יומן מסע חוצה ישראל אתגרי - סוכות, 2025

נפגשנו שוב בצפון הרחוק, מה שלא התאפשר במסעות הקודמים בשנתיים האחרונות. את המסעות תכננתי לזמנים שאוכל לנקות בהם את הראש מהזיגזוג בין המילואים והעבודה, והאמת זאת השיטה הכי טובה שאני מכיר בשבילי.

כרגיל מתלווה אלי לעזרה חברי אודי טימר למסע, הפעם בצוות מלא ביחד עם שלי אשתו וכמובן הטיילת הוותיקה - שמחה הכלבה, הפעם גם שרגא הכלב שעושה את צעדיו הראשונים בשטח... בנוסף קיבלנו חיזוק משמעותי - בדיוק כפי שהיה בשנתיים האחרונות, מצטרף אלי עדי צפתי חברי אשר גם מדריך איתי באתר השטח, והוא יחד עם בנו רועי.

היום הראשון - מסע חוצה ישראל אתגרי

נפגשנו בקצה חורשת טל ליד עץ האלון שעדיין מנסה להתאושש, החבר'ה הגיעו בזמן, אנחנו מתכנסים לתדריך הראשוני שלנו לפני יציאה ומתכוננים לסדר תנועה ולצאת לדרך.

אבל, כן אין מה לעשות, מי שמכיר את הטיולים איתי תמיד יודע שיש בלת''מים... הטויוטה של גל ובר מראה סימני נזילת מים ולאחר בדיקה קצרה הבנו שיש בעיה עם המשאבה. השארתי את גל ובר בנקודה בה כולנו התחלנו והם ממתינים למכונאי מהצפון שיגיע עם משאבה, אנחנו יוצאים לדרך בידיעה שניפגש בהמשך.

מתחילים תנועה לכיוון דרך הפטרולים המזרחית ומגמה מעל קיבוץ שניר ששמו נגזר מאחד משמותיו של הר החרמון ”צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ-לוֹ שְׂנִיר”.

ממשיכים במגמה דרומה לכיוון שמיר וגבעת הירדינון ומתחילים לטפס במעלה המבולדר (מעלה עורבים), מזרחה לכיוון קלע ורמת הנשיא טראמפ. לשמחתנו סוף סוף אפשר היה להיכנס שוב לשטחי האש וכך עברנו בבריכת ובחירבת סינדיאנה. סינדיאנה היתה כפר סורי אשר בו עצרו כוחות מילואים את הסתערות הצבא הסורי לעבר נפח במלחמת יום כיפור - 1973. הבריכה יבשה לגמרי וגם בהמשך עין אל ורדה, שלפני שנתיים עדיין הייתה מלאה במים, צבי מים וצמחיית מים מרשימה, יבשה גם היא לגמרי...

את הפסקת הצהריים שלנו עשינו בחורשה הנעימה ממש בכניסה לעיינות פחם ושם גל ובר חברו אלינו והצטרפו לקבוצה. המשכנו דרך שטחי האש לכיוון עין אל פרס, כשיצאנו לכיוון רמת מגשימים. אנחנו נכנסים שוב לכיוון מבוא חמה לדרך היפיפייה על מצוקי נמרון המשקיפים אל הכינרת. בדיוק בהר נמרון, בנקודת הקפיצה של מצנחי הרחיפה, אנחנו מקבלים הודעה על תקלה חדשה והפעם מכיוון הטויוטה של ערן. לאחר בירור קצר מסתבר שתודלקה בדלק ולכן התחילו בעיות בהנעה וגמגומים לא רצויים.

לאחר התחלת תהליך ריקון מיכל הסולר מהדלק ולאחר שהרשמנו שהכל נראה בסדר ובשליטה, אודי נשאר עם ערן ונסע להביא לו סולר מתחנת הדלק, כשערן וגיל עוסקים במלכאת ריקון מיכל הסולר (בעזרת קומפרסור). קבענו נקודת חבירה ואנחנו ממשיכים בטיול.

ירדנו את הירידה מהר שריר לכיוון האון ופנינו דרומה, מגמה על שביל נוף כנרת, מעל תל קציר ודרך השטח תוך חציה של כביש 90. הקפנו את בית זרע, חצינו את הירדן ממש ליד תל עובדיה ותחנת הקמח הישנה. סיימנו את היום לפני העליה לכביש לכיוון בית שאן, כשאנחנו נכנסים לתדלוק אחרון ומשם לחניון הלילה שלנו בגשר הקנטרה. כל זה תוך כדי איחוד מרגש עם הקבוצה השנייה של אתר השטח שגם עושה את חוצה ישראל בצורה הרכה יותר של המסע.

היום השני - מסע חוצה ישראל אתגרי

קמנו לאחר לילה עם מזג אוויר נפלא שימשיך איתנו לאורך כל המסע. תדריך בוקר והחבר'ה בזריזות מוכנים לתנועה.

יצאנו דרומה לכיוון מעבר בזק המבשר את הכניסה לבקעת הירדן. ממש לפני תל אל חמה נכנסנו לציר המכבים, שבשל הריבוי בשימוש שטח האש הזה בזמן המלחמה לא נכנסתי אליו כבר שנתיים. הציר הוא ציר יפיפה ומלא בנהיגה טכנית, במעברים מבולדרים ובמדרגות, שילוב מדהים של כיף, של נהיגה ושל נוף משגע. אם יוצא לכם להגיע לציר הזה לאחר הפריחה - בכלל תהנו ממקום מטריף.
החבר'ה עוברים את הקטעים הטכניים בצורה יפה, כשמדי פעם יש קריאה לעזרה קצרה, אבל שום דבר משמעותי. נכנסים למעלה גיבורים המבולדר שמצריך נהיגה מדויקת ורציפה ובהכוונה של אודי, עדי ושלי עוברים את שלושת הקטעים הבעיתיים במעלה.

ממשיכים בשטח האש עד שמגיעים לציר של חמאם אל מליח ולאחר שהבנתי שיש לנו בעיית מים קלה (למקלחות) החלטתי שאת הפסקת הצהריים המאוחרת נעשה אצלי במושב בקעות, שם אוכל לתת לחבר'ה למלא מים למקלחות של הלילה.
המשכנו ונכנסו לציר חלוצים, מזרחית למושב מכורה, כשאנחנו עם הפנים לסרטבה. מגיעים ממש עד לראס קונטרה, גולשים את ציר גרינברג עד לאנדרטת הבקעה, עצירה אחרונה לתדלוק לפני שאנחנו נכנסים לעומק המדבר ואנחנו ממשיכים דרומה.

בגלל השעה שמתחילה להתאחר אנחנו נכנסים דרך בקעת הורקניה עד למעבר הקידרון, וכשאני מבין שאנחנו נכנסים עוד מעט ללילה ואין מה להילחץ - עושים הפסקת קפה להתרעננות. תדריך נהיגת לילה ובחשיכה, כשאור הירח המלא איתנו, אנחנו ממשיכים להרפתקת נהיגת הלילה. אנחנו עוברים את המכשולים בדרכינו ונכנסים לאחד הנחלים היפים לנהיגת לילה - נחל תמרים. מגיעים לקצה הנחל ועל מצוק העתקים (מבלי להיכנס לשמורה כמובן) ממשיכים דרומה עד לחניון הלילה שלנו בקרבת מצוקי דרגות (המקום שמור במערכת וכמובן גם אצל הג'יפאים שנסעו איתנו). באופן אישי אני פחות אוהב את המקומות המוסדרים שבזמנים של חגים מלאים והסיכוי להנות משקט המדבר הולך ופוחת.

הגענו בסביבות השעה 20:30 לחניון הלילה, החבר'ה הקימו אוהלים בישלו ונכנסו לשינה עמוקה, שוב תחת מזג אויר מדברי מושלם ומפנק.

