מה דין זמן שלילת רישיון נהיגה במצב בו לא הופקד הרשון בביהמ''ש

בבית המשפט העליון בירושלים רע''פ 9237/99 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש: רונן מאיר נגד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 9.11.99 בע''פ 7259/99 שניתן על-ידי כבוד השופט ג' גלעדי תאריך הישיבה: כ''ב באדר א' תש''ס (28.2.00) בשם המבקש: עו''ד ניר שמחה בשם המשיב: עו''ד ענבר פלש פסק-דין 1. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור ארוכה ומפורטת ובה טענות מטענות שונות נגד פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום לתעבורה. ביום 15.2.00 ניתנה על ידי החלטה בה ניתנה למבקש רשות ערעור בשאלה אחת בלבד והיא, ממתי מתחילה תקופת פסילה שיפוטית של רשיון נהיגה, כאשר הרשיון פקע. בהמשך לאותה החלטה, נדונה הבקשה כערעור והערעור נדחה. ב''כ המבקש פנה בבקשה לביטול חלקי של ההחלטה, שכן לא ניתנה לצדדים הזדמנות להשמיע טענותיהם בערעור. לפיכך, זימנתי את הצדדים להשמיע טיעוניהם בעל-פה והם עשו כן, כשהשאלה שבה ניתנה רשות ערעור כאמור, נדונה כערעור על פי הרשות שניתנה. אני מבטלת - איפוא - את החלטתי מיום 15.2.00 ולאחר עיון בחומר שהוגש ובטענות שהוסיפו והשמיעו באי-כוח הצדדים, ניתן בזה פסק-דין חדש. 2. ביום 8.6.97 נפסל המבקש על ידי בית משפט השלום לתעבורה באשקלון מלהחזיק רשיון נהיגה למשך שלושה חודשים, בגין עבירת תעבורה. ביום 21.1.98 נעצר המבקש על ידי שוטרת כשהוא מבצע עבירת תנועה מסוג ברירת קנס. משהתברר לשוטרת מן המסוף, כי המבקש נפסל על-ידי בית משפט מלהחזיק רשיון נהיגה, הוגש נגדו כתב אישום באשמת נהיגה בזמן פסילה. המבקש הורשע על ידי בית משפט שלום לתעבורה שגזר את דינו לפסילת רשיון ל- 6 חודשים, לפסילה על תנאי ולקנס כספי. ערעורו של המבקש הן על ההרשעה והן על חומרת העונש, נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. על כך הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו. 3. טוען המבקש כי תקנה 557(ד) לתקנות התעבורה, התשכ''א1961- (להלן: התקנות), קובעת, כי מי שנפסל מהחזיק רשיון נהיגה ורשיונו פקע, מתחיל מרוץ תקופת הפסילה מיום פקיעת הרשיון. לטענתו, פקע רשיונו למעלה מ3- חודשים לפני 21.1.98 ולפיכך, משנתפס באותו תאריך, חלפה עברה לה תקופת הפסילה שנגזרה עליו ולא ניתן היה להרשיעו בנהיגה בזמן פסילה. טוענת לעומתו המשיבה כי תקנה 557(ד) אינה חלה במקרה דנן והמבקש אינו נכנס לגדרה של התקנה משום שתקנה זו חלה על רשיון שנפסל על-ידי בית משפט, אבד ופקע וכי מכיוון שרשיונו של המבקש לא אבד, היה עליו להפקיד את רשיונו גם אם פג תוקפו. משלא הפקידו, הרי שמרוץ תקופת הפסילה טרם החל ביום בו נתפס נוהג כשהוא פסול מלהחזיק רשיון. 4. כפי שציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו, המבקש לא המציא לבית המשפט את רשיונו שפקע, לטענתו. לפיכך, לא ניתן היה לקבוע אם פקע ומתי פקע. מכאן, שלא קיימת תשתית עובדתית עליה ניתן לבסס את טענתו. די בכך כדי לדחות את ערעורו של המבקש, עם זאת, מוצאת אני לדון בשאלה שהועלתה, משום חשיבותה של פרשנותה הנכונה של תקנה 557(ד). תקנה זו אינה עומדת בפני עצמה. יש לקוראה יחד עם תקנות המשנה האחרות של תקנה 557 ועם ההוראות הרלוונטיות בפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה). הפקודה והתקנות מכילות הסדר שיש בו רצף משפטי, לוגי וכרונולוגי לעניין כניסתה לתוקף של פסילת רשיון נהיגה והפעולות המתחייבות מן הפסילה. סעיף 42(א) לפקודה, קובע, כי תקופת הפסילה שהטיל בית משפט תחל מיום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת. סעיף 42(ג)(1) לפקודה קובע, כי תקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות, לא תבוא במניין תקופת הפסילה. סעיף 67 לפקודה קובע, כי מי שהודע לו כי רשיונו נפסל וכל עוד הפסילה בתוקף, נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי הפקודה. תקנה 556(א) לתקנות, מורה, כי על מי שנפסל על-ידי בית משפט מהחזיק רשיון, ימציא את הרשיון לאותו בית משפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה. תקנה 557(א) קובעת, כי מי שנפסל רשיונו ימציאו כאמור אף אם הרשיון אינו בר תוקף אותה שעה. 5. ברור, איפוא, מקריאת סעיף 42(א) ו- 42(ג)(1), ביחד עם תקנות 556(א) ו557-(א), כי מי שבית משפט הטיל עליו תקופת פסילה תחל הפסילה מיום מתן גזר הדין. וכי מי שנפסל מהחזיק רשיון חייב למסור את רשיונו לרשות ועד אשר יעשה כן, לא יחל מניין תקופת הפסילה שנגזרה עליו. פרק הזמן שבין מתן גזר הדין ועד הפקדת הרשיון אינו בא במניין תקופת הפסילה וכל אותה עת נוהג מי שרשיונו נפסל, ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון (סעיף 67 לפקודה). חובת המצאת הרשיון חלה כאמור, בין אם הרשיון בתוקף בעת שנגזר דינו של בעליו לפסילת רשיון ובין אם רשיונו אינו בר תוקף אותה עת. מרוץ תקופת הפסילה בשני המקרים יחל עם מסירת הרשיון כפי שמורה הדין. ענייננו נכנס למסגרת זו בין אם נכונה טענת המבקש שתוקף רשיונו פקע ובין אם לאו. בשני המקרים כל התקופה מאז גזר הדין ועד שיפקיד את הרשיון לא באה במניין תקופת הפסילה ואם הוא נוהג במהלך אותה תקופה, נוהג הוא ללא רשיון ורק משיפקידנו יחל מרוץ שלושת חודשי הפסילה שנגזרו עליו. 6. ממשיכה תקנה 557(ב) וקובעת, כי מי שאבד רשיונו (וברור שאיננו יכול להפקידו) יצהיר על אובדן הרשיון ומרוץ תקופת הפסילה יחל מיום מתן ההצהרה. אם יימצא הרשיון תחול עליו החובה למוסרו (תקנה 557(ג)). תקנות אלה אינן חלות בענייננו, שכן הרשיון לא אבד, והן מובאות רק על מנת להצביע על הקוהרנטיות והרצף שלהן עם תקנה 557(ד). תקנה 557(ד) קובעת כדלקמן: 557(ד) לא ניתנה הצהרה לפי תקנה זו ורשיונו של בעל רשיון נהיגה שנפסל פקע ולא חודש, יתחיל מרוץ תקופת הפסילה מן היום שלמחרת פקיעת תקפו של הרשיון. תקנה זו באה להוסיף על קודמותיה ולהסדיר מצב דברים בו נפסל אדם מהחזיק רשיון ולאחר מכן אבד הרשיון ולא ניתן תצהיר והוא פקע, שאז יתחיל מרוץ תקופת הפסילה מיום שלמחרת הפקיעה. מלשון התקנה, ממיקומה כתקנת משנה (ד) ומהתייחסותה לתקנה בכללותה, עולה בברור כי עניינה ברשיון נהיגה שנפסל, אבד, ולא ניתנה הצהרה על אובדנו והוא פקע ולא חודש. במקרה של הצטברות תנאים אלה בסדר האמור, יתחיל מרוץ תקופת הפסילה מן היום שלמחרת פקיעת תוקפו של הרשיון. 7. הפרשנות הניתנת לתקנה 557(ד) על ידי בא-כוח המבקש לפיה בכל מקרה של פקיעת רשיון, גם אם פקע קודם לגזר הדין בו נפסל הרשיון, מתחילה הפסילה ביום הפקיעה איננה מתקבלת על הדעת. אין להעמיד את מי שרשיונו לא היה בתוקף בעת שנפסל על ידי בית משפט מהחזיק בו, במצב טוב יותר ממי שרשיונו היה בתוקף בעת שנפסל. על השניים חלה - מיום שהודע להם גזר הדין - חובת המצאת הרשיון ועד למועד בו יומצא, נוהגים השנים באיסור נהיגה. כל עוד הרשיון שפקע לא הומצא, לא מתחיל מרוץ תקופת הפסילה. מרוץ זה יתחיל במועד שיופקד. אין כל בסיס לטענה כאילו פרשנות כזו עלולה להביא למצב בו ביום גזר הדין כבר נסתיימה תקופת הפסילה של מי שרשיונו אבד או פקע קודם ליום זה. נהפוך הוא, פרשנותו של המבקש היא זו היכולה להביא לתוצאה כזו. פרשנותו של המבקש לתקנה 557(ד) אינה עולה בקנה אחד עם לשון הפקודה ועם לשון התקנות. הוראות הדין האמורות, הן פרוספקטיביות. כל הפעולות הקבועות באותם סעיפים, אמורות להתבצע לאחר גזר הדין ואין נפקא מינה לעניין המצאת הרשיון או מתן הצהרה על אובדנו, אם פקע, מתי פקע או מתי אבד. החובות המוטלות על מי שנפסל רשיונו, חלות מרגע הפסילה ואילך. כל פרשנות אחרת להוראות הדין לא רק נוגדת את נוסח ההוראות ואת תכליתן, אלא יוצרת העדפות משונות וחסרות בסיס בין אלה שלא קיימו את הוראות הדין לבין עצמם ובין אלה, לאלה שקיימו אותן. 8. אינני מוצאת ממש גם בטענה לפיה, אי הפקדתו של רשיון שפקע מהווה לכל היותר עבירה לפי תקנות 67 או 10 לתקנות התעבורה. פירוש כזה מרוקן מתוכן את תקנה 557 ומנוגד לסעיף 42(א) ו42-(ג)(1). אין לראות ברשיון שפקע ''סתם פיסת נייר'' כהגדרת המבקש. הדין מתייחס אליו כאל רשיון שיש להמציאו לרשות, אם נפסל בעליו מלהחזיק רשיון. סוף דבר, דין הערעור להידחות והוא נדחה בזה. ניתנה היום, ז' באדר ב' תש''ס (14.3.00). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי

- סוף -