מסע קיץ לעומקה של היבשת ביוון

המסע ליוון היבשתית

זו לא הפעם הראשונה שלנו עם רכבים, או עם אופנועים, מישראל ביוון ובכל זאת ההתרגשות אחזה בנו עוד בשלב המאוד ראשוני של ההחלטה - מסע ליוון - והפעם מתרכזים בחלק היבשתי וההררי של מרכז יוון וצפונה. יוון היא מקום מדהים ולא צריך סיבה מיוחדת לנפוש ולטייל בה. 1425 איים, פחות מ-200 מיושבים, חופים מדהימים, הרכב אנושי רבגוני, אוכל פשוט וזול (יחסית), היסטוריה וארכיאולוגיה ובקיצור אגן הים התיכון במיטבו. אך הפעם החלטנו כי נכנס לעומקה של יוון - למקומות שבדרך כלל פחות מתוירים ולא מפורסמים.

ההכנות

למרות ההיכרות והניסיון תמיד קיים הלא הנודע וכשמדובר במסע שהוא יחסית מורכב תמיד קיים החשש של מעברי הגבול, החיים בשטח, התנהגות הרכבים ובריאות האנשים. לכן שלב ההכנות המנטליות וכמובן הפיסיות הוא חלק חשוב מהצלחת המסע. חלק זה הוא גם מאוד כיפי וכמובן מאפשר לעשות דברים שבחיי השיגרה בדרך כלל אין זמן להתעסק בהם. כתבה שלמה על נושא ההכנות מצורפת בקישור לפסקה זו (נפלאות האינטרנט).


קישור לכתבה על ההכנות ליציאה לחו''ל

יומן מסע

נחתנו בבוקר באתונה ומשם במונית לנמל של פיראוס שהיא למעשה עיר הנמל של אתונה. שחרור הרכבים היה מהיר יחסית ומהנמל על הכביש מזרחה וצפונה עוברים את מסופי הדלק והצבא בהמשכו של המפרץ ואת הכרך הענק שסביב אתונה ופיראוס. בעיר ELEFSINA, היכן שמתחילה הדרך הלאומית לפלופונס, אנחנו חתכנו צפונה להרי PATERAS ולנקודת גובה 1107 המשקיפים על מפרץ קורינתוס. משם ירדנו חזרו לגובה פני הים לישון בקמפינג על החוף ב ALEPOHORI. יום ארוך שהסתיים בשקיעה בשעה 21:30 ואור עד כמעט 22:00 הזכיר לנו כי קיץ ואנחנו צפונה מישראל.

נוסעים לפי הכיוון

בניסיונות לחצות את שרשרת ההרים שנקראת KITHAIRON מצאנו סתם שבילים בשטח למרגלות נ. גובה 1409, עליו מצאנו בסיס אנטנות נטוש, ולבסוף גלשנו לכיוון המישורים הפוריים של THIVA. הכיף היה שהצלחנו למצוא פינת חמד במישור הענק שגם היתה מוצלת וגם זרם בה ערוץ מים קטן.

המקומיים

חצינו את העיר המאוד תיירותית ARAHOVA המפורסמת בעיקר בגלל הכנסיה שבה שתלויה מתוך הסלע אך גם בגלל החנויות לתיירים. המשכנו לכיוון DELPHI אך לפני שהגענו לעיר פנינו דרומה וירדנו לתוך קניון ענק בו עובר מוביל מים בגודל המוביל הארצי. את שביל הנחש המטפס על הרכס ממול ראינו כבר בירידה לתוך הקניון אך המשך הדרך בירידה אליו לא נמצאה. אבל מפגש עם שני מקומיים חשף בפנינו דרך המתחילה בסבך והחוצה את הנחל שבתחתית הקניון על גשר מט ליפול. תמונה ורישום הכתובת של השניים, על מנת לשלוח להם את התמונה בדואר, ואנחנו בדרך מופלאה המטפסת ויורדת חזרה לים.

מים באמצע הקיץ

אין צורך לפרט מה רבה ההתרגשות, כנראה במיוחד אצל ישראלים, למצוא מים זורמים בקיץ. רוחבו של הערוץ מרמז על החורף אבל בכל זאת בקיץ אפשר להתקדם עם הערוץ, בתוכו או לצידו, ולהינות מחוויה ייחודית לאורך כמה עשרות קילומטרים - רק אנחנו והנחל הזורם.

שגרירים של מדינת ישראל

את פיטר פגשנו שעזרנו לו לתקן פנצ'ר בהונדה האדומה שלו על דרך העפר בדרך לכפר מדהים בשם KALOSKOPI שמשמש לחופשת קיץ. הרבה אושר נגרם לפיטר וכמובן לנו מערכת תיקון הטיובלס המשוכללת (יחד עם קומפרסור טוב). כמובן שלא יכלנו להתחמק מארוחת צהריים במרפסת אצל פיטר וברוח הימים האלו ובכלל הענקנו לפיטר גלויות מישראל.

קמפינג בשטח

אחד היתרונות בלצאת עם רכב מישראל הוא היכולת להעמיס הכל - כך שיכלנו לתפוס לנו מקום, כך סתם בשטח, ובו ללכת לישון. וזאת כמובן רק לאחר שישבנו עם יוסי מסביב לגזיה על תה ועוגיות, אפילו שסיימנו את היום רק לאחר שנסענו איזה שעה בלילה (ואני מזכיר לכם כי מחשיך לקראת 22:00).

המנזרים של פרוסוס

לפרוסוס התיירים מגיעים באוטובוסים מכיוון צפון כדי לשמוע את גבורתם של הנזירים שחיו במנזרים בתוך הסלע ולא נכנעו לכובשים כאלו ואחרים. אותנו עניינה בעיקר הדרך ל PROUSSOS שמגיעה מדרום דרך השטח, חוצה נחלים ומטפסת בין כפריים ציורים בהם האנשים נמצאים בשלווה אין סופית. לאחר שאכלנו אצל ניר, כנראה המסעדה הטובה ביוון, יצאנו צפונה על כביש חצוב ולו גג מסלע.

מטאורה

הרבה נאמר ונכתב על מטאורה - חבל ארץ של מנזרים הבנויים על צוקי הרים והגישה אליהם דרך רכבלים או בטיפוס רגלי ארוך. המון תיירים, אך שווה לבקר ולרווח את המסע ביום מנוחה לנהגים. לא רחוק מהמנזרים בKALAMBAKA מצאנו קמפינג ובו בריכה - מי אמר שאין תנאים?

הדור הצעיר

כבר מגיל צעיר יש להרגיל את הדור הצעיר לשטח ולדיפנדר. כאן בטיפוס לפסגת הבורלרו, כמעט, אחת מהפסגות של הרי הPINDOS.

זגוריה

כנראה החלק היפה ביותר ביוון - צפונה, צפונה כמעט לפני הגבול עם אלבניה נמצאה חבל ארץ שנקראה זגוריה ובו הבתים בנויים מאבן טבעית שאפשר למצוא כמותה פזורה בשטח ובעיקר בערוצי הנחלים.

הגשרים בדרך לקיפי

לצד הכבישים המודרניים והצרים קיימת דרך (אולי רומית) הבנויה מאותם אבנים מסורתיות של חבל זגוריה, שמהם הבתים בנויים. לאורכה של הדרך גשרים מדהימים המשתלבים בצורה טבעית בנוף הסלעי.

שינה אצל המקומיים

בכל, או אולי ברב, הכפרים הקטנים של זגוריה משכירים המקומיים חדרים (בכל מיני רמות). מומלץ בחום שכן הלילה מאוד קר.

הפנדוורכי - שם הגשם יורד תמיד

שחוצים את הרכס הענק של הקלקודה, שתמונתו פותחת את הכתבה, יורדים לתוך ערוץ נחל שנראה כמו רבים אחרים שחצינו. אבל הליכה ברגל של 40 דקות בתוכו מביאה אותנו למקום בו הגשם יורד כל השנה ונקרא פנדוורכי. המיים המגיעים מראש המצוק זורמים מטה ומטפטפים דרך צמחייה הגדלה על מדרון שלילי של סלע ויוצרים מקום קסום בו טיפות ''גשם'' מטפטפות אפילו בקיץ.

עוד גשר

קצת מפחיד לעבור עם הרכב על גשר רעוע המחבר את שתי קצותיו של שביל עפר. בנסיעה איטית ואחד אחד, וכנראה גם עם מזל, חצינו את גשרי ''חיל ההנדסה היווני'' בהצלחה.

המצוקים של קניון ויקוס

קניון ויקוס בו זורם הנחל הוא קניון אדיר אליו אפשר להגיע מכיוון MONODENDRI ולהינות מהליכה על המצוק. או לסוע מסביב מכיוון ARISTI ואז ללכת בתוכו ואפשר גם לשתות ממנו - שכן המים המינרלים שמשווקים ביוון, מסוג BIKOS, מגיעים ממעיין בתוך הויקוס.

פידיקיה

פידיקיה

הכניסה לתעלת קורינתוס

בחזרה דרומה עברנו דרך IOANINA עיר על אגם ובה מועדוני קיאקים מפותחים. אנחנו הדרמנו על הכביש הראשי וחתכנו מערבה לים האדריאתי. שחצינו את מיצר הכניסה לימת המלח AMVRAKIKOS במעבורת של 5 דקות מPREVEZA והמשכנו דרומה דרך מפעלי ייבוש המלח. את ETOLIKO חצינו על שני גשרים בכניסה וביציאה והמשכנו עד ANDIRIO משם במעבורת חצינו את הכניסה מהים האדראיתי למפרץ קורינתוס לעיר הנמל הגדולה PATRA.

תעלת קורינתוס

לאורך החוף של מפרץ קורינתוס פנינו מערבה לכיוון אתונה, עם גיחות קצרות לתוך ההרים של הפלפונס (כמו הביקור בעיר התיירותית KALAVRITA ובמערת הנטיפים היפה ביוון CAVE OF THE LAKES) עד שהגענו לפתחה של תעלת קורינתוס - היא תעלת סואץ של יוון - אפילו נבנתה על-ידי אותה חברה צרפתית (בעמל רב ובקורבנות רבים). בתמונה הקודמת רואים את הכניסה לתעלה מכיוון מערב - בה הגשר של הרכבים שוקע ונעלם במיים על-מנת שאוניות יחצו מעליו. ובתמונה שמשמאל ניתן לראות אוניה בתוך התעלה שגובה כ-80 מטר ומעליה שביל שירות הנע על המצוק - אותו אני לא מפסיד בכל הזדמנות בה צריך לחצות את התעלה.

ואיך אפשר בלי לבקר את פטרוס

תמיד מומלץ להגיע לעיר הנמל בדרך חזרה הבייתה יומיים קודם - גם מאפשר להגיע בנחת ללא לחץ בזמנים אם קיימות בעיות ובמקרה של העיר אתונה נותן זמן לטיול בעיר מאוד יפה. אך איך אפשר להיות באתונה בלי לבקר את פטרוס- איש לנד-רובר ביוון. אל תצפו ליותר מידי, הכהן הגדול של הדיפנדרים, הוא לא יותר מאשר איזה מוסך מדרכה בדרום ת''א, אבל האיש חי ונושם דיפנדרים.

החיוך של הסוף

לאחר ששלחנו את המשפחה בטיסת אל-על נשארנו יוסי ואני עם הרכבים בדרך הבייתה. והחיוך של יוסי שהאוניה עזבה את פיראוס מסכם הכל. 3 שבועות - רק המשפחה והדיפנדר - שווה בהחלט.