יומן מסע ג'יפים רומניה - פברואר 2025

ההכנה למסע

ערב ההכנה למסע הגיע וכולנו בזום. דובר על כמה שדברים עלולים להפתיע אותנו - ממזג האויר, תנאי השטח והרכבים, אבל שום דבר לא באמת מכין אותך עד הסוף כשאתה בשטח ורומניה כפי שאני מכיר אוהבת להפתיע...

היום הראשון - מסע ג'יפים ברומניה

רוב הקבוצה נפגשו בנתב"ג וצמד אחד כבר מחכה לנו ברומניה. לפני הנחיתה שלנו לא נראה שלג באופק, מה שאותי קצת הדאיג. אני יודע שאין לי שליטה במזג האוויר, אבל חוויית השלג בחודשים הללו, ובמיוחד בגלל שבחרתי בחודש שאמור להיות מושלג ברומניה מה שעלול להוריד לי ולקבוצה מרמת הקושי והכיף של המסע.

נחתנו ברומניה והחבר'ה קצת הסטלבטו על החלפת הבגדים לחורפיים יותר, כשבחוץ נראתה שמש ואנחנו בפלוס של לפחות 4 מעלות (בפעם האחרונה למסע זה). מגיעים לפגוש את המדריך המקומי שלנו - ואלי, מצתוותים לרכבים, כאשר רכב אחד שלנו חסר ברגע האחרון, אך ואלי מוצא פתרון אצל חבר ומביא לנו תחליף בצורת אופל פרונטרה (איסוזו טרופר) ואנחנו יוצאים צפונה לכיוון העיירה שוונטה ג'יאורגיו (ג'ורג הקדוש). לפני שיורדים לשטח עוצרים לקפה וקניות לפיקניק של הצהריים שלנו וממשיכים משם כשהחבר'ה מתחילים להתרגל לרכבים. מגיעים לכפר קטן בשם וויליני דה מונטה, לגשר החוצה נהר וכבר שם מבינים את הגישה של הרומנים לנושא הבטיחות (רמז אין גישה, פשוט תיזהר).

עולים על הגשר, משחקים קצת עם הרחפן שתופס צילומים ויוצאים לכיוון סכר מניצ'ו. עכשיו כבר יורדים לשטח ומתחילים להתרגל לרכבים, והאמינו לי, אין רכב דומה למשנהו ולכל אחד ה"מחלות" והצרות שלו. אבל החבר'ה מסתדרים עם הכל ומתפתלים בהרים לכיוון "עמק הרועים", בדרך ששימשה מאות שנים את העמים ששלטו כאן באזור במעבר חבל ולאכיה לטרנסילבניה.

באחד היערות אנחנו עוברים יש מפל קפוא ואנחנו מחליטים לעצור. החבר'ה מיד יורדים איתי לנסות ללכת בנחל הקפוא למחצה ואז נולד הרעיון של גיא לטבול במי הקרח, בדיוק כמו שאתם מכירים את ה"טרנד" שכבש את העולם. לאחר צילומים במקום הקסום הזה מחליטים שהפעם זה לא קורה (לפחות כרגע...). אנחנו ממשיכים בדרכינו והימים ימים קצרים, הגענו למארחים שלנו לארוחת הערב בכפר וואמה בוג'ולי. החבר'ה התכנסו בבקתה חמימה ונעימה לאוכל רומני אוטנטי שהכל מוכן בו מאפס ע"י בעלי הבית. המשכנו לביקור קצר בבית שבו התגוררו סבו וסבתו של ואלי, שבו כאילו הזמן עמד מלכת.

משם כשהחבר'ה כבר על הקצה, המשכנו בנסיעה למלון שלנו בעיירה סוונטו ג'יאורגו. אחד-אחד מקבלים חדרים במלון מסביר הפנים והנחמד ואפילו כשנראה שכולם גמורים, אחרי כמה דקות כמה חבר'ה כבר מתאספים בלובי להעביר את חוויות היום כולל "בדיקה מקיפה" של הבירה המקומית.

היום השני - מסע ג'יפים ברומניה

מתעוררים ליום השני כשהכל סביבנו צבוע בלבן! וזה מיידית מרים את המורל אפילו יותר. ארוחת בוקר, תדריך ואנחנו שוב יוצאים לדרך כשהיום אנחנו נוסעים דרך "עמק הזאלן" ולאחריו לאזור שאנו מכנים "עמק האלונים".

יצאנו לשטח מיד, כשאנחנו מתקדמים והכל לבן סביבנו. ניב ואלרן מעלים רחפן לאוויר בדיוק כשכמה רוכבי סוסים חוצים נחל קטן. הרחפן מאיזו סיבה נופל קרוב לרוכבי הסוסים ואחד הרוכבים מרים אותו ומנסה לתת לאלרן להמריא שוב מכף ידו, הרחפן אומנם עולה אבל הסוס מתחיל קצת להשתגע... הכל עבר בשלום ואנחנו ממשיכים בטיפוס אל ההרים, תוך נסיעה ביערות עד שאנחנו מתחילים לרדת לכיוון "עמק הזלן".

בשל הירידה בגובה השלג כבר לא נמצא על הקרקע אבל בנחל עצמו יש קיפאון בחלקים מסוימים. לאחר הפסקת צהרים שבה כבר הקבוצה מתחילה להראות את הסטנדרט של הפיקניקים שלנו עם מדורה שעוזרת לנו בצליית נקניקים על מחבת על ידי עוזר השף דייב (מכאן הסטנדרט רק יעלה). לאחר ארוחה טובה מתחילים לחצות את נהר הזלן, שהפעם לא היה גועש. בשל הקור שלגים לא נמסו וכך גם הכל עבר בשלום. סיימנו את "עמק הזלן" והמשכנו לכיוון גבעות האלונים, לקראת חשיכה הגענו אל האלון בן 900 השנים, כשהשמש כבר ממש שקעה. נהיגה בחשיכה ואנחנו מגיעים אל מקום האירוח שלנו בכפר ויסקרי, שם הקבוצה נחלקת לשתיים. חלק ישנים אצל רמונה שתמיד מארחת אותנו וחלק אצל אאוג'ין הלבבי, שהפעם גם היה זה שהופקד על ארוחת ערב מתוקתקת וטעימה, כשהכל הוכן ברוחב לב. החבר'ה כבר התחילו את המסורת של הבירות אז למה לא להמשיך ושוב... אנחנו ממשיכים לשבת יחד לאחר הארוחה במקום החמים הזה כשהאח בוער ומחמם את כולנו.

היום השלישי - מסע ג'יפים ברומניה

נפגשים בבוקר לארוחת בוקר אצל אאוג'ן, תדריך קצר ויוצאים לסיור רגלי בכפר היפיפה הזה. סיור קצר בכנסיה המפורסמת של הכפר (מורשת אונסקו), עולים בגרם המדרגות הצר כמו בסרטים להבין מקרוב למה בחרו הסקסונים במבצר הזה בשביל לשלוט בשטח ולשמור על העיירה.

הגענו לרכבים ויצאנו לדרך.

היום אנחנו בשטח לכיוון העיר סיבו שם נישן בשני הלילות הבאים.

יוצאים מזרחה ולאחר כ-40 דקות של נסיעה נכנסים לשטח, שוב לכיוון מזרח. השלג מתחיל להיות כבד יותר ככל שאנחנו עולים בגובה ואנחנו חוצים יערות וגבעות בדרך ל"מישור הטרנסילווני" ולכיוון 99 הגבעות.
השלג והקרח מורידים את קצב הנסיעה ומדי פעם איזה רכב "מענטז" בכוונה, או שלא... בגבעות החבר'ה מתחילים שוב לשחק אותה בארוחת צהרים מפנקת עם מדורה שעוזרת להתחמם. וואלי מלמד את הקבוצה איזה ענפים להביא על מנת להתגבר על הרטיבות שהשלג משאיר וכך החבר'ה מפעם לפעם מיומנים יותר ומלאכת הדלקת האש נעשית זריזה יותר. נהיגה בחשיכה עד לציר שמוציא אותנו מהשטח ואנחנו מתחילים לנסוע על הכביש לכיוון סיביו, בדרך נוהל שיירה לא כל כך עובד והקבוצה מתפצלת לשתיים, כשאנחנו נפגשים שוב בכניסה לעיר ומובילים את כולם למלון.

החבר'ה מקבלים חדרים ולאחר כשעה כולנו יורדים ללובי ויוצאים להליכה של כ-15 דקות עד למסעדה האהובה על וואלי לערב רומני מתחת לאדמה. בהליכה עוברים בעיר העתיקה עד למסעדה ששוב לא אכזבה והחבר'ה כמו החבר'ה סיימו עם הרבה אלכוהול ומצב רוח מרומם אך מוכן לשינה. ההליכה חזרה אומנם מעורפלת אך כל כוחותינו שבו בשלום למלון.

היום הרביעי - מסע ג'יפים ברומניה

היום הזה אמור להיות קשוח יותר כשהמטרה שלנו (הלא כל כך הגיונית יש לציין) היא להגיע לפסגת הגובה (לרכב) בהרי הצ'נדריל. בבוקר מודיעות לנו עירית שנוסעת ברכב עם דסי, סורין וחמי שנוסעת עם גבי בעלה (שהיה איתנו גם בסיבוב הקודם שלנו לפני המלחמה במסע חורפי דומה) שבגלל שחוזרים לאותו המלון הן נשארות ליום כיף משלהן.

אנחנו מבצעים תדריך ואני מדגיש לחבר'ה שקל לא יהיה היום. השלג לא מפסיק, אפילו שהוא עדין והטמפרטורות כל הזמן נעות סביב ה 4- בגבהים הנמוכים וזה אומר שהשלג הופך לקרח, שהוא הבעיה המרכזית שלנו.

התחלנו את הטיפוס, כבר מההתחלה מבינים שהשלג הצטבר ונערם לא בגובה גבוהה אבל זה בהחלט משפיע על הנהיגה שלנו ועם שכבת קרח טובה תחתיו. בהפסקה הראשונה שלנו החבר'ה כבר מבינים שהטמפרטורה למעלה שונה ובמשך היום נגיע עד ל 10- בשלב מסוים. עושים הפסקה והקור מתחיל להיות מורגש.

ממשיכים בטיפוס תוך מעבר קרוב לבסיס צבאי הנמצא על ההר. לאחר הטיול הפרטי שלי ביולי אני מבין שזה בסיס לאימון ליחידות תצפית. העליות מתחילות להיות קשות ומחליקות אבל שום דבר שהחבר'ה שלנו לא צולחים ואפילו בקלילות, עד שיש לנו חסם אחד ראשון שמאלץ אותי לצאת מהרכב ולנסר עץ קטן שקרס על הדרך שלנו. העניין נפתר בקלות בעזרת המסור החשמלי של וואלי ואנחנו מפנים את העץ. ממשיכים עוד כמה עשרות מטרים קדימה ושם מחכים לנו כבר שני עצים רציניים שחוסמים לרוחב, בגובה כזה שלא נוכל לעבור עם הרכבים את הציר. החבר'ה יורדים מהרכבים, ואלי הפעם, בזכות הגובה שלו, מופקד על ניסור העצים. הניסור קצת מסתבך כשהמסור נתקע, אבל קצת עבודה עם גרזן וקצת עזרה מהחבר'ה ואנחנו מצליחים לנסר צד אחד של שני העצים ומתפנים לצד השני. בצורה די זריזה התגברנו על המכשול הזה ואנחנו ממשיכים לכיוון ראש ההר.

אני וואלי כבר מבינים שלאור השלג הרב והקרח על הקרקע לא נגיע לראש ההר ונצטרך להקיף את המקטע הזה ממקום אחר בכדי לרדת את ההר מצידו השני. העלייה לנקודת ה-1388 מטר בנויה מסלעים ושיפועי צד, כך שלא יכולנו לקחת את הסיכון. בוחרים בציר היחיד שמקיף את העלייה החדה ומתחילים לטפס עד שנעצרים. כשהשלג עוצר אותך הוא עושה זאת ללא הרבה דרמות. בניגוד לארץ שכשאנחנו "נכנעים" בטיפוס אחרי מלחמות ומכות לרכב או למיגון והרבה בלגן, השלג פשוט מאוד מסמן לך "עד כאן, אותי אתה לא עובר". כמו ענק ששם את ידו על ראש הילד ולא נותן לו להתקדם, לא משנה כמה ינסה זה לא כוחות, אז ממש ככה.

ואלי מנסה מניסיונו הרב "לגהץ" את השלג וכל פעם לפתוח עוד כמה ס"מ במעלה הגבעה. מנסים לא מעט פעמים ומחליטים להחליף לרכב קרבי יותר. ובאמת זה "עזר", התקדמנו עוד 10 ס"מ... לאחר שאנחנו מבינים שכננת לא תעזור כאן ועוד מעט תעלה החשיכה, ניב מנסה עם הפטרול שלו פעם אחת אחרונה ובכל הכוח ו... (אתם כבר מבינים).

באופן אישי אני שונא שמנצחים אותי, אבל אם כבר להפסיד - שזה יהיה לשטח. מראש אני יודע שזה לא יהיה כוחות, אז אני מקבל את הדין טוב יותר.

אנחנו מחליטים לחזור ולא לעצור להפסקה, למרות כל המאמצים, בכדי לצאת "מהשטח הבעייתי" ורק כשאנחנו באזור בטוח לעשות הפסקה כי ברור שניכנס לחשיכה, השאלה כמה ובאיזה אזור.

אנחנו שבים על עקבותינו כשאנחנו בטמפרטורות סביב ה 9-, השלג יורד בעדינות כל הזמן וכשאנחנו באים לעלות עליה שצלחנו לפני כירידה מתחילה עוד דרמה קטנה. אנחנו מטפסים ואחרינו במיומנות דייב ודני, לאחר מכן עולים גם אלרן וניב ובג'יפ הרביעי עם אמיר ואורי מצליחים גם הם. בשיירה בשלג הבעיה העיקרית היא לרכב הראשון ואז ככל שהשיירה עוברת ככה השלג מתהדק והופך לקרח וככל שאתה מאחור יותר בשיירה הכל יותר חלק לך ואתה צריך במקרה של מעלה "לפתוח נתיב" לעצמך.
גבי מנסה לעלות, מחליק ונכשל. בפעם השנייה שאני מבין שזה לא עובד אני יוצא לכוון רגלית. באיזשהו שלב גבי מחליק ונעמד לרוחב הציר בעליה, מצליח להוציא את עצמו פעם אחת בהנחיות בקשר מסורין בעל הניסיון, אך בניסיון לאחר מכן שוב נכנס לשפ''צ קצת מסוכן וחלק יותר. אני בדיוק מגיע כשגיא ויריב מגיעים עם הרכב שלהם קרוב יותר לתחילת העלייה, לעגן ולחלץ את גבי. אני מנסה לכוון את גבי ומעדכן שנצליח לצאת ולא צריך להיקשר לרכב. תוך כדי שגבי בתוך הרכב ואני נותן הנחיות מבחוץ נראה שהכל מסתדר וברגע אחד שגבי שוב מול העליה הרכב נעמד על הציר ופשוט מחליק, כמו על חמאה, מטה במורד המעלה כשגיא כבר קופץ לרכב שלו ושוקל תוך כדי אם לברוח ברוורס או לעצור את ההחלקה (אומנם באופן ישר וללא סיכון) של גבי. גיא מחליט להישאר במקום על מנת לבלום את הרכב של גבי וזה מסתיים במכה קלה בטמבון האחורי הבנוי מאלומיניום ברכב של גבי. לשמחתי העניין נגמר בכיפוף קטן בטמבון החלופי ממילא.

החלטתי לתת לגיא לנסות לעלות. גיא נהג מיומן והוא ויריב נכנסים לרכב, אני מסביר להם בקצרה שוב את עניין פתיחת הנתיב שלהם ובנחישות גיא עושה את זה כמו מקצוען.

בינתיים ואלי והחבר'ה מצאו נתיב חלופי שאנחנו לא מכירים ולכן אני מבקש מסורין ודסי שיובילו את גבי, כשאני יושב אצל גבי ברכב במושב שליד הנהג. מעלה בזווית קטנה, יותר עם סיבוב, אבל אנחנו מחקים את הנהיגה של סורין ומצטרפים לקבוצה בשלום.

לאחר שיצאנו לאזור בטוח עושים עוד הפסקה להסדרה ולצחוקים שאחרי. אט אט אנחנו יורדים מטה מההר עם יותר כבוד לטבע, שלמרות שעצר אותנו הפעם נתן לנו חוויה לכל החיים.

אנחנו שוב מגיעים למלון עמוסים בחוויות וקפואים מקור שעד כה לא ידענו במסע הזה. מתארגנים כולם ויוצאם לארוחת ערב אחרונה בסיבו.

היום החמישי - מסע ג'יפים ברומניה

קמים בבוקר לתדריך כהרגלנו, הפעם אנחנו יוצאים מערבה - לחצות את דרום ה"פלטה הטרנסילבנית" בדרכינו לעיר ברשוב. החבר'ה כבר טעמו אתמול את כוחו של השלג והקרח ועכשיו אנחנו בנסיעה לאורך נהר ה"אולט". הכל זורם ואז אנחנו עוצרים להפסקת צהרים "קצרה". הקבוצה הזאת בהחלט לא קבוצה רגילה, החבר'ה מצליחים להרים ארוחות מדהימות וחמות בשטח, אם לא נזכיר את "מרק ניב" שמשום מה יצא חמוץ ועדיין נמצא בחקירות מעבדה מעמיקות איך הגענו לדרגת חמיצות של גרביים במרק, אבל זה כבר סיפור אחר...

ואלי החליט לקחת אותנו ממש ליד יובל קטן של נהר ה"אולט" ושם הבחנו שיש מצב די טוב שגיא ימשיך במסורת שלו של טבילה במים קפואים במסעות בעולם. ניב כמו ניב, תוך שניות יורד עם שקית עם בגד ים כי אי אפשר להשאיר את הברדק רק למישהו אחד ועוד לפני שהבנו מה קורה ניב גורם לכולם להתחיל לעבוד על הקרח. ואלי תופס את המסור ומתחיל לחתוך את הקרח, מדי פעם אנחנו עוזרים עם הגרזן עד שלילד של החבורה - אורי, נמאס מהזקנים סביבו ומתחיל לתת בכל הכוח.

פותחים ריבוע יפה כמו בסרטים, מוציאים את גושי הקרח בעובי של כ-30 ס''מ, כאלה שיכלו לשמש כלבנים מכובדות בכל בונגלו של אסקימוסים, והפתח נקי ובידינו!
ניב שואל את גיא אם הוא ראשון ולפני שאנחנו הבנו את העניין והיינו מוכנים בראש, גיא כבר בטבילה מלאה בתוך המים. אחריו ניב בנחישות טובל גם הוא ואז משום מקום דני (שגם איתנו ברומניה חורפי פעם שניה) שהוא גם הד"ר שמלווה אותנו, מחליט שהוא עדיין לא חווה את החוויה הזאת וגם הוא נכנס, רק בגלל שלא הגיע מוכן הוא נכנס "קומנדו".

ניב מאיים בתחתונים...

כמה דקות וגם דני טובל במים הקפואים. החבר'ה כבר ארגנו מדורה לטובלים האמיצים שלנו והם עכשיו בייבוש והחזרת הדופק והטמפרטורה שלהם למצב נורמלי, עד כמה שאפשר.

החבר'ה מתייבשים מתחממים עם איזה דרינק קטן ואנחנו יוצאים שוב לדרך. הפעם עוברים דרך ההרים והיערות המושלגים ועוצרים לצהרים בניצוחו של ניב. החבר'ה מכינים שקשוקה לפנטאון, דייב וחמי בתורות מחממים טורטיות במחבת ואנחנו מקבלים ארוחה מדהימה כשהשלג לא מפסיק לרדת, אז קר בגוף וחם בלב. עד למנה השנייה, כשאנחנו מוסיפים עוד מחבת לחימום של נגלת בשר נוספת.

ממשיכים לצאת ופתאום מחכים לנו פקחים בתום הציר שיוצא מהיער. החוק ברומניה השתנה ואוסר על תנועה בצירים בתוך היערות בצורה חופשית, בעיקר באזורי צייד. אז כך שלפעמים יש שלט ולפעמים אין, אבל זאת הדרך הרומנית. ואלי מתחיל שיחה עם הפקחים ואני מבין לפי הטונים וכמה מילים מקבילות ברומנית ואיטלקית שהמצב מטוח ולא טוב. לאחר שהוא מבהיר להם שאנחנו קבוצה שמטיילת ולא ירדנו מציר ראשי ובדחיפה של עוד איזה "אפרטיף" טוב הכל נגמר ברוח טובה ובהחלפת טלפונים.

כשהחשיכה מתחילה אנחנו מגיעים לכביש. נסיעה תוך כדי סופת שלגים לברשוב על הכביש, לא משהו נוראי אבל בהחלט לא תנאים אידיאלים לנהיגה בכבישים הצרים ממילא של רומניה. תוך כדי התקדמות וכניסה לציר מפותל מודיע אמיר בקשר שהוא ואורי לא יכולים להתקדם ויש בעיה בגיר של הניסאן פטרול שלהם. ואלי ואנוכי מביאים את הקבוצה למפרץ קטן, שם כולם חונים ואנחנו יוצאים לכיוונם. אנחנו מבינים שאין ברירה וצריך עכשיו לגרור את הרכב. אני נרתם לואלי וגורר אותו אחרי עד למפרץ, כשגיא ויריב דואגים מאחור שלא יכנסו רכבים ביננו.

בנקודת המפרץ הוחלט שסורין - מדריך ותיק ורומני דובר רומנית בעצמו, יקח את כל הקבוצה קדימה למלון ואנחנו נגיע למוסך בברשוב בגרירה אחריהם.

סורין, דסי ועירית מובילים וסוגרים אחרי גיא ויריב. איתנו נשארו דייב ודני לסגור מאחורינו. דני עולה איתי לרכב הנגרר כשאנחנו רתומים לואלי ומאחורינו דייב. בתוך כל הסופה אנחנו מתחילים את הגרירה ומחזיקים בקצב טוב. באמצע הגירירה דייב מודיע שגם אצלו יש רעשים ברכב אבל העדפנו להמשיך לנסוע ולקוות לטוב כי הכבישים צרים מאוד, הסופה ממשיכה והתנועה מסוכנת. הגענו לחנייה בריאים ושלמים. לוקחים את כל מה שנשאר ברכב ומשאירים אותו שם. היום אני יודע להגיד שנשרף הקלאץ' שהיה על הקצה ממילא. הגענו למלון ויצאנו לארוחת ערב, הפעם לפי בחירת הקבוצה. הליכה למרכז ברשוב, כשלא ממש משנה לנו השלג והקור. מגיעים למסעדה לארוחה האחרונה שלנו.

לאחר הארוחה חלק מהחבר'ה הלכו לחדרים וחלקם לעוד סיור עם ואלי בעיר, כזה שעשה להם קצת כושר...

היום השישי - מסע ג'יפים ברומניה

אנחנו קמים ליום האחרון שלנו, לאחר ארוחת בוקר טובה מבצעים תדריך ויוצאים לדרך. בינתיים אנחנו נפרדים מצעיר החבורה - אורי, שממשיך לטיול משלו ויוצאים לרכבים עד ש... דייב מעיף מבט ומחפש מה היה הרעש אתמול בלילה ואז אנחנו מגלים סימני שמן על הגלגל הקידמי שמאלי ומבינים שיש בעיה בסרן. יוצאים כל הקבוצה להשאיר את הרכב לבדיקה במוסך ומשם ממשיכים דרך העיר התיירותית בראן לעיר שמעון לאנדרטה לזכר אסון היסעור. איך שאנחנו מגיעים למחסום הראשון בדרך לאנדרטה, שעד היום היה פתוח לרכב, יוצא אלינו משגיח שאומר שלמרות שפתוח אסור להיכנס יותר עם רכב ומי שנכנס מצולם ונדרש לקנס כבד (סביב ה-10,000 רון).

כינסתי את הקבוצה והסברתי שמהמחסום הראשון זאת הליכה של כמעט 3 ק"מ ובעצתו של גיא ויריב המנוסים, הבנו שיש לנו כאן אירוע של הליכה בשלג וקרח לפחות שעתיים וחצי שלוש. אז ויתרנו על הביקור, אבל לא על ציון האסון.

החלטנו לעשות טקס חלופי משלנו. החבר'ה ערמו ערימה של שלג ויצרו מגן דוד, תלינו דגלי ישראל וכמובן של דגל אתר השטח, כשמבקרים לא בדיוק מבינים מה עושים החבר'ה שם למטה מתחת לכביש בשלג. אנחנו מתחילים את הטקס הקטן והצנוע שלנו בהסבר קצר על האסון ואז יריב מקריא יזכור בצורה מרגשת שהחזיקה אותנו כמה דקות ללא מילים.

אנחנו מתקפלים חזרה ללא 2 רכבים, כשהחבר'ה מצומצמים ב-5 הרכבים שנותרו. אנחנו עוברים בעיר בראן, בה ניצב הארמון המפורסם של "וולאד המשפד", הידוע בכינויו "דרקולה". עצרנו בחניה סמוכה לאזור השוק התיירותי, נתנו כמה דקות לחבר'ה להסתובב ואנחנו בדרך למוסך, רק על מנת להבין שהיום הרכב לא יחזור אלינו. לפני שאנחנו ממשיכים אנחנו נפרדים מגבי וחמי שנשארים לעוד כמה לילות בבראן לפני שהם חוזרים לארץ.

המון זמן "נאכל" לנו בתוך כל התהליך הזה ואנחנו מתחילים לחזור לכיוון בוקרשט אל הטיסה שלנו. אנחנו מגיעים בזמן למרות פקק ענק שכבר התחיל להטריד אותי בשאלה האם נגיע בזמן, אבל המזל הלך עם הטובים הפעם.

הגענו לשדה התעופה ונפרדתי מהחבורה (אני ממשיך לעוד סיבוב עם קבוצה חדשה). החבר'ה החליפו חזרה בשדה לבגדים נוחים והרבה פחות חמים לטיסה הביתה.

היה לי כיף עם כל אחד ואחת מקבוצה הזא! באמת קבוצה מפלאה. חבר'ה מצוינים מ"מועדון הטרלול" שהצדיקו את השם שלו לחלוטין ועשו כיף לכולנו.

תודה רבה לכל מי שלקח חלק במסע המיוחד ומלא ההרפתקאות הזה, נתראה בדרכים משובשות.