סיכום טיול מועדון KGM רקסטון מנחל נקרות לנחל ציחור - סוכות 2026

סוכות 2026 בא עלינו בתקופה לא פשוטה – 3 שנים לטבח 7 באוקטובר, בצל אווירת נכאים כללית במדינה המושפעת מרוחות מלחמה, הבחירות המתקרבות על רקע השסע והפילוג בחברה הישראלית, לאחר קיץ לוהט בו רבים מאוד ממעטים לטייל בשטח ומעדיפים את העמידה בתורים במיזוג האוויר של נתב"ג – נדרש טיול משמעותי שיפתח את עונת הטיולים במדבר כהלכתה.

מועדון KGM רקסטון ידוע ככזה בעל גרעין קשה שלא יוותר על ההזדמנות לנשום אויר מדבר צלול, וכך התייצבו בתחנת הדלק של עין יהב חבורה אמיצה ברקסטונים, ויצאנו למסלול של יומיים שינוע בנתיבים הקלאסיים של הנגב שלעולם לא נס ליחם.
נהג המשנה הקבוע שלי – הג'וניור שלי יונתן, לא הגיע הפעם, העדיף לטייל בחו"ל. את מקומו תפסה אחותי חן עם שני הבנדיטים הקטנים איתמר ויובי, אוהבי טבע ובעלי חיים מושבעים שלא מוותרים על אף יציאה למדבר.

הנסיעה דרומה עברה בנעימים, בכל זאת הרקסטון הוא קודם-כל SUV מפנק ונוח ביותר בכביש. הנסיעה יציבה ושקטה, המזגן מקפיא כמו במקרר של אטליז, הכורסאות רחבות ונוחות והילדים נרדמו מאחור מהר מאוד. הדרך הארוכה חולפת מהר ובניחותא ואי אפשר שלא לציין את נתון צריכת הדלק המפתיע ביותר – אמנם שיוט בינעירוני נינוח וארוך עם קרוז-קונטרול על מהירות חוקית, אבל היי - 15.5 ק"מ לליטר סולר!!! וזה ב-SUV גדול וכבד (מעל 2 טון, עמוס בארבעה אנשים, מקרר 50 ליטר גדול, ארגזי כלים וחילוץ כבדים וברשימה מלאה של ציוד לטיול של יומיים) עם 202 כ"ס, חברים יקרים, מדובר בנתון שמקובל יותר בקרוסאוברים רכים קטנים וקלים בהרבה או משפחתיות רגילות, חריג לחלוטין לטובה לרכבי כביש שטח כפולי הנעה בעלי יכולת שטח מלאה בקטגוריית הגודל והמשקל האלה – בהחלט מספר יוצא דופן, שבמחירי הסולר של היום אי אפשר להתעלם ממנו! שאפו גדול ל-KGM, ואנו מתייצבים בנקודת המפגש רעננים כאילו לא סיימנו זה עתה תפירת מאות ק"מ. איזה הבדל מהסופות שלנו שנחות עכשיו בחנייה.... (כן, גם אחותי וגיסי מגדלים כמוני ג'יפ סופה פתוח!... מין קטע כזה במשפחה המטורללת שלנו)...

לאחר התדריך וחלוקת מכשירי הקשר, ירדנו מהכביש היישר אל נחל נקרות. זהו ה"קלאסי" ביותר מבין נחלי הנגב, שמתחיל באפיק רחב אך מהר מאוד הולך וצר, הצוקים הכבירים משני צדדיו הולכים וגובהים ומראות נופי-בראשית מלאי ההוד מרחיבים את הלב. אחרי עצירה לארוחת בוקר בצל מצוק, אי אפשר לא להצטלם במעבר שמתחת ל"רגל הפיל" המפורסמת, ולאחר כברת דרך, פנינו ימינה אל גב חולית.

גב חולית (גב גלד) הוא אטרקציה שאין לוותר עליה, במיוחד בחורף ברוך משקעים, אז הגב מתמלא ומי שאמיץ דיו גם יטבול במים הקרים... הטיול התקיים בסוף ספטמבר, טכנית עדיין קיץ ועדיין לא היתה טיפת מים בגב, ועדיין מומלץ מאוד לטרוח ולטפס אליו ולו לצורך התצפית המרהיבה ממנו. ייחודו של הגב שהוא ממוקם גבוה, על מדף סלע גדול בצל מצוק נישא וצריך לטפס אליו ברגל במסלול הליכה קצר אך מעט מאתגר בין בולדרים ענקיים בעליה ובעיקר בירידה, בזהירות רבה מאוד על מנת לא ליפול. אבל שווה להתאמץ, כי מדובר בפלא טבע קטן (חשוב לדעת שהטיפוס אינו מומלץ לכל מי שמתקשה בהליכה מאתגרת, מוטב לוותר ולהמתין ברכב).

לאחר הביקור בגב המשכנו בדרכנו לאורך נחל נקרות לעצירת צהריים בצל העצים שבחניון הלילה שמול מיצד נקרות – אחד המיצדים הנבטיים שלאורך "דרך הבשמים". אמנם מסלול הטיול המיועד נע בכיוון ההפוך, אבל בחניון הזה יש צל שאנו זקוקים לו לצורך ארוחת הצהריים כי עדיין חם בחוץ. ממיצד נקרות שבנו על עקבותינו אל צומת השבילים של נחל נקרות ונחל אבוס, המאגף את הר משא הכביר ואת חניון הר משא מדרום, בואכה תחילת הטיפוס אל חרבת קצרה. ואם עד כה ציר הנסיעה אינו מאתגר, נע על שביל ברור ואפשרי גם לג'יפונים ללא הילוך כוח, הרי שכאן אנו משלבים לראשונה ל-4LOW ומתחילים לטפס.


כמו מיצד נקרות, גם חרבת קצרה היא "מיצד", כלומר עמדת שמירה בה ישבו חיילים חמושים שאיבטחו את "דרך הבשמים" הנבטית מפני שודדים.
הדרך, בה נעו שיירות הגמלים הנושאות סחורות יקרות מהמזרח, התחילה בבירת הנבטים פטרה (היום בשטח ממלכת ירדן), ירדה ב"נאקב-נאמלה" התלול והמפותל אל הערבה, חצתה אל הנגב ועלתה בכיוון כללי צפון-מערב לכיוון נמל עזה. לאורך הדרך הוקמו חאנים בהן בילו השיירות את הלילות. החאנים מוקמו במרחק יום הליכה של שיירת-גמלים עמוסה, כאשר החאן הראשון היה במואה, כיום סמוך לכביש 90, החאן הבא היה חאן סהרונים שבכניסה למכתש רמון, התחנה הבאה היתה בעיר הגדולה עבדת שברמת הנגב, בה השיירה נשארה לנוח יום נוסף וגם הוחלפו הגמלים המותשים, משם נעו השיירות בנתיב נוח יותר לכיוון הערים הנבטיות חלוצה ורוחייבה (רחובות בנגב) וביום האחרון "דוך" לעיר עזה, אל הנמל בו נפרקו הסחורות מגב הגמלים והועמסו על ספינות שהובילו אותן לנמלי אגן הים התיכון.
בין החאנים הוקמו המיצדים בהם נמצאו חיילים ששמרו על הנתיב מפני שודדי הדרכים ששרצו לאורכו. קצרה הוא אחד המיצדים הללו, וכמו רובם, גם הוא עבר שחזור חלקי. מיקומו הגבוה מאפשר תצפית נוחה למרחקים והנוף הנשקף מכאן אל ערוצי נחל קצרה, נחל עומר ומרחבי המדבר שמסביב הוא מרהיב במיוחד בשעות אחר הצהרים בואכה שקיעת השמש – אל תוותרו על עצירה קלה כאן!

הדרך היורדת מקצרה לכיוון מואה והערבה, כבר יותר מאתגרת. אמנם מדובר במגמת ירידה, אבל "מעלה קצרה" הטרשי ומלא הבולדרים יכול לאתגר כלי רכב מעט נמוכים והשיא של מעלה קצרה הוא בקטע צר מאוד משולב בפנייה שמאלה, מדרגות סלע, קיר טרשי מצד אחד ומדרון תלול מימין – צריך להיות כאן מדויק מאוד. אמנם יש נתיב עוקף, מין "צ'יקן-ליין" לטובת כלי רכב פחות קשוחים ונטולי הילוך כוח, אבל אנו בוחרים בנתיב הקשוח יותר וכאן מוכיחים הרקסטונים שלמרות שהם מגיעים מהיצרן מעט נמוכים, בהכוונה נכונה וקפדנית אין להם שום בעיה וכולם עוברים את האתגר בצורה מהירה וחלקה, ללא אף נגיעה בגחון, במפתני הדלתות או בפגושים.
עוד ראוי לציין, שלאורך כל היום היינו מוקפים בשפע נדיר, כמות בלתי מוסברת, של חיות-בר – קבוצות-קבוצות של צבאים מקפצים, יעלים שצועדים באדישות בין הג'יפים, שפני סלע מדלגים בין המצוקים - המדבר אינו באמת שממה, הוא רוחש חיים. כיף לגלות שחלק גדול מבעלי החיים כבר לא כל כך חוששים מבני אדם, כנראה התרגלו שהמטיילים לא יפגעו בהם לרעה והם לא ממהרים לברוח כשהם רואים שיירת ג'יפים. מדובר במחזה מרחיב לב שלא מפסיק לסחוט קריאות התפעלות בקשר....

את הלילה בילינו בחניון נחל-עומר הסמוך לכביש הערבה. מדובר בחניון רחב-ידיים, שטוח ונוח, שמאפשר מרחב לכמה קבוצות מבלי שיפריעו זו לזו. מזג האויר היה נוח למדי ולא קר ולאחר ארוחת ערב חפוזה, העפעפיים כבדו ואחד אחרי השני אנשים צנחו לתנומה עמוקה (חוץ מציפורי הלילה המתקשות להירדם שנשארו ערים עוד כמה שעות...)

היום השני לטיול

בבוקר היום השני הצטרפו אלינו יגאל ברקסטון שהוכן לשטח בטוב-טעם במחשבה – מלבד המיגון ההכרחי, גם מוגבה 4 אינץ', עם צמיגי AT ופגושים שנחתכו במידה נכונה ומשפרים מאוד את זוויות הגישה והנטישה, ומני בסנגיונג מדגם ישן בן 20 שכמעט שכחנו – האקטיון המעט מוזר למראה – רכב מעט קטן יותר, אבל קשוח מאוד עם מכניקה קשוחה שמתאימה לעבודת שטח, שצפיתי שיככב במכשולים המסלול יזמן לנו היום (ולא טעיתי). עבור מי שמחפש רכב 4X4 שני/שלישי בבית שיהיה זול לקניה, אמין ועמיד ומיועד לטיולים בלבד, מומלץ מאוד לחפש אחד כזה – מדובר באנדרדוג קשוח עם נתונים בסיסיים טובים ומכניקה חסונה (מנוע בנזין 2.3 ליטר של מרצדס בעל 150 כ"ס, גיר אוטומטי פלנטרי, סרן אחורי חי, דיפרנציאלים תואמי דנה-ספייסר ניתנים לנעילה, זוויות מרכב טובות) שמהווה פלטפורמה מצויינת לשיפורים ושלא יפסיק להפתיע ביכולותיו.

חזרנו לכיוון מואה וירדנו דרומה על "ציר המעיינות", פנינו ימינה לנחל עשוש ועצרנו לקפה ראשון וארוחת בוקר למרגלות ה"אמפיתאטרון" הידוע יותר בכינויו "קיר הצעקות" (המצוק הענקי בעל צורה מעוגלת המחזירה הד חזק). בזמן שאנחנו מתחת לציליה, שותים קפה ומפטפטים, צמד האחיינים שלי משוטטים מסביב כדרכם, מחפשים חיות, צמחים ושאר אטרקציות של אוהבי טבע. מנסיוני איתם אני יודע שזה רק עניין של זמן עד שגם ימצאו משהו מעניין.

ואז זה מגיע – הם מצאו פרחון (גוזל כמעט בוגר, כזה שאו-טו-טו יפרוש כנפיים ויפרח מהקן) של רחם מדברי – עוף דורס גדול, מוגן ונדיר, שלפי הסברה נותרו ממנו כמה עשרות פרטים בלבד בעולם כולו ונמצא בסכנת הכחדה. הרחם המסכן נמצא כשהוא מוטל על הקרקע לאחר שנפל מגובה רב ולא מסוגל לזוז עם פגיעה קשה באחת מכנפיו.

עדיין יום ארוך לפנינו, אבל הפקרת הפרחון לגורלו לא באה בחשבון. חן מיהרה להתקשר לצפר מומחה שהעביר לה מספר טלפון של פקח שנמצא באיזור והוא הודיע שיצא לדרכו אלינו וייקח לו חצי שעה להגיע. הדקות נקפו, הפקח לא מגיע והילדים מסרבים לעזוב את העוף הפצוע, לבסוף יצאו עם אחד הרכבים לכיוון הפקח, נפגשו עימו ומסרו את הרחם הפצוע שהוחש לבית החולים לחיות-בר שם, נכון לזמן כתיבת שורות אלה הוא עדיין מטופל ומקווים שיתאושש כי מצבו כבר היה כמעט לאחר ייאוש וכוח הרצון להיאבק ולחיות כבר כמעט ונטש אותו, ובכל זאת מדובר בפרט נדיר הן לכשעצמו והן באיזור שבו נמצא ואנחנו עדיין מחזיקים לו אצבעות שיתאושש ויחלים ואז ישוחרר בחזרה לטבע, כנראה עם משדר צמוד שיאפשר לעקוב אחריו. המעשה הטוב הזה של היום עלה לנו בלא מעט זמן, אבל השיירה ממשיכה בדרכה בנחל עשוש וחותכת שמאלה שרך נחל צופר בחזרה אל ציר המעיינות, ירידה טכנית עם הכוונות במעלות אלה וצופר חולפת מהר ואת ארוחת הצהרים ערכנו בצל העצים שבכניסה לציר תלם עשת הסמוך למושב פארן.

מכאן, מתחיל החלק הטכני והיפה ביותר של היום – המעבר בציר תלם עשת ההררי והמפותל שכולל עליות וירידות תלולות, הצלבות ובולדרים והתגברות על מדרגה אלכסונית, לאחר מכן תנועה החוצה את מישור בוהר. ב"מסעף העץ הזקן" שלמרגלות גבעת עורקים ("ראש הגורילה") הצטערנו לגלות שאותו עץ זקן, למעשה עץ שיטה שיבש ומת כבר מזמן, קרס לבסוף ומוטל שבור-גזע, הזמן הכריע גם אותו... הציר מתפתל אל עמק דממה, בקעת תלאובות ו"ציר חמדה" שהוא מין לונה-פארק מדברי, עם טיפוס תלול מתוך ערוץ, פיתולים חדים, הצלבות ונסיעה חווייתית על סכין חד – הנהיגה כאן מענגת ושוב הרקסטונים מתמודדים ללא בעיה כאשר הפרס ממתין בסוף הציר – פניה שמאלה אל "ארמון ציחור", מעין פיר עגול ועמוק שנראה כאילו חצוב בסלע, אטרציה שאין לוותר עליה.

האתגרון האחרון להיום – ירידת "מעבר מנוחה", עם הצלבות עמוקות ומדרגת סלע גבוהה שעל מנת לחלוף על פניה מצריכה כיוון מדוקדק שגם הוא עובר ללא בעיה וכמו כל דבר טוב, גם טיול מוצלח מגיע לסיומו בערוץ נחל ציחור, בואכה כביש 40.

היה לנו טיול חווייתי ומענג והתודות מגיעות קודם כל לכל המשתתפים – חבורה נהדרת שהפגינה רמת נהיגה גבוהה ואחראית, לחברת טלקאר יבואנית KGM לישראל ולמכוניות עצמן שעמדו באתגרים בגבורה וללא תקלות והוכיח ושוב שמדובר ברכב טיולים נוח ומפנק שלא מפחד מאתגרים ובנהיגה נכונה ומודעת גם יכול להם ללא דרמות, ואח"כ גם רץ הביתה על הכביש בשקט ונוחות מירביים. אנחנו נתראה בטיולי המועדון הבאים!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן