יומן מסע שבועות חוצה נגב 21/5/26 עד 23/5/26

היום הראשון למסע חוצה נגב, שבועות 2026

היום הראשון שלי התחיל יום קודם לכן. כל הקניות בסופר, הארגונים וההכנות וההעמסות של לפני מסע ארוך (את הכנת הג'יפ ברמה הטכנית אני לא סופר, אבל היא נמשכת כמה ימים... בכל זאת בן 31 הבחור...), אופרציה שאני מודה שאני לא ממש אוהב. אם אני יוצא למסע כזה לבד, אני דוגל במינימליזם סגפני ובג'יפ קל-משקל ולוקח רק את המינימום ההכרחי: מיטה מתקפלת, מזרן דקיק מגולגל, כרית קטנה, שק"ש, מקרר מלא בשתיה קרה. באוכל אין לי בעיה להסתפק בקופסאות טונה, כמה ביצים, בקבוק שמן-זית, כמה פיתות וזהו. אבל מכיוון שמצטרף אלי יונתן הג'וניור שלי (שהוא כבר "ב' קודקוד" מנוסה ומיומן, שנוהג ומנגן על הסופה במשך כל הטיול ומשאיר לי ראש נקי להתעסקות בקבוצה ובמנהלות) אני מעמיס במקרר מכל טוב ועל הגג אוהל ומזרנים ומצעים, שלושה ג'ריקנים (שניים עם מים ואחד מלא בבנזין) על סיפון הג'יפ ארגזי כלים וציוד חילוץ, ברגיה ענקית ושישיות של קולה, מים וסודה שמוכנים להיכנס בתורם למקרר. וכמובן שלא נפקד מקומם של הזחלנים RC שיהיה במה לשחק.... וכך מג'יפ פתוח עירום, רזה וקליל אנו עוברים למוד של עגלת צוענים עמוסה ומתנדנדת...

הסופה היא ג'יפ נפלא ומענג בשטח, אבל נסיעות ארוכות על כביש הן לא הקטע שלה וממש לא כיף גדול, והכי לא בא לי להתעורר באישון לילה כדי לצאת לדרך הארוכה כשבחוץ עדיין חושך וקור מקפיא ולהגיע למצפה רמון בשמונה וחצי בבוקר כשאני מותש וקרוע, ולכן אנו יוצאים כבר ביום רביעי לפנות ערב, ומבלים את הערב אצל דני, חבר יקר שמתגורר במצפה רמון ואת הלילה ביחידת האירוח הקטנה והמפנקת שלו.
זה מאפשר קימה מאוחרת ברבע לשמונה בבוקר, קפה זריז והתייצבות במגרש החניה הצמוד לתחנת הדלק לפני שרוב הקבוצה הגיעה. הרוב המוחלט של חברי קבוצה מוכרים לי מטיולים קודמים, חבר'ה מצויינים שנוהגים/ת טוב, המכוניות טובות, אין פה גרוטאות, נעלמים ותהיות. אחרי תדריך וחלוקת מכשירי קשר, אנו מתגלגלים על כביש 40 ב"מעלה העצמאות" אל תוך מכתש רמון, נכנסים לפארק "צבעי רמון" מרהיב העין ועוצרים ליד "תותח החרסית" לארוחת בוקר וקפה ראשון, ולריקון אויר מהצמיגים.

מכאן עולים צפונה ב"ציר הנפט" ונכנסים לכיוון חאן סהרונים לירידת מעלה דקלים. פער ראשון נפתח בשיירה כאשר בירידת מעלה דקלים אנחנו שני כלי רכב בלבד. איפה שאר השיירה? "פנצ'ר" אני שומע בקשר. טוב, נו. העפלתי ברגל אל הקבוצה, הדיפנדר של אופיר פרק צמיג מהג'נט. קצת מוזר לי שזה קרה, נהג שטח טוב (הוא אופנוען-שטח, ואופנוענים הם תמיד גם נהגים טובים) נסע בלחץ אויר מאוד מתון (20PSI) והצמיג הוא AT בריא בעל דופן "אמיתית" בחתך 70 על חישוק 18, אין שום סיבה נראית לעין לפריקת הצמיג... מהר מאוד אנו מגלים למה הצמיג נפרק - הוא קרוע לחלוטין בדופן הפנימית. כנראה מפגש אלים עם אבן חדה מדי. החלפת גלגל מהירה ומרגע זה יצטרך אופיר לנהוג במשנה זהירות ולשמור על שאר הצמיגים, כי הוא נותר ללא גלגל רזרבי.

ביקרנו לכמה דקות ב"מערה" שבפרסת נקרות, אבל כולם מצפים להתמודדות עם אתגר הירידה במדרגות של נקרות. יורדים כאן ברצף של ארבע מדרגות – השתיים הראשונות קלילות ולא נחשבות. אבל השלישית כבר גבוהה וקשה ומשולבת בפניה חדה וצפופה ימינה, והרביעית קשה ומפחידה ומשולבת באתגר של תמרון צפוף ופניה חדה שמאלה, שבד"כ מצריכה תיקונים ברוורס.

יונתן יורד ראשון עם הסופה ואחריו כל הקבוצה בזה אחר זה בזריזות ראויה לציון, אני מודה שכבר מזמן לא הורדתי כאן קבוצה גדולה בכל כך מעט זמן! הנסיעה לאורך נחל נקרות המתפתל בין מצוקים אדירים תמיד חווייתית ומיוחדת, מנת-עבירות נוספת מסופקת לנו בתמרונים בין הבולדרים וההצלבות ב"גינת הסלעים" שמשנה את פניה תדיר, מלבד משיכה קלה של גראנד ויטארה שהתיישבה על גחונה וסירבה להמשיך להתקדם בשל תקלת ABS (וזה קורה בגלל התחממות הבלמים, תוצאה ישירה של מערכת TC שנדרשת לעבודה מאומצת. למודאגים - הבלמים מתקררים די מהר וכל המערכת חוזרת לפעול כתקנה ללא נזק) לא נרשמו דרמות.
עצרנו לארוחת צהרים בחניון מיצד נקרות, חלפנו על פני הר-משא, וטיפסנו לתצפית מראש חרבת קצרה לסיפורי נבטים ושיירות בשמים בשעת אחר הצהרים הקסומה ביותר, כאשר השמש הנוטה לשקוע צובעת את המרחבים בגוונים מרהיבים.

ירדנו במעלה קצרה אל נחל עומר ולאחר שחלפנו בין שרידי החאן הנבטי מואה, התמקמנו בחניון הלילה מואה/נחל עומר, הסמוך לכביש הערבה. הקמת אוהלים, יציאה חופשית של כל אחד בזמנו הפנוי לתדלוק, והיידה - התנעת המנגלים וחליצת פקקי בקבוקי היין... כצפוי לאחר יום גדוש באקשן, ההתרסקות אל בין השמיכות לא איחרה להגיע ושקענו בשינה ערבה ומתוקה - לילה טוב.

היום השני למסע חוצה נגב, שבועות 2026

לכבוד היום השני הצטרפו אלינו כלי רכב נוספים והיום אנחנו שיירה ארוכה ממש... אחרי ארוחת בוקר יצאנו שוב לכיוון מואה, אבל הפעם פנינו שמאלה ודרומה, אל ציר המעיינות ונחל עשוש היפהפה, עצירת חובה לקפה ב"קיר הצעקות", חזרנו לציר המעיינות וירדנו במעלה צופר, חצינו את ערוצו הרחב של נחל פארן, כדי לעצור לארוחת צהריים בחניון מפלי יהושע היפהפה. כאן, מלבד מקום לכלי רכב רבים וסלעי הענק רבי הרושם, יש גם שולחן פיקניק ארוך במיוחד שמאפשר לכל הקבוצה לשבת ולאכול צהרים ביחד. וזה תמיד כיף ומגבש.

מכאן המשכנו דרך ערוץ הפארן, פניה שמאלה לציחור ואחרי חציית כביש 40, אל נופי הסוואנה של נחל ציחור הדרומי המרהיב על עדרי הצבאים שלו, "ביצת עצמון" המפורסמת וכמובן ביקור בלתי נמנע של גרוטאות מטוסי הקרב בשטחי האימון של מישורי הפארן הנרחבים.

הפעם "החזרתי חוב" מחוצה נגב הקודם, אז מפאת קוצר זמן ומירוץ מול השמש השוקעת ויתרתי על התצפית עוצרת הנשימה מראש הר צניפים – רשמתי אז לעצמי שבפעם הבאה לא אוותר, וכך היה. מראה שמורת הנחלים הגדולים מראש הר צניפים הוא אחת התצפיות המרשימות בנגב שאסור לוותר עליהן!

מכאן גם מתחילה הירידה של מעלה צניפים שבסופו קטע קצר אבל טכני להפליא עם מדרגות והצלבות שדורשות מהרכב גמישות מקסימלית ומהנהגים/ות הרבה קור רוח ויכולות נהיגה. חניון הלילה שלנו בשער צניפים כבר קרוב, וכמו אתמול - התארגנות מהירה להקמת האוהלים עדיין באור יום, ואחר כך פתיחת מנגלים והרבה בירות ויין כראוי, שעוזרים לכולם להירדם כמו דובים... לילה טוב!

היום השלישי למסע חוצה נגב, שבועות 2026

את היום האחרון התחלנו בגב צניפים המרהיב, שהפלא ופלא - עדיין החזיק מים מסשן הגשמים והשטפונות האחרון. לא יותר מדי כמובן, בכל זאת סוף מאי, אבל מספיק כדי לטבול ולאפשר לכלבים להשתובב ולהשפריץ לכל עבר.

ירדנו במעלה עקוף אל כביש 12 כדי להיפרד מכמה מהמשתתפים שחתכו הביתה מוקדם. חצינו את בקעת עובדה ובקעת סיירים, והתחברנו אל "ציר הקורדרוי" בדרכנו לתצפית הר ברך הדרומית - להבדיל מתצפית הר ברך המוכרת לכולם, זו מעט נמוכה יותר, אבל גם שקטה ובתולית, עם פחות מבקרים ותחושה אינטימית וטבעית יותר, ללא רעש הגנרטור וללא הקרינה מהאנטנות הממוקמות בפסגה. הבחירה בתצפית הזו גם חוסכת לא מעט מנסיעת הטלטלות בדרך המלאה בהדורים (זו הסיבה שנקראת "ציר הקורדרוי").

כבר צהרים וחם מאוד בחוץ, דרוש לוקיישן לארוחת צהרים, אם אפשר שיהיה מוצל כהלכה אז מה טוב – העץ המפורסם של נחל בטמים קיבל את פנינו בצל מפנק מתחת לצמרתו הנדיבה.
משם ירדנו דרך נחל בטמים אל ציר הפטרולים הישן, עברנו במישר סעיפים וכמובן שלא ויתרנו על "דרך יאיר" היפה ועל תצפית עין נטפים. ירדנו במעלה אילת הישן, עברנו על הגשר הממלוכי שעל "דרך החוגגים" ולאחר חציית כביש 12 אל הציר המתפתל בין הרי הגרניט הכהים בנחל שלמה, סיימנו את המסע מול ים סוף וחוף אלמוג.

איך לסכם "מסע משעמם"? "משעמם" במובן של אפס אירועים, למעט אותם פנצ'ר וחילוצון אחד ביום הראשון - ללא שום תקיעות דרמטיות, ללא שום דרמה, ללא בירבורי ניווט או מירוצים נגד השמש השוקעת, מסע שהתנהל בלוח זמנים מדויק, על המסלול שנקבע ללא חריגות וללא קיצורים, עם נהיגה מקצועית, מצויינת ואחראית של כל הנהגות והנהגים בקבוצה, באמינות מוחלטת של כל כלי הרכב, מה שנקרא "מסע לפי הספר" – מה שאיפשר לנו להינות נטו מהמדבר עוצר הנשימה שלנו, בלי למהר ובלי להילחץ ובלי לשבור מכוניות. ככה אני אוהב את הטיולים שלי.

זה המקום להודות לכולם.ן, על הבעת האמון, על המשמעת ועל האווירה הנהדרת והצחוקים. אוהב אתכם.ן, אוהב לטייל איתכם.ן. נתראה בטיולים ובמסעות הבאים עלינו לטובה!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן