לקראת תחילת הטיול, הציפו המוני טריוסים, במגוון צבעים, את מגרש החנייה של המרכז המסחרי הקטן בכניסה למושב ניצני עוז. אייל עבר בין 17 הכלים שהתייצבו, אסף את הפרודוקטים שהביאו, ונסע ישר לנקודת הסיום בחוף אולגה, שם החל להכין את המנהלות לקליטת כל הכבודה שהיתה אמורה ל''נחות עליו'' כעבור שלוש שעות.
הטיול עצמו התחיל בתל קאקון, עליו טיפסנו רגלית בזהירות בין כל ה''מוקשים'' שהותירו הפרות הרועות בשטח. קצת הסברים על המקום, על האזור ועל המשך המסלול, ואנחנו שוב בכלי הרכב, לכיוון שרידי מסילת הברזל המזרחית. בדרך זומנה לנו עוד פגישה לא צפויה וריחנית משהו עם תוצרי מעיים של פרות...
בקטע זה הפקדתי את הגה הרכב שלי בידיו של בני הבכור עמרי, כך שיכולתי להתפנות ולכוון את החבורה בירידה מסוללת העפר של המסילה. המשכנו לנוע לאורכה כשאנחנו עוברים ליד שרידי תחנת הרכבת הסמוכה למושב אחיטוב, מפאת החושך שירד עלינו ''דילגנו'' על הטיפוס המתכונן לתל זרור ומשכנו לכיוון בריכות הדגים של גן שמואל ולתחנת הרכבת הישנה (המזרחית) בחדרה.
הירח האיר עלינו קלושות, ואת מגוון בעלי החיים שרצו לפנינו ומצידינו הצליחו לראות רק יושבי הרכבים שנסעו בחלק הקדמי של השיירה. היו שם תנים, שועלים, עופות לילה שונים ואפילו נחש מים אחד.
לאחר הסבר על מפעלות הרכבת של התורכים והבריטים, המשכנו לכיוון החולות בחלק הדרומי של אזור התעשייה בקיסריה. ''אמבטיית'' חול קטנה שהייתי בטוח שנעבור אותה בקלות הפכה למכשול בעייתי עבור חלק מהנהגים, ועיכבה אותנו זמן די ממושך.
לאחר שכולם נחלצו וחולצו, כבר היינו לחוצים בזמן ו''חתכנו'' ישירות דרך הכביש (טוב, עם עוד מעבר קטנטן בשטח) אל חוף אולגה, שם כבר חיכה לנו אייל במתחם מואר, עם שולחנות ערוכים ומנגל דולק.
כרגיל, מאוד נהנינו בטיול ומקווים להתראות עם כולם בטיולים הבאים.
תגובות