יומן מסע מהר הנגב לערבה - 14/4/25 עד 16/4/25, פסח 2025

מאז השבעה באוקטובר המקולל ההוא, מדינת ישראל נמצאת בעיצומו של טרלול גדול. המלחמה שמסרבת להסתיים, כפתה עלינו לוותר על טיולים בשטחים נרחבים של הנגב המשמשים בימים כתיקונם כשטחי אימונים של צה"ל באמצעי השבוע, אך נפתחים למטיילים בסופ"שים ובחגים. מאז פרוץ המלחמה צה"ל סגר את שטחי האש לחלוטין גם בשבתות ובחגים לצורך אימונים שאינם נפסקים וכך, גם קיומו של מסע פסח 2025 עמד בצילו של ספק גדול בכל הנוגע לאפשרות המעבר בשטחי האש הנרחבים בדרום.

וכך זה נמשך. ונמשך ונמשך. אבל החיים והשפיות חזקים יותר מהטרלול המדיני והצבאי, ובחלוף הזמן מסתבר שגם הצבא לא באמת מתאמן 24/7 ופשוט סתם מאוד נוח לו להרחיק את המטיילים ולהשאיר את השטח ריק וזמין עבורו לכשיזדקק לו. ולכן יותר ויותר מטיילים החלו לקבל החלטות ולהיכנס לשטח – מקסימום יגרשו אותם משם. וכך, מלא באופטימיות לא-אופיינית, תכננתי כחודשיים וחצי לפני הטיול מסלול ששני הימים הראשונים שלו חוצים שטחי אש ידועים מתוך תקווה שלכבוד חול המועד, הצבא ישחרר קצת ויאשר לנו לנוע באותם איזורים "אסורים".

שבוע וקצת לפני המסע, הפורד הנאמנה שלי עוברת לנוהל מנוחה בחניה, ואני מתחיל להתנהל ביומיום עם הג'יפ. בכל זאת, הבחור בן 30 וכדאי מאוד "להציף תקלות" ולטפל בהן לפני יציאה למסע של מאות קילומטרים בשטח. כמובן שלא הופתעתי שצצו כל מיני תלאובות, חריקות ורג'קטים קטנים שחלקם טופלו מיד ומיעוטם לא קריטיים ואפשר יהיה לתפעל אותם בניחותא וללא לחץ לאחר המסע. ציוד הטיולים הועמס, מכשירי הקשר הוטענו, המקרר שמאחורי מושבי הנהג והנוסע התמלא בבירות ובסטייקים, ואנחנו מוכנים.

היום הראשון למסע - מהר הנגב לערבה, פסח 25

האביב הוא עונת מעבר, שמתאפיינת באי יציבות ובתהפוכות במזג האוויר. כל השבוע יכול להיות חם ואפילו שרבי, ולפתע הטמפרטורות יצנחו וגשם יישפך בדליים מהשמיים. וזה בדיוק מה שקורה לנו בדרך דרומה. יצאנו מהמרכז כאשר השמיים בהירים והשמש מחממת, אבל קצת אחרי באר-שבע, עננים כהים וקודרים מכסים מאופק לאופק, וקצת לפני שעברנו את תחנת הכוח הסולארית באשלים, המבול מתחיל.
בנקודת המפגש, תחנת הדלק בקציעות, האוויר בחוץ קר כמו בחורף, הכל רטוב והגשם הטורדני ניתך ללא הפסקה. אחלה התחלה לטיול – האם ניתקל בבוץ? אולי בשטפון?... אני מדחיק את המחשבות האלה, דיה לצרה בשעתה, מה שיהיה, נתמודד.

אחד-אחד מתקבצים המשתתפים. הקבוצה היום מלאה, רכבי שטח מכל הסוגים והמינים – מג'ימני דרך לנדקרוזר, גרנד-צ'רוקי טריילהוק, פאג'רו, דיפנדר פומה, רנגלרים לדגמיהם, מ-TJ חתיך ועד לרוביקון אקסטרים-ריקון מפלצתי, ושתי גרנד-ויטארה ועד פורד F350 ענקי. חבורה גדולה, כולם שמחים ונרגשים, אצל שלמה שהגיע עם הנכדים בגרנד-ויטארה עמוסה לעייפה שכמעט ומלחכת את הקרקע, אפילו הכינו חולצות לכבוד הטיול!....

מתחילים על כביש ועצירה ראשונה במגדל המים של תחנת הרכבת הטורקית הישנה בעוג'ה אל-חפיר, עוד קצת כביש ועצירה שניה לצורך ריקון מעט אוויר מהצמיגים וכניסה לשטח בנחל עזוז. נוסעים לאורך נחל ניצנה ונחל חורשה, חולפים ליד מאגורת קדם לאיגוף הרכס של הר חמרן שמשמאלנו (כאן יש מסלול אתגרי וקשוח שנבקר בו בפעם אחרת) ופונים שמאלה לציר הנחבא של נחל סרפד שבשיפולי רמת ברנע, ע"מ לעצור באנדרטה לזכר סרן יאיר פלד ז"ל, מפקד סיירת הצנחנים שנרצח כאן במהלך מסע ניווט-בדד ב-1959.

מנחל סרפד אנו פונים ימינה וליד מאגורת חורשה אנו חוזרים לנחל חורשה וממשיכים איתו דרומה לנחל אלות המרהיב, שכולו פיתולים ופה ושם גם כמה מעברים טכניים נחמדים והעיקר – עשרות עצי אלה אטלנטית הפזורים לאורכו. שעות אחר הצהרים והשמש הנוטה לשקוע צובעים את הנחל בצבעים מרהיבים וגם הנהיגה כאן לא משעממת.

חניון הלילה בורות לוץ הוא ברירה טבעית עבור מי שמסיים את מסלול נחל אלות, זהו חניון מאוד מסודר, עם מחסות מקורים מבטון ואפילו מים זורמים ושירותים, אבל נגישותו לפרייבטים מכיוון כביש 171 גורמת שבחגים הוא בד"כ עמוס מאוד. בנוסף, הוא גם מוכה ברוחות חזקות ובקור חודר עצמות ואם לא זכיתם לתפוס את אחד ממתחמי הבטון, תיאלצו להסתפק במשטחים הפתוחים החשופים לרוחות שגם מלאים באבנים וטרשים ומאוד לא נוחים.
לעומת חניון בורות לוץ, בסיס צה"ל הנטוש הסמוך "שדרית" מציע משטחים גדולים, חלקם סלולים, ומרחב רב גם לקבוצות רבות. מין הסתם גם כאן, בגובה של יותר מ-700 מטרים, עומד להיות קר בלילה. אנו מצאנו לנו משטח רחב ונוח עם קירות בטון שעוצרים את הרוח, אבל הטמפרטורות צנחו וצנחו ולאחר שסיימנו את סצינת הבשר-על-האש ההכרחית והתחלנו להתארגן לשינה, כבר היה ממש קר בחוץ, ואני מתכוון ל"קר" ברמה של חורף, עם מעילים, כובעי צמר ואפילו צעיפים וכפפות. למזלי, בתוך האוהל היה מאוד חמים ונעים, או שסתם הייתי מותש ועייף עד כדי שנרדמתי מיד לשנת עילפון.

היום השני למסע - מהר הנגב לערבה, פסח 25

התארגנות של בוקר, קפה וקיפול הציוד, וכמובן התדריך ההכרחי לקראת היום האינטנסיבי שלפנינו - נחל ערוד, שהוא מסלול קלאסי במיתולוגיה הג'יפאית הישראלית. הציר, שנמצא ומופה לראשונה במסע רגלי שערכו אנשי הפלמ"ח וסטודנטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ב-1946 ושימש 3 שנים אח"כ את חטיבת הנגב במסעה ההיסטורי לכיוון אום-רשרש (היא אילת) במהלך "מבצע עובדה". הציר הפראי, הנידח והמאוד-טכני, נודע ככזה שמעמיד למבחן את מיומנות הנהגים ואת ביצועי העבירות, מול סיכויי העמידות והשלמות הפיזית של כלי הרכב. מאז, זרמו בנזין וסולר לרוב במנועי הג'יפים, כלי הרכב השתכללו וגם הערוד התמתן ונרגע קצת, אבל עדיין זהו לא מסלול למתחילים ולכלי רכב שאינם "קשוחים", והשיירה הארוכה מתנהלת בעצלתיים – כלי רכב נמוכים כמו הגרנד-ויטארה או עצומים כמו הפורד F350 מצריכים כאן תשומת לב רבה, הכוונות מדויקות מבחוץ ונהיגה רגועה ומיומנת.

