יומן מסע חוצה ישראל ל-6 ימים עם שיירת רכבי 4X4 - אוגוסט 2025

כמידי שנה בכל אוגוסט, מסע חוצה ישראל מעלה תמיד את אותה השאלה, "תגיד, לא יהיה חם מידי..?" ומידי שנה, הקיץ הוא קיץ וצריך להתמודד איתו בכל מקום. בכל מקום כולנו בורחים למזגן בבית או בקניון, לים או לבריכה ואיכשהו מזיעים, מקטרים וממשיכים הלאה. ומה קורה אצלנו? אז כן, חם, בצפון, בבקעה ובדרום, אבל מאחר וזה מסע חוצה ישראל ולא סתם עוד טיול, בכל יום אנחנו גומעים כ-150 ק"מ בתוך האוטו עם מזגן קריר... ואין מצב שלא נסיים אותם כי לכל יום יש יעד לחניון הלילה שלו. ההפסקות נעשות תחת צל ואם יש מקום לשיכשוך במים, עצרנו בו להתרעננות. אז החום קיים אבל הוא בטל בשישים אל מול חווית המסע העוצמתית.

לפרטי מסע חוצה ישראל הבא - סוכות 2025, הקליקו כאן

מסע חוצה ישראל ל-6 ימים אוגוסט 2025 - יום 1

קבענו את נקודת המפגש לשעה 08:00 בכניסה ליער נמרוד, קילומטר אחד מדרום למג'דל שמס ובערך אותו מרחק מהישוב הקטן נמרוד המתגאה בתואר "היישוב היהודי הגבוה ביותר במדינת ישראל" (גובה 1115 מ' מעל פני הים) ושמורת החרמון. החבורה שלי מגיעה בזמן ואנחנו פותחים בסבב הכרות מרענן מאז ערב מפגש ההכנה. עוברים מול מפה פתוחה על המסלול הארוך שלנו להיום, תדריך בטיחות, חלוקת מכשירי קשר, מספרי ברזל וקדימה.. יוצאים לדרך.

הסתדרנו בשיירה ארוכה לצילום קבוצתי ראשון ויצאנו דרומה על רכס נמרוד למרגלות החרמון ולאחר צומת מסעדה פנינו לשביל המקיף את ברכת רם.

משכנו במעלה השביל היוצא דרומה ודרך שוליו המערביים של הר כרמים, חצינו את הכביש ונכנסנו לשמורת יער אודם דרך הסמ"ש הכחול וטיפסנו לפסגת הר אודם הנקרא כך על שם צבע האדמה ממנו הוא מורכב.

המשכנו דרומה ומזרחה בשבילי היער ועצרנו לארוחת בוקר, תחת עצים גדולים ומצלים בחורשה הצמודה לגדר הישוב אל רום.

עברנו בצמוד ומצפון לישוב אל-רום ומעבר לכביש, ממש מול האנדרטה לחללי פלס"ר חטיבה 7, נכנסנו לשמורת הר חרמונית ולאחר טיפוס בכביש מפותל הגענו לפסגת ההר שהוא חלק מרכס התלים הישראלי. במקום נמצא בונקר נטוש של צה"ל וממנו נוף מרהיב על כל עמק הבכא ובראות טובה, עמוק לעבר סוריה שמעבר לגבול.

אחרי עוד קצת תמונות של הנוף המשגע מסביב, ירדנו מפסגת ההר ועלינו על שביל המקיף אותה מצפון עם כיוון השעון ובסופו של דבר דרומה דרך עוז 77, נקודת תצפית ואתר הנצחה בעקבות מלחמת יום הכיפורים. באזור זה בלמו כוחות קטנים של חטיבה 188 וחטיבה 7 כוחות שריון וחי"ר סוריים והשמידו את רובם, אף שספגו אבדות כבדות. לבלימת הסורים הזו הייתה חשיבות מכרעת על המשך המלחמה ותוצאותיה והקרב הכבד כונה מאוחר יותר קרב עמק הבכא.

חלפנו על פני ההרים בנטל ואביטל, שמורת אירוס חושניה ובקרבת הר פרס קצת מערבה לכיוון נחל בזלת ודליות. בדרך עצרנו בגלגל רפאים, הידוע יותר בשמו רוג'ום אל הירי (גל אבנים של חתולי הבר) והוא תופעה שעד היום החוקרים השונים אינם יודעים להסביר בוודאות. ידוע ששימש כלוח שנה חקלאי, אבל לא ברור מי בנה או השתמש בו מאחר וככל הידוע לנו כיום, האדם באותה תקופה לא החזיק בכלים המתאימים לכך. בסוף השביל ומיד לאחר מאגר המים, נכנסנו לחניון דליות ועצרנו לארוחת צהריים.

מיד אחרי קיבוץ מבוא חמה נכנסנו לשביל הגולן שמוביל אותנו דרומה מעל המצוק של הר נמרון כשהכנרת פרושה כ-400 מטר תחתינו.

בנקודה שבה שביל הגולן פוגש את הכביש שמשמאלו, אנחנו פנינו ימינה דרך חורשת אורנים ולמטה עם השביל המשתרך לאורך נחל שריר. עצרנו להפסקת התרעננות בבריכת עין שווירח המוצלת והקרירה.

הירידה תלולה והדרך דרדרתית עם כמה הצלבות ושפ"צים עדינים. חלפנו על פני אנדרטת הטייסים הטורקיים וירדנו עד למפגש עם כביש 92 מול קיבוץ האון שעל שפת הכנרת. בצומת צמח פנינו דרומה על כביש הבקעה ונסענו לחניון הלילה הראשון בגשר הקנטרה שעל נחל חרוד. החבורה התפזרה ברחבי החניון שהיה פנוי כמעט רק עבורנו, הקימו אוהלים, הדליקו מנגלים, מקלחות ודי מהר נפלו לשינה עמוקה.

מסע חוצה ישראל ל-6 ימים אוגוסט 2025 - יום 2

החבורה מתקתקת את העניינים ובשעה 8:00 כולם עומדים בתדריך הבוקר מול מפות פתוחות, אני מחלק מספרי ברזל חדשים ואנחנו יוצאים לדרך. כניסה קצרה מאוד לתחנת דלק בצומת שאן לטובת תדלוק גורף למיכלים מלאים, עוד קצת קרח, מים וקפה ואנחנו עולים על כביש 90 לכיוון דרום.

כעבור כ-50 ק"מ ירדנו מהכביש ימינה ועלינו בכביש מפותל שטיפס מהר וגבוה כשבסופו חניון קטן. ממנו שביל הליכה המוביל למצוק של המוסטרה וממנו נשקפת תצפית "המאה".

הליכה בשביל קצר מובילה אותנו למצוק וממנו תצפית מרהיבה למזרח השומרון ולבקעת הירדן, בית שאן מצפון וים המלח מדרום. המצוק מהווה סמן גיאולוגי חשוב ודרכו ניתן להבחין שקרן הסרטבא הינה גוש מורם (הורסט) וממנה התצפית הכי יפה בבקעת הירדן.

חזרה לכביש 90 בסופה של ירידה מפותלת ופוטוגנית הגענו חזרה לכביש 90, איתו המשכנו דרומה. מעט צפונית ליריחו נכנסנו ימינה לכיוון הישוב הצעיר מבואות יריחו, עקפנו אותה מדרום בצמוד לגדר הישוב ונכנסנו לטבילה בעין צדק שמאחוריו, בריכה מלאכותית גדולה עם מים צלולים וקרירים. אין כיף כזה.

בצומת בית הערבה עלינו על כביש 1 וירדנו ממנו כעבור כמה ק"מ לכביש של בקעת הורקניה. המשכנו דרומה מספר ק"מ עד למפגש עם סמ"ש ירוק מעט אחרי הגשר ההרוס. הכיוון הוא שוב מזרחית לכיוון מצוק ההעתקים, חצינו את נחל קדרון המטונף באשפה ופסולת וסטינו לגיחה קצרה לתצפית נוספת ממצפה נחליאלי, בתוספת מפל מרשים המשקיף על בקעת ים המלח, דרך חלון נוף שיוצר קניון נחל קדרון.

השיירה נעה על הסמ"ש האדום, שבכל פעם מוכיח מחדש שהוא אחד היפים בארץ. הנסיעה בשביל המפותל מטפסת ויורדת בגובה, אנחנו פוגשים חריצי נחל רבים ושונים, חלקם דורשים הכוונה קרקעית ולכל רכב הכוונה אחרת, והנוף לא פחות מקסום. מצוק ההעתקים העצום נישא כחצי ק"מ מעל ים המלח, לעיתים הוא מתרחק מהשביל שלנו כמה מאות מטרים ולעיתים מתקרב לכדי כמה עשרות מטרים בלבד והחוויה עוצמתית.

חצינו את נחל סמר ונחל טור וכעבור כק"מ אחד נוסף הגענו לחניון הלילה השני שלנו במצוקי דרגות. שני רכבים עוזבים אותנו ושלושה אחרים מצטרפים ותוך דקות האוהלים עומדים במקומם, הילדים מתרוצצים לכל עבר וריח בישולים טובים עולה באוויר. החניון מוקף בסוללות וגבעות ואנחנו נהנים מזיהום אורי נמוך ומשמיים עמוסי כוכבים ומאחר ואנחנו פחות משבוע לאחר מטר הפרסאידים, כולם עסוקים בחיפוש כוכבים נופלים והבעת משאלות.

מסע חוצה ישראל ל-6 ימים אוגוסט 2025 - יום 3

החניון חשוף לשמש מרגע הזריחה, מה שלא מאפשר לנו למרוח את הזמן. ארוחות בוקר זריזות, קיפול מהיר, רכב נוסף שמצטרף אלינו, תדריך ואנחנו יוצאים לדרך.

כעבור כמה ק"מ ספורים הגענו למעבר נחל תקוע אללה ירחמו, שעבר לפני כשנתיים שיפוץ רציני וכיום כבר אינו מהווה מעבר טכני אלא רק מעבר שמצטלם יפה.

המשכנו בנסיעה בין ערוצים שונים של נחל תקוע, דרגה וחצצון בסופן טיפסנו עם הרכבים לראש חצצון בו יש נקודת תצפית אל ים המלח, מהטובות שיש כאן באזור ועל מפל חצצון מהנקודה הכי טובה שיש. הנוף מסביב דרמטי ומהפנט כשים המלח פרוש תחתינו ונמוך מאיתנו, בלמעלה מ-600 מטר.

אנחנו ממשיכים דרומה עם השבילים השונים, עוברים על פני מספר מאגורות מים ופה ושם פוגשים מעבר מאתגר שדורש הכוונה קרקעית לכל השיירה. עצרנו לביקור קצר ברוג'ום א-נקה ששימשה כנקודת תצפית ובסיס של המשטרה הירדנית משנות ה-50 ועד למלחמת ששת הימים.

אנחנו עמוק בתוך המדבר כשרוב השבילים רחבים וכבושים. במצפה מדרג בתחנת אום דרג' יש מבנה חד קומתי ששימש את משטרת הגבולות הירדנית, אחת משש תחנות משמר הגבול הדרום מזרחי של יהודה בתקופה הירדנית, שהשתמשו בגמלים על מנת לפטרל בין תחנה לתחנה. יואב הג'ינג'י, שעבר לגור כאן לא מזמן, הפך לשומר העיברי של האזור, בזכותו ובזכות חבריו המקום נקי, נעים ובטוח הרבה יותר ממצבו עד לפני כמה שנים. כמו תמיד יואב מתעקש להזמין את כולנו פנימה לקפה בתצפית המרהיבה אצלו במרפסת ועל הדרך מרביץ בנו תורה וסקירה גיאוגרפית היסטורית ומדינית על האזור כולו. נפרדנו בחיבוקים והבטחתי לו שבסוכות אגיע להגיד "חג שמח" עם קבוצה אחרת.

יצאנו מהשטח לכיוון הישוב כרמל ויער יתיר ועלינו לנסיעת כביש לכיוון חניון לילה בנחל חצץ שבקרבת מדרשת בן גוריון.

מסע חוצה ישראל ל-6 ימים אוגוסט 2025 - יום 4

בבוקר, החברים קיפלו את המאהל, כל משפחה והקצב שלה, בידיעה שעליהם לצאת לסופרמרקט של מצפה רמון לחידוש מלאי לחציו השני של המסע. וכך קבענו בגן הפסלים בכניסה למצפה רמון לשעה 09:30 לאחר קניות, תדלוק וארוחת בוקר.

בהתאם ללו"ז, כולם הגיעו עם רכבים עמוסים מחדש בכל טוב. רכב נוסף הצטרף אלינו וכולם עומדים לתדריך מול מפות פתוחות. מספרי ברזל חדשים ואנחנו יוצאים לדרך. כעבור פחות מק"מ עצרנו בגן הפסלים לתצפית יפה על מכתש רמון ומעט הסברים על הנוף המדהים שלפנינו.

מכתש רמון

מכתש רמון הוא המכתש האירוזי הגדול בעולם, אורכו כ-40 ק"מ, רוחבו כ-9 ק"מ ועומקו המרבי כ-350 מטר. בצידו המזרחי הוא מחולק על ידי הר ארדון לשתי בקעות, בקעת ארדון ובקעת מחמל. רוב שטחו מנוקז על ידי נחל רמון שנקרא בערבית ואדי א-רומאן, שכן הרומאים עברו באזור הזה.
מכתש רמון מהווה אחד מחמשת המכתשים שבנגב (מכתש רמון, מכתש גדול, מכתש קטן ושני מכתשי התאומים בהר עריף). מכתש אירוזי או מכתש סחיפה, נוצר כתוצאה מסחיפת הסלע על ידי משקעים בתצורות גיאולוגיות של שכבת סלע קשה מעל לשכבת סלע רכה. סדקים בשכבה הקשה מאפשרים למים לחלחל למטה וליצור אגם המתרחב עם הזמן בראש ההר. ההבדל בין מכתש סחיפה לבין קניון הוא בכך שלקניון יש פתח כניסת מים ופתח יציאה, ובמכתש יש רק פתח יחיד המנקז את המשקעים היורדים בתוכו. בגלל דרך היווצרות המכתשים ניתן לראות על צלע המכתש את שכבות הסלע הרבות והשונות שמקורן בתקופות גיאולוגיות קדומות. חולות צבעוניים הנמצאים בשכבות השונות, גם הם מראה שכיח בתוך מכתשי סחיפה.

השיירה מתקדמת בנינוחות וברוגע על שביל ישראל, מעל ולאורך שמורת מצוק הצינים, כשהכיוון הכללי הוא צפון מזרח בואכה מעלה נוח. השביל מתקרב ומתרחק מהמצוק ללא הרף וכשהוא מתקרב קשה להתאפק וכולנו יורדים מהרכבים לתצפיות נוספות.

בתצפית מחמל עצרנו לארוחת צהריים, לא לפני שפתחנו ציליות, ובכל פעם זה מפתיע מחדש עד כמה צל יודע לשנות את האווירה מקצה לקצה, כך כולנו נכנסים לצל ונהנים מבריזה קרירה למרות החום הכבד מסביב.

אנחנו במסע חוצה ישראל המשלב רכבי 4X4 עם ובלי הילוך כוח וכך בכל פעם שאנחנו נתקלים בנחל שצריך לחצות, או מדרגה שיש לטפס או לרדת, אני קורא במכשיר הקשר לכולם לצאת מהרכבים ולהתקדם אליי כדי לשמוע הסבר על הדרך הנכונה לעבור את המכשול, לראות נהגים ורכבים אחרים עוברים אותו והכי חשוב, כי יש עבודות מע"ץ וצריך כאן כמה זוגות ידיים עובדות.

הנסיעה לאורך המצוק הסתיימה והגענו למעלה נוח. עצרנו לתצפית, הסברים וצילומים והמשכנו לירידה הלא פשוטה, עבירות קלה יותר מבעבר, אבל עדיין יש לפחות שתי מדרגות שדורשות הכוונה קרקעית כדי שלא לפגוע ברכבים ולעבור בצורה בטוחה. והערה קטנה נוספת, הנוף הנשקף ממעלה נוח הוא מהיפים בארץ, בטח לקראת שקיעה.

הירידה ארוכה אבל גם לה יש סוף ואנחנו בנסיעה מהירה יחסית על השביל שחוצה את בקעת מחמל. רגע לפני ציר הנפט אנחנו עולים על שביל שלוקח אותנו שמאלה וכעבור עוד כמה דקות ספורות אנחנו מגיעים לחניון הלילה למרגלות הר ארדון, ממנו נשקפת אחת השקיעות אם לא ה..

מסע חוצה ישראל ל-6 ימים אוגוסט 2025 - יום 5

חניון הלילה בהר ארדון הוא מקום שקשה מאוד לעזוב בבוקר, הנוף הנשקף לכל עבר והצל שההר מאחורינו נותן, גורם לבוקר להתנהל ברוגע מסוים. אחרי ארוחת הבוקר יצאנו עם ציר הנפט עד לחניון בארות. קצת לזרוק זבל, שירותים, קרח, מים וארטיקים בקיוסק וזוג נוסף ואחרון שמצטרף לשיירה. תדריך קצר ופנינו לכביש 40 לכיוון דרום.

ירדנו מכביש 40 לכביש שמוביל להר מישר, פנינו שמאלה ומזרחה ונכנסנו לשביל המוביל לנחל עשוש. הנחל נראה יפהפה כמו תמיד וניתן לראות שמפוזרות לאורכו עשרות נקודות של עבודות מע"צ רציניות ועל כולן אחראית אחת - הקבוצות הקודמות שלי בחוצה ישראל, פסח 2023 (קישור ליומן המסע של פסח 2023).
למי שלא זוכר, בפסח 2023 השתוללו בדרום גשמים ושטפונות קיצוניים, גם נחל עשוש היה חלק מהאירוע. אנחנו נכנסנו אליו מיד אחרי הלילה ששטפון מסיבי עבר בו ונאלצנו "לסלול" אותו מחדש ולסדר מעבר בטוח לכל 19 הרכבים בשיירה. משעשע לראות שכמעט כל המעברים נשארו בדיוק כמו שבנינו אותם.

כמה שעות מאוחר יותר ולאחר כמה הפסקות קצרות לקפה, אוכל ומלא צעקות (ההד מטורף..) מול "התיאטרון" של עשוש, מצוק עצום ויפהפה בגובה של כ-60 מטר וב-180 מעלות שנראה כמו מסך קולנוע או בשמו המקצועי "פרסת עשוש".

סיימנו את מסלול נחל עשוש שארך קצת יותר מ-30 ק"מ, הפסקת קפה אחרונה והגענו למפגש עם כביש 90. נכנסנו לתחנת הדלק בצוקים לחידוש מלאי ותדלוק אחרון והמשכנו על הכביש לחניון הלילה בצמוד לנחל פארן.

כיאה לחניון הלילה האחרון בטיול, הוא היה ריק כמעט לגמרי חוץ מזוג חובבי אסטרונומיה שהגיעו עם טלסקופים ענקיים. התפרסנו לאורך מעגלי החצץ, הקמנו אוהלים והתפנינו להכנת ארוחת ערב גדולה ומשותפת. המקום ידוע בזיהום אורי נמוך מאוד ובשלב מסוים הוזמנו כולנו למתחם הטלקסופים לכמה הסברים ומשם לעוד כמה שעות על כסאות ומחצלות כי שמיכות כוכבים כאלה לא מוצאים בכל מקום.

מסע חוצה ישראל ל-6 ימים אוגוסט 2025 - יום 6

כמו בכל מסע חוצה ישראל, ביום האחרון כולם מתחילים להיות קצת בלחץ של זמן, מי שמדגדג לו להגיע כבר למלון שהזמין באילת, מי שממהר לצימר באחד הישובים בחלקו הדרומי של כביש 90 ומי שצריך להגיע הביתה לפני כניסת השבת. הסכמנו שנטייל עד הצהריים כדי שנסיים כקבוצה.

יצאנו מהחניון אל כביש 40 ומאחר ועדיין מוקדם, כולם ממשיכים יחד דרומה לאורך בקעת עובדה ובקעת סיירים לתוך שמורת מסיב אילת הענקית.

כביש 12 ממשיך כאמור דרומה, מצידו המערבי גדר הגבול עם מצרים ומצד מזרח עשרות יציאות לשבילים שונים שמלווים את הדרך ומובילים לנקודות שונות בשטח. אנחנו יורדים לשביל האדום ונכנסים לנחל בטמים, מישור סעיפים ונחל שני, חזרנו לכביש לצימצום הטווח וטיפסנו לתצפית המרהיבה מהר יואש, ממנה ניתן לראות 4 מדינות: ירדן ממזרח, מעט דרומה ערב הסעודית, מצרים וחצי האי סיני שרק אלוהים יודע כמה מסלולי שטח מדהימים מפוזרים בתוכו וישראל כמובן.

ירדנו שוב לשטח בין הר יהורם להר יואש ועלינו על השביל שמלווה את נחל שלמה עד לנקודת הסיום של המסע, ממנה תצפית יפהפיה על מפרץ אילת.

עוד מסע חוצה ישראל עם רכבי 4X4 הסתיים לו. היתה לי קבוצה נהדרת, אוסף של נשים, גברים וילדים שהכירו רק לפני 6 ימים וכעבור מסלול ארוך בו נסענו כמעט 800 ק"מ כשרובם הגדול בשטח, הפכו לחבורה קרובה ומגובשת שהסתדרה נהדר, תמכה, פירגנה והיתה פשוט תענוג מתגלגל לכל אורכה של המדינה המקסימה שלנו.
תודה לכולכם, על החברה, על הזרימה, על התמיכה ההדדית, על האוכל המתוק והמלוח, על התמונות הנהדרות, נעמתם לי מאוד והייתם אשכרה אלופות ואלופים לכל אורך הדרך.
להתראות בטיולים הבאים,
קובי.

גלריית תמונות