פציעה מכננת- פס''ד עליון

בבית המשפט העליון רע''א 7509/98 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט ע' ר' זועבי המערערים: 1. אורן כהן 2. ברוריה כהן 3. שמואל כהן 4. תעשיות רכב נצרת עלית בע''מ 5. כלל חברה לביטוח בע''מ נגד המשיבות: 1. הפניקס הישראלית חברה לביטוח בע''מ 2. ר.צ. חברה לרכב וציוד בע''מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע''א 180/98 מיום 22.10.98, שניתן ע''י כבוד השופטים: י' אברמוביץ, נ' ממן, נ' אפל-דנון תאריך הישיבה: כ''ו בכסלו התש''ס (5.12.99) בשם המערערים מס' 1-3: עו''ד כהן אפרים בשם המערערים מס' 4-5: עו''ד מיכלין עדי; עו''ד סגל לילך בשם המשיבה מס' 1: עו''ד גורי יצחק בשם המשיבה מס' 2: עו''ד זקס נורית פסק-דין הנשיא א' ברק: האם תאונה במהלך משחק ילדים בכננת קדמית של רכב, אשר נועדה לחילוץ עצמי של הרכב, עולה כדי ''תאונת דרכים'' כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל''ה1975- (להלן - ''חוק הפיצויים'')? - זוהי השאלה הניצבת בפנינו בערעור זה. העובדות 1. מערער מספר 3 קיבל ממעבידו, לצורכי עבודתו רכב מסוג ג'יפ (להלן- ''הג'יפ''). הג'יפ נמסר בעסקת ליסינג על ידי משיבה מספר 2 למעביד ובוטח על ידי משיבה מספר 1. כיון שמערער מספר 3 עבד בדרך כלל בדרכי עפר ובהרים הותקנה בקדמת הג'יפ, לבקשת מערער מספר 3, כננת לחילוץ עצמי של הג'יפ במקרה שהוא ייתקע במהלך העבודה. את הכננת התקינה על הג'יפ מערערת מספר 4. הכננת מופעלת על ידי שלט המחובר אליה באמצעות כבל חיצוני. לשלט שני כפתורים: כפתור אדום, אשר לחיצה עליו גורמת לכבל הכננת להסתובב כלפי פנים, וכפתור שחור, אשר לחיצה עליו גורמת לכבל הכננת להסתובב כלפי חוץ. בקצה הכבל מחובר וו שמטרתו לסייע בחילוץ הג'יפ. הכננת מחוברת למצבר הג'יפ וניתן להפעילה גם כאשר מנוע הג'יפ כבוי, כפי שאכן אירע במקרה דנן. 2. ביום 29.12.92 הגיע מערער מספר 3 לביתו, החנה את הג'יפ בחצר הבית, נטל עימו את מפתחות הג'יפ, אך הותיר אותו פתוח. לאחר למעלה משעה שמע צעקות מן החצר. כאשר יצא מערער מספר 3 החוצה ראה את ידו של בנו בן ה6- - מערער מספר 1 - תקועה בתוך הכננת. מערער מספר 3 חילץ את ידו של מערער מספר 1, שנפגעה קשה. מהלך האירועים שהוביל לתאונה בחצר היה כדלקמן: מערער מספר 1, אחיו הצעיר ממנו ושכן נוסף שיחקו ברכב. כוונתם היתה לפרוס את כבל הכננת במטרה לחבר אותו לעמוד בחצר, כדי לגרור את הג'יפ. מערער מספר 1 החזיק בוו המצוי בקצה הכבל ויחד עם השכן ניסו למשוך את הכבל ללא הצלחה. אחיו של מערער מספר 1 החזיק באותו זמן בשלט, ומערער מספר 1 אמר לו שילחץ על הכפתור האדום. האח לחץ על הכפתור האדום, וכתוצאה מכך נמשך הכבל כלפי פנים ומחץ את אצבעותיו של מערער מספר 1. בעקבות נזק זה, הוגשה לבית משפט השלום בנצרת תביעה כנגד מערערים 4 ו5-, ומשיבים 1 ו2-, בטענה, כי האירוע האמור היה בגדר ''תאונת דרכים'' על פי חוק הפיצויים. פסק דינו של בית משפט השלום 3. בית משפט השלום בנצרת (סגן הנשיא ר' ג'רג'ורה) קבע בפסק דין חלקי ביום 5.3.98 כי אין מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים. בית משפט השלום קבע כי הג'יפ הוא רכב דו יעודי. יעוד אחד, תעבורתי כרכב רגיל, ויעוד שני, שאיננו תעבורתי, כ''גורר'' כדי לחלץ את עצמו במקרה שנתקע. אשר על כן, חלה החזקה החלוטה המרבה בהגדרת תאונת דרכים בסעיף 1 לחוק הפיצויים לפיה יראו כתאונת דרכים גם ''מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי''. אלא שבמקרה דנן, כך נקבע, לא התקיימה הדרישה בסיפא של החזקה לפיה ''לא שינה הרכב את ייעודו המקורי''. זאת משום שהיות והג'יפ לא נתקע ולא נזקק לחילוץ כלשהו, הרי שהשימוש בכננת לא היה לייעודו המקורי הלא תעבורתי של הג'יפ, ולכן המקרה איננו מהווה תאונת דרכים. יצוין, כי בית המשפט כלל לא דן בשאלה האם האירוע מהווה תאונת דרכים לפי ה''הגדרה הבסיסית'' של תאונת דרכים, כפי שזו מוגדרת בסעיף 1 לחוק הפיצויים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 4. בית המשפט המחוזי בנצרת אישר את פסק דינו של בית משפט השלום וקבע, ביום 22.10.98, ברוב דעות (הנשיא י' אברמוביץ והשופטת נ' אפל- דנון כנגד דעתו החולקת של השופט נ' ממן), כי אין מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים. אולם, למרות התוצאה הזהה אליה הגיעו שתי הערכאות, שונים היו נימוקי בית המשפט המחוזי מנימוקי בית משפט השלום, ואף שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי נחלקו בדעותיהם. 5. הנשיא אברמוביץ קבע, כי לא התקיימה ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים בסעיף 1 לחוק הפיצויים, לפיה תאונת דרכים היא ''מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה'', שכן השימוש שעשו הילדים ברכב לא היה למטרת תחבורה אלא לצורכי משחק ושעשוע. עוד קבע הנשיא, כי אין מקום להחיל את החזקה החלוטה המרבה בדבר ''ניצול הכוח המכני של הרכב''. חזקה זו חלה רק ברכב דו תכליתי (או ''דו יעודי''), ובמקרה דנן אין מדובר ברכב דו תכליתי. התקנת הכננת לחילוצו העצמי של הג'יפ אין בה כדי להוות יעוד נוסף לרכב מעבר לייעודו התעבורתי. השופטת אפל- דנון, אשר הצטרפה לתוצאה אליה הגיע הנשיא אברמוביץ, קבעה, כי החזקה החלוטה המרבה בדבר ניצול הכוח המכני אינה חלה. לדעתה, ניצול הכוח המכני פירושו, ניצול בפועל של הכוח המכני של הרכב, ואין די בכוונה או ברצון לנצלו בעתיד הקרוב או הרחוק. לשיטתה, המצבר, ממנו בא הכוח אשר הפעיל את הכננת, איננו יוצר כוח מכני, אלא משמש מקור לאספקת אנרגיה חשמלית שמועברת מהמנוע אל המצבר. בנוסף, השופטת הסכימה לקביעה, כי הג'יפ איננו רכב דו תכליתי. השופטת לא דנה בתחולת ה''הגדרה הבסיסית'' של תאונת דרכים על המקרה שבפנינו. 6. השופט נ' ממן קבע, בדעת מיעוט, שהאירוע הנדון מהווה תאונת דרכים כמשמעותו בחוק הפיצויים. לשיטתו, חלה במקרה דנן ה''הגדרה הבסיסית'' של תאונת דרכים. הילדים השתמשו בכננת בדרך ובאופן שבו מפעילים אותה. הדרישה כי השימוש יהיה למטרות תחבורה התקיימה, שכן דרישה זו היא אובייקטיבית, היינו, די בכך שהשימוש עשוי באופן אובייקטיבי להביא להשגת מטרה תחבורתית, וזאת מבלי להתחשב בכוונתם הסובייקטיבית של המשתמשים. על כן, העובדה שהילדים השתמשו בכננת כחלק ממשחק אינה מעלה ואינה מורידה. לכן, כיוון שהנזק שנגרם למערער מספר 1 מצוי במתחם הסיכון של הנזקים שעשויים להיגרם כתוצאה משימוש בכננת למטרות תחבורה, האירוע מהווה תאונת דרכים. עוד יצוין, כי השופט ממן הסכים לקביעתו של הנשיא אברמוביץ, כי מדובר ברכב בעל ייעוד אחד, ולא ברכב ''דו תכליתי'', ועל כן לא חלה החזקה החלוטה המרבה בדבר ''ניצול הכוח המכני של הרכב''. 7. המערערים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. ביום 5.12.99, החלטנו לתת רשות ערעור כמבוקש. כמו כן הוחלט, על יסוד הסכמת הצדדים לראות בבקשת רשות הערעור ובתגובות לה את טיעוני הצדדים בערעור. טענות הצדדים 8. המערערים טוענים שיש לראות באירוע תאונת דרכים לפי ה''הגדרה הבסיסית'' שבסעיף 1 לחוק הפיצויים. לטענתם, השימוש שעשו הילדים בג'יפ עולה כדי ''שימוש ברכב מנועי'' בחוק הפיצויים, שכן הגדרה זו כוללת בתוכה את ''דחיפתו או גרירתו'' של הרכב. לטענתם, השימוש שעשו הילדים בג'יפ היה ''למטרות תחבורה'', שכן יש לבדוק באופן אובייקטיבי האם השימוש עשוי היה להביא למטרה תחבורתית כלשהי, והאם הנזק שנגרם נופל למתחם הסיכון של המטרה התחבורתית. לחילופין, טוענים המערערים לתחולתה של החזקה החלוטה המרבה בדבר ''ניצול הכוח המכני של הרכב''. לטענתם, צדק בית משפט השלום בקביעתו, כי הג'יפ הוא רכב דו תכליתי, ומשנקבע ממצא זה על ידי בית משפט השלום כממצא עובדתי לא היה על בית המשפט המחוזי להתערב בו. לענין החזקה גופה, טוענים המערערים, כי היא מתקיימת בענייננו. מנגד, משיבה מספר 1 טוענת, כי האירוע איננו תאונת דרכים על פי ה''הגדרה הבסיסית'' כיוון שלא נעשה שימוש ברכב, שכן הג'יפ לא נגרר בפועל ואף לא התכוונו לגרור אותו או לדחוף אותו, אלא רק למשוך את הכבל. משיבה מספר 1 גם טוענת, כי האירוע אינו נלכד ברשתה של החזקה החלוטה המרבה, שכן הג'יפ הוא רכב חד תכליתי ולא דו תכליתי. עוד טוענת משיבה מספר 1, כי גם אם יקבע שהג'יפ הוא דו תכליתי, לא חלה החזקה בדבר ''ניצול הכוח המכני של הרכב'' משום שמשחק ילדים איננו בגדר השימוש הלא תעבורתי של הרכב. להשלמת התמונה יצוין, כי משיבה מספר 2 הצטרפה לטענות המערערים, ואף היא סבורה שהמקרה דנן מהווה תאונת דרכים על פי חוק הפיצויים. המסגרת הנורמטיבית 9. תאונת דרכים מוגדרת בסעיף 1 לחוק הפיצויים, כדלהלן: ''מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי''. ההגדרה האמורה כוללת הגדרת בסיס, שלוש חזקות חלוטות מרבות וחזקה חלוטה ממעטת אחת. בפרשת עוזר (רע''א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע''מ ואח', פ''ד נ(3) 532, 558-557) נקבעה הדרך הפרשנית לפיה יש לבדוק האם מאורע כלשהו מהווה תאונת דרכים. נקבע, כי בשלב ראשון יש לבדוק האם המאורע מהווה תאונת דרכים לפי ה''הגדרה הבסיסית'', כלומר, מאורע שנגרם עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. בשלב שני, אם המאורע אינו מהווה תאונת דרכים לפי ה''הגדרה הבסיסית'', יש לבדוק האם המאורע מהווה תאונת דרכים לפי אחת החזקות החלוטות המרבות. בשלב שלישי, אם המאורע מהווה תאונת דרכים לפי ההגדרה הבסיסית או לפי אחת החזקות החלוטות המרובות, יש לבדוק האם חלה על המקרה החזקה החלוטה הממעטת המוציאה את המאורע מגדר תאונת דרכים (ראו גם: רע''א 6779/97 מנופי יהודה בע''מ נ' מזל - עבודות מתכת (טרם פורסם)). בענייננו, המערערים טוענים, כי המאורע מהווה תאונת דרכים לפי ה''הגדרה הבסיסית'', ולחילופין, לפי החזקה החלוטה המרבה בדבר ''ניצול הכוח המכני של הרכב''. בהתאם לכללים המבוארים לעיל, נבדוק תחילה האם המאורע מהווה תאונה לפי ה''הגדרה הבסיסית'', ורק אם נגיע למסקנה שלילית נבדוק האם יש מקום לתחולתה של החזקה החלוטה המרבה הנטענת. ''תאונת דרכים'' לפי ה''הגדרה הבסיסית'' 10. ההגדרה הבסיסית כוללת בחובה שישה רכיבים (1) מאורע; (2) נזק גוף; (3) עקב; (4) שימוש; (5) ברכב מנועי; (6) למטרות תחבורה (ראו: רע''א 8061/95 הנ''ל בעמ' 557). די בכך שרכיב אחד לא יתקיים כדי לשלול את תחולתה של ה''הגדרה הבסיסית''. במקרה דנן המחלוקת בין הצדדים סבה סביב שני רכיבים ''שימוש'' ו - ''למטרות תחבורה''. המונח ''שימוש ברכב מנועי'' מוגדר בסעיף 1 לחוק הפיצויים והוא מהווה חלק מה''הגדרה הבסיסית''. ההגדרה של ''שימוש'' היא: ''נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול - דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד''. בענייננו, המערערים טוענים, כי השימוש בכננת מהווה ''שימוש ברכב מנועי'' שכן הוא עולה כדי ''דחיפתו או גרירתו''. הכננת נועדה לחילוץ עצמי של הג'יפ. חילוץ עצמי מהווה גרירה עצמית של הג'יפ. על כן, ניתן לסווג את פעולת החילוץ העצמי כ''גרירה''. ממילא, גם תאונות שיתרחשו במהלך פעולות ההכנה לגרירה יסווגו כ''גרירה'' וכ''שימוש ברכב מנועי''. השאלה היא, האם במקרה דנן, בו הג'יפ לא היה תקוע ולא היה זקוק לגרירה, עדיין יש לסווג את התאונה שהתרחשה כתוצאה מהשימוש בכננת כגרירה? התשובה על כך, לדעתי, היא חיובית. הגדרת ה-''שימוש'' אינה קובעת כי ''גרירה'' תחשב כתאונת דרכים כאשר הרכב תקוע. נחיצות הגרירה אינה רלוונטית להגדרה, ממש כשם שנחיצות הנסיעה ברכב אינה רלוונטית לשאלה האם הנסיעה מהווה ''שימוש''. אין מקום להגביל את המונח ''שימוש'' לשימוש נחוץ בלבד (השוו: רע''א 5738/97 תעבורה מיכלי מלט בע''מ נ' הסנה חברה לביטוח בע''מ (טרם פורסם)). על כן, אין בעובדה כי הג'יפ לא היה תקוע בנסיבות המקרה, כדי לשלול את התקיימות יסוד ''הגרירה''. מטעם זה, אין מניעה לראות בשימוש שעשו הילדים בכננת, משום ''שימוש ברכב מנועי'' כהגדרתו בחוק הפיצויים בהיותו חלק מפעולת ה''גרירה''. 11. האם השימוש שעשו הילדים בכננת הוא ל''מטרות תחבורה''? המשיבים טוענים, כי השימוש היה למטרת משחק ולא למטרת תחבורה. דעתי אינה כדעתם. בפסק הדין פדידה (רע''א 8548/96 פדידה נ' סהר, חברה ישראלית לבטוח בע''מ (טרם פורסם)) נקבע, כי כדי לקבוע האם השימוש ברכב הוא למטרות תחבורה יש לבדוק את מטרתו הסובייקטיבית של המשתמש. לכן נקבע בפסק הדין, כי פציעה תוך כדי ירידה מרכב אינה תאונת דרכים, כאשר השימוש ברכב לא היה למטרה תחבורתית אלא כדי לקחת מצית. עמד על כך השופט אור, בציינו: ''כדי לקבוע אם בתאונת דרכים עסקינן, נדרשת הקביעה לאלו מטרות היו העלייה לרכב או הירידה ממנו'' (פיסקה 6 לפסק הדין). בענייננו, נקבע כממצא עובדתי על ידי בית משפט השלום כי: ''התובע נפגע תוך כדי ונסיון לגרור את הרכב בכבל'' (כך במקור - א' ב') (סיפא לפיסקה 4 לפסק הדין). ממצא זה לא נסתר על ידי בית המשפט המחוזי. עולה אם כן, כי מטרת השימוש בכננת היתה ל''מטרות תחבורה''. אכן, זיהוי מטרתו של המשתמש אינה קלה, והיא כרוכה לעתים בקשיי הוכחה ובשאלות של מהימנות (ראו: רע''א 8548/96 הנ''ל בפיסקה 9 לפסק הדין). אולם, בנסיבות המקרה, אין חולק כי ה''שימוש'' ברכב המנועי היה בסופו של יום, למטרות תחבורה. העובדה, לפיה סיבת השימוש ברכב למטרות תחבורה, בנסיבות המקרה, היתה משחק ילדים, אינה מעלה ואינה מורידה. על כן, האירוע מהווה ''תאונת דרכים'' כמשמעותו ב''הגדרה הבסיסית'' שבחוק הפיצויים. מכאן עולה, כי אין לנו צורך לדון בתחולתה של החזקה החלוטה המרבה ב''דבר ניצול הכוח המכני של הרכב''. התוצאה היא איפוא כי הערעור מתקבל. משיבה מספר 1 תישא בהוצאותיהם של מערערים 1 עד 3 בסך כולל של 10,000 ש''ח. ה נ ש י א השופט י' אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ע' ר' זועבי: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא. ניתן היום, כ''א בשבט התש''ס (27.2.00). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי

- סוף -