זה מתחיל בירידה של מדרגת ערוד הצפופה שמצריכה כיוונים ולוקחת זמן, עצירה לארוחת בוהריים מושקעת בבארות עודד, ונמשך ב"עצירת-תוכן" ליד "סלע טוביה-פלמ"ח" ואחריו באין ספור מעברים צפופים שמצריכים יכולת קריאת שטח ותמרונים מדוייקים. גם לשני חילוצים נדרשנו – פעם אחת הגרנד ויטארה הנמוכה שנזקקה למשיכת כננת קלה של כמה סנטימטרים, ובפעם השניה חילוץ יצירתי יותר של הרנגלר היפיוף של יובל שבשנייה של חוסר תשומת לב, התלבש על סלע גדול שהיה מונח באמצע השביל – באמצעות הייליפט וליפטמייט הרמנו את אחד הגלגלים והפרדנו בין הרכב לסלע, ובאמצעות כננת ורצועה משכנו את הסלע עצמו והורדנו את הג'יפ לקרקע מבטחים נטולת הפרעות.

"עצירת תוכן" אחרונה להיום ליד גרוטאת ה"האמבר" ממבצע עובדה, וכמה דקות לפני שקיעת השמש הגענו לכביש 40 מול באר אשלים. כאן נפרדים מאלה שהגיעו ליומיים בלבד ושבים הביתה, ואנו מתארגנים בחניון באר אשלים ללילה שני בשטח ושוב – מדורה, מנגל, יין אדום וחברותא אל תוך הלילה, כולל הדיונים הפוליטיים הבלתי נמנעים ברוח התקופה, אבל שלא מצליחים לקלקל את האוירה הטובה. כאן כבר פחות גבוה ולכן גם לא קר, ושנת הלילה היתה ערבה לא פחות.

היום השלישי למסע - מהר הנגב לערבה, פסח 25

הקבוצה היום קטנה יותר ולכן גם זריזה וקלת תנועה יותר. גם המסלול להיום רגוע לגמרי – לא בשטחי אש, ללא אתגרי עבירות של ממש, פשוט לנסוע לאט בכיף ולהינות מהנופים. לאחר קיפול, התארגנות ותדריך, אנו נעים מזרחה בערוצו המרהיב של נחל פארן. עוברים במצר פארן ונעים לאורך הפארן כשמשמאלנו צוקי חדוד. כמה דקות של חיפוש אחר ציר שיחבר אותנו דרומה לכיוון מפלי יהושע, שם נערוך את ארוחת הבוהריים – זהו מקום קסום, עם מפלי סלע דרמטיים, עצים מצלים וגם שולחן פיקניק ארוך-ארוך שמאפשר לכל הקבוצה לסעוד ביחד בתנאים מפנקים. מקומות שוים כאלה נוטים להיות תפוסים-חזק על ידי יודעי דבר, אבל במסגרת הקארמה הטובה שריחפה מעלינו בטיול הזה, המקום היה ריק לחלוטין וכולו שלנו.

המשך המסלול נע צפונה על ציר המעיינות. עברנו ליד "גבעת הצבים" (גבעה נמוכה וקטנה שמכוסה במאות בולבוסים שקועים בקרקע, במראה שמזכיר שריונות של צבים), טיפסנו במעלה צופר ובמעלה אלה ופנינו לציר עוקף מעלה עשוש דרך נחל עשוש היפהפה, עצירה הכרחית ב"אמפיתיאטרון" הידוע גם כ"קיר הצעקות", אבל אם חשבתם שנוותר על מעלה עשוש לטובת אלה שרוצים לנסות, טעיתם... כי תמיד יש מי שמוכרחים לסמן V. עופר בלנדקרוזר נתן הצגה יפה, שי ברוביקון אקסטרים-ריקון פשוט נשנש את העשוש בהליכה, אם אפשר לתאר את זה כך, אלון בדיפנדר-פומה התקשה קצת ורק השפרצה פתאומית של נוזל לא ברור מתחתית הדיפנדר שכנעה אותו לחדול ולדחות את סגירת החשבון עם העשוש לפעם הבאה. ושוב אנו בשעת בין ערביים היפה ביותר של היום, ומתגלגלים לכיוון תחנת הדלק בצוקים לסיום הטיול, סיכום ופרידה.

הסתיים מסע פסח 2025 מהר הנגב לערבה, בול על פי התוכנית המקורית. הכוכבים הסתדרו לנו בטור וזכינו לטוב שבכל העולמות – קבוצה מעולה, נהגות ונהגים תותחים שהוכיחו שלא משנה איזה אוטו, הכל טמון במי שמאחורי ההגה, מזג אוויר מושלם, עמידה בזמנים ואפס תקלות ובלת"מים. ככה אנחנו אוהבים, וכולנו נתראה שוב, כך אני מקווה, במסעות הבאים!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן