הרבה זמן חיכיתי לחזור לצפון הרחוק, המלחמה מתמשכת ובין העבודה למילואים לא יוצא לטייל ומסעות חוצה ישראל ג'יפים שיצא לי להוציא כשהמלחמה קצת נרגעה לא יכלו להתחיל ממש בצפון. עכשיו כשהצפון התחיל להרגיש קמצוץ של שיגרה מיד ניצלנו את ההזדמנות וחזרנו לצאת מהמקום הכל כך אהוב עלי - מושב קטן בצפון בשם נמרוד...
את החוצה הזה הובלתי לאחר שלחבר גבוהה מאוד עם ג'יפ אדום מאוד היה רעיון שאבוא איתו בג'יפ. גם ככה יש לנו המון דברים שאנחנו "מסכימים" עליהם ונוכל להתווכח שעות. הסוגר הקבוע שלי מצטרף אלי שוב - הלו הוא אודי טימר, ונראה שהוא איתי בכל חוצה, כך אני יכול להרגיש בטוח ושקט שדברים מתנהלים כמו שצריך גם מאחור. וזה לא כולל את הידע הגדול שהוא מוסיף לנו במהלך המסע.
בשעה 08:00 החבר'ה כבר הגיעו לנקודת ההתחלה שלנו שנמצאת ממש בכניסה למושב נמרוד, שהוא גם הישוב היהודי הגבוהה ביותר בארץ - בגובה 1,125 מטר ועד כמה שידוע לי חיות בו היום לא יותר מ-6 משפחות.
החבר'ה הגיעו ויש לנו רכבים מכל הסוגים והמינים - לנדקרוזרים, ג'ימני, רוביקונים, היילקס, פאג'רו ואפילו פטרול אחד.
לאחר תדריך על היום הראשון, חלוקת מכשירי קשר וסדר תנועה אנחנו יוצאים ישר לשטח.
מהגשם שירד כמה ימים לפני לא נשאר סימן חוץ מהרבה ירוק ועדיין ללא פריחה. אנחנו שמים פעמינו לכיוון ברכת רם וכשרואים אותה מבינים כמה הגשמים חסרים השנה. השיירה נעה בין כל הפיתולים של גידולי התפוחים והקיווי של הצפון ואנחנו כבר ביער אודם לכיוון ההר ולתצפית המרשימה מהמוצב הנטוש.
ממשיכים קצת בנסיעה מנהלתית דרך "צומת האמיר" ויורדים לתחילת "ציר המוסכים". בתחילת הציר אנחנו פוגשים חבורה שכרגע סיימה להתגבר על פנצ'ר ואנחנו קצת מתעכבים, אבל בשטח כמו בשטח - הקצב גם מוכתב ע"י התקלות והרפתקאות הדרך. החבר'ה קצת מתפלאים על ההבנה שאנחנו מגלים, נותנים קצת יד והינה הם ממשיכים. נכנסנו אל הציר הקשוח הזה, שכשאין גשמים הנהיגה בו מאוד מטלטלת וכשיש גשם ובוץ זאת ממש חוויה אחרת. עצירת צהריים קצרה ליד חירבת אדורייג'ת ואנחנו ממשיכים עד ליציאה אל מול אנדרטת מצפה גדות. החבר'ה נעים בזריזות למרות שאנחנו קבוצה מכובדת של 13 רכבים ואנחנו כבר בירדן ההררי, בדרך לעוד הפסקה קצרה בגשר הנשיא. אנחנו מתקרבים לשעת חשיכה כשהימים שלנו מאוד קצרים בפרק זה של השנה, אך למרות זאת בגלל הקצב הזריז של החבר'ה אני מחליט תוך כדי נסיעה מנהלתית עוקפת כינרת לפנות מערבה לכיוון קיבוץ בית זרע ולנסוע דרומה לאורכו של הירדן.
החבר'ה נכנסים לתדלוק קצר ומתחילים להתקדם לכיוון חניון הלילה שלנו בגשר הקנטרה. הלילה אין מדורה והחבר'ה עייפים מהיום הראשון והנסיעה הלא פשוטה ב"ציר המוסכים". לאחר התארגנות קצרה וארוחת ערב כל אחד פורש לאוהלו.
החבר'ה מתעוררים ובאמת בשעה 08:00 כולם כבר מוכנים לתדריך בוקר ותזוזה. אנחנו עם הפנים דרומה, כשאנחנו מתחילים בנסיעה מנהלתית על כביש 90 עוברים את "מחסום בזק", הלו הוא השער הצפוני אל הבקעה, ואנחנו ממשיכים דרומה עד ליציאה לטיפוס שמורת חרובה לכיוון מערב. אנחנו במסלול מפוטל, עולים אל השמורה כשאנחנו בעצם עוברים מכביש 90 לכביש אלון (578) באחת מהדרכים היפות שיש לנו בבקעה. משם אנחנו ממשיכים דרומה דרך ואדי ג'וויידיד לכיוון מזרח שוב ונכנסים לכיוון ח'ירבת מופיה למעלה רועי. אנחנו יורדים לבוקע הצפוני ועוברים בין הכרמים של מושב בקעות, בהם גם הכרמים שלי, להסבר קצר על סוגי הענבים אותם אנחנו מגדלים ולמה יש שטח אחד פתוח ולמה אחר בחממה. החבר'ה חווים ממש את תחילת פריחת האשכולות שעדיין מאוד מאוד קטנים. הפסקת צהרים ליד אחד הכרמים שלי ואנחנו חוזרים שוב לכיוון הבוקע הצפוני ומשם לתחילת הטיפוס לראש שמורת חרובה. בטיפוס עצמו יש לנו שתי נקודות טכניות, האחת פשוטה יותר עם בולדרים קטנים והשניה קצת יותר קשוחה למי שלא יודע בדיוק היכן הגלגלים שלו נמצאים... החבר'ה
תופרים" את המעלות בקלילות ולא נרשמים אירועים חריגים. תצפית אחרונה במסלול של הבקעה נעשית מ"המחרוק" שמשקיף על כל גידולי התמרים שלנו ב"ביצת ארגמן". עוצרים לתדלוק במפגש הבקעה וממשיכים לכיוון נחל אוג. במדרגה של הנחל אני מכווין את החבר'ה אחד אחד ויבגני תופס פיקוד ומכווין בעליה שמגיעה מיד אחריו. קטע מדברי מדהים לפנינו כשלאט לאט אנחנו נכנסים לחשיכה ולאחר עצירת קפה ותדריך נהיגת לילה אנחנו ממשיכים עד לחניון הלילה שלנו אי שם קרוב למצוקי דרגות, אשר על מצוק העתקים. מגיעים בשעת חשיכה כשהחבר'ה במצב רוח מרומם מהנהיגה בחשיכה, וגם עלי זה אחד הדברים האהובים. החבר'ה מקימים את האוהלים ומיד מתחילים בבישולים לארוחת הערב. יום ארוך נגמר כשכולנו כבר מחכים למחר.
התעוררנו לאחלה יום ואפילו הלילות שחשבנו שיהיו קרים, כיאה לפברואר, לא היו כאילו נוראיים אם התארגנתם נכון. שוב כולם מוכנים בזמן, צביקי ונורית מצטרפים לחגיגה אני מבצע תדריך קצר ויוצאים לדרך...
מתחילים לנוע מערבה ואז דרומה, ממעבר תקוע, שהיה פעם מדרגה נחמדה, כבר לא נשאר כלום והקצב מהיר. אנחנו נכנסים לראש חצצון על "הלשון", נכנסים עד הסוף למצוקים לארוחת בוקר בנוף המרהיב של ים המלח, כשמולינו ממזרח מצודת מכוור הירדנית ומצפון לנו מצפה מכוור הישראלי.
אנחנו ממשיכים דרומה בדרכי מדבר שמצליחות לא פעם לנתק אותנו מהמציאות ומחזקות את הנפש. החבר'ה התחילו לרדת את הירידה הצפונית של נחל ערוגות ואנחנו מתכוננים להכוונות במעלה.