היום השלישי - מסע חוצה ישראל אתגרי

לאחר תדריך בוקר יצאנו לדרך הסטנדרטית היוצאת דרומה ממצוקי דרגות לערד. אך מהר מאוד אני מבין שבמקום לעשות את ההפסקה הקבועה שלנו בראש חצצון, אצטרך למשוך הלאה בשל כמות הג'יפים שמגיעה אל הנקודה. את הפסקת הבוקר שלנו עשינו במצפור ישי, אומנם מאריך את הדרך, אך הקבוצה נעה בקצב די מהיר ככה שלא ממש דאגתי להמשך. המשכנו בדרכינו לכיוון מעבר נחל ערוגות כשבאמת (כפי שידעתי), המעלה הדרומי טופל, סודר, יושר והוא לצערנו כבר לא כשהיה, כבר לא מסוכן וללא בעיות עבירות מיוחדות. המשך משם לכיוון מעבר עוזי, שגם עובר בשלום ואנחנו ממשיכים במסלול לכיוון הר חולד. משם יורדים לכיוון המשפך של נחל בדר, נחל שפן, ארנב וצאלים. ממשיכים לכיוון בקעת קנאים ומשם אני שולח את החבר'ה לערד לטובת קניות, חידוש מלאים ותדלוק. נפגשנו בשעה המסוכמת וירדנו לכיוון גבעת זרון ובקתות זרון, שם על המצוק הקמנו את חניון הלילה שלנו.

היום הרביעי - מסע חוצה ישראל אתגרי

החלטתי להתחיל את היום עם קצת מתיחת איברים כשאנחנו נכנסים למסלול המאתגר והכייפי של נחל פרצים עליון, החבר'ה מראים מיומנות גבוהה ועושים את המסלול כמעט ללא צורך בהכוונה. ממש בקטנה למי שצריך ובמקומות מועדים לפורענות. יצאנו לכיוון מעלה עזגד היפיפה ומשם לכיוון בקעת צבאים. ממש לפני המסוע פגשנו חבורה גדולה שמטיילת יחד כבר שנים, המורכבת ממטיילים וותיקים שלנו, בוגרי ההדנ''מ הראשון שלנו שאותו עדי צפתי ואני מעבירים (הדרכת נהיגת שטח מתקדמת) המפגש היה כייפי ומרגש לעדי וגם בשבילי כמובן. המשכנו לכיוון הר צבאים, עם הדרך המתפתלת עד הר צורים ויורדת לגבי פרס.

אנחנו בעצם בזמן קצת גבולי להיכנס למסלול של נחל צין, והחשש שלי לא לנסוע בשמורה בלילה מביא אותנו לשנות כיוון לעין תמר ונאות הכיכר. שם אנחנו עוצרים להתרעננות קצרה בבריכת השכשוך המקסימה (פארק אקולוגי אמציהו), ממש לפני הכניסה למסלול של נחל אמציהו, ששם החבר'ה נותנים בגז ולי נשאר רק לחכות שכולם יגיעו לקצה הנחל, לאסוף את כולם ולהיפגש עם מי שהמשיך קצת קדימה לאחר שעדי אסף אותו להפסקת מילוי מים ותדלוק בעין חצבה. לאחר שכולם מילאו מצברים אנחנו ממשיכים דרומה לעוד אחת מנקודות הלינה הלא סטנדרטיות שלי באזור נחל נקרות. החבר'ה במורל גבוהה, יום שישי ובנטו מארגן קידוש מרגש בלב המדבר בו משתתפים כולם, אוכלים שותים ואפילו עוד קצת שותים. עושים ערב גיבוש קטן פרי מוחו של גל, עד שנופלים אחד אחד לאוהלים...

היום החמישי - מסע חוצה ישראל אתגרי

החבר'ה התעוררו ליום הלפני אחרון שלנו במורל גבוה, כשהקבוצה כבר מגובשת ויש כבר את הצחוקים הפנימיים שלנו. אנחנו מתחילים תנועה דרומה על ציר המעיינות לכיוון חירבת מואה. מואה היא מצודה נבטית רומית על אם הדרך, המובילה מפטרה לעזה. הדרך הנקראת דרך הבשמים ומואה היתה התחנה הראשונה בתוך ישראל. למרות שרובינו מתודלקים אני בכל זאת מקפיד להיכנס לתדלוק האחרון שלנו בחלקו הראשון של היום הזה, כי זאת ההזדמנות האחרונה לתדלוק והצטיידות עד להגעה שלנו לאילת למחרת. מסיימים זריז בתחנת הדלק ועוברים להפסקת הבוקר שלנו מתחת לעץ עשוש. בהפסקה אני מברר מי רוצה לבוא איתי למעלה עשוש ומי רוצה למעקף המקסים.

יוצאים לדרך ובפיצול השבילים אנחנו נפרדים מ-4 רכבים מהקבוצה שלנו (15 סה''כ) ואודי מוביל אותם במעקף. בצורה מוזרה שלא אופיינית לימי שבת בחג, כמעט אין רכבים במעלה והוא ממתין לנו משועמם. מתוך 4 רכבים שהיו לפנינו, הצליח לטפס רק רכב אחד שבסוף ירד למטה אל החברים שלו שלא צלחו את המעלה והחליטו לעשות את המעקף.

הבנתי שהמעלה לא במצב אופטימלי והתחלתי טיפוס. אני חושב שזאת היתה אחת הפעמים הרעות שלי בטיפוס המעלה, שילוב של זלזול שלא במקום, וחוסר ריכוז, גרמו לנפנוף גלגים מרשים באוויר, תיקון זריז של הטעות והמעלה מאחורי. העמדתי את הרכב בעמדה למקרה שנצטרך לעזור לרכב או שניים לעלות. בר ואני (רצה להצטרף אלי למעלה) ירדנו אל החבר'ה לנתח את המעלה ולהבין עד כמה מצבו לא מסביר פנים... למען החזרת הביטחון לקבוצה, לאחר ההסתבכות שלי, החלטתי להעלות את יבגני ובנו אילן. אך מה שהיה נראה מבטיח, פחות עבד... יבגני עשה איתי את המעלה הזה כמה וכמה פעמים ותמיד בצורה מוצלחת, אבל היום עשוש החליט אחרת ומי אנחנו מולו. כמה ניסיונות הורדת אוויר נוספים ויבגני למעלה. איך אמר לי ערן? אם אני מגיע למעלה עשוש בביטחון של 6 אני הורדתי לו ל-3 ואז הציפיה היתה שיבגני יעלה לו קצת את הביטחון וזה הצליח להוריד לו עוד יותר... כמובן זה היה האות שלי להגיד לערן יאללה עכשיו תורך. ערן ברכב, מתארגן ומתחיל לעלות, החלקה קטנה במדרגה הראשונה, משפרים עמדות ואז עולה בצורה חלקה ללא שום בעיה. החבר'ה התחילו לעלות, את חלקם אנחנו נאלצים למשוך עם הכננת בשביל לא להגיע למצבי שבירה לא רצויים ושמירה על הרכב, כך יצא שהעלנו את הג'ימני של רועי שקצת התפקשש עם המעלה ואת הפג'רו של שלומי ושירלי במעלה החלקלק. לפני ששחר וארז עם הפטרולים שלהם מתקתקים את המעלה מגיע תורו של רועי - הצעיר שבנהגים, שהוציא לא מזמן רישיון וכשאתה הבן של עדי צפתי יש ממך ציפיות... אז רועי התכונן ברכב ולאחר ווידוא מולו, כשאמר לי שהוא מוכן, התחלתי להכווין כשאבא עדי בעיקר מופקד על הצילום של הילד. רועי עלה בצורה מרשימה בנהיגה מדויקת ובקור רוח (תיזכרו איך אתם הייתם בפעם הראשונה שעליתם את מעלה עשוש) ומצא את עצמו למעלה לקולות שמחה של החבר'ה.

לאחר התמודדות לא פשוטה עם המעלה אך ללא נזקים המשכנו למפגש שלנו עם החבר'ה שחיכו לנו בהפסקת הצהריים, כמובן בעץ השיטה של נחל זעף, כולל החלפת חוויות תוך כדי הביסים. המשכנו דרומה למעבר הטכני של תלם עשת המרשים וממש לפני הכניסה שלנו לנחל ציחור הצטרף אלינו מטייל וותיק שלנו, שהוא כבר מזמן חבר בשם לאוניד עם הג'מני המשופרת שלו, עם הנגרר המפורסם. המשכנו בנחל ציחור שמלא בצבאים שמתרוצצים בין העצים, עצירה קצרה ב''ביצת עצמון'' שעד היום, לפחות בשבילי, היא חידה וסיפורה לא ברור.

אנחנו בדרך לחניון הלילה שלנו וכהרגלי אני לא אוהב להיות בחניונים הומים כך שיש לי מקומות שאני שומר לעצמי, אליהם אני מביא את הקבוצה - חניון לילה פרטי משלנו (כמובן לא בשמורות). נכנסים לחניון הלילה של הלילה האחרון שלנו, כשאנחנו קובעים ארוחה משותפת לכולם. את האחריות על התאומים השארתי למפקדת הפטרול של ארז, איה והילדים. החבר'ה הביאו את האוכל והשולחנות ולאחר סיכומים קצרים התחלנו ארוחה כיפית, טעימה ומצחיקה, כשכולנו יחד כקבוצה מגובשת אחת. הפעם לאחר הארוחה הדלקנו גם מדורה קטנה, שם החבר'ה המשיכו לשבת עד לשעות הלילה המאוחרות.

היום השישי - מסע חוצה ישראל אתגרי

לאחר לילה שמח במיוחד אנחנו שוב מתארגנים לדרך. בקיפול האוהלים בבוקר נמצא דייר שמתחיל להיות קבוע אצל עדי מתחת לאוהל בדמות עקרב צהוב מסוג עקצן צהוב, הידוע כעקרב מהמסוכנים שיש לארצנו להציע. העקרב נאסף על ידי והועבר לאחר כבוד למשכנו החדש בתוך תוואי הנחל.

תדרוך אחרון, סדר תנועה ואנחנו יוצאים היישר למטוסי המטרה מסוג סקיי הוק. קצת צילומים וממשיכים בדרכינו אל התצפית המדהימה הנשקפת לנו מהר צניפים, עצירה של קפה וארוחת בוקר קלה ואנחנו ממשיכים ויורדים אל נחל צניפים וחוצים את השער. האזור ללא ספק אחד היפים שיש למדבר להציע וצריך לנצל כל הזדמנות לטייל בו. האזור מרוחק ותקופה ארוכה היה אסור לטיול בשל המלחמה. עצירה קצרה בגב צניפים היבש וממשיכים דרומה, דרך הנחלים הגדולים לכיוון כביש 10. לשמחתנו זכינו לליווי צהלי ע''י הגיבורים המקומיים שלנו עד לצומת סיירים בכביש 12. ומשם אנחנו ממשיכים דרומה בשטח, דרך מיישר סעיפים - המעבר מהר שני, דרך נחל שני היפיפה חזרה לכביש ועד למקטע האחרון שלנו בנחל שלמה.

הגענו לנקודת הסיום ומסע שהתחיל ביום הראשון עם קצת תקלות המשיך בצורה די חלקה עד לסיומו. סידרנו את הג'יפים והחבר'ה לתמונה המסורתית שלנו על רקע מפרץ אילת, ובעוד כמה רגעים כל אחד יצא לדרכו. שיחת סיכום קצרה ומשוב של כיף עם החבר'ה על החוצה. תזכורת על ניפוח אוויר ונפרדים בחיבוקים עד לפעם הבאה.

אני רוצה להודות לחבריי אודי ועדי, זכות היא לי שהם היו הצוות שלי במסע זה, וכמובן מה שעושה את המסע הזה הוא כל אחד ואחת מהמטיילים/ות שלקחו חלק במסע שלנו, המסע הוא בדמות האנשים שיוצאים איתנו אליו. נהנתי מהחבר'ה הוותיקים שלי ומהחבר'ה החדשים שנוספו לחבורה ונתראה כולם בהמשך, בדרכים משובשות כמובן.