למה לא שמרת על האוטו?

חברת דומל לניהול וביצוע פרויקטים, שכרה אצל באדג'ט רכב לשימושו של אחד מעובדיה, יניב מלכה. כמדי יום, בהגיעו למפעל, החנה מלכה את הרכב השכור בצמוד למבנה בו שוכן המפעל, נעל את הרכב, נכנס למשרדו והניח את המפתחות על שולחנו. כעבור זמן מה, נתבקש מלכה לסייע לאחר מעובדיו במפעל. מלכה יצא מן המשרד, תוך שהוא מקפיד לסגור את דלתו, וניגש לסייע לאותו עובד. בחדר הסמוך ישבה עובדת בהריון מתקדם שנזקקה לשירותים באורח תדיר.

בין לבין, חדר כנראה אלמוני למשרד, נטל את מפתחות המכונית ונמלט איתה. מחוזה ההשכרה ניתן היה להבין כי קיים כיסוי ביטוחי לרכב. בפועל, באדג'ט לא רכשה כיסוי ביטוחי. כל אדם בר דעת היה מצפה כי חברת ההשכרה, שלא ביטחה את הרכב בפוליסת ביטוח מקיף, והעדיפה לקחת את הסיכון על כתפיה, אכן תיקח את הסיכון על כתפיה. אולם למה למלא אחר ציפיות הלקוחות כאשר בבית המשפט הכול פתוח והרשות נתונה. חברת באדג'ט פנתה לבית המשפט בתביעה נגד מלכה לתשלום מלוא ערך הרכב. התביעה הובאה בפני השופטת ד''ר איריס סורוקר.

לדעת השופטת סורוקר, התנהגותו של מלכה גבלה ברשלנות. הותרת המפתחות על השולחן יוצרת, לדעתה, ''פרצה לגנב''. ''ניתן היה לאחוז במפתחות בכיס המכנסים, בכיס המעיל, או בתיק סגור. כך גם ניתן היה להחזיק במפתחות במגירה''. השופטת גם נזפה במלכה על כי לא שמר על קשר עין עם הרכב או עם המפתחות. למרבה הצער, ''תופעה של גניבת רכב במקומותינו היא תופעה שכיחה וידועה. דווקא מן הטעם הזה יש להקפיד הקפד היטב לשמור על המפתחות''.

לשופטת סורוקר יש גם מסר חינוכי: ''כעניין של מדיניות שיפוטית, מן הראוי לתמרץ שוכרים לנהוג כבעלים של הרכב. הטלת האחריות על שוכר הרכב, תגרום לשוכר להפנים את העלות הכלכלית של גניבת הרכב. אין זה ראוי כי שוכר ינהג בקלות ראש, מתוך הנחה כי הרכב איננו שלו אלא בבעלות של גורם אחר''.

השופטת דחתה גם את טענת מלכה כי על באדג'ט מוטל אשם תורם מחמת רמת המיגון הנמוכה שסיפקה לרכב. אכן, מודה השופטת, המיגון ברכב היה חסר, אבל עובדה זו דווקא הייתה צריכה לגרום לכך שמלכה יקפיד על שמירת הרכב ''הקפדה יתרה'' וידאג ''לשמירת המפתחות במקום מוגן''. השופטת דחתה גם את הטענה כי לו ביטחה באדג'ט את הרכב כל העניין לא היה מתעורר. לדעת השופטת גם לפי חוק חוזה הביטוח הייתה חברת הביטוח פטורה מכל אחריות, שהרי זכותה של חברת הביטוח לדרוש מהמבוטח לנקוט ''באמצעי זהירות סבירים על-מנת למנוע את התרחשות באירוע הביטוחי''.

בסופו של יום, אפוא, חייבה השופטת את מלכה בתשלום מלוא שווי הרכב שנגנב. בשולי הדברים נעיר, כי החלטתה של השופטת סורוקר, מעלה תמיהות רבות. היא הופכת שוכר רכב לשומר של חברת ההשכרה שאחריותו גוברת ככל שחברת ההשכרה משקיעה פחות במיגון. התנהגותו של מלכה גם לא גבלה בכל רשלנות. האם בעלי הרכב שבינינו נוהגים להחביא את מפתחות הרכב מיד עם הגיענו למחוז חפצנו? לא ניתן לנהל חיים תקינים אם נחיה בצל הפחד כי עומדים לפרוץ לביתנו או למשרדנו בכל עת.

לשיטת השופטת סורוקר, גם חברת ביטוח הייתה פטורה מאחריות בנסיבות שכאלה משום שהיא הייתה רשאית לדרוש מהמבוטח לנקוט באמצעים סבירים להגנה על הרכב השכור. אולם לדעה זו אין כל בסיס. על-פי חוק חוזה הביטוח רשאית חברת הביטוח לדרוש מהמבוטח להתקין ולהפעיל אמצעי מיגון ספציפיים ומפורטים, כמו אזעקה מסוג מסוים. לא ניתן לדרוש מהמבוטח, כך באופן כוללני, לנקוט באמצעים סבירים כדי לשמור על רכושו. מעבר לכך, על-פי הוראות סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, לא ניתן לשלול ממבוטח תגמולי ביטוח גם אם התנהגותו הייתה נגועה ברשלנות. הרי המבוטח מבטח את עצמו גם מפני הטיפשות של עצמו. רק גרימת מקרה הביטוח במתכוון על-ידי המבוטח שוללת ממנו את תגמולי הביטוח.


אתר האינטרנט של משרד עו''ד קליר