סיכום טיול ג'יפים נחל ציפורי לעילבון 25/4/26

כמה קל להתרגל להפסקות אש. שבועיים בלי מלחמה באים לי בטוב, ממש. גם ובעיקר כי חזרנו לטייל, ואין כמו האביב כדי לצאת שוב לגליל התחתון, למסלול ג'יפים קלאסי שאהוב עלי מאוד.



הטיול מתחיל בכפר ראס עלי, ואת נקודת המפגש אנו קובעים לתחנת הדלק סונול כפר-חסידים שעל כביש 70. קבוצת הג'יפים היום מגוונת וכוללת הרבה דגמי רכבי שטח - סובארו פורסטר, סוזוקי ג'ימני וגרנד ויטארה, לנדרובר דיסקברי, ג'יפ גרנד צ'רוקי, שתי סופות, רנגלר, פורד ברונקו ועד האמר חשמלי ענק וחדיש עתיר כוחות סוס, מפלץ אמיתי.

היציאה לדרך על כביש פנימי שנע במקביל לכביש 70 המהיר, אבל מהר מאוד הכביש שלנו מתעקל ימינה, חולף על פני הכניסה לחוואלד ומטפס לכפר ראס עלי. כאן פונים ימינה בכיכר דרך מגרש החנייה לשביל הנע לאורך נחל ציפורי והטיילת היפה שנבנתה לצידו. סעו בזהירות בקטע הזה, שלאורכו חונים כלי רכב פרטיים ויש בו מטיילים ברגל, רוכבי אופניים, רוכבי סוסים, אופנועים וכו'. לאחר כמה מאות מטרים, תראו מבנה ישן, גדול ויפה שמתנוסס משמאל, על מדרון ההר – זו טחנת הנזירים.

טחנת הנזירים על נחל ציפורי

נחל ציפורי הוא נחל איתן, שזורם כל השנה, אורכו כ-32 ק"מ ומתחיל את דרכו ביישוב ריינה הסמוך לעיר נצרת, עובר בגבעות יער אלונים הסמוכות לשפרעם ומתנקז אל נחל הקישון הנשפך אל מפרץ חיפה. הוא ניזון מעינות ציפורי, עינות יפתחאל ועין-יבקע וממספר רב של מעיינות אכזב, השופעים רק לאחר הגשם, כמו עין-רני, עין-אבינועם, עין-מאהיל, עין-גת חפר, עין-אמת אבל, עין-לפידות ועין-טורען. בסמוך לשפך נחל ציפורי לנחל קישון ליד כפר חסידים, נמצא תל-רגב. לאורך הנחל ישנן עדויות מלפני אלפי שנים להתיישבות קדומה, וגם טחנות קמח ושרידי יישובים עתיקים. לאורכו מתגוררים כיום מספר שבטים בדואיים בכפרים זרזיר, כעביה-טבאש-חג'אג'רה, חוואלד וחילף. שביל ישראל עובר בגדה הצפונית של הנחל.

"טחנת הנזירים" שוכנת במרחק של כשני קילומטרים מערבית לעין יבקע ("מעיין הסוסים"). היא נבנתה בתקופה העות'מנית ושמה בא לה ממסדר הנזירים הכרמליטיים להם היתה שייכת מאז אמצע המאה ה-19. טחנת הקמח היתה פעילה עד סוף שנות ה-20 של המאה ה-20 ולאחר מכן ננטשה כי הפעלתה כבר לא היתה כלכלית אל מול התחרות מטחנות מודרניות יותר שהופעלו בחשמל. ליד הטחנה גשר אבן בעל שתי קשתות הנטוי מעל לנחל הזורם. המקום שייך עדיין לכנסיה אשר החכירה אותו ליזמים ישראלים ששיפצו אותו ופתחו במקום בית הארחה וגן אירועים שפעל תקופה קצרה ולאחר מכן נסגר והמקום עמד שוב בשממונו. בשנת 2011 הושכר מבנה טחנת הנזירים ל"רשות ניקוז ונחלים קישון" הפועלת לשיקום נחל ציפורי ומקדמת תוכנית להפיכת מתחם הטחנה למרכז ההדרכה הראשון בארץ לנושא שיקום נחלים. בשנת 2014 הוצתה הטחנה על ידי אלמונים ונשרפה חלקית, אבל שופצה שוב. נכון להיום המקום עדיין סגור ונעול, אבל עדיין יפה מאוד, ולאורך הנחל נערכו עבודות ניקוי, שיקום ופיתוח ונבנתה טיילת להולכי רגל.



לאחר הביקור בטחנה, אנו ממשיכים בתנועה לכיוון עין יבקע, שבעבר הציע אפשרות לתנועה בתוך ערוץ נחל ציפורי עצמו, כולל נסיעה בסבך ובמים שבכמה מקומות ומעברים היו עמוקים למדי. אולם הקטע הזה, שחוצה גם חלקות פרטיות, נסגר למעבר וכיום השביל חוצה את הנחל על גבי גשרון ומטפס לשיפולים הגבעות שמצפון לנחל. הציר מתאים אפילו למכוניות פרטיות (בנהיגה זהירה) ואתגר נהיגה אין כאן, אבל תצפית נוף יפה על הנחל – יש ויש. חיש קל, אנו מגיעים לעין יבקע, הוא "מעיין הסוסים".

עין יבקע

מעיין שכבה מעל מעל ערוץ נחל ציפורי, סמוך ליישובים כעביה – טבאש – חג'אג'רה. המעיין כולל נביעה אל תוך בריכה גדולה המתוארכת לתקופה הרומית בארץ ישראל. מהבריכה יוצא פלג קצר המתחיבר אל מערכת הובלת המים לכיוון טחנת הנזירים שבמורד הנחל. המעיין ידוע גם בשם "מעיין הסוסים". בעבר, בימים בהם התנועה ברכב שטח בערוץ נחל ציפורי היתה בלתי מופרעת, המעיין והבריכה היו מוזנחים מאוד, מוקפעם בלכלוך ואשפה ובתוך המים נחו גרוטאות כלי רכב ובעלי סוסים מכפרי האיזור היו באים לרחוץ אותם בבריכה.... אבל לאחר הסדרת נחל ציפורי ע"י רשות ניקוז ונחלים קישון, גם המעיין והבריכה זכו לטיפול מקיף שכלל ניקוי, שיפוץ וטיפוח, והכשרת מגרש חנייה. כיום המקום נקי ונעים, אם כי הומה מבקרים.

מעין יבקע ממשיכים לאורך הטיילת והנחל בקטע צר ויפה החוצה את פאתי כעיביה-טבאש, אולם מהר מאוד מתחילים להיתקל בכל מיני חסימות בשביל, מעשה ידי המקומיים שכנראה לא אוהבים שמטיילים נוסעים מאחורי החצרות שלהם. לחסימות הללו יש מעקפים יעילים ואנו ממשיכים לעבר ארוחת בוקר בצל שני האקליפטוסים הענקיים המפורסמים על גדות הנחל הזורם.... זו פינת חמד פסטורלית וקסומה ממש, מתאימה מעין כמוה לארוחת בוהריים או סתם לעצירת קפה ואנו מבלים כאן בניחותא לשעה קלה.

ציר הטיול ממשיך לאורך כביש 77 לכיוון מעבר המים המפורסם שמתחת למחלף המוביל. מעשה שטן, מיד ביציאה מהמים – חסימה בשל עבודות עפר שמתבצעות במקום. לא נותרה לנו ברירה אלא לשוב על עקבותינו ולאלתר נסיון יציאה דרך אלון הגליל – גם שם שער נעול של קק"ל, שמצאנו לו מעקף מימין. האילתרו הוביל אותנו על כביש לכיוון כפר מנדא כאשר היעד שלנו הוא תל-חנתון המתנוסס מימין. כניסה מכיוון מאגר אשכול? ניחשתם נכון – חסומה.

הכניסה מהחווה החקלאית הסמוכה לתל? חסומה. מה יהיה? מדריך טוב הוא מדריך מאלתר – המשכנו לכיוון המשתלה הגדולה שבכניסה לכפר מנדא, וממנה דרך שבילי שדות, בינות לחממות ומאגרי מים, הגענו אל תל חנתון "בהפוכה", מכיוון נחל יפתחאל ותעלת המוביל הארצי. מכיוון שנשמעו בקבוצה קולות שמבקשים איזה שהוא אתגרון נהיגה (במסלול שבהגדרתו נחשב לקליל.



אבל נראה את כל הגיבורים האלה מתמודדים במסלול הזה בחורף, כאשר הוא מלא בבוץ טובעני) ועל מנת לספק את יצר ההרפתקנות, אנו מטפסים לראש התל מהמדרון הצפוני שלו. מי בזחילה נונשלנטית ומי בהסתערות אפופת ענני אבק. כל עוד האדמה יבשה, העליות האלה לא באמת מאתגרות ובנהיגה נחושה גם הסובארואים שבחבורה כובשים אותן ללא קושי.

תל חנתון

בערבית "תל בדויה", הוא תל גדול הממוקם בחלקה הדרום-מערבי של בקעת בית נטופה, דרומית לכפר מנדא.

חנתון מופיעה בכתבי אל-עמארנה מתקופת הברונזה המאוחרת בהם מתוזכרת העיר לראשונה בשם חנתון. ישוב ישראלי היה במקום בתקופת ההתנחלות וכנראה לכל אורך שנות קיומה של ממלכת ישראל. יישוב יהודי התקיים בחנתון מתקופת בית שני לאורך תקופת המשנה והתלמוד ועד לתקופה הצלבנית.

ממדי העיר (כ-100 דונם) מעידים על חשיבותה ועוצמתה הן מהבחינה האסטרטגית והן הכלכלית. מראשית היווסדה ועד לתקופה הרומית היתה חנתון מרכז חשוב בשל קרבתה לדרכים מרכזיות: הראשונה, שחיברה את מסופוטמיה לדרך הים (ויה-מאריס) ומשם לממלכת מצרים. השנייה, חיברה את יישובי השומרון עם יישובי הגליל. השלישית חיברה את עכו - עיר נמל מרכזית וחשובה בעת העתיקה, עם דרך החורן. בנוסף, חייבת העיר את שגשוגה לחקלאות. האדמה באיזור היתה פורייה ונהנתה מאספקת מים קבועה מנחל יפתחאל הקרוב.

בתקופת המקרא מוזכרת חנתון רק פעם אחת ובהקשר של התנחלות השבטים, שם היא נכללה בתחומו של שבט זבולון והייתה במעמד של עיר גבול, כפי שמסופר בספר יהושע:"וְנָסַב אתוֹ הַגְּבוּל מִצְפוֹן חַנָּתוֹן..." (יהושע, י"ט,י"ד).

אף על פי שחנתון אינה מוזכרת בתנ"ך פעם נוספת, החוקרים סבורים כי היישוב היהודי במקום התקיים ברציפות לאורך מרבית קיומה של ממלכת ישראל. סברה זו מקבלת חיזוק חיובי בכתובותיו של תגלת-פלאסר השלישי, מלך אשור, אודות מסע המלחמה אשר ערך בין השנים 732 ל-734 לפנה"ס ובהן מוזכרת חנתון כאחת מיני הערים הרבות שכבש.

חשיבותה של העיר החלה לרדת בתקופה הרומית. את שקיעתה של העיר ניתן ליחס לעלייתה של העיר ציפורי כמרכז הגליל, אולם יש לציין כי הדבר לא הביא לנטישת המקום על ידי יושביו.

חרף העובדה שאין שום אזכור כתוב המתייחס ליישוב כלשהו במקום בתקופה הצלבנית, רווחת הדעה בקרב ההיסטוריונים כי התקיימה במקום חווה חקלאית מבוצרת בשם חוצפית שהוקמה במאה ה-11 לספירה שאת שרידיה ניתן לראות עד היום באולם התת-קרקעי באתר, ונועדה יחד עם ציפורי לשלוט ולהגן על מפעל החקלאות הצלבני שהתקיים לכל אורך ממלכת ירושלים הראשונה, השנייה ועד לנפילת עכו הצלבנית.

בשנות ה-30 של המאה ה-13 נכבש המקום בידי הממלוכים, אשר השמישו את המצודה הצלבנית על התל כמוצב עבור חיל המצב שהציבו באזור.

השם הערבי של תל חנתון - תל בדויה ניתן למקום בעקבות בניית מבנה החאן הקרוי, חאן אל בַּדַוִּיה, שנבנה בתקופה העות'מאנית על ראש התל.

אפשר לרדת מהתל בשביל נוח יחסית, ואפשר גם לגלוש באותם שיפועים חדים שדרכם טיפסנו. לבחירתכם. עכשיו חוצים את נחל יפתחאל במעבר אירי שמוצף כל השנה, ודוהרים לאורך תעלת המוביל הארצי לכיוון צפון-מזרח, עד לפניה שמאלה לשביל מסומן באדום שבהמשך מטפס בערוצו היפהפה של נחל יודפת, לכיוון תל יודפת העתיקה. כאן נחנה את כלי הרכב ונצא לסיור רגלי בשביל מסודר המקיף את התל ומספר את סיפורה של העיר יודפת בימי המרד הגדול נגד הרומאים.

יודפת

עיר יהודית חשובה בתקופת בית-שני. שרידיה נמצאו באתר בלב רכס הרי יטבת שבמרכז הגליל התחתון, דרומית מזרחית למושב יודפת המודרני, 22 ק"מ דרום מזרחית לעכו ו-9 ק"מ צפונית לציפורי.

העיר נבנתה על תל בגובה 419 מ' מעל פני הים, מוקפת בשרשרת פסגות הגבוהות ממנה. ממזרח ומצפון מזרח מקיף אותה נחל יודפת ואחד מיובליו מקיף אותה ממערב, מדרום ומצפון מערב. אלו יוצרים מדרונות תלולים משלושת צדי הגבעה כך שזו נגישה רק מצד צפון, שם נמצא אוכף המחבר אותה להר מימין. יודפת מתוארת בהרחבה בספר "תולדות מלחמת היהודים ברומאים" של יוסף בן-מתתיהו ומוזכרת גם במשנה. האתר ששטחו כ-263 דונם הוכרז ב-11 בנובמבר 2014 כגן לאומי.

בעת המרד הגדול בשנת 67 לספירה, עמדה העיר במצור בן ארבעים ושבעה יום כנגד כוחות הרומאים בפיקודו של אספסיאנוס. יודפת הייתה אחד מהיישובים שביצר יוסף בן-מתתיהו כאשר מונה למפקד הגליל.

לאחר כניעתה של ציפורי ניסה בן-מתתיהו להוביל את כוחותיו נגד התקדמות הצבא הרומי אולם חייליו נמלטו לכל עבר. בן-מתתיהו עצמו ברח לטבריה, אך בתחילת יוני 67 עבר ליודפת. משהגיעה לאוזניו של אספסיאנוס הידיעה כי מורדים יהודים רבים מתרכזים ביודפת, ו"כי המקום הוא משגב חזק לבני הגליל" הוא החליט להפנות את כוחותיו לכיבוש יעד זה.

במשך שישה שבועות עמדו לוחמי יודפת במצור הרומי, שכלל הקמת סוללות מעצים ואבנים על החומה הצפונית על מנת לעלות עליה ולהיכנס אל העיר, ירי אבנים מבליסטראות, ירי חניתות באמצעות קטפולטות, וחצים. משניסיון זה נכשל (כאשר המגינים הגביהו את החומה), ניסו הרומאים לפרוץ באמצעות איל-ברזל.



לאחר כל אלו המשיכו הרומאים להגביה את הסוללה הצפונית, ולנסות לפרוץ את החומה, אל מול התנגדות עזה של היהודים, שכללה שפיכת שמן רותח על המנסים לפרוץ את החומה. בוגד יהודי שנמלט מן העיר ונתפס, מסר לרומאים כי היהודים בעיר תשושים ועייפים, ומגני העיר ישנים באשמורת האחרונה.

אספסיאנוס ניצל מידע רב ערך זה והעלה כוח רומי מובחר בראשותו של בנו טיטוס על החומה כאשר מגיני העיר ישנו. כח זה שיסף את גרונות השומרים ופתח את שערי העיר בפני יתר הצבא. אז נכבשה העיר (יולי 67), לאחר מצור שנמשך 47 יום.

הרומאים הרסו את העיר עד היסוד והרגו את רוב התושבים. יוסף ומקצת מאנשיו נמלטו והתחבאו במערה. הנצורים במערה כרתו ברית התאבדות, כאשר כל פעם מי שעולה בגורל יומת על ידי חברו הבא אחריו. כאשר נשארו רק יוסף ואדם אחד נוסף, שכנע אותו יוסף להיכנע לרומאים (על שמו של הסיפור הזה נקראת "בעיית יוספוס"). אספסיאנוס קיבל את מנהיגו הצבאי של הגליל בסבר פנים יפות, לאחר שבדברי-חלקות הצליח יוסף לשכנעו כי הוא נביא, וכי הוא מנבא את עלייתו של אספסיאנוס לשלטון ברומא.

לאחר המרד נבנתה יודפת מחדש, והיישוב היהודי המשיך להתקיים בה.

מיודפת, מטפסים לכיוון מזרח, דרך שטחי חוות "חלב עם הרוח" אל כביש 7955. נקודה מתאימה להפסקת צהרים, עםשולחנות פיקניק, נמצאת מימין הכביש, מול הכניסה להר אחים. אולם המקום עלול להיות עמוס במבקרים ולכן טיפסנו אל הר האחים, שגם בו התקשינו למצוא פינה מוצלת שמתאימה לקבוצה גדולה, כי ביום האביבי היפה שבחרנו לנו לטיול, הוציא אל הטבע עוד רבים מאוד כמונו והכל היה תפוס. לבסוף פרסנו מחצלת בתצפית הנוף לכיוון צפון, המשקיפה אל בקעת סכנין ואל הערים עראבה, סכנים ודיר-חנא.

הירידה מהר האחים בחזרה אל הכביש מפותלת מאוד, עתירה בטרשים ואבנים ומחייבת זהירות מסויימת עם כלי רכב נמוכים ו/או בעלי צמיגים בחתך נמוך. חוצים את צומת עראבה וממשיכים לכיוון אבטליון והררית, וממש בעיקול שמאלה לפני הכניסה להררית, אנו פונים ימינה לשביל מסומן בשחור שבהמך מפתל בירידה תלולה עם מראה מהמם של עמק בית נטופה, אל עין נטופה.

מהבריכה יורד צינור, המוביל מים בגרביטציה להשקיית העדרים וגדולי השדה בבקעה.

אנשי הסביבה שותים מהמעיין, ואכן רואים את אנשי המקום ממלאים מים בכליהם.

במקום פרגולה עם ספסל ישיבה, עצים וצמחי תבלין.

השביל למעיין נגיש לרכבי שטח , הולכי רגל ואופניים.

עין נטופה

המעיין נמצא על רכס יודפת בחלק הצפוני של בקעת בית נטופה, על שביל סימון שחור בין עילבון להררית.

בקעת בית נטופה, המוצפת מים בחורף, יבשה בקיץ ועין נטופה או בשמו הערבי עין נטאף, הוא למעשה ,המעיין היחיד הזורם בה כל השנה.

בריכת המעין בנויה אבן ומטויחת היטב. עומק הבריכה כ 2.5 מ' ולצידה עץ שיזף יפה ומתחתיה תאנה, חרוב ואקליפטוס צעירים. ביולי 2023 המעיין שופץ ושודרג ע"י חניכי "אדם ואדמה תבור" בכדורי, בית ספר חקלאי של ארגון השומר החדש, לזכרם של יגל והלל, רינה ומאיה ויעקב ואשר הי"ד - שלושה זוגות אחים שנהרגו בפיגועי טרור.

לאחר דין ודברים עם החקלאים הערבים שעד היום הסיטו את המים אליהם, סוכם שיקחו את המים לאחר הבריכה הגדולה ולא לפניה, כך שהבריכה אמורה להיות מלאה במים (בפועל, הבריכה היתה ריקה לחלוטין). מי המעיין ראויים לשתייה ישירות מהנביעה.

צינור מתכת רחב קוטר שאפשר לראותו חשוף בחלקו מוביל לשוקת ושם יוצאים המים בזרם יפה, ככל הנראה מגיע מקידוח של מקורות באקוויפר. הנביעה של המעיין היא המקור למים הירוקים בבריכה , בעוד שהמיים של מקורות הם מים זכים טובים לשתיה, משמשים את החקלאים שמושכים צינורות מהשוקת.

מכאן זהו כבר מקצע הדרך האחרון במסלול, החוצה את השטחי םהחקלאיים של צפון-מזרח עמק בית נטופה, בואכה מתקן המוביל הארצי ועילבון. סיום המסלול הוא בתחנת הדלק "דיזול" על הכביש הראשי, כ-100 מטרים אחרי שיצאנו מהכביש הפנימי של מתקן המוביל הארצי.
המסלול מתאים לכל ימות השנה, אם כי בשיא החורף יש להיערך להתמודדות עם מעברי בוץ עמוק, שלוליות גדולות ומעברי מים שגובהם יעלה. אל תנסו לטפס לתל חנתון מהמדרון הצפוני בזמן גשם שוטף ועד יומיים-שלושה אחריו. תנו לקרקע להתייבש!

היה לנו טיול טוב עם קבוצה מצויינת, שהסתיים בשלום וללא דרמות, פנצ'רים או כל תקלה אחרת. היו לנו נופים מהממים, קצת היסטוריה ו"תוכן" והעיקר, הרבה ירוק בעיניים – מי צריך יותר? נתראה בטיולים!

רוצים להצטרף להרפתקה ? עוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן

רוצים להצטרף להרפתקה ? עוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן