במסגרת מסע אחים לחיים 180, יצאה קבוצה של 21 אחים לטיול ג'יפים בחצי האי פלופונס - יוון, המקום שבו הרקולס הרביץ לאריות, הספרטנים לימדו את העולם איך לדבר קצר, והאלים החליפו לילדים כתפיים פגומות בשנהב של פילים. לנו היו 4 ימים של טיול ג'יפים בשבילים וכבישים מפותלים בין הרים מטורפים, קניונים עמוקים וכפרים שמרגישים כאילו הזמן עצר בהם מלכתב
האי פלופונס נראה כמו כף יד ענקית עם ארבע אצבעות שנשלחת לתוך הים התיכון. טכנית, הוא היה חצי אי עד שחפרו את תעלת קורינתוס והפכו אותו לאי מלאכותי. תוואי השטח שלו הררי ופראי והוא מנותק לחלוטין מהיבשת של יוון הטיפוסית. השם של האי נקרא על שם דמות מהמיתולוגיה היוונית שנקראת פלופס (Pelops) ופירושה "האי של פלופס".
אבא של פלופס, טנטלוס, רצה לבחון את האלים באולימפוס ולראות אם הם באמת יודעים הכל. הוא עשה מעשה מזעזע, בישל את הבן שלו, פלופס, והגיש אותו לאלים בארוחת ערב. רוב האלים קלטו מיד את המתיחה ולא אכלו, חוץ מאלת החקלאות דמטר, שהייתה שקועה בדיכאון ואכלה לו את הכתף. האלים התעצבנו, זרקו את האבא לגיהנום, החזירו את הילד פלופס לחיים, והחליפו לו את הכתף החסרה בכתף משן של פיל. הילד הזה גדל, הגיע לכאן, כבש את כל האזור והפך למלך. ומאז המקום נקרא על שמו.
מבחינה היסטורית, הפלופונס נחשב למגרש של הגברים האמיתיים והוא המקור לכל מה שאנחנו מכירים כ"יוון העתיקה והקשוחה". כאן צמחה תרבות מיקנה (מתקופת הברונזה) וכאן ישבה ספרטה. אותה ספרטה הביאה לעולם את המושג "לאקוני" שהרי דיבור לאקוני הוא דיבור בקיצור, חסכוני במילים. המקור שלו הוא כאן במחוז לאקוניה שבדרום הפלופונס, כאמור, משכנה של ספרטה.
פעם אחת, מלך מקדוניה (אבא של אלכסנדר הגדול) שלח איום לספרטנים: "אם אני אכבוש את הארץ שלכם, אני אשמיד את הערים שלכם ואהרוג את כולכם". הספרטנים שלחו לו חזרה מכתב עם מילה אחת בלבד "אם". המלך המקדוני כל כך נבהל מהביטחון העצמי שלהם שהוא פשוט ויתר על התוכנית.
במערב הפלופונס נמצאת אולימפיה, שם המציאו את המשחקים האולימפיים בשנת 776 לפני הספירה. במהלך משחקי האולימפיאדה הייתה "הפסקת אש קדושה" וכל המלחמות ביוון נעצרו כדי שהספורטאים יוכלו להתחרות בעירום מלא (כן, ככה הם התחרו פעם כדי להראות את הגוף המושלם).
180 אחים, מעמותת אחים לחיים, טסנו יחד לאתונה - בירת יוון, ובמגרש החנייה של שדה התעופה לאחר איסוף המזוודות, נפרדנו לקבוצות שונות וכל אחת יצאה למשימתה.
עמותת 'אחים לחיים' (קישור לאתר העמותה) מגבשת לתוכה גיבורים, לוחמים (ולוחמות) שנפצעו במהלך פעילות מבצעית, אשר שיקמו עצמם ועדיין משקמים את פציעתם, ויחד הם מסייעים ותורמים אחד לשני, דבר המעצים אותם יחד ולחוד.
העמותה, ייחודית ומיוחדת, עושה רבות למען חבריה, והרבה באופן שחבר בעמותה (אח) עוזר לחבר (אח) אחר. החל מתמיכה פיסית ומורלית, דרך טיפולים ומשלחות רפואיות, משלחות לקצוות עולם וקבוצות מיוחדות למסעות אתגריים בעולם. בעקבות מלחמת חרבות ברזל שילשה העמותה את מספר חבריה (וגם חברותיה) והיא צפויה עוד לגדול ולגדול בשנים הקרובות ולקלוט אחים ואחיות חדשים ככל שתוכל.
השנה חוגגת העמותה 18 שנים לפעילותה ומסע 180 ליוון ובתוכו מסע ג'יפים לפלופונס, הינו יותר מסמלי ומיוחד! זכינו!!
לקריאה נוספת על מסע אחים 180: אחים לחיים מעפילים לפסגת האולימפוס - מיטיקס 2,918 מטרים
מיד לאחר הנחיתה ואיסוף המזוודות חתמנו על הרכבים ויצאנו להתארגנות מהירה בחניון. חלוקת מכשירי קשר, מספרי ברזל, תדריך מפורט לנסיעה בשיירה ותוך דקות אנחנו בנסיעה על הכביש המהיר לכיוון תעלת קורינתוס.
תעלת קורינתוס היא תעלת מים ביוון, החוצה את מצר היבשה (איסתמוס) של קורינתוס, ומחברת את המפרץ הסרוני עם מפרץ קורינתוס. התעלה, שֶׁנִּכְרְתָה בין 1881 לבין 1893, מקצרת את המרחק מהים האדריאטי לפיראוס ב-320 קילומטר. אורכה של התעלה כ-6.3 קילומטר, ורוחבה 21 מטר בקרקעיתה ו-25 מטר בקודקודה. עומק המים 8 מטר. גובה דפנותיה מגיע עד 80 מטר מעל פני הים.
את התעלה הזו ניסו לחפור כבר לפני כמעט 2,000 שנה. הראשון שרצה היה קיסר רומאי בשם נירון. הוא היה כל כך משוגע שהוא לקח בעצמו מעדר מזהב, חפר שלוש פעמים, ואז הביא 6,000 עבדים יהודים מהמרד הגדול בארץ ישראל שיחפרו את השאר. החפירה נכשלה כי הם פחדו שהים יציף את היבשה. רק בסוף המאה ה-19 הצרפתים והיוונים סיימו את העבודה. היום היא בעיקר אטרקציה לתיירים, כי ספינות מודרניות גדולות מדי בשביל לעבור דרכה.
חצינו את התעלה על הגשר המפורסם שבעצם מחבר את האי
פלופונס ל
יוון ולאחר הפסקה קצרה, המשכנו עם הכביש עד לירידה לשטח, ויצאנו בטיפוס להרי ה Ziria לנסיעת שטח
בין יערות עבותים, אגמים, נהרות ותצפיות מדהימות. בדרך עצרנו לפיקניק לארוחת צהריים, הפסקות קפה ותה בתצפיות מרהיבות ולקראת ערב יצאנו מהיער ישירות לעיירה זארוקלה ולמלון המפנק שלנו ללילה הקרוב. לאחר התארגנות בחדרים יצאנו להליכה רגלית קצרה בין רחובות העיירה הקטנים ונכנסנו לארוחת ערב בטברנה מקומית עם מטבח יווני אותנטי ובעיקר טעים. בטברנה שכזו אי אפשר בלי קצת אוזו ומצב הרוח של החבורה רק הולך ומשתפר.
בתום ארוחת הבוקר במלון כולנו שוב ברכבים לעוד יום של כביש ושטח לסירוגין כשבאופן כללי אנחנו מכוונים לאגם דוקסה (Doxa) היפהפה. בדרך עדרי סוסים, פרות, כבשים ומעט מאוד אנשים. באגם עצרנו לפיקניק ארוך, החבר'ה נכנסו למים ולמרות החום מסביב, הגיע גם גשם. אף אחד לא מתרגש ותחושת ה"ביחד-נס" רק הולכת ומתחזקת בין כולם.
לקראת ערב הגענו למלון שלנו בעיירה דימיצאנה.
דימיצאנה הוא כפר אבן התלוי על צוק שנראה כמו תפאורה של סרט. במלחמה נגד הטורקים, הכפר הזה היה מפעל אבק השריפה של יוון. היו פה טחנות מים סודיות שייצרו טונות של אבק שריפה בלי שהטורקים ידעו. היוונים אומרים שלולא אבק השריפה של דימיצאנה, יוון עדיין הייתה מדברת טורקית היום.
מאחר ואת פיקניק הצהריים סיימנו בסביבות 16:00 דחינו את ארוחת הערב במלון לשעה מאוחרת ככל שניתן היה, 21:00, ונאספנו כולם למעגל לוחמים עוצמתי ומרגש. החברים סיפרו אחד אחד את סיפור הפציעה (פיזית ונפשית) שלו וכן על ההתמודדות בחיי היום יום. השיתופים היו פתוחים ועמוקים וריגשו מאוד גם את ותיקי העמותה שבקבוצה. לארוחת הערב הגענו רק לקראת 23:00 והפתיחות הרבה שבמעגל השאירה חלק גדול מהאחים לשיחות ארוכות לתוך הלילה.
אנחנו שוב על הכבישים והאחים עומדים בזמנים כמו אלופים. המשך הדרך לוקחת אותנו לחלקו הדרומי של הר מיינאלו, אבל כעבור כמה ק"מ ספורים בשבילי היער מצאנו חבורה גדולה של יערנים שכרתו עשרות רבות של עצים מצידי הדרך שנטו ליפול, מאחר ומלאכת האיסוף שלהם תקרה רק מאוחר יותר. עשינו פרסה ויצאנו לציר חדש ופתוח.
הדרך שלנו מלווה את נהר לוציוס (Lousios) שיורד לתוך עמק לוציוס ובאחת העצירות אנחנו מחליטים לרדת ברגל לנהר. המקום יפהפה שקשה לתאר במילים, זרם המים בצבע הטורקיז מהפנט וחלק מהאחים כבר במים. קפה ותה על הגזיות ואף אחד לא רוצה לעזוב את המקום.
המלון שלנו ללילה הקרוב נמצא בעיירה מיסטראס והוא כפר נופש מקסים בעל 5 כוכבים עם בריכה חיצונית ופנימית, ספא מפנק, מגרשי טניס ועוד. סיבה מספיק טובה להגיע אליו מוקדם באופן יחסי, אז עלינו על הכביש בשעות הצהריים המאוחרים ויצאנו לכיוונו.
מיסטראס ידועה בשם "עיר הרפאים של הקיסרים" והיא היתה בירת האימפריה הביזנטית האחרונה. התקופה הביזנטית
היא עידן היסטורי המציין את חלקה המזרחי של האימפריה הרומית, מהפיצול ב-395 לספירה ועד לנפילתה בידי האימפריה העות'מאנית ב-1453. עידן זה מתאפיין בהפיכת הנצרות לדת המדינה, בפריחה תרבותית ואדריכלית ובהשפעה עמוקה על אגן הים התיכון, אירופה והמזרח התיכון.
מיסטראס זו עיר מבצר שלמה על צלע הר, שהיום היא עיר רפאים נטושה, אבל פעם חיו פה אלפים. כאן הוכתר הקיסר הביזנטי האחרון בהיסטוריה, קונסטנטינוס ה-11, שלפני שמת בקרב על קונסטנטינופול, ניסה להציל את האימפריה ממש מכאן.
בצמוד לבריכה המרכזית של המלון ומכל צד שלה יש בר פעיל, מוסיקת רקע והאחים בחיוכים גדולים. לקראת ערב התיישבנו כולם סביב שני שולחנות ערוכים בטוב טעם, שולחן אחד כשר והשני לא, במסעדת הגורמה של המלון.
אין ספק שגם לארוחת הבוקר במלון הזה מגיעות תשואות ולבסוף לא היתה ברירה והיינו צריכים לקום ולהמשיך בטיול. זהו היום האחרון שלנו עם הרכבים ואנחנו מכוונים את פנינו לכיוון כללי צפון מזרח ולהרי פרנונאס, כשעתיים בשטח ועוד שעתיים בכביש עד שהגענו לחוף הים אסטרוס (Astros Kinourias) לטבילה במים הקרירים ולפיקניק אחרון.
המשך הדרך על הכביש בצמוד לקו המים, הנוף מלווה את עיירות החוף הצמודות אליו ובסופו של דבר מתחבר לכביש המהיר שמוביל שוב לגשר שמעל תעלת קורינתוס ומשם לנקודת החזרת הרכבים. אוטובוס מחכה לנו ולציוד שלנו ואנחנו יוצאים לכיוון אתונה. תחילה לארוחת ערב כשרה במסעדה של בית חב"ד ולאחריה למלון עם בריכה יפהפיה על הגג, ממנה ניתן להשקיף על האקרופוליס המפואר שמקושט בתאורת לילה.
מישהו אמר אלכוהול..?
זהו היום האחרון שלנו במסע וכל כולו הולך להיות כיף ופינוק ארוך ומתמשך. פתחנו את הבוקר ביקיצה טבעית שכן ארוחת הבוקר פתוחה עד 11:00. יש כאלה שיצאו לאימוני ריצה וחדר כושר, אחרים לסיבוב דאווין קצר בעיר ואחרים חזרו לבריכה שעל הגג. בשעה 12:00 עלינו על אוטובוס שלקח אותנו לנסיעה של כשעה מדרום לאתונה, לחוף ים סגור עבור העמותה, בו התקיים הפנינג מטורף ומושקע אליו נאספו כל 7 המשלחות מרחבי יוון ולאחר חצות, עלינו כולם יחד על טיסה חזרה לישראל.
תודה רבה ל
עמותת אחים לחיים שאחראית על כל הטוב הזה ותודה רבה לחבורה הנפלאה שהיה לי את הכבוד להוביל במשך 4 ימים, החל בראש המשלחת
ניר סבג שניצח על הכל ברגישות רבה, דרך "שמונה" המאסף התותח שלי
קובי חזן, שהוא בעצם לב אחד ענק שלא מפסיק להצחיק, לרגש ולחבק...
















תגובות