הירידה לפרטים הקטנים וההנאה שניתן להפיק מהדברים הקטנים והגדולים נראים יותר ברורים עכשיו.

המסע הבא:

המסע הבא מתוכנן לחודש אפריל 07/04/25 - 20/04/25

קישור לפרטים על מסע האופנועים ליפן

מפגש הסברה לקראת המסע הבא: חמישי 16.1.2025 בשעה 19:00 (פרטים בקישור)