ערן תמרי - מספר 2 שלי (הג'יפ שנוסע אחרי), שהוא כבר די קבוע בעמדה זו, עולה איתי את המעלה ואנחנו נפרסים בנקודות ההכוונה. המעלה במצב די קשוח ואנחנו בכל מקרה לא ניתן לטעות של זלזול לסכן אותנו. ערן נמצא בהצלבות התחתונות, אני במדרגה הגדולה לקראת הסוף ואסף מכווין החוצה מהמדרגה הסופית של המעלה. החבר'ה מתחילים לעלות אחד אחד והכל נראה זורם חלק. הייתי קצת במתח כי בחוצה הזה היה איתנו רועי שבדיוק סיים כמה שבועות לפני את ההדנ"מ שלו (הדרכת נהיגה מתקדמת שאנחנו מדריכים באתר השטח) ועד עכשיו הכל עבר חלק, אבל זה המכשול ה"רציני" הראשון, שהוא גם די מסוכן, עם דרדרת ומצוק ממזרח, טעות קטנה ואפשר להסתבך. אז עם המתח שאני בונה לעצמי רועי מגיע ובפעם הראשונה זה לא כל כך עובד, מתקנים טיפה ורועי במיומנות מפתיעה מטפס את המדרגה בקלילות וממשיך הלאה.
לאחר מכן מגיע תור דוד ושרית עם ההילקס. דוד מועמד חדש לקביעת שיא פנצ'רים בחוצים ואומנם זה היום השלישי, אך בינתיים הצליח לעשות רק שניים (דוד גם דואג לגוון בין הגלגלים). דוד מגיע למדרגה והניסיון הראשון, השני והשלישי לא בדיוק עובדים ונראה שנוסף עוד פנצ'ר קטן לרשימה. דוד עשה כבר כמה דברים מסובכים ומסוכנים יותר בחיים שלו ולא מתרגש, אם צריך משיכה אז מושכים, לא צריך להתחכם, גם ככה אנחנו על קצה תיהום. אסף מגיע ברוורס, משיכה קלה ואנחנו ממשיכים. המעבר הבא הוא מעבר עוזי, שבזמן האחרון ידוע בעיקר בשל האבנים החדות שממתינות שם. הוא כבר לא המעבר הקשה של פעם, לכן בהכוונה ונהיגה זהירה הכל עובר בשלום. אט אט אנחנו מתפתלים בשבילי המדבר לכיוון בקעת קנאים ומגיעים לערד. בערד החבר'ה עוצרים לקניות ולאחר הפסקה של כשעה אנחנו יורדים לכיוון חניון הלילה מורג להתארגן לעוד ערב בחוצה, כשהפעם מדליקים גם מדורה ומעבירים ערב בסיפורים וצחוקים מדבריים.
החבר'ה קמים ומתארגנים, תדריך ואנחנו שוב בדרכים - הפעם מערבה. מתחילים נסיעה בנחל מורג ויורדים עד לתצפית עין בוקק אל אזור המלונות ושם גם אנחנו משלבים את ארוחת הבוקר שלנו. לאחר הארוחה אנחנו ממשיכים למעלה יאיר, שאותו אנחנו נרד בדרך הנוף היפיפייה הזו שגם מלאה באתגרים טכניים. אנחנו יורדים לאט לאט ומי שצריך הכוונה מבקש מהרכב שלפניו, עד שמגיעים למדרגות הגדולות יותר ושם אני מכוון בעזרתו של ערן שמכווין את הכניסה למכשול. כך הרכב יעמוד "נכון" אל מול המכשול וכך גם העבודה שלי קלה יותר. החבר'ה מבצעים הכל בדיוק מושלם ולא נרשמת איזו דרמה גדולה, חוץ מההילקס שקפצה על איזה "סילעון" שקצת עיקם את הפלסטיקה, אבל לא משהו שמחייב ניתוח כירורגי קשה, קצת מים חמים ומיישרים בבית.
אנחנו ממשיכים דרומה ולאחר צומת זהר אנחנו נכנסים למסלול המאתגר של פרצים עליון. שם בעץ, בדיוק במחצית המסלול, אנחנו עושים את הפסקת הצהריים שלנו. החבר'ה עוברים את המכשולים בקלילות ואני מחליט שאם כבר עשינו את פרצים עליון ויש לנו זמן, נוכל ליהנות גם מנחל סדום היפיפה. סיימנו את המסלול וכבר התחיל להחשיך. כשאנחנו בדרך לחניון הלילה שלנו אחרי נסיעה מנהלתית ותדלוק, אנחנו נכנסים לכיוון חצבה לחניון הלילה - הפעם בשמורת שיזף ואז בדיוק אני שומע בקשר מהכיוון של ארז שהרכב שלו לא מצליח לנוע ויש לו תקלה. בירור קצר בקשר ואני מבקש מאודי להישאר איתו במקום ולנסות לאבחן את התקלה ואני לוקח את הקבוצה בשני הק"מ שנשארו לנו עד לחניון הלילה להתארגן וחוזר אליו.
החבר'ה התחילו להתארגן ואסף לוקח אותי חזרה לארז ואודי. כשהגעתי הבנתי שיש לנו שמן גיר על הריצפה ונמצא צינור אחד קרוע. בזריזות נכנס איתי ארז מתחת לרכב ואנחנו מקצרים את הצינורית ומרכיבים מחדש ועכשיו נשאר לנו רק למצוא ב-19:30 איך אנחנו מביאים 8 ליטר נוזל גיר ומקוום שבזה נסיים את התקלה. בודקים בקבוצה ואם נצליח לגרד זה יהיה אולי 2 ליטרים, מה שלא באמת יזיז לגיר של הפטרול. אני נזכר במקרה במכר, שהיום הוא כבר חבר, שאצלו ישנתי כמה פעמים בחאן - הלו הוא איציק איש הערבה מהחאן של איציק. לאחר שאסף נסע למצוא שמן גיר בתחנות הדלק ולא מצא ידענו שיש רק שתי ברירות - או שמחר בבוקר ארז יצטרך להסתובב פה עם עוד מישהו בין המוסכים בערבה, או שיהיה קצת לא נעים ולבקש מאיציק עזרה. אני מרים טלפון לאיציק שמזהה אותי ומברך ואז אני מספר לו שאנחנו תקועים פה על הציר של החממות ומסביר לו מה אנחנו צריכים.
לאחר כמה דקות איציק אומר לי שהוא פרסם בכל המושב בוואטסאפ המושבי ונראה שאין כל כך מאיפה לגרד, אבל הוא בודק עוד מקום אחד. וכך בשעת ערב מאוחרת איציק דאג לפתוח לנו את "הגרעין" (שמוכר לכל מושבניק או קיבוצניק) והגיע אלינו עם שני מכלים והגיע לציון גואל. מילאנו את השמן והרכב מניע ומחליף הילוכים בקלילות. אנחנו מאוד מודים לאיציק, נפרדים ממנו וחוברים לחבר'ה בחניון הלילה, שממתינים לנו עם ארוחה חמה לכל אחד מאיתנו (סחתיין חברים). מדליקים מדורה קטנה, יושבים עוד כמה שעות ונכנסים לישון עייפים אך מרוצים.
התעוררנו כשהבעיה הטכנית מאחורינו וזה כמובן מרים את מצב הרוח. אנחנו יוצאים לדרך משמורת שיזף המקסימה, נכנסים לנקרות ומשם פונים דרומה על "ציר המעיינות", עד שאנחנו מגיעים לעץ עשוש ומשם אנחנו יוצאים זריז לתדלוק האחרון שלנו בצוקים וחוזרים להפסקת בוקר קצרה מתחת לעץ. אחרי ארוחת הבוקר אנחנו ממשיכים דרומה ומחלקים את הקבוצה לשתיים - החבר'ה שרוצים לעשות את המעלה והחבר'ה שרוצים את המעקף, שזה יצא בערך חצי חצי. אסף ואני מובילים את החבר'ה למעלה, אנחנו יורדים מהרכבים ועולים רגלית תוך כדי ניתוח המעלה. החבר'ה מתחילים לטפס ואם הייתי צריך לראות עוד הוכחה שההדנ"מ שלנו עובד אז קיבלתי. רועי עלה עם הג'ימני בצורה מושלמת לאחר תיקון אחד בכניסה למעלה, גם ארז, שהוא בתחילת דרכו עם הפטרול בשטח, לאחר כמה ניסיונות צלח את המעלה וגם הפאג'רו שלנו עם שלמי ושירלי צלחו לבסוף את המעלה העיקש, שהיה במצב קשוח ולא פשוט.
המשכנו הלאה ונפגשנו לארוחת צוהריים עם כל הקבוצה בעץ האהוב עלי, הלו הוא עץ השיטה הגדול בכניסה לנחל זעף. המשכנו בדרכינו דרומה ודרך מעבר תלם עשת נכנסנו למישור בוהר. המשכנו מערבה דרך עמק הדממה, עברנו את הר מנוחה והמשכנו עד לחניון הלילה היושב על החיבור בין נחל ציחור ונחל פראן. זה הערב האחרון שלנו והחבר'ה התארגנו על ארוחה משותפת עם המון אוכל טעים, צחוקים וסיכומים של כמעט הסוף. המשכנו למדורה עד שכולם פרשו לישון ורק שמוליק ורועי המשיכו עד לאחרוני הקרשים...
החבר'ה התעוררו ליום האחרון כאילו היה זה היום הראשון. אנחנו יוצאים דרומה מנחל ציחור ומתחילים נסיעה מנהלתית עד לנחל כסוי וחולות כסוי. עושים סיבוב בשמורה המקסימה הזאת כאילו שהיא לקוחה מסרט בסהרה ועוצרים לארוחת בוהריים קצרה. אנחנו ממשיכים דרומה דרך "מקדש הנמרים" המספר דווקא על הנמרות, על התחלות וסופים, הסבר קצר מאודי ואנחנו מיד ממשיכים דרומה. דרך נחל שרביט אנחנו קצת "בורחים" מהמסלול והולכים לראות את הר הבולבוסים שנמצא בתחילת שטח האש בשמורת מסיב אילת. משם נכנסים למסלול המקסים של נחל מלחן ונחל מתק עם כל התופעות של האבנים הצבעוניות, קירות החרסית והגבס המדהימים. אנחנו לא מתעצלים וקופצים לתצפית המדהימה של הר ברך וחוזרים בדרך עמוסת ההדורים עד הכניסה לכיוון מישר סעיפים. עוצרים לעוד תצפית אחת מהר שני אל אזור נחל שני והקניון האדום ומשם לכביש 12 היפיפה שמוריד אותנו עד לכניסה לנחל שלמה היפה - לנקודת הסיום שלנו מעל מפרץ אילת.
אני רוצה להודות לכל אחת ואחד שלקח חלק בחוצה הזה והיה חלק מהקבוצה האיכותית הכיפית והזורמת הזאת. תודה לאודי ששוב ליווה אותי ושתמיד כיף לי להיות איתו במדבר או בכל מסע אחר, תודה לאסף ויזמן חברי שהעברנו ביחד בכיף גדול את החוצה ברוביקון האדום שלו...
מקווה לפגוש את כולכם בעתיד הקרוב,
נתראה בדרכים משובשות.
למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן
כתבה חדשה: אגדת שטח: וויליס M274 "פרד מכני"
כתבה חדשה: ווג SR1-ADV - קטנוע 125, מגיע לישראל
כתבה חדשה: סיכום טיול ג'יפים מנחל פרצים עליון, דרך מעלה עזגד לנחל פרס ונחל תחמס - 22/3/25
כתבה חדשה: גיבורים בעלייה בטיול ג'יפים בכרמל
כתבה חדשה: סיכום טיול מועדון סוזוקי מאשלים למכתש הגדול - 29/3/25
כתבה חדשה: התוכניות של ניסאן
טיול ג'יפים יומיים טרום פסח חוצה מדבר מכביש 40 לכביש 90
הדרכת נהיגת שטח - מועדון סוזוקי SUZUKI
מסע חוצה ישראל לנשים בלבד - אפריל 2025
הדרכה מתקדמת - טיפוס מעלה זרון ומעלה יאיר
טיול ג'יפים לשמורת נחל תבור
טיול ג'יפים מנחל כסלון לנחל רפאים
חוצה נגב 3 ימים - פסח 2025
מסע חוצה ישראל 6 ימים בעבירות קלה עד בינונית - פסח 2025
מסע 3 ימים מהר הנגב הגבוה לערבה - פסח 2025
מסע חוצה ישראל לרכב שטח עם הילוך כוח בלבד - 5 ימים - פסח 2025
תגובות